הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 בספטמבר, 2011 14 תגובות

שוב מדברים על דעיכת המחאה, כאילו הפגנת הענק של חצי מיליון בני אדם ברחבי הארץ היתה התפרצותה האחרונה של המחאה. אך לא אלה הם פני הדברים. במחאה אצורים עוד הרבה כוח וחמצן והיא שופעת אנרגיה, כיוון שהיא ניזונה מן המצוקה הגדולה של רוב הציבור בישראל שאותו היא מייצגת. יחד עם זאת, יש לדאוג כבר עכשיו להמשך ההפגנה הגדולה שכן סכנת ההיחלשות אורבת לכל תנועה המונית.

diurtablesדעיכה? אלף מעגלי דיון בתל אביב יפו (צילום: אקטיבסטילס)

כל?

תנועות המונים התחילו כמעט תמיד משום מקום. במבט לאחור, אפשר להבחין בהרי זרדים יבשים של זעם ומכאוב, של כעס ותסכול, שחיכו רק לניצוץ שידליק אותם ללהבה גדולה. המהפכנים הרוסיים קראו בשעתם לעיתונם בשם "איסקרא" (ניצוץ),  כאשר המוטו היה: "הניצוץ יצית להבה".

גם המחאה הגדולה שלנו החלה באוהל אחד שהקימה אשה אחת – דפני ליף.

האוהל הזה התפשט על פני כל הארץ.

כל התקוממות היא תגובה לסיטואציה מסויימת וייחודית למקום, לארץ ולזמן. המשותף לכולן הוא שהמצב הקיים נראה פתאום להמוני העם כבלתי נסבל, אפילו ליום אחד נוסף.

תנועות מחאה שואפות לשינוי יסודי של חברה קיימת. אין מי שביטא את השאיפה לשינוי בישראל טוב מדפני ליף: "מהפכה", היא הגדירה את המחאה. אכן היא וחבריה שחוללו את המחאה הביאו ערכים חדשים לגמרי לקדמת הבמה בישראל, שעד כה לא נשמעו כאן. המעטים שביטאו ערכים דומים בעבר הוקעו כמוזרים והזויים. אולי ההישג הראשון של תנועת המחאה הייתה שינו המילון הישראלי, מלשון שמרנית וצייתנית כלפי השלטון ללשון מרדנית. מצדקה – לצדק, מאזרח קטן לאזרח העומד במרכז, מביזיון ביחס לפריפריה להעלאתה למרכז במשותף עם כל חלקי הארץ. בנאומה החשוב בהפגנה הגדולה הציבה ליף ערכים חדשים ומהפכניים וסיפרה כיצד היא הגיעה אל המחאה:

"הדור שלי גדל על התחושה שאנחנו לבד בעולם. זה אנחנו מול המסך. שהאחר הוא אויב שלנו, שהוא מתחרה שלנו. גדלנו בתחושה שאנחנו חיים במרוץ שאין לנו סיכוי לנצח בו, שאסור לנו לסמוך על אף אחד אחר. לימדו אותנו שזה או אתה או ההוא. זה הקפיטליזם – תחרות שלא נגמרת. העובדה שדווקא הדור הזה – הדור הכי בודד ומסוגר – קם ועשה מעשה, היא לא פחות מנס. נס קיץ 2011. הנה, כל מה שחשבנו, כל מה שלימדו אותנו, לא נכון!"

ובאותה הרוח היא הוסיפה: "כולנו כלואים באיזשהו מובן במעמד החברתי שלנו, במקום בו אנו גרים, בדת שלנו, במין. ואז הבנתי שזה לא שאנחנו כלואים – זה שכולאים אותנו. כולם במינוס, אבל המינוס שלנו הוא האינטרס של הבנקים, הוא האינטרס של כל המערכת הכלכלית… האזרח הוא לא קטן! האזרח הוא הכי גדול! להיות אזרח, אזרח גדול ולהבין את זה, זה האתגר הכי גדול שעומד בפנינו".

כך מבינה ליף את המשמעות של זכויות אזרח באופן היסודי והרחב ביותר. היא אינה נופלת בפח של הרבה אנשי שמאל טובים אשר מעמידים את זכויות האזרח במקום שינוי יסודי בתנאי הקיום של בני האדם. איך אמר ברטולט ברכט? "קודם תנו לאכול ואחר כך תבואו להטיף לנו". (תרגום חופשי מתוך ה"אופרה בגרוש").

אך כשם שהמחאה היא באופן דיאלקטי שלילת המציאות שלתוכה היא נולדה, היא נושאת  על גבה גם חלק מן המושגים וההשקפות הישנים של אותה חברה עצמה, בלי שתוכל עדיין להבחין בכך שאלה הם מושגים והשקפות שהיא ירשה מאותה חברה שעליה היא רוצה לגבור. לסוג המושגים וההשקפות הללו ניתן לייחס את שלילת ה"פוליטיקה", המפלגות והפוליטיקאים. נכון שבמציאות חיינו הפכו המושגים האלה, ובצדק, לבזויים שיש להתרחק מהם. לפיכך התרחקה המחאה מן הפוליטיקה ושללה את העיסוק בה, ובמקום לבחור  בהבחנה היא בחרה בהכללה. מחאה מהפכנית צריכה לעשות את ההבחנות ביחס לפוליטיקה ולמפלגות שבהן מדובר. פוליטיקה מהפכנית היא היפוכה של הפוליטיקה הנוכחית שאותה יצאה המחאה לשנות. מפלגה מהפכנית מנוגדת למפלגות המאוסות הפועלות במציאות הישראלית, ובלבד שהיא תדע לתת ביטוי נאמן לרוחות המחאה ותשמור בקנאות על דמוקרטיה פנימית במסגרתה.

זה הדין גם ביחס לאידיאולוגיה ולהצבת מטרה לתנועה. כפי שמעידים דברי דפני ליף, חלק מן האידיאולוגיה המהפכנית כבר אומצה על ידי תנועת המחאה. יחד עם זאת, אין לצפות מתנועה חדשה שבן לילה תופיע כשהיא שלימה ומושלמת. מהפכני כל הדורות מצאו שהתודעה המהפכנית מתפתחת בשבוע אחד של מאבק כמו במשך השנים שקדמו לו. בחלק הזה של התודעה שעדיין ממתין לאימוץ נמצאת גם ההכרה העמוקה בכך שאין אפשרות למהפך חברתי בלי השגת שלום ובמציאות הישראלית – בלי שילוב המאבק נגד הכיבוש עם המאבק לשינוי החברתי. אי אפשר להפריד בין שינוי חברתי לשינוי מדיני יסודי. אך גם בעניין הזה אפשר כבר לציין שינוי תודעתי חשוב בהתפתחות המחאה שחל בה לאחר שהיא עברה את המבחן האולטימטיבי בישראל ולא התקפלה בשעה שתופי המלחמה החלו לרעום בדרום. על כך מגיעה לה ברכה גדולה. יש לשים לב גם לכך שליף מדברת על צדק חברתי לשבעה(!) מיליון ישראלים ובאופן פשוט וטבעי ביותר היא מדברת על כלל תושבי המדינה ובנאומה היא לא שכחה להזכיר גם את הבדואים בנגב (הנאבקים על אדמתם ועל ביתם).

יחד עם זאת יש להצטער על כך שתנועת המחאה טרם מצאה את העוז והנחישות להצהיר על מטרה פוליטית קרובה. "העם דורש  צדק חברתי" היא סיסמה נהדרת שמציבה חזון גדול,  אך אין בה מטרה מעשית מיידית שאתה אפשר לצעוד לקראת אותו החזון. תנועת מהפכה שאינה מציבה מטרות קרובות למפגינים, מטרות "בנות השגה", עלולה להיחלש ולאבד אוויר. בכל המחאות הגדולות בארצות ערב, שאף הן היו רבגוניות הוצבה לפני המוחים מטרה  מלכדת: הם דרשו את התפטרות השליטים, ולרוב – בהצלחה. גם אצלנו הגיע הזמן לקרוא  להתפטרות נתניהו וממשלתו לאלתר. בהפגנות הענק אמנם הונפו שלטים רבים ברוח זו, אך מוזר שלא שמענו את הקריאה הזאת מעל הבמה. חלק ממייצגי המחאה (למשל, איציק שמולי) אמרו שאף אין זה מעניינם איזו ממשלה מכהנת ובלבד שהיא תבצע את התיקונים הנדרשים.

צריך להיות ברור שהתפטרות הממשלה היא הצעד הראשון לשינוי החברתי בישראל. האם המפגינים מאמינים שמישהו זולתם יעשה זאת? או האם הם חושבים שהשינוי החברתי יבוא מעצמו בזמן כהונתה של ממשלת בעלי-הון-בשלטון? הקריאה לפיטורי נתניהו היא סיסמה המלכדת כבר כיום חלקים בעם. הנה, אפילו עיתונאי כה מקובל כיואל מרכוס מ"הארץ" קרא לנתניהו: "בשם אלוהים, לך !".

כל מחאה מהפכנית צריכה לשאול את עצמה מי יהיה הסוכן שלה? האם היא מאמינה שהממשלה הנוכחית תעשה זאת בלחץ המחאות? האם המפלגות הקיימות? האם שלי יחימוביץ', כפי שפרשנים ממסדיים לא מעטים מציעים? המחאה צריכה לשאול את עצמה בדחיפות את השאלות הללו, עד שלא תגיע תוך תהליך תודעתי מייסר למסקנה שהיא עצמה צריכה להיות הסוכנת הזו הבוחרת גם את הדרכים המתאימות לכך. שכן אחרת היא עלולה  להיפגע כפי שנפגעו השנה תנועות המחאה הגדולות בספרד (האינדיגנאדוס), ובאופן חלקי גם ביוון. וזאת, היות שהן לא רצו להתערב בתהליכים פוליטיים.

אך נזכור את דברי דפני ליף:

אני אהיה כאן כמה שצריך. אני רוצה להראות לאלכס שכן, שאפשר לשנות את העולם, שכל אחד יכול. רק צריך להאמין, לקום ולעשות. האחריות היא על כל אחד מאיתנו, לקום ולצאת וללכת ולדבר ולעשות ולא לוותר. בזה שכולנו יצאנו לרחוב, מצאנו את הבית!

אני רוצה לקוות שכך יהיה, ושהמחאה הגדולה הזאת היא תחילתם של ימים גדולים לחברה הישראלית.

תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    ענן הריח המצחין מתעבה לו בהדרגה מעל לסדום ועמורה.
    משטר אובמה-ביבי-קמרון-סרקוזי מסמיק ומנפנף נואשות לכל כיוון כדי להסוות את ניחוח הרקבון.
    האם הם ומשטרם הקרימינלי ילכו בסופו של דבר בטוב? בשלב זה קצת קשה להאמין.

    • מרקס הגיב:

      אם צרפת ואנגליה הם "ומשטרם הקרימינלי" אז מי בדיוק המשטרים הנאורים סין ? רוסיה ? יפן? ארגנטינה? טורקיה? מצרים?

  2. דניאל קלטי הגיב:

    אתה מתעלם כאן מן העובדה, שבהתעלם מפעיל כזה או אחר, הזרם המרכזי במחאה, הוא שמרני, לאומני, מיליטאריסטי ובעל גוון כהניסטי מובהק.

    אנשי מרזל וליברמן, מרגישים שם בבית. אחרים, משחקים אותה, אמנם, "אובייקטיביים" ו"א-פוליטיים" (הא???), אולם פה ושם, בין השיטין, פתאום נפלטת להם, איזושהי התבטאות גזענית, פשיסטית וכיו"ב, מבית-המדרש של התנועה ה"א-פוליטית" האחרת, "אם תרצו".

    ובעניין זה, ממליץ לך לקרוא, את מאמריי בנידון:
    "צדק לכל – או לא צדק כלל": http://www.articles.co.il/article/123569

    אי לכך ובהתאם לזאת, אני-עצמי, מקפיד להימנע מכל קשר שהוא, עם תנועת ה"מחאה" הימנית, הגזענית והריאקציונרית הזאת ואני קורא לכולם לעשות כן. הם *אינם* אנשי-שלומנו!!

  3. אחד העם 15 הגיב:

    המחאה לא תפיל את החזירון העליון והמשתפ"ים שלו. יש למנף המחאה לשביתה כללית ללא הגבלת זמן ומרד מסים. די כי מיליון מפרנסים יכריזו בעצם כי אינם משתתפים במשחק הקיים שכלליו נוגדים כל אמת מידה מוסרית כדי ליצור את האפקט הדרוש להפלתם.

    • דניאל קלטי הגיב:

      משום-כך בדיוק, זה לעולם לא יקרה.

      כלומר, יש קריאה – https://www.facebook.com/event.php?eid=153901161363397 – להחרפת צעדי-המחאה, למרד-מסים, לשביתה כללית ולהפגנות בכל הארץ, החל מיום א', ה-9 באוקטובר (למחרת יום-כיפור, שיחול השנה בשבת).

      השאלה היא, כמה אנשים (אם בכלל), באמת ייענו לקריאה ויעשו זאת – וכמה (מן-הסתם, כולם כאחד) ישתפנו.

      השמאל הישראלי, הוא עלוב כל-כך….כה מבועת, מכל פגיעה שהיא, בסדר הקפיטליסטי הקיים!! וכן, אני מדבר בעיקר על חד"ש (הטובה בעיקר בדיבורים), אך גם על מר"צ (המצטיינת בגמגומים).

      • ק.א. הגיב:

        "השמאל הישראלי, הוא עלוב כל-כך….כה מבועת"
        לדעתי אפיון זה אינו רק של השמאל בישראל.זוהי כנראה תופעה אנושית כללית.
        להמון חוקים משלו. תגליות בתחום זה "חוקים" כאלה, נחקרים בשנים האחרונות ע"י מתמטיקאים. לדבר זה – המסתייע בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית בתחומי האינפורמציה והאינטרנט – השלכות מרחיקות לכת)
        בסופו של דבר הציבור לא יוכל להמלט לאורך זמן מן ההכרעה: האם הוא ממשיך להרשות לקבוצה של קרימינלים להמשיך ולנהל כך את העולם או שעוצרים כאן ועכשיו? הקרימנלים מקווים שהם יודעים להשתעשע בנו ולצאת מזה בלי פגע.

    • איציק הגיב:

      חבל שאתה נדחף לפראזות סינדיקליסטיות במאה ה-21. אם רוב העובדים השכירים היו עובדים אצל בעלי הון שהם בעלי מפעלים או מוסדות פיננסיים- אולי היה הדבר הגיוני; היום רוב העובדים עובדים בשרותים-כולל הממשלה. אתה מבקש שכל אחד יוציא את הסכין וידקור את עצמו.

  4. ניצן אביב הגיב:

    הפלת ממשלת הימין הלאומנית, הגזענית והפשיסטית של נתניהו, לאלתר – צו השעה!!!

  5. נדרשת פעילות להבסת ה APARTHEID הציוני הגיב:

    הכותרת, בגוף נפעל, לא מספקת. דרושה פעולה –אקטיביזם– לחיסול כל תוכניות הטיהור שמביאה ממשלת ביברק. תכנית טהיור הבדואים והקמת ישובים ל"יהודים בלבד" היא רק אחת מאלה. האם זה החזון הציוני? אתם, תושבי הארץ חייבים לתת לגזענות את התשובה האנושית – לא יעבור!
    האם המצאנו לנו "אל" כדי שיתמוך באפרטהייד ? הרי ה"אל" הזה הוא שטן סביבתי לא קטן.
    ככל שחומת ההפרדה בין ישראל לפלסטין גבוהה יותר, וככל שהיא מנכסת ל'יהודים' עוד נדל"ן פלסטיני, כך היא מפרידה יותר בין יותר בין ישראל לעולם. הצדק לא מכיר בגבולות!

  6. יואב הגיב:

    התפטרות היא גם לא עשיה, כרגע יש ראש ממשלה אשף בכלכלה ויש לנצל זאת, אפשר כמובן להתווכח על התקציב, ריכוזיות וכו'.
    יש לגרום לממשלה הנוכחית להבין שעל מנת להשאר בשלטון יש לבצע רפורמות רחבות בכלכלה בישראל, הממשלה הנוכחית כשירה מבחינת הידע ומבחינת יכולת.
    מה גם שאין הרבה מועמדים אחרים מתוך אלה הצועקים "צדק חברתי" שבאמת מפגינים ידע בכלכלת ישראל ומציגים תוכנית ממשית לרפורמה. ממשלה חדשה רק תעצור את המומנטום תוך הכנסות לסבך בירוקרטי אשר הכרחי בכל הקמת ממשלה חדשה.

  7. מרקס הגיב:

    האם באמת כה נורא בארץ ? יש לנו שיעורי האבטלה הנמוכים ביותר במדינות המערב. האם זה לא משהו שאמורים להיות גאים בו. האם זה לא הצלחה חברתית במעלה ראשונה שרוב מוחלט בארץ עובד ?
    מה בדיוק פיספסתי?
    הבן אדם מסכים למדינת פלסטין. והויכוח העיקרי הוא על זכות השיבה . מה פיספסתי כאן?
    אתם מעונינים בזכות השיבה ? אתם מבינים שתוך זמן אפסי תהיה פה דמוקרטיה נוסח אחת מהמדינות שלידנו ואני נותן לכם לבחור במי אתם רוצים. ואתם יכולים לכלול בכך אפילו את ירדן

  8. אנדורה הגיב:

    קדימה להמשך המחאה , מרד מיסים כן! להמתין לנסים לא! למען צדק חברתי שיעשה ויראה סוף סוף

  9. שירה הגיב:

    אני חוששת שצדקו מי שאמרו שהמחאה היא כן פוליטית. אני הייתי בין אלו שחושבים שצריך להמשיך בלי לערבב את המצב הבטחוני, אבל עכשיו אני חושבת שטעיתי.

  10. שורדת הגיב:

    ביבי לא שכחנו , לא נוותר לך על צדק חברתי , העם צריך לצאת לשביתה כללית ולמרד מיסים!!! עכשיו!!!! אנחנו לא שוחררנו מחובתנו להמשך המאבק על צדק חברתי!!!

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים