הספרייה ב"בית אדילשטיין" בקרית שמונה ננעלה. במשך כעשרים שנה היתה הספרייה הזו ביתי השני. פקדתי אותה יום יום. פקדתי אותה כרבים מתושבי קרית שמונה, שבאו להחליף ספרים בספרייה. הספרייה הזו היתה החמצן התרבותי שלי וכמוני לרבים רבים מתושבי העיר הצפונית. הספרייה היא נכס תרבותי יקר ערך. היא זכתה לטיפול שקדני של ספרנים מעולים ובעלי רגישות חברתית. מיותר להאריך בתיאור את תרומתה של הספרייה לתושבי קריית שמונה.
היה לי הכבוד לעבוד בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת ערב-ערב ב"פואמה הפדגוגית" , הנושאת את השם "בית אדלשטיין". הנהלת הבית יזמה פעילות חינוכית של מתן הזדמנות שנייה לתעודת בגרות לתלמידים ולתלמידות שמכל מיני סיבות נפלטו ממערכות החינוך. מנהל הבית , עמי שגב, מצא את התקציבים שיאפשרו פעילות לימודית בקבוצות קטנות עד שעת ליל מאוחרת. הפואמה הפדגוגית "בית אדילשטיין" בניצוחו של עמי שגב שמה לעצמה מטרה אחת והיא – שבאמצעות תעודת הבגרות ימצאו דרכם אל ההשכלה הגבוהה כל מי שנחסמה לו הדרך. וזו פעילות אחת ממאות פעולות ויוזמות חינוכיות ששקקו חיים בכל פינה – בספריה ובמתנ"ס.
צעירים מפגינים נגד סגירת הספרייה והמתנ"ס בקרית שמונה (צילום: צל"ע)
אני זכיתי להכיר ספריה עשירה בתחומי עיון רבים שמילאו את מדפיה. כשמכללת תל חי עשתה את צעדיה הראשונים, סטודנטים שהעפילו לצפון, לא היו יכולים לעמוד במילוי התחייבויות לימודיות אקדמיות ללא הספרייה ב"בית אדלשטיין" בקרית שמונה.
כשם שהספרייה הרקיעה במישוריות האקדמיות, היא פתחה את דלתותיה לאימהות, שאינן יודעות קרוא וכתוב. זו היתה ספריה פעילה ודינמית הנותנת תשובה לאם המדדה לראשונה על פני השפה העברית ונפגשת פעם ראשונה עם ספר. הספרייה נתנה מענה לתלמידי בתי הספר היסודיים והתיכוניים וגם לציבור המורים. גלריה מגוונת של סופרים ביקרו בספריה וניהלו מפגשים עם קוראים. הם נפגשו עם ילדים בגן הילדים, עם תלמידים בבתי הספר ועם ציבור קוראים מבוגר, תושבי העיר, שנהר למפגשים אלו.
"בית אדילשטיין" זה המתנ"ס הראשון שהוקם בארץ. זה היה מודל ראשון למפעל חברתי חשוב שהתפתח במדינת ישראל. הספרייה שבקומה השנייה הייתה לב העשייה של הבית הזה שהיה תמיד שוקק חיים. לצערי, מדיניות ההפרטה העלתה על שרטון עוד פנינת חיים חברתית במדינת ישראל. מדיניות ההפרטה נעלה את הספרייה בקרית שמונה. כאשר משרדי הממשלה מקבלים על עצמם את שררת ההפרטה וכל מה שלא נושא רווח נדרס על ידי מכבש ההפרטה, אז הספרייה בקרית שמונה נסגרה. היכל התרבות נסגר, המתנ"ס הראשון במדינת ישראל נאלץ לזרוק לאשפתות עבודת נמלים של ציבור עובדים מסור ואת זכויותיהם הסוציאליות.
אסור שהספרייה תיסגר. מי שנעל את הספרייה בקרית שמונה, הוא אחראי לנעילת מוסד חינוכי הזועק – הצילו ! אני רוצה לחיות! אסור להתפתות למחאה ציבורית של גימיקים. זו השעה למחאה ציבורית, שתאבק למען התחוללותם של שינויים מבניים בכלכלת השוק, שעוקדת ספריה ציבורית, כי לדעתה אין לה זכות קיום, מאחר שהיא אינה עומדת בכללי המשחק של המשק הקפיטליסטי. יש להיאבק למען שינוי מבני, שלא יתפסו את הספרייה כפס ייצור שיש לסוגרו, כי הוא אינו רווחי.
לאיתן שלום .
אני עוד מעט בן 50. אינני יודע לאן הייתי מגיע ללא אותה פעילות בבית אידלשטיין לפני 30 שנה . אני מוצא לנכון להודות לכ צוות המורים המסור ולך על לימודי התנ"ך והספרות .
בברכה
משה אוחיון
נערי הפוליטי! המאמר המשכנע והנאיבי שלך מתאים לחוגי השמאל לכאורה הנאבקים על מקרי עוול פרטיים סגירת המתנס הינו חלק ממדיניות מחושבת מראש שבטוייה שונים הפרטה , יוזמה חופשית , וכהנה וכהנה, נסה לראות את התמונה הכללית של השתלטות ההון הגדול אין יותר הון ושלטון אלא, שלטון ההון הגדול . עד ששיירי השמאל האמיתי לא יתארגנו ויהפכו לנושאי דגל שנוי , תמשיך אתה ודומיך לבכות על פכים קטנים שאיני מזלזל בהם אך אין בהם מועיל ומזכירים לי את בניהטובים מדליקי הנרות לזכר רבין.
כן אמנון
המשך להתמקד ב:"תמונה הכוללת" ותאבד כל סיכוי לרלבנטיות עבור ההמונים. או שמא הקיום כמיעוט דיסדנטי נבחר הוא בעצם מטרתך?