מאת חיים ברעם
נתניהו הוא ממשיך הטכניקה הרטורית של בגין ומורשתו הרעיונית של יצחק שמיר. באמצעות הסינתזה האומללה הזו ניתן אולי לעשות שלום עם אביגדור ליברמן ועם שלי יחימוביץ'. השבחים שנתניהו קיבל על האנגלית שלו, על כושר הדיבור ועל ההיסטוריוסופיה בנוסח אב"א אחימאיר רק מעידים על הגטו המדיני המחניק שבו אנחנו שרויים.
מאת ראובן קמינר
יתכן שהדבר לא נעים, אך הגיעה שעת האמת. ויש לומר את האמת בשפה בהירה ואמיצה. הפקרת פלסטין לשם סיפוחה לארץ ישראל הגדולה מתנהלת תחת אפוטרופסותה של ארה"ב ובעזרתה הפעילה. מסיבותיה האנוכיות והאימפריאליות, ארה"ב בהנהגת ברק אובמה מוכנה לבגוד בפלסטינים בגידה צבועה ביותר.
מיכה רחמן עונה לראובן קמינר
אינני מסכים לקביעתו של קמינר שהסוציאל דמוקרטיה (כולה, כמכלול) לא הציבה מעולם אלטרנטיבה לקפיטליזם. מסקנה זו נובעת מעצם הגדרת ההישג. ובעצם זוהי מסקנה שלא דורשת כלל דיון במציאות. ההישג הוא מיגור הקפיטליזם, כי זוהי ההגדרה האידיאולוגית.
מאת חיים ברעם
בסתר לבו החליט נתניהו לכונן בתוך ישראל קיר ברזל חברתי. הוא יקים ועדות, יהיו גם שיפורים קוסמטיים מסוימים, בתוכם אפילו רפורמות משמעותיות עד גבול ידוע. המצב הביטחוני והמדיני "לא יאפשרו" שינויים מבניים כלשהם, המנוגדים להשקפת עולמו הניאו-ליברלית של נתניהו. אבל המאבק החברתי הוא לטווח ארוך; ועד שנפיל את קיר הברזל החברתי נמשיך להתעקש על כל רפורמה ועל כל חקיקה שוויונית.
מאת שמואל אמיר
שוב מדברים על דעיכת המחאה, אך לא אלה הם פני הדברים. במחאה אצורים עוד הרבה כוח וחמצן והיא שופעת אנרגיה, כיוון שהיא ניזונה מן המצוקה הגדולה של רוב הציבור בישראל שאותו היא מייצגת. יחד עם זאת, יש לדאוג כבר עכשיו להמשך ההפגנה הגדולה שכן סכנת ההיחלשות אורבת לכל תנועה המונית.
מאת חדוה ישכר
ההשתתפות בהפגנת התמיכה בהכרה הבינלאומית במדינת פלסטין לא היתה מובנת מאליה לרבות מאתנו. אבל הסכמנו בינינו שלאחר שנים ארוכות של מאבק משותף נגד הכיבוש לא יכולנו שלא להיות כאן ביום הזה מתוך הזדהות עם חברותינו הפלסטיניות הכמהות לעצמאות לאומית. וברגע שכזה אפשר להניח את הפוליטיקה המעשית בצד ולהתמסר לחזון ולתקווה.
מאת גלן פיין
הספר הנו אוסף של מאמרים וריאיונות שמגנים אי צדק כלפי הפלסטינים ומקדמים את תנועת ה"BDS" (חרם, ביטול השקעות וסנקציות), "כתנועה הגלובלית השאפתנית והמעצימה ביותר בהנהגת פלסטינים למען צדק ולמען זכויותיהם". יש להעמיד את הספר לבחינה מדוקדקת. כמה אבחנות בספר ראויות לשבח, אבל אני מוצא שהוא סובל מכמה פגמים וליקויים חמורים.
מאת חיים ברעם
סיפורו הבדיוני של בוריס פרידמן, מרגל רוסי שהגיע לישראל במטרה להחליש את ההגמוניה האמריקאית במזרח התיכון והצליח לעזור לליברמן לגייס את כל אנשיו למתקפה על האזרחים הערבים ונגד הליברלים היהודים, לנרטל את השתתפותם במחאה החברתית, ולחזק את המתנחלים, שבהם ראה חומר נפץ אדיר נגד האליטות הישנות. כל קשר למציאות מקרי בהחלט.
מאת גדעון ספירו
הגיעה העת להפריך את האמונה שהשתרשה בחלקים של הציבור בישראל, לפיה יש מתנחלים קיצונים ויש מתונים. הראשונים מפרי חוק, האחרונים שומרי חוק. אין חיה כזו כמו מתנחל שומר חוק. הם כולם מפרי חוק מעצם ישיבתם בשטחים הכבושים. יש חלוקת עבודה ביניהם.
מאת יובל הלפרין
יש אנשי שמאל שחושבים להיאבק בציונות על ידי הרפיית ידיים. אין סיכוי למדינה פלסטינית. איש לא יפנה שום התנחלות… ולְמה יש סיכוי? למדינה אחת. לזה שרצועת עזה תשוחרר מעול ההתנחלויות אין סיכוי. לזה שעזה ואשקלון יהיו חלק ממדינה אחת – יש סיכוי. אבסורד העולה ביצירתיותו אלף מונים על העצה: "אם אין להם לחם שיאכלו עוגות". אבל יש לחם.
מאת איתן קלינסקי
מוטי ששון, תושבי ג'סי כהן החיים במאהל נתונים במצוקה אמיתית. הם זקוקים לפתרון אמיתי. כל מה שהתרחש ביום רביעי 8 בספטמבר הוא כתם מוסרי שכולנו, כתושבי העיר חולון, חייבים להסירו מעלינו.
