בחודש מארס 2008 עלה ג'ים קרמר, הפרשן הכלכלי הפופולרי והטמפרמנטי של רשת CNBC, לשידור ונתן את אחת ההופעות המביכות ביותר בתולדות הפרשנות הכלכלית בטלוויזיה. קרמר שתוכניתו מוקדשת להשקעות בבורסה ולמסחר במניות, ענה על השאלה האם יש לדאוג עקב מצבו של בנק ההשקעות בר סטרנס? הוא טען בנחרצות, שאין כלל מה לדאוג לבר סטרנס ושמצבו תקין. הוא אף טען שמי שמוציא את כספו משם מתנהג בצורה שטותית. כעבור שישה ימים קרס הבנק.

לאחר מכן בראיון טלוויזיוני טען קרמר, שלקריסת בר סטרנס לא תהיה כל השפעה או השלכה על הכלכלה ושהכישלון של בר סטרנס נבע אך ורק ממאבק כושל של בנק זה עם בנקים אחרים גדולים וחזקים יותר. תחזיותיו הכושלות לא פגעו, כמובן, בקרמר והוא עדיין משמש כפרשן בכיר ברשת CNBC.

קרמר לא היה היחידי שתחזיותיו הכלכליות התבדו בשנים האחרונות. כך לדוגמה, סבר פלוצקר ראיין בשנת 2007 בכנס השנתי של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס את פרופסור יעקב פרנקל, נגיד בנק ישראל לשעבר ויו"ר ענק הביטוח העולמי AIG בזמן הראיון, ושאל אותו על תחזיתו בנוגע למצב הכלכלי בעולם. על אף שלטענת פלוצקר, עלו בכנס טענות על הסכנה בכך שמחירי הדיור במדינות מערביות רבות הרקיעו שחקים, טען פרנקל שהשווקים המתוחכמים והמקיפים, מאפשרים לכלכלת העולם לצמוח. עוד הוא טען שהמכשירים הפיננסיים החדשניים ממתנים ומחלישים את עוצמתן של תופעות, שבעבר היו עלולות לגרום למשברים קשים. לגרסתו, "השווקים החזקים, מעניקים לעולם הריאלי סוג של הגנה חדשה מפני מעידות במדיניות כלכלית, שהיו עולות לנו ביוקר רב בעבר. הם לוקחים את הסיכונים כסחורה, אורזים אותם, מוכרים וקונים, ובכך מנטרלים חלק מהשפעותיהם קצרות הטווח". עם פרוץ המשבר הכלכלי שבעה חודשים מאוחר יותר בלבד אחרי הכנס בדאבוס, כולנו למדנו שהמכשירים הפיננסיים האלו היו מסוכנים ולא בטוחים והיו מהסיבות הראשיות לפרוץ המשבר הכלכלי הגדול.

כמו קרמר שלא השכיל לחזות את המשבר הכלכלי כשזה כבר עמד בפתח, כך גם פרנקל יזכר בזכות ההלצה שלו בהרצאתו בכנס בדאבוס ש"המציאות היא שאנחנו רואים הרבה דובים מכוערים שמגדלים קרניים ונהפכים לפרים" (כלומר, שכל החששות על משבר מתבדות והופכות לסימנים של צמיחה). גם תחזיות כושלות אלו (וניהול כושל של חברת AIG שפשטה את הרגל והולאמה) לא פגעו בפרנקל. הוא מונה ליו"ר הבנק האמריקני ג'י.פי. מורגן וממשיך לתת את תחזיותיו ופרשנותו למתרחש בשוק הכלכלה העולמי.

פרד מישקין, פרופסור מוערך לכלכלה מאוניברסיטת קולומביה, שנחשב לאחד מהכלכלנים המובילים בעולם ותפקד כחבר מועצת המנהלים בפדרל רזרב (הבנק הממשלתי והמרכזי של ארה"ב), כתב בשנת 2006, מאמר בשם "היציבות הפיננסית של איסלנד" בו טען שהסיכוי לקריסה כלכלית של איסלנד הוא נמוך מאוד ושמצבה של איסלנד יציב ביותר. תוך שנתיים קרסה איסלנד ופשטה רגל (הממשלה האיסלנדית שילמה כסף רב למישקין עבור הדו”ח שלו ועל כך בהמשך).

בשנת 1998, כתבו בוב דיוויס ודיוויד ווסל, שני כתבים בכירים במגזין הכלכלי הנחשב Wall Street Journal, ספר בשם "שגשוג" (Prosperity), בו טענו שארה"ב עומדת בפני תקופה של שני עשורים של שגשוג, צמיחה ופריחה. זאת, כאשר למעשה ארה"ב עמדה בפני סוף תקופת הצמיחה שלה, ושנים מעטות מאוחר יותר היא תיכנס למשבר בועת הדוט קום ולמיתון. שנים אחדות אחרי משבר זה ארה"ב תיכנס גם למשבר הנדל"ן ולמיתון נוסף.

שנה מאוחר יותר, הופיעה טענה זהה ל-20 שנות צמיחה ושגשוג, בספר "הבום הגדול" (The Long Boom), ע"י פיטר שוורץ, פיטר ליידן וג'ואל הייאט, מומחים למנהל עסקים, טכנולוגיה ועתידנות, וזאת כאשר משבר תעשיות הטכנולוגיה העילית ("משבר הדוט קום") כבר ממש נמצא בפתח.

גם ארגונים כלכליים גדולים ונחשבים נכשלו בתחזיותיהם בשנים האחרונות. התחזית של "קרן המטבע הבין-לאומית" לגבי ליטא לשנים 2008-2009, ל"נחיתה רכה" של הכלכלה הייתה רחוקה מהמציאות. הצמיחה השלילית בליטא בשנת 2009 עמדה על 14.7-, שיעור הצמיחה הנמוך ביותר בעולם (אחרי לטביה). למעשה שיעור הצמיחה בליטא בשנת 2009 היה נמוך יותר מאשר זה שהיה בארה"ב בשנה הקשה ביותר של המשבר הגדול של שנות ה-30.

לא רק התחזית של "קרן המטבע הבין-לאומית" על ליטא הייתה שגויה. גם התחזית שלה על יוון נכשלה לחלוטין. בדו"ח שלה שפורסם במרץ 2008, נטען שהכלכלה היוונית חזקה וטובה ושהיא תמשיך להיות כזו. לטענת כותבי הדו"ח הצמיחה ביוון "צפויה להיות איתנה במשך כמה זמן". בנוסף, “נראה שהסקטור הבנקאי ביוון יציב ואיתן…צעדים מתאימים ננקטו כדי לחזק את הפיקוח…הרשויות מתמידות בשקידתן על ייצוב פיננסי מתוך מטרה של השגת תקציב מאוזן עד 2010”. שנה מאוחר יותר, יוון נכנסה למשבר כלכלי כבד ופשטה את הרגל.

האם המשבר הגדול טרף את הקלפים בכל הנוגע לתחזיות כלכליות והטעה את כל המומחים אשר בדרך כלל צודקים? התשובה היא שלילית. הארגון "המרכז לחקר כלכלה ומדיניות" בדק את תחזיות הצמיחה של "קרן המטבע הבין-לאומית" לגבי ארגנטינה מסוף שנות ה-90 ולגבי ונצואלה משנת 2003, וגילה תחזיות מוטות ושגויות. כך לדוגמה, בעוד ותחזית הצמיחה של "קרן המטבע הבין-לאומית" לארגנטינה לשנת 2001 עמדה על 2.6%, בפועל בארגנטינה הייתה צמיחה שלילית של 10.9%-. “קרן המטבע הבין-לאומית" טעתה גם בקשר לתחזיות הצמיחה בזמן ההתאוששות של ארגנטינה. בעוד והתחזית לגבי הצמיחה בארגנטינה לשנת 2002 עמדה על 1%, הצמיחה בארגנטינה בשנה זו בפועל עמדה על 8.8%.

גם בקשר לוונצואלה "קרן המטבע הבין-לאומית" טעתה בצורה דרסטית. כך לדוגמה, בשנת 2003 צמחה ונצואלה 18.3%, בעוד התחזית של "קרן המטבע הבין-לאומית" עמדה על 7.7% בלבד. אחד מהמקרים המביכים ביותר התרחש בשנים 2001-2002, בהן ערך הפסיכולוג ד"ר ריצ'ארד וייסמן ניסוי בו השתתפו שלושה אנשים אשר השקיעו סכום זהה בבורסה במשך שנה. ביניהם היו מארק גודסון, שהיה מהאנליסטים הבכירים בבריטניה, אסטרולוגית פיננסית שהשתמשה במיקום הכוכבים להשקעותיה וילדה בת חמש בשם טיה לברן שבחרה מניות באקראי ללא ידע מוקדם. אחרי שנה בה נערך הניסוי התברר שטיה ניצחה והשיגה את התשואה הטובה ביותר ושגודסון האנליסט הפסיד את כמות הכסף הגדולה ביותר.

הניסוי דומה למשחק המשקיעים של "ידיעות אחרונות". במשחק השני והאחרון שנערך בשנת 2007 למשך חצי שנה, משקיע דמה בשם "הקוף”, אשר מניותיו נבחרו באקראי באופן חד-פעמי בתחילת המשחק ללא יכולת לסחור במשך תקופת המשחק הגיע למקום השני במשחק ועקף את רוב האנליסטים והמומחים, ביניהם מומחים להשקעות מבנק "לאומי", בנק "אוצר החייל", בנק "דיסקונט", חברת ההשקעות "מודוס סלקטיב" וחברת ההשקעות "פעילים". המתחרה היחידי שעקף את "הקוף" היו נציגי חברת ההשקעות "פריזמה", אשר פשטה את הרגל שנתיים מאוחר יותר.

כמות הדוגמאות הגדולה נועדה להראות ולבסס את הטענה שתחזיות כלכליות הוא תחום בעייתי ביותר ושהמומחים בנושא טועים פעמים רבות. כמובן שקיימות דוגמאות רבות אחרות בהן תחזיות כלכליות הצליחו, אולם תחום מדעי אחר אשר העוסקים בו היו טועים תכופות כמו התחזיות הכלכליות המופרכות של המומחים לכלכלה, היה מוקע ומוגדר כפסאודו-מדע.

מהן הסיבות לכישלונות התכופים כל כך של מומחי הכלכלה? ישנן שתי תשובות עיקריות לשאלה זו: אינטרסים ואידיאולוגיה.

התשובה הראשונה לשאלה מדוע תחזיות כלכליות רבות כל כך הן כושלות נובעת מכך שלנותני התחזיות יש אינטרסים בהצגת מצב עניינים מסויים. כך לדוגמה, הזכרתי כבר במאמר שמישקין הציג תחזית ורודה בנוגע לאיסלנד, מכיוון שממשלת איסלנד שילמה לו כסף רב עבור מחקרו. כמובן שמישקין שהודה מאוחר יותר בדבר התשלום, לא חשף זאת במחקרו.

במאי הסרט Inside Job, צ'ארלס פרגוסון, תקף בסרטו את מה שהוא כינה "תעשיית המומחים האקדמיים הכלכליים להשכרה" והראה בסרטו שבנוסף למישקין, חברות נחשבות וגדולות לייעוץ כלכלי ורבות אחרות מעסיקות כלכלנים בכירים ונחשבים, עובדות עבור פירמות פרטיות ומספקות עבורן ניתוחים ותחזיות פומביות שמטרתן לשפר את מעמדן של אותן פירמות אשר הזמינו את הניתוחים והתחזיות.

וויליאם הארינגטון, סגן מנהל חברת דירוג האשראי מודי'ס (Moody's) לשעבר שלח מכתב לרגולטור הממשלתי בו טען שדירוגי האשראי הגבוהים שזכו פירמות מסוימות, אשר התברר לימים בזמן המשבר הגדול שהתחיל בשנת 2008, שהיו שגויים ומופרזים, לא נבעו מטעות תמימה. לטענתו, דירוגים אלו נבעו מניגודי עניינים, בהם החברות שדורגו היו גם הצרכניות עבור מדדי הדירוג ושילמו כסף רב עבורם. כך שחברת מודי'ס  לא רצתה להכעיס פירמות אלה והיה לה אינטרס לדרג אותם גבוה. לגרסת הארינגטון, אנליסטים אשר ניסו להזהיר מפני הדירוג הגבוה והמופרז של פירמות אחדות הושתקו וזכו להתעלמות.

רק לאחרונה פורסם בעיתון "גלובס" (11.7.11), שמנהלת המחקר בבית ההשקעות "פסגות", לימור גרובר, עברה לעבוד בתאגיד המופרט "כימיקלים לישראל" (כי"ל), שבועיים אחרי שפרסמה המלצת קנייה למנייה של חברה זו. ישנו יסוד סביר להאמין שבעת ההמלצה על קניית המנייה, גרובר כבר התקבלה לעבודתה החדשה או שלפחות הייתה בתהליכים לקבלת העבודה. עפ"י כתבה של "דה מרקר", בית ההשקעות "אקסלנס נשואה" פרסם המלצה על קניית מניית "מלח", לאחר שרכש מניות "מלח" ב-18 מיליון שקל.

דיווח זה של ניגוד אינטרסים נדיר ביותר. כתב "דה מרקר" עומר שרביט התראיין לכתבה ב"העין השביעית" וטען ש"הציבור לא תמיד מודע לניגודי העניינים, וחושב שההמלצות נועדו באופן טהור לעזור לו להחליט אם להשקיע במניה מסוימת או לא". עוד הוא טען ש"אנחנו, הכתבים, מפשלים הרבה פעמים בזה שאנחנו לא מנסים לבדוק מה עומד מאחורי ההמלצות. זאת בעיה. מעבר לזה, גם כשמנסים, לרוב לא מקבלים את פירוט האחזקות או עסקאות מהותיות של בית ההשקעות במניה. לפעמים אנחנו כל־כך טיפשים, שאנחנו לא עושים אחד ועוד אחד על מידע שכבר יש לנו על מעורבות של בית ההשקעות במניה מסוימת – ברוב המקרים אנחנו מפספסים גם את זה, כי אנחנו עובדים בלחץ זמן.” בקשר לכתבה אודות "אקסלנס נשואה" ו"מלח", טוען שרביט שזו הייתה כתבה נדירה ומנהלי "אקסלנס" כעסו על כתבה זו, "אנחנו, הכתבים, לא ממהרים לתת ידיעות מהסוג הזה, כי בתי ההשקעות הם אחד מצינורות המידע הכי חשובים שלנו".

ג'וזף שטיגליץ, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2001 וסגן יו"ר "הבנק העולמי" לשעבר, כתב בספרו "אי נחת בגלובליזציה" ש"המוסדות הבין-לאומיים נשלטים לא רק ע"י הממשלות של המדינות המתועשות העשירות ביותר, אלא גם ע"י בעלי אינטרסים מסחריים ופיננסיים באותן מדינות ועובדה זו משתקפת כמובן במדיניותם" (ע"מ 46). בכירים רבים ב"קרן המטבע הבין-לאומית" לטענת שטיגליץ, הגיעו לתפקידם מהסקטור הפרטי, שם עבדו בתפקידים בכירים בפירמות ובבנקי השקעות  ופעמים רבות הם חוזרים לתפקידים בכירים בסקטור הפרטי.

אולם ישנה גם תשובה נוספת לסיבה שבעטיה תחזיות כלכליות מוטעות פעמים כה רבות והיא הסיבה האידיאולוגית. לפי סיבה זו, הטעויות בתחזיות הכלכליות נובעות מאמונות מסוימות אודות התנהלות הכלכלה. כותבי התחזיות הכלכליות מושפעים מתפיסות ותיאוריות שכבר מושרשות ומוטבעות בהם וקשה להם להשתחרר מהם גם לנוכח טעויות.

הזכרתי כבר את המאמר של "המרכז לחקר כלכלה ומדיניות" שהראה את טעויות "קרן המטבע הבין-לאומית" בתחזיות כלכליות בכל הנוגע לארגנטינה וונצואלה. לטענת כותבי המאמר, טעויות אלו נובעות מתפיסתם של מומחי הקרן אודות ההתנהלות הכלכלית הראויה. כך לדוגמה, מומחי הקרן הסכימו עם תפיסתו הכלכלית של קרלוס מנם נשיא ארגנטינה בעת פרוץ המשבר ולכן לא העריכו נכונה את חומרת המשבר. לעומת זאת, מומחים אלו התנגדו למדיניותו הכלכלית של נשיא ארגנטינה החדש נסטור קירשנר ולממשלתו ולכן טעו בהערכתם את התאוששותה של ארגנטינה. דבר דומה קרה, לטענת כותבי המאמר, בקשר לונצואלה והעומד בראשה הוגו צ'אבס, אשר מומחי הקרן שהתנגדו למדיניותו לא העלו בדעתם שדווקא מדיניות זו תגרום להתאוששות ולצמיחה חזקה במיוחד בונצואלה.

ג'ורג' סורוס, יו"ר אחד מקרנות ההשקעות הגדולות בעולם, תיאר בספרו "החברה הפתוחה בסכנה. משבר הקפיטליזם הגלובלי", את חוויותיו וניסיונו בעקבות המשבר הפיננסי הגדול שהתרחש בארבעת "הנמרים של אסיה" (הונג קונג, טייוואן, דרום קוריאה וסינגפור) ורוסיה בשנים 1997-1998. לטענתו, השווקים מתאפיינים במצבי גאות ושפל והפוטנציאל למשברים טמון בשיטה הפיננסית עצמה והוא לא התוצאה של זעזועים חיצוניים, אשר מהווים הסבר שמומחים וכלכלנים אוהבים להשתמש בו כמין "אל מתוך המכונה" בתור הסיבה למשברים. הוא גורס בספרו ש"די מדהים שתורת הכלכלה ממשיכה להסתמך על תפיסת שיווי המשקל, השוללת את האפשרויות של התופעות הללו, ממש כנגד הראיות" (ע"מ 25). מסיבה זו מכנה סורוס את האמונה של מרבית הכלכלנים ואת התיאוריה הכלכלית המקובלת כ"פונדמנטליזם של השוק", כלומר אמונה עיוורת ואדוקה בכוחו של השוק החופשי גם לנוכח ראיות סותרות.

חגי קוט שסיים את לימודיו בהצטיינות יתרה קבל בנאומו בטקס הסיום של מחזור תשס"ג (2002-2003) בכלכלה באוניברסיטת ת"א על חד הממדיות של תוכנית הלימודים. הוא ביקר את הדגש המופרז שניתן על השוק החופשי ועל התיאוריה הניאו-קלאסית. לטענתו, לא נלמדות בחוג אף תיאוריות אלטרנטיביות.

פרופ' אביה ספיבק, המשנה לנגיד בנק ישראל לשעבר, טען במאמרים שפורסמו בעיתון "הארץ" בתאריכים 24.08.03 ו-23.12.05, שלימודי הכלכלה בעזרת שורה של מודלים כלכליים מצליחים להטמיע בבוגריו את האמונה העיוורת בשוק החופשי. בשיחותיו עם כלכלנים צעירים הוא הגיע למסקנה שהחוג לכלכלה מייצר סטודנטים בגוון אחיד.

הסוציולוג תום פסח, בדק את הסוציאליזציה שעוברים תלמידי הכלכלה בלימודיהם. לגרסתו, תהליך הסוציאליזציה מתרחש באפקטיביות רבה, משום שעיקר הלימוד הוא אודות אופן שימוש פרקטי במשוואות אשר מקפלות בתוכן את האידיאולוגיה הניאו-ליברלית. בתחילה התיאוריה מוסברת ומצורף לה נרטיב סיפורי מסוים. ככל שהלימודים מתקדמים עוברים הנרטיבים קיצור, המאפשר להם להיות מוצגים במהירות גדולה יותר. בשלב הבא בתהליך מוזכר שם המושג הכלכלי בלבד ללא הנרטיב שעומד מאחוריו. המשמעות של המושג והנרטיב שאותו הוא מסביר כבר מובנת ונמצאת במחשבתם של הסטודנטים. בכדי לסיים תואר בכלכלה, טוען פסח, מוכרחים להטמיע את המושגים הכלכליים שנלמדים. כך לדוגמה, במבחנים נשאלים הסטודנטים על נושאים כלכליים (כדוגמת "תפוקה שולית פוחתת") גם בנושאים שאינם קשורים בכלכלה (לדוגמה, היכולת של סטודנט ללמוד למבחן). המטרה היא שהסטודנטים יוכלו לזהות ולהחיל את המושגים הכלכליים על כל האספקטים בחיים. כך לומד הסטודנט להסתכל על העולם ב"משקפיים כלכליות". בכדי להצליח במבחנים של החוג לכלכלה, על הסטודנט להטמיע דרך חשיבה מסוימת שמאחוריה נמצאת תפיסת עולם  ולפתור באמצעותה משוואות ותרגילים. במידה והסטודנט יפרש את המושגים בדרך אחרת שחורגת מהפרשנות הסטנדרטית, אזי תשובתו תיפסל והוא יכשל במבחן. לימודי הכלכלה אינם נוהגים להנגיד בין נרטיבים ותיאוריות כלכליות שונות.

נאסים טאלב מסביר בספרו "תעתועי האקראיות" על כיוון שונה להטיות אידיאולוגיות בקרב פרשנים ומומחים כלכליים. לטענתו, תחזיות כלכליות נכשלות פעמים רבות כל כך משום שאי הוודאות והאקראיות נפוצות במידה רבה יותר ממה שמומחי הכלכלה שמאמינים ברציונאליות ובמודלים מכניסטים סבורים. לגרסתו, מומחים אלו מנסים לחפש הגיון בנתונים וסדרות של מספרים וליצור תיאוריות מדעיות, אשר פשוט אינן קיימות. “הצלחת מדיניות מסחר קודמת בהתבסס על משתנים כלכליים עשויה להיות מקרית בלבד, ואולי חמור מכך, שהניתוח הכלכלי הותאם לאירועי העבר כדי להסוות את היסוד האקראי שבו" (ע"מ 44). יתרה מכך, מומחים אלה מתייחסים לסבירויות סטטיסטיות כאמת מוחלטת וודאית ולא מביאים כלל בחשבון אירועים בלתי צפויים. נכונותם להתעלם מאירועים אלו גורמת לכך שרבים מהכלכלנים והאנליסטים מסתכנים בצורה פזיזה וחסרת אחריות ולכן קורסים כאשר משבר לא צפוי שלא מתנהג בהתאם לפרדיגמות המקובלות פורץ. לאירועים לא צפויים אלו קורא טאלב בשם "ברבורים שחורים" וטוען ש"ההיסטוריה מלמדת אותנו שדברים שמעולם לא קרו – קורים" (ע"מ 164). מומחי הכלכלה, אם כן, לטענתו, לא ערוכים להתמודד עם מציאות כלכלית משתנה.

הפרשן הכלכלי ג'פרי מדריק מצביע על כיוון אחר לכישלונן של תחזיות כלכליות. מדריק כתב מאמר אודות הסיבה שבעטייה העיתונות הכלכלית פספסה את הקריסה וההתמוטטות של חברת האנרגיה הגדולה בארה"ב "אנרון" בשנת 2001, זאת לאחר שעיתוני הכלכלה האמריקנים שיבחו והיללו חברה זו במשך שנים. כתב העת הכלכלי Fortune, אף הכתיר אותה כחברה היצירתית (Innovative) ביותר משנת 1995 ועד שנת 2000, כאשר הדבר היצירתי ביותר ב"אנרון" בשנים הללו היו הרמאויות הפיננסיות והחשבונאיות שלה שהובילו לקריסתה בשנת 2001. לטענת מדריק, הקוראים והציבור רצו לשמוע סיפורים על הצלחות ויותר מכך סיפורים של הצלחות שקשורות ל"כלכלה החדשה" שמייצרת טכנולוגיה חדשנית והיי-טקיסטית. התפיסה האידיאולוגית הייתה שה"כלכלה החדשה" היא כלכלת העתיד ושהיא ראויה להערצה ולכן יש למעט בביקורות ובספקנות כלפיה וכלפי הפירמות שמייצגות אותה. מעטים המומחים והתחזיות הכלכליות שהעיזו לפקפק באמונה הזו. לטענתו של מדריק, פרשנים כלכליים ספורים בלבד יפקפקו בסיפורי הצלחה כלכליים ויהיו ביקורתיים לגביהם.

קישורים ביבליוגרפיים:

1. קרמר על מצבו של בר סטרנס
2. קרמר על נפילת בר סטרנס
3. הריאיון של פלוצקר עם פרופ' פרנקל
4. פרופ' מישקין על מצבה הכלכלי של איסלנד: מאמר (PDF) | סרטון
5. על הספר "שגשוג"
6. על הספר "הבום הגדול"
7. על מצבה של ליטא
8. התחזית על עתידה הכלכלי של יוון (PDF)
9. התחזית על עתיד הכלכלי של ונצואלה (PDF)
10. על מודי'ס: בוושינגטון פוסט | בביזנס אינסיידר
11. ממליצים על מניה ומרווחים: בגלובס | בדה מרקר
12. על ניגוד עניינים בין המלצה על קניית מניות לרכישתן
13. נאומו של חגי קוט
14. לטענתו של מדריק

Share on Facebook