אוטוטו אנו נכנסים ליום השביעי שלנו במאהל בוואדי ניסנאס, שכבר קיבל מבלי יותר מדי מאמץ הד גדול בכל רחבי הארץ. אך, העבודה הקשה נמשכת כל העת. הגיע הזמן לסיכומים.
המאהל בוואדי ניסנאס הוקם ביום חמישי בשבוע שעבר בשעה 20.00 (כמעט) בכיכר אמיל חביבי שבשכונת וואדי ניסנאס הערבית בחיפה, בצומת הרחובות אלנבי – עין דור – והציונות (אלג'בל – השם המקורי לפני 1948).
מי זה אמיל חביבי ומדוע הקמנו את המאהל שלנו שם?
אמיל חביבי הוא סופר פלסטיני דגול, נולד בשנת 1921, תושב שכונת וואדי ניסנאס בחיפה, שהיה לחבר כנסת מטעם המפלגה הקומוניסטית הישראלית למשך 19 שנים, ואשר נלחם ב- 1948 על הישארות הערבים בחיפה. הכיכר אמנם עוד לא נחנכה, אבל התכנון של עיריית חיפה לקרוא לכיכר על שמו כאות הזדהות עם הציבור הערבי בחיפה ומנהיגיו והאישיות הגדולה הזו. חביבי זכה בין היתר באות ירושלים מטעם הרשות הפלסטינית, וגם פרס ישראל בספרות אשר תרם את ערכו לסהר האדום הפלסטיני על מנת לטפל בנפגעי האינתיפאדה בשנת 1992. הסופר נפטר בליל הראשון למאי 1996 ונקבר בחיפה, למרות שחי שנים רבות בנצרת, ועל מצבתו נכתב בהתאם לצוואתו "נשאר בחיפה".
לכן לעצם הקמת הכיכר בוואדי ניסנאס יש משמעות רבה, והקמת המאהל הערבי החיפאי על כיכר שתיקרא על שמו של חביבי בטקס רשמי בחודש הבא יש משמעות רבה, בנוסף לכך, מדובר בכיכר שממוקמת באזור מרכזי מאוד, שכל העולים לכרמל או נוסעים לקריית אליעזר והמושבה הגרמנית, העיר התחתית וכמובן וואדי ניסנאס ועבאס, עוברים בה. חביבי מסמל יותר מכל את חיפה, היה ערבי פלסטיני תושב ישראל, שנאבק לקיום באחווה ושלום בין שני העמים בישראל, ונאבק שנים להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67'.
שיחה במאהל שבוואדי ניסנאס, חיפה (צילום: אל אתיחאד)
היום הראשון: רק שישה אנשים התחילו את המחאה
היום הראשון היה הכי קשה, אחרי שבועות של דיונים ופולמוסים בעיקר בפייסבוק, וקצת צחוקים שהפכו למציאות, הצלחנו להקים אוהל ראשון בחלק העליון של הכיכר! נכחו שם 6 אנשים בלבד, וכבר באותו ערב הגיעו המון חברים ותומכים.. עד שהגיע המספר לכ-20 איש…
היום השני: תמיכה ואהדה
תחת השמש הקודחת, כבר הגיעו התרומות והעזרה. אנשים שעברו באזור החליטו להרים את הכפפה ולחזק את ידיהם של מקימי המאהל, הנוער העובר והלומד תרם עוד אוהלים, ומרכז מוסאווא שלח לנו ברזנט גדול כדי לעזור לנו להישמר מהשמש. קיבלנו תמיכה מהשכנים ומהחנויות הקרובות, קפה, שתיה קרה, מים, אבטיח, וגם חומוס, היו חלק מהתרומות שקיבלנו. התנועה משעות הבוקר הייתה ערה, כל כמה דקות הגיע מישהו לבקר במאהל שלנו, שאל מה אנו עושים? מדוע? כמה זמן נישאר שם?
ובערב המון צעירים הגיעו לתמוך ולהביע הזדהות עם "תושבי" האוהלים אחד מהם היה חבר מועצת העיר הישאם עבדו מחד"ש. כמובן שהדיונים לגבי הקמת המאהל וההמשך בו היו חדים, חלק תמכו, חלק לא כל כך התלהבו מהרעיון, ובסוף הייתה הסכמה לגבי ההמשכיות שלנו, הצטרפות מלאה למאבק ותמיכה גורפת.
כבר ביום השני הגיעו החברים מהמאהל בכרמל לביקור פתע, ההתלהבות למאהל הייתה גדולה, כי אחר כך הצטרפו אלינו גם חברי המאהל מקרית אליעזר, המילים שנאמרו והדברים שסוכמו רק החמיאו לנו, וחיזקו את ידינו להמשך המאבק!
היום השלישי: החלטות וממטרות
ביום השלישי כבר התחילה ההתארגנות של המאהל שלנו כגוף אחד, יושבי המאהל שהיו 6 בהתחלה, הפכו לעשרות קבועים שמבלים כל לילה במאהל, והמשכנו במסורת שבכל עת יהיו לפחות 2 אנשים במאהל (בעיקר בשעות הבוקר – כי הרוב עובדים), ובשעות ערב הפך המאהל למדרס רגלם של צעירים מכל שכונות חיפה הערביות והמעורבות, שבאו לתמוך, לבלות, ובעיקר לחזק.
החלטנו שצריך להתחיל לעבוד כמו שצריך, ובהחלטה פה אחד, הוחלט על קיום הפגנה ביום רביעי הקרוב, והוחלט על 15 דרישות ראשיות בהסכמת כל נוכחי המאהל, שהם מכל הקשת הערבית החיפאית הפוליטית והחברתית! כי במאהל יושבים אנשים שהם פעילים בגופים פוליטיים שונים בקרב הציבור הערבי, חלקם פעיל גם בעמותות, והשאר צעירים שפשוט נמאס להם לשתוק על המצב הגרוע שהגענו אליו!
ביקור מחמיא לב מחבר הכנסת מסיעת חד"ש לשעבר, עיסאם מחול, שהוא גם תושב חיפה וגם חבר הנהגת המפלגה הקומוניסטית הישראלית סניף חיפה והנהגת תנועת בני הכפר בחיפה. אך בשעה 4 לפנות בוקר חיכתה לנו הפתעה, הממטרות התחילו לפעול, הרסו חלק גדול מהשלטים שלנו, גרמו לנו לברוח מהמקלחת הקרה לצדי הרחוב, וגם לקבל מקלחת של ממש.
היום הרביעי: התגייסות ועדכונים…
ההתגייסות של צעירי בנק"י (ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי) הגיעה, וחברי בנק"י הפכו ליושבי קבע במאהל, חברי הנוער העובד והלומד הגיעו לעזור ולתמוך גם. חברי מועצת שכונת ואדי ניסנאס קפצו לבקר והתרשמו מאוד ממה שמתרחש במאהל שלנו. עמותת סיכוי, עמותת מוסאווא, עמותת שתיל, ואחרים הגיעו לבקר, והנוער של מרכז אלכרמל (מוסאווא והעמותה להכוונה לימודית) הגיעו לביקור היכרות עם יושבי המאהל, שמעו על מה שמתרחש, על תכנון עתידי, וקיבלו מענה לשאלה: מדוע המאבק הזה הוא גם שלנו.
ביקשנו אישור מהמשטרה לקיום תהלוכה ברחובות וואדי ניסנאס ביום רביעי, והשיתוף פעולה החיפאי התבטא במיטבו כאשר הגשנו גם בקשה משותפת לקיום העצרת הגדולה בשבת בכיכר המגנים – בן גוריון והתחלנו בחלוקת כרוזים בערבית בשכונה המזמינים להשתתף בתהלוכה.
היום החמישי: לזכרו של מחמוד דרוויש
היום החמישי עמד עם דגש על פעילות חברתית. בצהרי היום, המשכנו לחלק כרוזים בערבית ובעברית הפעם לתהלוכה שלנו, אך המשטרה הפתיעה אותנו וסירבה לתת אישור לתהלוכה, אך הסכימה לעצרת. ביום הזה הגיע גם חבר מועצת העיר עו"ד ווליד חמיס (תאג'אמוע – בל"ד ורשימת ערביי חיפה) לביקור ולחיזוק המאבק והבעת סולידריות ותמיכה…
בערב ערכנו מחווה לזכרו של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש, ביום הזיכרון השלישי למותו. דרוויש נחשב לגדול המשוררים הערבים בני דורו, הוא נחשב למשורר ההתנגדות לכיבוש, וגם היה תושב חיפה, שעבד בעיתון "אל אתיחאד" בוואדי ניסנאס, וגר בשכונת עבאס. הרצאה קצרה מהעיתונאי רג'א זעאתרה על מורשתו והביוגרפיה של דרוויש, וחברי המאהל השתתפו בהקראת קטעים משיריו. היה מאוד מרגש.
וגם הגיעו היום 50 חולצות שנתרמו למאהלנו, עם הכיתוב מאחור "חי פה באוהל", ומקדימה בערבית: الشعب يريد إسقاط الغلاء! קרי "העם רוצה להפיל את ההתייקרות"! שבחרנו כסיסמת ההפגנה והמאהל בוואדי ניסנאס, שגם קיבל סמל על החולצה.
תכנון עתידי:
ביום רביעי (10.8.11) – תתקיים הפגנה גדולה בוואדי ניסנאס, נגד ההתייקרות והעלאת המחירים, למען מתן משכנתאות לשכונות הערביות בעיר, להוריד את מחירי הדלק והחשמל והמים והדיור, וכמו שאמרנו קודם "העם רוצה להפיל את ההתייקרות"! צפויים גם להשתתף מספר נציגים ממאהלים ערבים אחרים בצפון.
ביום חמישי (11.8.11) – מופע קאפווארה – להקת מתנ"ס אחווה בוואדי ניסנאס והמשך הכנות לעצרת ההמונית בשבת.
ביום שישי (12.8.11) – הופעה של הלהקה הצעירה "ר'ג'ר" (כמו ג'יפסי קינגס אבל בערבית) והרצאה על ההתייקרות.
ביום שבת (13.8.11) – עצרת המחאה החיפאית בכיכר המגנים – בן גוריון. כמובן שנגיע מהוואדי…
ביום ראשון (14.8.11) – הרצאה עם ד"ר יוסף ג'בארין – מתכנן ערים ומרצה בטכניון בנושא יוקר הדיור בישראל, ובמיוחד בערים מעורבות ובערים ערביות.
ביום שני (15.8.11) – הופעה של הזמר המפורסם ביותר בקרב הציבור הערבי בישראל – זוהיר פרנסיס – שתרם מזמנו כדי להגיע ולעשות לנו "חפלה פוליטית-חברתית" בוואדי ניסנאס. והוא בעצמו נולד בשכונה זו.
המסמך הפוליטי עם דרישות המאהל שהוקם בוואדי ניסנאס בחיפה
חבר נסאר:
כל הכבוד על המעשה בשכונה. כמה הערות הסטוריות:
1. הבית של אמיל חביבי נמצא ברח' עבאס ולא וואדי ניסנאס. אמיל חביבי ומשפחתו גורשו ב-1948 מהבית כמו מרבית תושבי חיפה, כולל תושבי וואדי ניסנאס.
2. אחרי טיהורו של וואדי ניסנאס ב-1948, השכונה אוכלסה שוב במיעוט הפלסטיני הקטן שהצליח להישאר בתוך העיר ואלה שהצליחו "להסתנן" בחזרה לעירם בדרכים לא-חוקיים אך כמובן לא הייתה באפשורתם לחזור לבתים שכבר אוכלסו ביהודים או נהרסו.
3. הסיבה היחידה שוואדי ניסנאס נשמר ולא נהרס כמו שאר חיפה הערבית זה עשייתו גיטו לערבים של העיר ע"י השלטונות.
אני לא מקלקל את המסיבה. אלה הם דברים שסבתא שלי, שעודנה בחיים בשכונה, יכולה לספר. מדינת ישראל הורסת את העבר שלנו באופן סיסטמטי (הן ע"י הריסה פיזית של המקום והן ע"י הריסת היחסים החברתיים בין האנשים כדי ליצור מציאות חדשה כל עת מנותקת מהעבר המיידי). אוי ואבוי לנו אם שוכחים.
כל הכבוד ושיהיה לכם המון הצלחה!
יש מחאה והיא כמובן קשורה בכבוש, בדכוי ובחסר זכויות לפלשתינים. וואללה? בכל הארץ זו מחאה קומוניסטית או מחאה אחרת? זה מה שקורה כשאידאולוגיה הופכת בן אדם לאטום לחלוטין לבני אדם אחרים – הוא לא מסוגל לראות שום דבר מעבר לעולמו הצר והעלוב. בטח אתה גם שואל למה אנשים הגונים מציעים לך כדורים ורדים כדי להרגע. אם תקרא טוב מה שכתבת תראה שאתה נתניהו שמאלני.