תשובה למאמרו של ראובן קמינר: "אופנה חדשה באה למדינה – סוציאל-דמוקרטיה"
1. על סוציאל-דמוקרטיה
המושג סוציאל-דמוקרטיה הוא מושג בעייתי ביותר לדיון. קשה מאוד, ואולי בלתי אפשרי, להשוות בין כל אלה הקוראים לעצמם "סוציאל-דמוקרטים", החל במפלגות הסוציאל-דמוקרטיות המהפכניות של סוף המאה ה-19 וראשית המאה העשרים עד ימינו אלה. יצחק רבין ואהוד ברק היו ראשי מפלגה "סוציאל-דמוקרטית"; הלייבור הבריטי הפך לניו-לייבור והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית היא רדיקלית בהרבה משתיהן. מי שמשתמש באותו המושג להגדרת מכלול התופעות השונות הללו לא יוכל להגיע לניתוח מציאות נבון. כדי לענות על השאלה אם אכן "הסוציאל-דמוקרטיה לא הציגה מעולם אלטרנטיבה לקפיטליזם" צריך, קודם כל, להסכים על משמעות המושג סוציאל-דמוקרטיה. וכדי להסכים יש להגדיר.
"הפגנת המיליון" בכיכר המדינה, ת"א (צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס)
הגישה המרכסיסטית, כמו זו המשתמעת מן המאמר, מגדירה את הסוציאל-דמוקרטיה כאותה גישה או תנועה שמבקרת את הקפיטליזם, אך שואפת לשנותו בלי למגרו לחלוטין. וזאת, במקום לנקוט בדרך המהפכנית להחלפת השיטה הקפיטליסטית, שהיא הצד השני של הדיכוטומיה סוציאל-דמוקרטיה. הגדרה אחרת של המושג, החוזרת במאמר, היא זאת: סוציאל-דמוקרט הוא כל מי שקורא לעצמו סוציאל-דמוקרט. לדעתי, בפועל לא קיימת דיכוטומיה. קיימות צורות שונות של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות השונות זו מזו לא פחות מן השוני שביניהן ובין הניאו-ליברליזם.
אפשר למקם את התנועות הסוציאל דמוקרטיות על פני רצף רעיוני שבקצהו האחד נמצא הניו-לייבור של טוני בלייר (שאימץ גישות ניאו-ליברליות), ובקצה האחר נמצאת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית. במקום להגדיר סוציאל-דמוקרטיה אסתפק בהגדרה על פי הדוגמה השבדית (המורחבת למדינות סקנדינביה) ומאופיינת בכמה איפיונים (וזו אינה רשימה כוללת): מעורבות גדולה של המדינה בכלכלה; בעלות המדינה על חלק גדול מההון באמצעות קרנות הפנסיה ועוד; יכולת המדינה להכתיב להון מהלכים; מדינת רווחה אוניברסלית (גם למעמד הבינוני) ובו בזמן שוויונית במיוחד; ארגוני עובדים חזקים עם כוח מיקוח וניהול מו"מ ארצי מול ארגוני המעסיקים.
ארגוני עובדים היו תנאי להקמת מפלגה סוציאל-דמוקרטית, לשינוי הקפיטליזם בדרך דמוקרטית ויחד עם זאת לחולל שינוי רדיקלי.
2. הישגי המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות מול הישגי הקומוניזם
אינני מסכים לקביעתו של קמינר שהסוציאל דמוקרטיה (כולה, כמכלול) לא הציבה מעולם אלטרנטיבה לקפיטליזם. מסקנה זו נובעת מעצם הגדרת ההישג. ובעצם זוהי מסקנה שלא דורשת כלל דיון במציאות. ההישג הוא מיגור הקפיטליזם, כי זוהי ההגדרה האידיאולוגית. כיוון שהסוציאל- דמוקרטיה מראש אינה מבקשת למגר את הקפיטליזם כפי שמבקשת הגישה הסוציאליסטית-מהפכנית, נשאר בעיקר הוויכוח האידיאולוגי בשאלה אם יתאפשרו הישגים במציאות תוך שינוי רדיקלי של הקפיטליזם. במצב עניינים זה קשה מאוד לנהל דיון בנוגע למציאות בשל המחלוקת האידיאולוגית. ובכל זאת ננסה.
לפי תפיסתי, ניתן לשנות את הקפיטליזם באופן רדיקלי כך שבני האדם יוכלו לחיות בו בשוויון יחסי ובכבוד. זה מה שנעשה בשבדיה ובמודל מדינת הרווחה הסקנדינבי. בשבדיה ההון מרוסן ומפוקח על ידי המדינה. האזרח מוגן מפני כוחות השוק על ידי מדינת הרווחה. יתרה מזאת, לפי סקרי דעת קהל רבים, מדינת הרווחה היקרה הזו נתמכת על ידי רוב גדול של הציבור. בשבדיה חל שינוי תודעתי-תרבותי. השבדים, בניגוד לאמריקאים, תומכים יותר בשוויון ובעמדה שהעניים אינם אשמים בעוניים ולכן יש להגן עליהם. מדינת הרווחה השבדית התגברה על שני משברים כלכליים, זה של ראשית שנות ה–90 וזה של 2007 – 2008 בפרמטרים המקרו-כלכליים (חוץ מהעלייה ברמת האבטלה), תוך שמירה על רמת השוויון והעדר עוני מהגדולות בעולם. האם תתגבר שבדיה על המשבר הנוכחי (שהוא המשכו של משבר 2007 –2008)? קשה לחזות. כל האמירות על התמוטטות, או על נסיגה גדולה של מדינת הרווחה מהמודל הסקנדינבי, פשוט אין להן על מה לסמוך. הן פרי של גישה אידיאולוגית שאינה מסתמכת על מחקר. הרפורמות שנעשו בשבדיה בשנות ה-90 של המאה ה-20, במערכת הפנסיה, לדוגמה, היו מזעריות ולא שינו את עקרונות היסוד. באמצע, בין הניו-לייבור לסקנדינביה, ניצבות מדינות הרווחה של "אירופה היבשתית" – צרפת, גרמניה, הולנד, בלגיה (וקצת פחות איטליה) – שנשארו, למרות המשברים, מדינות רווחה בעקרונות הבסיס שלהן (הקביעות הללו מעוגנות במחקר נרחב, אך הן נושא למאמר נפרד).
לאילו שינויים הביא הסוציאליזם המהפכני מלבד מאמרים אידיאולוגיים? הסוציאליזם המהפכני (שפעם נקרא קומוניזם) שרוי באופן מתמיד בסכיזופרניה: מצד אחד, להט מהפכני אידיאולוגי ומצד אחר, פעילות סוציאל-דמוקרטית (שינוי הקפיטליזם במסגרות דמוקרטיות). עם חלק גדול מהביקורת אני מסכים. הקפיטליזם העולמי משתולל, ומדינות רבות באסיה ובאפריקה גוועות ברעב. המצב במדינות אמריקה הלטינית קשה; שליטת ארה"ב; מדיניות ניצול המשברים. הסוציאל-דמוקרטיה האירופאית לא מצליחה לרסן את ההרס שזורע ההון הגלובלי בעולם כולו. חוסר הריסון של ההון מביא למשברים כלכליים כמו זה של 2007 – 2008. יחד עם זאת, אין לפרש ניתוח ביקורתי כמו זה כאילו מה שקיים במדינות סוציאל-דמוקרטיות, או במדינות הרווחה האוניברסלית שתוארו לעיל, אינו קיים או שהוא זמני, או שיש למגר קפיטליזם מתוקן כזה במהפכה. לפי שעה ההישגים המעשיים של הסוציאל-דמוקרטיה גדולים מאלו של הסוציאליזם המהפכני.
3. ומשהו על ארצנו הקטנה
אנחנו מבקרים את ההסתדרות כארגון שמעולם לא היה ארגון עובדים של ממש. אנחנו מבקרים את מפא"י על היותה מפלגה שייצגה אליטות כלכליות, ומעולם לא הייתה מפלגת פועלים, כפי שקראה לעצמה. כולנו מבקרים את הדבקות בפרימט הציוני של המפלגות הציוניות-סוציאליסטיות שמעצם הגדרתן לא יכלו להיות סוציאליסטיות באמת. אם כך איך נבוא עכשיו ונקרא להן סוציאל-דמוקרטיות?! הסיבה היחידה לכך שהן נקראות בשם הזה היא מן הטעם שכך הן קוראות לעצמן, וזו, כידוע, איננה סיבה מספקת. המסקנה היא, שבשל האנומליה של ישראל, עדיין לא קמה בה מפלגה סוציאל-דמוקרטית.
גם ההשוואה למפלגות הסוציאל-דמוקרטיות שקמו באירופה אחרי מלחמת העולם השניה, מוכיחה שרוב הפרמטרים המגדירים מפלגה סוציאל-דמוקרטית קלאסית (ובחלקם הובאו קודם לכן) אינם קיימים במקרה הישראלי (מלבד שליטת המדינה ומפלגת השלטון בהון ובייצור שהתקיימה בראשית המדינה והתחלפה, כידוע). כך שכל הביקורת במאמר על מפא"י ועל מרצ מחטיאה את המטרה, היות שמלכתחילה לא מדובר כאן במפלגות סוציאל-דמוקרטיות. גם כיום אין כאן תנאים להקמת מפלגה סוציאל-דמוקרטית קלאסית, בהעדרם של ארגוני עובדים (עד ש"כוח לעובדים" יגדל מספיק), וכוחות מאורגנים אחרים שייאבקו במעסיקים ובהון ויירסנו אותם. ללא כוחות כאלה לא ניתן להגיע לשינויים רדיקליים במשטר החברתי והכלכלי, בדרך דמוקרטית, כפי שנעשו בדוגמה שהובאה לעיל.
הסוציאל-דמוקרטיות של שלי יחימוביץ' מתמצה במה שהיא חושבת על עצמה. חקיקה של חוקים חברתיים מתקדמים עדיין איננה תנאי מספיק להיותך סוציאל-דמוקרט. מפלגת העבודה בהנהגת שלי יחימוביץ', גם אחרי שאנשי תנועת מחאה יצטרפו אליה, לא תהיה מפלגת המונים שתענה על האינטרסים של המוני העובדים הערבים, היהודים האשכנזים והיהודים המזרחים, ושתצליח לגייס אותם אליה. לפיכך, ולו רק משום כך, היא לא תהפוך למפלגה סוציאל-דמוקרטית. יחד עם זאת, אני נלהב ותומך בפעילות החברתית-כלכלית של חברי וחברות הכנסת של חד"ש בעבר ובהווה. אולם זוהי פעילות של מפלגה סוציאל-דמוקרטית רדיקלית וקשה לדעת מתי יתממש החזון האידיאולוגי הקומוניסטי של מק"י.
גם מדינת הרווחה היא קפיטליסטית. אין הרבה הבדל בין עובד שמנוצל על ידי מעביד פרטי לבין עובד שמנוצל על ידי המדינה. הבעיה היא לא הפרטה או הלאמה, אלא חוסר השליטה של העובדים על אמצעי הייצור באופן ישיר. האלטרנטיבה היחידה היא שחרור מכל שעבוד, והשיח הסוציאל-דמוקרטי הנוכחי כולו נכשל לראות זאת.
לא זכור לי שבברה"מ עבדי הגולאגים היו מוגנים, ואגב, כשאני אומר עבדים אני לא מתכוון למטאפורה כלל וכלל.
זה בדיוק מה שאני אומר. השליטה של המדינה בכלכלה ובחברה גרועה בדיוק כמו שליטתם של בעלי ההון הקפיטליסטים. יפה שהבינו שבברה"מ כולם היו עבדים של לנין, הצעד הבא הוא להבין שהיום אנחנו עבדים של קבוצת מיעוט אחרת (שוב, לא מטאפורה). אנחנו צריכים לשלוט בעצמנו. זה יקרה רק כשאמצעי הייצור יהיו בידי כולם.
כעיקרון איני נוטה להסכים, אבל מקבל את דעתך. הדבר המרגיז ביותר שיש כאן באתר אנשי "שמאל" שהחליטו לבגוד בכל ערכי המוסר ונשבו אחרי רעיונות סהרוריים ומרושעים כמו סטליניזם או מאואיזם (ולא התפכחו)
סוצאל-דמוקרטיה זה לא מוסג בלבד: זה אידיאולוגיה, פילוסופיה ומגמה פוליטית פעילה למען הישרדותו של הקפיטליזם האימפריאליסטי, זה שבאמתחתו של ההון הגדול ביותר – ההון הפיננסי. ההבדל בין הסוציאל דמוקרטיה והמגמות הימניות האחרות טמון ברמות נטולות מעצורים של אמצעי הסוואה שביכולותיה לנקוט. בקיצור, הסוציאל-דמוקרטיה היא האויב שבפנים, בתוך המחנה שלנו, של השמאל, של העמלים. לכן ה-"צורות שונות של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות" – וגם צבעים של זיקית –, אבל הן אותו אויב במהות שמתחת לתחפושת. בסופו של דבר, כולן נחשפות במערומיהן הניאו-ליברליים, הקולוניאליסטיים, הגזעניים והאימפריאליסטיים לטובת אותו ההון הרב-לאומי הנ"ל, זה שקובע תכתיבים למדינה (לא להיפך). בכך נגוז כל שמץ של "הוויכוח האידיאולוגי" אליו מתייחס מר מיכה רחמן במנטרה סקנדינבית שהתגלתה מזמן כאחיזת עיניים. "הרפורמות … במערכת הפנסיה, לדוגמה, היו מזעריות" (על פי רחמן) כי הסוציאל-דמוקרטיה מכרסמת בשלבים.
מה אפשר להגיד לאחד כמו אדון רחמן ("קשה לדעת" ו-"קשה לחזות"), שמתחצף להעלים את ההישגים של הסוציאליזם המדעי? כל כך הרבה הישגים נעלמים פתאום בהינף יד. אין מה להגיד לאדם שמשכתב את ההיסטריה של "ארצנו הקטנה" – יש רק לדחוק את רגליו לעבר המחנה לו הוא וה-"סוציאל-דמוקרטיה קלאסית", או לא קלאסית, שייכים – המחנה של ייצוא ההון. וזה לו רק בגלל ההתחנפות הסוציאל-דמוקרטית ל-"אינטרסים של המוני העובדים".
הישגי "הסוציאליזם המדעי"…? מדוע הוא נשאר מדעי?
ומה עם הישגי הקומוניזם? (שהוא הסוציאליזם "המעשי", כנראה) שכן ההישג העיקרי שלו הוא הימאסות הרעיון על כל מי שחווה אותו, ולכן תמיד יהיה "מדעי" כל עוד נתונה הבחירה בידי בני-אדם חופשיים.
כמובן שנטילת החירות היא תנאי בסיסי בהשלטת הרעיון המדעי הנפלא שלך והפיכתו למעשי,
כפי שראינו היטב בבריה"מ, סין, צפון-קוריאה(שלא נדע מצרות), קובה וקמבודיה (אלוהים ישמור).
נ.ב. התגובה שלך עברה את סף 500 התווים. איך עשית זאת?
סוף סוף מאמר שפוי, תודה לך. עם כל הסימפטיה שיש לי לקמינר על מאבקו בכיבוש, הוא מבקש ליישם כאן לא רק רעיונות שהוכיחו עצמן ככישלון כלכלי נחרץ, אלא גם הביאו למרחץ דמים שקבר מתחת לאדמה עשרות מיליוני חפים מפשע.
לוקחים חברת יחסי ציבור טובה ומתחילים להדביק: "חינוך", "בריאות", "social mobility" (תנועתיות חברתית) ועוד. בתכלס זה מדבקות על טנק. בבוקר מפילים עוד 3 בניינים עולים לג'יפ ונוסעים לרמוס את אפגניסטן או עירק וקוטלים "רק" 2 מיליון בדרך. בסוף (אם בכלל) נחזור הביתה עייפים אך מרוצים.
ועדיין אין לראות בדברי אלה משום אידיאולוגיה שמאלית (או אחרת) אלא מראה עיניים בלבד.
היו ימים, פעם, בהם המשחק הפוליטי היה באמת משחק נקי. היו שם דיעות, רעיונות, ערכים, זהויות.
היום אין זה ברור כל כך שהדברים הללו בכלל קיימים שם – המשחק השתנה ו"שודרג" לרמה וירטואלית. המשחק בזהויות הורם מן הקרקע והושם ברכבת נעה שאין למשחקים שום שליטה עליה. המשחקים ממשיכים לשחק כאילו לא קרה כלום. אבל גם הרכבת ממשיכה. הכי בטוח להגיף את החלונות ולבקש מנהג הקטר לשמור על מהירות קבועה – כדי שלא נחוש בתנועה כלל ולקוות שהפסים לעולם לא יגמרו…
הינה ציטוט קטן מתוך http://www.kommunisterna.org/en/about:
… the Swedish model in fact is a corporative capitalist state built on the cooperation between big business, the state including its political leadership and the reformist trade unions … [Facing] the decision of the state and the capitalists to close down the entire Swedish Shipyard industry … [t]he social democrats agreed … claiming that the future is in the car industry … Today … the car industry is about to fall …
יכול להיות שתהיה לתקופה היסטורית מוגבלת מדינת רווחה עם תמיכה המונית וכו' כמו בשבדיה, אם כי גם שם היו התקפות רציניות על מדינת הרווחה בעשרים השנים האחרונות. אבל השאלה היא האם יכול להיות קפיטליזם ברמה העולמית בסגנון "שבדיה". קפיטליזם זו מערכת עולמית של ניצול. עבור האינטרסים של בעלי ההון ברמה העולמית, המשמעות של מדינת רווחה בסגנון שבדיה בכל העולם תהיה למעשה חיסול הרווחים שלהם וחיסול הקפיטליזם, או באופן יותר מדוייק, מלחמת אזרחים עולמית שהבורגנות תכפה על מי שיעיז ליישם את זה.
השאלה היא מבחן התוצאה מי קרס ונעלם מעל פני האדמה תוך פחות משבעים שנה ומי שרד.
הקפיטליזם על כל גווניו הוא זה שמוציא בהדרגה אנשים מעוני ורעב ומביא לשוויון ומאפשר משחק בין שוק חופשי יותר, לשוק עם התערבות רבה יותר, הדבר האירוני ביותר בקומוניזם היא העבודה העגומה שהיא לא הצליחה מעולם להוציא אף לא אדם אחד מהעוני או מרעב, כל כך הרבה קשקושים ותילי תילים על הגיגיו הרדודים של מארקס ובתכלס אפס תוצאות כמו שאמרתי-מבחן התוצאה.
לא מדובר בניצחון של הסוציאל דמוקרטיה על הקפיטליזם בנקודותץרצוי להכנס יותר לעומק ולא להסתכל רק מעל פני השטח-נכון שהמודל הסוציאל דמוקרטי בכמה מדינות היה מתקדם אבל במקרים אחרים הביא לפאציזם ושלטון הימין-המצב בשנות ה60 שונה מזה היום-הכלכלה הפכה לגלובאלית בשליטה על ידי ההון הפיננסי בריכוזיות עצומה שלא הייתה קודמתה-בתנאים הנוכחיים אף מדינה לא יכולה לקיים מדינת רווחה ומדיניות סוציאל דמוקרטית מסיבות של תחרות והשפעות גלובאליות-בכל העולם כולל בסקנדינביה החסכון הפנסיוני ותנאי הרווחה של העובדים מקוצצים
רבים שואלים אם הסוציאליזם המהפכני נכשל,אז רק נותרה הסוציאל דמוקרטיה,
יש צורך להבין שלא משנה איזה משטר מתקדם תציעו,סוציאל דמוקרטיה פרלמנטרית,מהפכה סוציאליסטית או כל משטר חדש וטוב שידאג לאינטרסים של העם והעובדים ולא של מעטים,כל אלה לא יצליחו ברמה המקומית או הלאומית-רק שינוי ברמה בין לאומית תוך אחדות הכוחות המתקדמים,מעמד העובדים,העניים,הצעירים,המובטלים,הפנסיונרים של עמים רבים ביחד ובסולידריות בינלאומית יצליחו לחולל שינוי בר קיימה-העולם הפך לכפר גלובאלי-לא במקרה המחאות עוברות ממדינה למדינה
הסוציאליזם נשען על שלוש רגלים:
קומוניזם, סוציאל דמוקרטיה ואנרכיזם.
הקומוניזם עוסק בהתארגנות הפועלית ונשען בעצמו על שלוש רגלים :
מלחמה בבורגנות, אינטרנציונל, שורשי העשב
הסוציאל-דמוקרטיה, כשמה עוסקת בהשתתת הדמוקרטיה בתוך המוסדות הסוציאליסטים.
על כן פנים רבות לה כביכול, בשל אופיה הפלורליסטי.
האנרכיזם עוסק בחזון הסוציאליסטי ובדרכים להגשמתו.
לדעתי היום נמצאת המהפיכה בשלב הבנת הדמוקרטיה ושדרוגה.
יפה מאד כתב האדון מיכה רחמן, יפה מאד!
דבריו של מיכה רחמן שקולים מאופקים וחכמים מול בליל המגדפים הממטירים אשם לשום מקום…
המאמר מטיף ליתר סובלנות בין המשחקים בשוק העבודה מבלי להתיז אש לכל הסובב אותו וזה משהו נדיר ויפה!
חזק ואצץ למיכה רחמן!
הסוציאליזם המדעי הותיר אחריו כאוס כלכלי ושכול בלתי נגמר מתוך תפישה סהרורית ואף אכזרית שניתן ליצור עולם מושלם. הקפיטליזם החזירי הותיר ומותיר אחריו שעבוד של פרטים ואוכלוסיות. תחי הסוציאל דמקרטיה האירופית!