"לָכֵן כֹּה-אָמַר יְהוָה עַל-אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הַמְבַקְשִׁים אֶת-נַפְשְׁךָ לֵאמֹר לֹא תִנָּבֵא בְּשֵׁם יְהוָה וְלֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ. לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיהֶם הַבַּחוּרִים יָמֻתוּ בַחֶרֶב בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יָמֻתוּ בָּרָעָב. וּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם כִּי-אָבִיא רָעָה אֶל-אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת שְׁנַת פְּקֻדָּתָם". (ירמיה יא, כא-כג)

אלימות המתנחלים בענתות (צילום: אקטיבסטילס)

ההתנחלות ענתות קרויה על שם עירו של הנביא ירמיהו, עיר אשר תושביה תקפו ללא הרף את אותו נביא “תבוסתן” או “בוגד” שגר בקרבם ומיררו את חייו. היא שוכנת לא רחוק מגבעה שבבנימין, הידועה בגלל אותו מעשה נורא בפילגש. סיפור פילגש בגבעה מזכיר בתוכן, באוצר מילים ובמסר את סיפור המלאכים בסדום רגע לפני הפיכתה.

בדברים שכתבתי לפני כשנה עמדתי, על בסיס דברי חז”ל ופרשנותה של נחמה ליבוביץ’ ז”ל, על כך שחטאה של סדום איננו בכך שיש בה כמה אנשים רשעים, אלא שזו חברה מושחתת מן היסוד; חברה שבה החוק הוא עשיית הרע; חברה שבה עושה הטוב נחשב למפר חוק וכראוי לעונש. חברה שכזו דינה להיהפך. טענתי שם שנח וקל לבקר ולגנות את השוליים הסהרוריים של המחנה הנוקטים בפעולות הטרור המכונות “תג מחיר”, אך שלמעשה הבעיה האמיתית היא עם חוקי המדינה שאינם מגנים על זרים וחלשים אלא דווקא מתעמרים בהם.

הדמיון הרב בין הפרשות של סדום ושל פילגש בגבעה מדגיש את הצורך לשים לב דווקא להבדלים ביניהן. בפרשת סדום מודגש היטב שכל אנשי העיר, “מנער ועד זקן, כל העם מקצה” (בראשית יט, ד) נסבו על הבית ודרשו מלוט שיסגיר לידיהם את אורחיו כדי שיעשו בהם שפטים. ואילו בסיפור פלגש בגבעה נאמר: “אנשי העיר אנשי בני-בליעל נסבו את הבית” (שופטים יט, כב). הפרשנים מדייקים מהבדלי הניסוח שבמקרה של גבעה בבנימין לא מדובר בכל אנשי העיר, אלא רק בחלקם – באותם בני-בליעל, האספסוף (כך אברבנאל על אתר בבראשית, ומלבי”ם על אתר בשופטים). המלבי”ם שם ממשיך ומסביר שבניגוד לסדום שם כל בני העיר פעלו לפי חוקיהם הלא מוסריים, בגבעה פעל אותו אספסוף שלא לפי החוק אלא נגדו, בשל תאוותו. אולם כל העיר, הגבעה, נענשה, למרות שלא כל אנשיה נטלו חלק אקטיבי בפרעות, משום שהם גוננו על הפורעים וסרבו להסגירם לדין צדק שדרשו שבטי ישראל.

ביום השני של ראש השנה יצא אספסוף מענתות כדי לעשות שפטים בחלש אשר בקרבם ובאורחיו. לעת ערב, ליל שבת תשובה, יצאו שוב בני-בליעל אלה בכדי לעשות פוגרום – כמיטב המסורת של ההמון האנטישמי המוסת – בבני עמם “התבוסתנים” ו”הבוגדים” אשר באו למחות נגד העוול שנעשה מוקדם יותר.

האם ענתות דומה יותר לסדום או לגבעה, שכנתה? אינני בטוח. מצד האלימות, כולל האלימות המינית, ענתות דומה לשני המקומות.

אינני יודע אם בני כל ההתנחלות היו בתוקפים, אך גם אם לאו בינתיים עוד לא נשמע קול של תושב כלשהו מבני המקום המגנה את האירוע, קורא לחקור אותו וכדומה, כך שיש דמיון לגבעה. אולם, נראה כי כמו בסדום באירוע נטלו חלק “מנער ועד זקן” וגם נשים.

שלא כמו בסדום, אין בענתות (עד כמה שידוע לי) או בישראל (בינתיים?) חוק המצווה או מתיר לבזוז ולשרוף רכושו של אדם ולאיים עליו, לתקוף אותו ואת חבריו-אורחיו רק כי הוא בן לעם אחר וחלש יותר ואורחיו מחזיקים בעמדות “תבוסתניות”. אך מאידך, בשעה שהפורעים עצמם, בני-בליעל, הם אנשי החוק בעצמם וכאשר אנשי חוק אחרים הנוכחים באירוע אינם נוקפים אצבע למנוע או לעצור את הפרעות, וכל מערכות המשפט והצדק נאלמות דום ואינן מנסות אפילו לעצור את הפורעים הידועים לאחר מעשה, מה זה באמת משנה אם פורמלית יש או אין חוק כזה? בניגוד לפרשת פלגש בגבעה, במקרה דנן (בינתיים, לכל הפחות) לא נראה כי עם ישראל בכלל מתעניין במה שהתרחש. על כן, גם אם אין זה החוק הפורמלי מתברר שזהו החוק המעשי – חוק החברה. וכאן מתאימים דבריה של נחמה ליבוביץ’ ז”ל על סדום:

ולא זה הוא שיא הרשע, שישנם אנשים הנוהגים כך, שישנם רשעים שהקשיחו לבם, אלא שהרע נהפך לפעולה חוקית, שעשיית הרע נהפכת לחוק החברה…אין הרשע דבר הנעשה בצנעה, שיש להתבייש בפניו… הוא הוא הסדר והוא חוק החברה, והעובר עליו ועושה ספונטאנית – על פי עצת לבו – את הטוב, הרי הוא פורע מוסר וחוק, ואחת דתו למות. (עיונים בספר בראשית, עמ’ 125)

אכן, במקרה דנן “אין הדבר נעשה בצנעה”. אין המדובר במחבלי גבעות השומרון הפושטים בלילה על כפר פלסטיני זה או אחר, ומסתירים לרוב את פניהם, חוששים לכאורה להזדהות מאימת החוק. לא, מדובר באנשים התוקפים ללא היסוס לאור יום או לאור פנסי רחוב, בקרב אנשים רבים (ולצד שוטרים) היכולים לזהות אותם ואל מול מצלמות רבות (שאותן הם אמנם התאמצו לשבור או לגזול). אין הם יראים מאימת החוק, שכן הם כנראה מאמינים, כנראה בצדק, שחוק החברה למעשה מתיר או אף מצווה עליהם לפעול כך. ואין המדובר בשוליים הסהרוריים של המחנה, אלא באנשים ממרכזו של המחנה.

אז האם ענתות היא כגבעה בתוך שבטי ישראל, או שהיא וכל מדינת ישראל השותקת על מעשיה כסדום? נראה שהכף נוטה יותר לאפשרות השנייה. אני לא בטוח איזה עונש גרוע יותר – הפיכתה של סדום או מלחמת האזרחים העקובה מדם אשר בה שילם גם העם כולו מחיר כבד כפי שהיתה בגבעה.