קצת קשה לקרוא לחברותי הטובות באמת, נעמי חזן וזהבה גלאון, לנהוג באורח רציונאלי בנושא כל כך אמוציונאלי עבורן כמו אריה דרעי וחזרתו לפעילות פוליטית. כאשר נבחר אהוד ברק לראש ממשלה בשנת 1999 התאספו אוהדיו בכיכר רבין וזעק לעברו: "רק לא ש"ס"! מאז, ככל הנראה, לא למדו דבר ולא שכחו דבר.
לנו היה ברור כבר אז שברק עצמו הוא האסון, ולא שותפות אפשרית עם מפלגה, שמייצגת מאות אלפי מזרחים והִכּתה כבר שורשים עמוקים בקרב הציבור הישראלי המסורתי. אבל משתתפי החגיגה הגדולה של המעמד הבינוני האשכנזי חשפו אז את בורותם בפוליטיקה, את חוסר נכונותם לקחת ברצינות את נושאי השלום והשוויון החברתי. ברק היה לדידם שומר החותם של עליונות האליטות הישנות על החצופים, שקראו עליהם תיגר בשנת 1977. ההדרה של ש"ס לא הצליחה, אבל שנאת החינם הספונטנית של אלפי תומכי ברק הִרשימה מאוד את הנהגת התנועה וגם את בוחריה בכל רחבי הארץ. להקצנה הימנית בש"ס יש סיבות רבות, חלקן שורשיות ורעיוניות וחלקן רגשיות אבל במרצ ובאגף המתון של מפלגת העבודה לא למדו לקח מהתופעה גם לא מהשתלטותו של איש ימין קיצוני כמו אלי ישי על התנועה. אפילו עכשיו מנסות גלאון וחזן (שמנהלות מאבקים חברתיים ופוליטיים חשובים בשורה ארוכה של נושאים) למנוע מהאנטיתזה של ישי, מאריה דרעי, את הזכות להשתתף בחיים הפוליטיים של מדינת ישראל. הן טוענות שמישהו זר ומוזר מנסה לחלל את הפוליטיקה הישראלית, שכולה טוהר והדר.
חשוב מאוד לציין שלא מדובר כאן ב"אתרוג", ברעיון המגונה של דוברי האליטות לטהר את השרצים מבני חוגם בתואנה שהם מקדמים את "השלום" (אפילו אריאל שרון זכה להגנה מן הסוג הזה!). דרעי בהחלט חטא, ריצה עונשים לא קלים, סולק מן הזירה הפוליטית וראה את תנועתו ש"ס נופלת לידיהם של הכהניסטים, אויביו בנפש. מעולם לא השתייכתי לזרם שהגן על דרעי באורח גורף והפך אותו לצדיק הדור. סביר יותר להניח שהכוח עלה לראשו של הפוליטיקאי הצעיר, והוא לא תמיד עמד בפיתוי לתרגם את העוצמה הפוליטית לרווחים כספיים. על כך הועמד לדין ונענש.
עתה פקעה תקופת הקלון, ואין מניעה חוקית למעורבותו של דרעי בחיים הפוליטיים. אז על מה נזעקתן, חזן וגלאון? מדוע בעיצומה של המחאה החברתית (שבה משתתפים תומכים פוטנציאליים של דרעי יחד עם פליטי תנועת העבודה) חשוב כל כך לעסקניות המוצלחות של השמאל הציוני לעשות את מלאכתו של שונא הזרים ותומך המתנחלים ישי ולפגוע באתגר שדרעי מציב בפני הממסד הנוכחי, הימני קיצוני, של ש"ס? מהו השֵד שדוחף את טובי אנשי מרצ לפעילות קדחתנית נגד התקווה היחידה של המתונים לאתר ידיד רעיוני ופוליטי בקרב המחנה המסורתי? האם הייתן דוחות את שר הביטחון, איש הרבה יותר מושחת מדרעי, אם היה מציע לכן עלה זית פוליטי בדמות תהליך שלום כביכול, שאותו היה מפוצץ מאוחר יותר בכוונת מכוון?
השחיתות היא כמובן חולי מבנִי שאין להתעלם ממנו. אבל את האנרגיה במלחמה נגד השחיתות יש לכוון נגד אנשים כמו אביגדור ליברמן שטרם שילמו את חובם לחברה ועדיין הורסים כל חלקה טובה ביחסי החוץ של המדינה, ולא נגד פוליטיקאי טירון לשעבר שהחוק וההיגיון מצווים עלינו לתת לו הזדמנות נוספת.
סעיף הקלון קיים בחוק כדי למנוע ממושחתים לשוב לזירה הפוליטית מוקדם מדי, אבל הוא מוגבל בזמן ולא במקרה. המחוקק חשב כנראה על הנושא הזה, והחליט שגם לאדם שסרח יש סיכוי לשוב בו מדרכו הרעה אחרי העונש שהושת עליו. דרעי הוא דוגמה מצוינת. האיש הוא מבריק לכל הדעות, ולכן אין כמעט סיכוי שהוא ימעל שוב בחובותיו כאיש ציבור וינצל את מעמדו לרעה. הוא מבין שהמחיר יקר מדי. חיידק העסקנות שבו מקנן ומתעצם וקשה לדרעי לראות את ישי, שאינו מגיע לקרסוליו, תופס את מקומו בתנועה, בממשלה ובחצרו של הרב עובדיה יוסף. יש לדרעי תכונה חשובה אחת, שלא קיימת כלל במרקם האישיות של יריבו הגדול: האנטנות שלו לציבור החילוני-ליברלי ואפילו למתונים ביותר שבתוכו כרויות ומתוחות עד תום. עמוד הדעות ב"הארץ" חשוב בעיניו הרבה יותר ממבול השבחים ההיסטריים שישי מקבל ב"מקור ראשון" או בערוץ 7 הלאומניים. באמצעות דרעי יש סיכוי כלשהו להעביר לציבור המזרחי מסרים של התפייסות וקירוב לבבות, ולחדש את הדוקטרינה הישנה שהרב יוסף למד מהרב אליעזר ש"ך, שיש לרדוף שלום "ולא להתגרות בגויים". אם ישי יצליח להשלים את תהליך הכהניזיציה בש"ס זו תהיה בכייה לדורות לא רק לגבי הציבור המסורתי-מזרחי. חשיבותו של זרם מתון בנושאים מדיניים, דתיים וחברתיים בקרב הציבור המזרחי היא עצומה. כאשר היה שר הפנים השתדל דרעי לשפר את המצב גם במועצות ובעיריות במגזר הערבי ומעולם לא נגרר לגזענות שמאפיינת את החלקים הכהניסטיים בש"ס. לכל הלוחמים בפשיזם במדינה ישראל (ולמרבה האירוניה חזן וגלאון עושות זאת יום-יום, שעה-שעה) יש סיבה טובה להתפייסות היסטורית עם דרעי.
צריך להבהיר היטב שאין לי שום כוונה להצביע בעד דרעי (או רשימה אחרת בעלת צביון דתי או מסורתי) ואמשיך לתמוך ברשימות יהודיות-ערביות עם מכנה משותף סוציאליסטי וחילוני. יש להודות שאין לאף אחד מונופול על קריאת העתיד וייתכן מאוד שדרעי ינווט את עצמו למרכז הלאומני ואולי, בנושאים ידועים, גם לימין. אבל ההתנגדות האוטומטית שהוא מעורר בקרב חוגי מרצ מרגיזה את שוחרי השלום בארץ. הגיע הזמן לבנות לעצמנו סדר עדיפויות רציונאלי, שמטבע הדברים יהיה גם מוסרי: השתתפותו של דרעי בפוליטיקה היא חוקית, ולכן לא כדאי לבזבז מאמצים מיותרים ונואלים על החרמתו. יש להילחם נגד המושחתים שטרם הועמדו לדין וטרם נענשו, אבל באותה מידה יש לגלות מידה של חסד ואמפתיה כלפי עסקנים שכשלו ומנסים עכשיו לשרת את הציבור כמיטב הבנתם ויכולתם.
יש גם אינטרס לגיטימי: עקרונית יש לשלול כל ניסיון לאתרג פוליטיקאי מושחת מכהן, בתירוץ שהוא משרת את השלום. אבל כיוון שנושא האִתרוג אינו קיים כלל בפרשת דרעי החדשה, מותר לנו לראות בו בן-ברית פוטנציאלי, שאולי יביס את ישי ויסלק אותו ממשרד הפנים ומלשכתו של הרב יוסף. בהקשר הזה "אינטרס" איננה מלה גסה. הפוליטיקה נועדה לשרת יעדים מוצהרים של התנועות המתמודדות על קולו של הציבור הרחב. אהדה מתונה כלפי דרעי משרתת אותנו הרבה יותר מאשר שנאה מיותרת והרסנית.
- פורסם ב"כל העיר"
לא ,תודה. תקופת קלון , אינה פוקעת. אין תקופת קלון. יש איש קלון. כזה הוא דרעי. כזה היה במשך שנים. נמר אינו מחליף חברבורותיו, גם לא נוכל…אפילו ירא שמים. ההגיון הריאל -פוליטי, מסרס כול ערך. מה יוותר לגדה השמאלית, אם תוותר על ערכיה? אני לבטח,לא אהיה שם. כך לא תישאר לי גדה.
יש כאלה, שחיים בלי גדות.מהלכים על המיים. ננסה.
מי שטוב לאידיאולוגיה שלנו כשר ולא חשוב מה הוא עשה. האיש גנב. גנב לא במובן פעולה אלא כשם תאר. בחוק יכולה להיות תקופה שאחריה הקלון המשפטי מסתיים. אדם מוסרי לא יכול לתמוך בגנב לתפקיד ציבורי גם אחרי 100 שנים. אין לזה קשר לא לדת לא אידיאולוגיה לא לשום דבר חוץ מאשר למוסר אבל לשדך את השמאל החום למוסר זה כמו שמן ומים – לעולם לא קשורים באמת אחד לשני.
חיים אני מסכים איתך, אבל לפי מה שאני מכיר בדור הצעיר של הנהלת מרץ הארצית ובעירייה הם חושבים וחושבות בדיוק ההפך ואף מייחלים לבחירתו של דרעי. רק הדור המבוגר יותר חושב בצורה שכזאת וחבל. וגם אילן גילאון לא חתם על העצומה לפי מיטב ידיעתי.
מציע לא לכלול תגובות שמכילות את הביטוי הניאו-נאצי "השמאל החום". השאר לא ראוי לתגובה למעט האזכור שאני מתנגד לאתרוג שמונע תביעות נגד מושחתים. נא לקרוא את המאמר שוב.
אם אפשר, אבקשך לכלול בהצעתך גם תגובות המכילות את הביטוי "יהודו-נאצי" אותו מצטטים כאן בלהט כמה מגיבים.
נעמי חזן וזהבה גלאון הם שמאל ציוני? חה חה חה חה…. הצחקת אפילו את אריה דרעי.
אין ספק שמדובר במאמר מדהים, שהוא מעשה קסמים אפלוגטי באופן עוצר נשימה. הרשים אותי במיוחד המשפט: אל מה נזעקתן, חזן וגלאון? כלומר הכותב משתומם באמת ובתמים לנוכח הזעקה הלא מוסברת של שתי הנשים ההיסטריות. מדוע זה הן אינן יכולות להגיב במתינות רגועה ואופורטוניסטית הנהוגה במחננו, שכמובן זועק בצווחות רמות השקם וערב, אבל הפעם משום מה מה לא. וזה למה? כי מדובר בהליך חוקי. יש חוק הבנתם? והכותב אוהב את החוק ומציית לו ומעולם לא חשב או אפילו רמז שמשהו שנעשה במדינת ישראל בניגוד לחוק יכול להיות מעשה נבלה. בשום פנים ואופן לא, אם זה חוקי אז בסדר…
לא חושב שמדובר במעשה נבלה. דרעי ריצה את עונשו, חלפה גם תקופת הקלון ומגיעה לו הזדמנות להוכיח את עצמו. זה לא דומה לאתרוגים, שאותם ביקשו לחלץ מכל אשמה עוד לפני שהם הגיעו בכלל לבית המשפט. יש תחושה שהיחס לדרעי לא דומה לזה שקיבלו בני עוולה כמו שרון וברק. לכן התרעמתי על שתי חברותי הטובות. זוהי נקודה עקרונית ולא אופורטוניזם.
במקרים רבים אני סולד מן החוקים. במקרה של דרעי ראיתי הגיון בהתיישנות ויש מקום גם לאנושיות פשוטה, הזרה לכמה מהמגיבים כאן ולאלפים שזעקו "רק לא ש"ס" לפני 12 שנים.
דרעי הפך סמל להרבה דברים, בשל היותו סמל ההתנגדות אליו גדולה כלכך….מה שנשאר בתודעה (שלי לפחות) הם אותם עשרות אלפים שיצאו לרחובות להפגין נגד מאסרו המוצדק של דרעי. אותה מתקפה כנגד הדמוקרטיה הישראלית, מוסדותיה ובראשן מערכת המשפט. התבטאויות של ראשי הציבור החרדי,המסרים התורניים והאווירה הציבורית הבדלנית היו קשים מנשוא. התחושה הייתה שמתקיים כאן קרב בלימה. גם לאחריו תחושת "הנצחון" לוותה בעננה כבדה של זמניות. דרעי מסמל את אותה התרסה אנטי דמוקרטית, התרסה שתהפוך ביום מן הימים לנחשול שיטביע את כולנו. מכאן ההתנגדות הרגשית, ההשרדותית.
האיש אכן אומן, אומן התחפושות, המסכות דברי המתק והחלקות.
העובדה שברק הוא קטסטרופה מבחילה ומסוכנת לא הופכת באופן אוטומטי את דרעי למשהו חיובי. המפץ של ש"ס אם יבוא, יהיה בקרב הירושה על כסאו של הרב עובדיה יוסף. הצורה בא יתנהל הקרב חשובה לא פחות מתוצאותיו. ושיתפזר העשן זה לא ממש ישנה מי יעמוד בראש הגוף הפוליטי. הראש הרוחני הוא שיקבע את המשך המגמה הכהניסטית עם או בלי דרעי.
"האיש הוא מבריק לכל הדעות, ולכן אין כמעט סיכוי שהוא ימעל שוב בחובותיו כאיש ציבור וינצל את מעמדו לרעה."
מעניין אותי האם אני היחיד שיזדעק מהציטוט המפעים לעיל, או שקוראי "הגדה" יפתיעו אותי ויראו שהם לא שותים בשקיקה כל מילה שיוצאת ממקלדתו של חיים ברעם, לרבות אלה הנשואות מטען הבל, כל עוד הלה סונט במדינת היהודים.
מסכים לחלוטין עם מאמרו הנבון של חיים ברעם, "קול ההגיון". זה זמן רב שלא ניתקלתי במאמר שרמת הסכמתי עם תוכנו היתה 100%.
תודה לחיים ברעם.
הרפלקס המותנה נגד ש"ס מוצדק בחלקו אך שוכחים שבזמנו של אריה דרעי, הרב עובדיה יוסף היה המנהיג היחיד שהצהיר כי יש להחזיר שטחים בכדי למנוע שפיכות דמים. דווקא ש"ס במובנים רבים יכולה להיות שותפתו הטבעית של השמאל בנושאים חברתיים. בנושאים הפוליטיים אני באופן אישי ממש לא מעריך את הדיעות המובאות כאן ולכן הבחירה באריה דרעי תהווה עבור אנשים כמוני כשילוב בין מדיניות סוציאליסטית בריאה למדיניות בטחונית – פוליטית שפויה.
ש"ס לא יכולה להיות שותפה אמיתית לשמאל בנושאים חברתיים משום שמדיניות הנצחת הבורות שלה לא פחות גרועה מהקפיטליזם החזירי של נתניהו ושות'. אז כן, ארגוני הצדקה ומערכות החינוך של ש"ס עושות עבור הציבור שלה את מה שהמדינה לא עושה, אבל אם זה הפיתרון אני כבר לא יודע מה עדיף. מבחינה מדינית אני גם לא מוצא יותר מדי במשותף עם ש"ס. אז בסדר, חברי הכנסת שלה הואילו בטובם להמנע בהצבעה על הסכמי אוסלו ובכך אפשרו את כינונם, אבל המנהיג הרוחני שלה, הרב עובדיה, הוא אחד האנשים הגזענים ומחרחרי הריב הגדולים ביותר שיצא לי לשמוע (הערבים הם נחשים ונמלים שיש להשמידם, זוכרים?) . עם יד על הלב, ואני בטוח שהרבה אנשי שמאל יסכימו איתי, הוא גרוע בהרבה מליברמן, ובאופן כללי מפלגה שכל חברי הכנסת שלה מונחים לחשוב כאיש אחד היא דבר מאד מפחיד.
לכל המגיבים, נכון שדרעי הועמד לדין ונענש אך מעולם לא הביע חרטה על מעשיו וכאן לדעתי הבעייה לא יתכן שיכנס למערכת הפוליטית אדם שחטא, גנב ולא מתחרט. חיים אומר ש"אין שכמעט סיכוי שהוא ימעל שוב בחובותיו כאיש ציבור וינצל את מעמדו לרעה" אך אנחנו עוסקים כאן במוסר ולא במבחן הסבירות. ובשאלה מוסר תמורת שטחים אני מעדיף איש מוסרי (כמו בני בגין) וימיני על פני איש לא מוסרי (כמו אדון דרעי).