ראש הממשלה בנימין נתניהו הטיל אתמול (יום ב') על הפרופסור יוג'ין קנדל לבחון את האפשרות לביטול יום ראשון כיום עבודה והפיכתו ליום חופש נוסף. נתניהו הודיע כי ביקש מפרופ' קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, להקים ועדה מיוחדת שבה יישבו נציגים של כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר ואשר תבחן את ההשלכות השונות של ההצעה. הוועדה תכלול נציגיהם של משרדי האוצר, החינוך ומשרדים רלוונטיים נוספים.
ראש הממשלה ציין כי "מדובר בנושא מורכב שדורש בדיקה רצינית ממספר רב של זוויות, הן כלכליות והן חברתיות, דתיות, ערכיות ועוד. המלצות הוועדה יובאו לדיון הממשלה". לדבריו, ניתן יהיה לבצע את השינוי ללא ירידה במספר שעות העבודה – הן כיוון שיום שישי יהפוך ליום עבודה בן 6 שעות והן משום שבכל אחד מימי החול תתווסף כמחצית שעת עבודה. עד כאן, דבריו של נתניהו שנאמרו על רקע המחאה החברתית הגוברת. נתניהו מנסה "לזרוק סוכריה" לכיוונם של העובדות והעובדים בגלל החשש הקיים בממשלת ההון בשלטון שמחאת הקוטג' תהפוך למחאה על הקוטג' – קרי נגד שוכני הקוטג'ים והווילות.
חשש זה בא לידי ביטוי בריאיון (בעילום שם!) שפורסם אמש בעיתון הכלכלי "גלובס" עם בעליה של חברת מוצרי צריכה גדולה. לדבריו "המחאה הזאת היא התחלה של מרד חברתי הרבה יותר נרחב ורציני. זה ביטוי לכעס נורא שיתפרץ בסוף בצורה אלימה". ועוד הוא אמר "ביבי, בחור נחמד, עשה כלכלה חופשית, פורחת, אבל השותפים לשגשוג הם בעלי ההון ושכבה מאוד מצומצמת של אנשים מוכשרים וצעירים בעמדות בכירות בהיי-טק, בתעשייה ובבנקים. 50% מהאוכלוסייה נמצאת בתת-רמה של שכר, והם לא משתתפים בחגיגה. בסוף זה יבוא כבומבה על הראש. לא יכול להיות ש-10% מהאוכלוסייה יחיו, ו-50% מהאוכלוסייה ירוויחו שכר מינימום פלוס קצת. מדינה דמוקרטית תחיה הרבה שנים אם תהיה שכבת ביניים חזקה מאוד. לא יכול להיות קיטוב של עשירים כשרוב האוכלוסייה עם ראש באדמה".
אך מעבר לדמגוגיה הממשלתית, הרעיון לקיצור שבוע העבודה הוא מבורך. אבל הוא איננו שלם ללא קיצוץ בשעות העבודה. וכאן קבור הכלב. ליתר דיוק כאן קבורה היומרה הממשלתית לשינוי. ללא הורדת שעות העבודה, שבישראל הן בין הגבוהות שבמדינות הקפיטליסטיות הגדולות, לא יהיה שינוי של ממש. וקיים החשש, שקיצור שבוע העבודה יהיה אך ורק על הנייר. בפועל העובדים יאלצו לעבוד שש שעות ביום ששי… ולהמשיך לעבוד ביום ראשון במסגרת "שעות נוספות" – כדי לנסות ולהגיע עם שכרם הדל לסוף החודש. כך, מי שבא לברך יוצא מקלל.
הרי שעות העבודה המרובות אינן מחויבות המציאות. השכירים נאלצים לעבוד יותר שעות כי מיום עבודה "רגיל" לא ניתן להתקיים. רק השעות הנוספות, או לפעמים חצי משרה נוספת, יכולות להוסיף ולו מעט פרנסה לרמות השכר הירודות הקיימות במשק. זאת, יחד עם יוקר מחיה מהגבוהים בעולם. את מחיר הקוטג', הזכרנו?
קרל מרקס כבר עמד (באמצע המאה ה-19!) על משמעות יום העבודה עבור העובדים. לדידו, ניתן להעמיק את ניצולם של העובדים בשלוש דרכים: באמצעות הארכת שעות העבודה; באמצעות שחיקת שכר איטית ומתמדת תוך שמירה על אותן שעות העבודה; ובאמצעות הכנסת טכנולוגיות חדשות ומכונות חדישות להעמקת פריון העבודה. במשק הישראלי, מתקיימות כל שלושת התופעות. כך שקיצור שבוע העבודה ללא קיצוץ בשעות העבודה, זו אותה הגברת וללא שינוי אדרת.
כמו שקורה בד"כ בישראל, גימיקים להשתקת הציבור צצים כמו פטריות אך אין מאחוריהם
כל דאגה אמיתית לרווחת האזרחים !!!!!!!!!!
יש לאמר שוב ושוב – הגיע הזמן למחאה חברתית רצינית ורחבת היקף כדי שאפשר יהיה לעבוד
ולחיות ולא לחיות כדי לעבוד.
הגיע גם הזמן שבו השמאל יצליח לגרום למעוטי היכולת להבין את החיבור הישיר בין הכיבוש
לבין הכיס הריק שלנו.
לוליינותם התיאטרלית גדלה עם שתיקתם הרועמת של אמצעי התקשורת הדחליליים המפוחלצים.
הסחת הדעת וזריית החול בעיניים נמשכת בעוד הציבור מתחיל להבין ולזוז בחשש, בלבול ואי נוחות.
האם על המאפיה הבלייריסטית להתחיל להיות בלחץ? מתישהו הציבור יהיה חייב לעצור אותם.
לגילה שמפזרת דמגוגיות השנים הכי טובות של ישראל מבחינת צמיחה היו השנים אחרי מלחמת ששת הימים לפני המלחמה היה מיתון עמוק אבל אחרי ששיחררנו את יהודה שומרון חבל עזה וחצי האי סיני ורמת הגולן שטחה של ישראל גדל פי 4 ופתאום המשק קלט את כל המובטלים ואף גייס מעבר לכך
אם את לא מאמינה תקראי היסטוריה הדבר הכי פשוט