בשבועות האחרונים מתקיים ויכוח בין מורי האזרחות, המתמקד בעיקר בשאלה עד כמה יש לתת דגש על היסוד הדמוקרטי ועד כמה מותר לבקר תכנים שונים בתכנית הלימודים. אולם בשיח הסמוי הויכוח הוא מהותי הרבה יותר. תכנית הלימודים אינה שואלת האם מדינה כיצירה חברתית היא כלי ולא מטרה בפני עצמה. זאת משום שהנושא הזה הוא רגיש, נפיץ ועלול לעורר את הסייג, אם כך לשם מה מדינה?

מתוך ספר לאזרחות הנלמד במערכת החינוך

כל מורה לאזרחות יודע לשנן מתוך שינה שמסגרת מדינית המבקשת לקיים חירות ושיוויון לכל יושבי הארץ, חייבת להיות דמוקרטית פעם ראשונה, פעם שנייה ופעם שלישית. כל התוספות על היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, דומה לכך שאנגליה היא מדינה אנגליקנית וצרפת קתולית ומצרים מוסלמית.  שתי הראשונות פתרו זאת בחיזוק המוסדות הדמוקרטים, בהוצאת הלאומיות ממעגלי השלטון ובהפרדת דת מהמדינה. השלישית היתה, וכנראה עוד תישאר, מדינה שסובבת סביב הזנב של עצמה, כמו מדינת ישראל.

מדינת ישראל כמדינת לאום אתנית, מדגישה מאוד את היסוד היהודי בתוכה. לרגע בוא נדמיין מה יקרה למדינה זאת, רק אם היסוד היהודי יתקיים בה. דמיינתם, אז דמיינו עוד פעם ותתעוררו עם חלום בלהות, ליהודים עצמם. מדינה כזאת לא תהיה שונה מאיראן הנוכחית, או מכל חברה דתית לאומנית אחרת שהיתה קיימת במהלך ההיסטוריה.

לימודי האזרחות צריכים להיות סובבים סביב שלושה מעגלי לימוד מרכזים: יחיד, חברה, מדינה. בדיוק הפוך ממה שקורה היום בלימודי האזרחות. היום אנו מתחילים מן המדינה היהודית, ורק בסופו של דבר, מגיעים לדון בזכויותיו של היחיד, על הדרך כמו שאומרים. השיח אודות זכויות האדם בתכנית הלימודים הקיימת דומה יותר למסננת עם חורים גדולים, מאוד גדולים. יתכן כי זאת הסיבה לכך שהנוער הישראלי מגלה עמדות אנטי דמוקרטיות באופן מובהק. על פי מחקר שהתפרסם רק במרץ 2011 על ידי "קרן פירדריך אברט" והמרכז "מאקרו לכלכלה מדינית". לפיו 60% מקרב 800 נשאלים מבני הנוער היהודים בישראל, בגילים 15-18, מאמינים כי מנהיגים "חזקים" עדיפים על פני שלטון החוק, ו-70% סבורים כי במקרה של התנגשות בין צורכי ביטחון המדינה לערכי הדמוקרטיה, יש להעדיף את הראשונים. תמונה דומה התקבלה גם בקרב 400 נשאלים בני 21- 24, המהווים ביחד מדגם מייצג. התמונה העולה מסקר זה  היא שהמגמות הרווחות בעמדות הנוער היהודי מעידות על התחזקות היסוד הלאומי-יהודי לעומת היחלשות ניכרת של החשיבות המיוחסת לבסיס הדמוקרטי-ליברלי שלה,אם זהו לא כשלון של לימודי האזרחות בהנחלת עקרונות זכויות האדם אינני יודע כנראה מהו כשלון.

תכנית הלימודים העתידית באזרחות צריכה להיות סמן שפוי לחברה הישראלית בכללותה. היא צריכה להעלות על נס את מקומו של היחיד כבסיס לחברה רב תרבותית ולהעמיד אותו במרכז זכויות חיינו. לכן אם נעמיד זאת על המאזנים, על כף אחת יש להעמיד את כל השיח על זכויות האדם ועל הכף השנייה את כל השאר. זהו לב ליבו של הלימוד אשר יכול לאפשר קיומה של חברה אזרחית, הפועלת על פי עקרונות הדמוקרטיה. רק יחיד המכיר בערך עצמו יכול להיות חלק מקהילה ולתרום להתפתחותה באופן משמעותי.

במימד החברתי של תכנית לימודים עתידית, המימד האתני צריך להיות נסוב לא רק על הכרת הקבוצה האתנית אליה שייך התלמיד, אלא על הכרת קבוצות אחרות, על קשייהם ועל המימד השונה בהם. במעגל זה הקשר בין יחידים לקבוצות שונות צריך לבוא לביטוי מעשי ביתר שאת. כיום חיה החברה הישראלית בבידול אתני, כל קבוצה תוחמת את גבולותיה בגדרות גבוהים כאילו כל אחר הוא האוייב. לימודי האזרחות צריכים להוריד מחיצות לב אלה, ולצקת תוכן רב משמעות לחברה אזרחית אחת היוצרת את המדינה הדמוקרטית.

המעגל השלישי צריך להעמיד את השיח על מהותה של המדינה. כיום מוצגת מדינת ישראל בתכנית הלימודים על פי שש גישות שרובן רואות במדינה סוג של יצירה טבעית, ולכן הן מעמידות את פולחן המדינה מעל זכויותיו של היחיד. הגישה על פיה מדינה מושתת על יסוד דמוקרטי בלבד, הידועה כמדינת כלל אזרחיה, נלמדת בדרך כלל בבי"ס יהודים על דרך השלילה ולא כאלטרנטיבה אפשרית. יתכן שמכאן נובע האנטגוניזם הרב ליסוד הדמוקרטי בקרב בני נוער.

מדינה, כל מדינה, היא יצירה חברתית של כלל אזרחיה. לאו דווקא של מקימיה, אלא של אזרחיה החיים בה כיום, אלה המשלמים בה מיסים, והינם אזרחים פעילים בה. כיום למעלה מרבע מאזרחי מדינת ישראל אינם יכולים, גם אם ירצו, להזדהות עם מה שמדינת ישראל מייצגת עבורם, מדינה יהודית ודמוקרטית. מעבר לסתירה שיש במדינת לאום זו, מעבר לאי השיוויון בה, עבור רבע מאזרחי המדינה, הצורך להגן עליה נכפה במקרה הטוב על ידי החוק ובמקרה הגרוע מביא לאי ציות לחוק.

לסיום, תכנית הלימודים צריכה להעמיד בפני תלמידיה אלטרנטיבות שונות לזהותה של מדינת ישראל. זוהי בסופו של דבר שאלת הויכוח שמורי האזרחות צריכים לשאול את עצמם. האם אנו רוצים להמשיך ללמד את תלמידינו למען פולחן המדינה או למען חברה צודקת ושיוויונית יותר.

* הכותב הוא מורה לאזרחות

Share on Facebook