"כל מה שהוא ממשי הוא תבוני וכל מה שהוא תבוני הוא ממשי". האמרה המפורסמת של הפילוסוף גיאורג וילהלם פרידריך הגל מעוררת מפעם לפעם דיונים נוקבים אצל תלמידים לפילוסופיה. האמרה מוכרת גם לאלה שביקשו להתעמק במרקסיזם וביסודותיו הפילוסופיים.

הפרק הראשון  של המסה הידועה של פרידריך אנגלס, "לודוויג פויירבך וסופה של הפילוסופיה הגרמנית הקלאסית", (כרך ב', "כתבים נבחרים", ספריית הפועלים 1957) דן בצורה אוהדת ביותר בהגותו של הגל. החלק המרכזי של המאמר נפתח דווקא בדיון על האמרה המפורסמת ההיא: "כל מה שהוא מציאותי הוא נבון וכל מה שנבון הוא מציאותי." הפרק הזה במאמרו של אנגלס הינו שיר הלל להגל ולתרומתו למחשבה הרדיקאלית. אנגלס אומנם מצטט את האמרה של הגל. אך הדבר נעשה כדי להפריך את הפרוש השמרני של הטקסט שהיה מקובל אצל אלה שלא אהדו את הגל בלשון המעטה.  וראה זה פלא. דווקא בימים אלה, פרופסור מאד מכובד, הנחשב לבר סמכה במרקסיזם תוקף את אנגלס ואף מרשה לעצמו להשמיצו ללא שום בסיס במציאות.

גיאורג וילהלם פרידריך הגל

להעמיד דברים על דיוקם

פרופסור שלמה אבינרי פרסם באחרונה מאמר ביקורת על התרגום החדש של "הפילוסופיה של המשפט" של הגל בידי גדי גולדברג שראה אור בהוצאת שלם השמרנית ("הארץ",16.11.11). במסגרת המאמר מבקש אבינרי להתייחס לאותה האמרה של הגל: "כל מה שהוא ממשי הוא תבוני וכל מה שהוא תבוני הוא ממשי". יצוין שההבדל בין שני ניסוחים – זה של ספריית הפועלים ב-1957 וזה שמצטט אבינרי אינו משמעותי. השאלה הנדונה היא כיצד לפרש את האמרה. כולם מבינים שאפשר לפרש את המשפט הזה כהצדקה גורפת להמשך הסדר החברתי והפוליטי הקיים – כגון ממשלות, משטרים וכו'. לפי פירוש זה, היה הגל שמרן מובהק ודובר נאמן של הריאקציה השלטת. פרופ' אבינרי הנחשב למומחה בעל סמכה בחוגים נרחבים מייחס פרוש כזה לאנגלס ומוסיף "שלא זכור לו מקרה של סילוף כה חמור בהיסטוריה של הרעיונות".

אך מה לעשות?  אנגלס לא פירש את הגל כפי טענתו של אבינרי. אנגלס פירש את האמרה בצורה הפוכה. הפרק הנדון הוא הפרק הראשון במסה המפורסמת של  אנגלס "לודוויג פויירבך וסופה של הפילוסופיה הגרמנית הקלאסית", העוסק כולו בתרומתו של הגל להתפתחות המרקסיזם. קריאת הפרק מוכיחה בבירור שאבינרי טעה טעות חמורה בפירוש עמדתו של אנגלס וסילף אותה בצורה חמורה ביותר. הטקסט סותר לחלוטין את ההאשמות הנלוזות של אבינרי נגד אנגלס. נצא ונראה.

בפסקה השנייה של הפרק (ע' 275) אנגלס מסביר ש"המהפכה" לנה (הביטוי שלו) בניסוחים הפילוסופיים של הגל ודומים לו, וממשיך לצטט את היינריך היינה בקביעת מעלותיו של הגל. (כל המובאות מכרך ב', "כתבים נבחרים", ספריית הפועלים 1957)

בפסקה השלישית כתב אנגלס: "ננקוט דוגמה אחת. שום משפט פילוסופי לא עורר כל כך את הכרת טובתן של ממשלות מטומטמות ואת חמתם של ליברלים מטומטמים לא פחות, כמו משפטו הנודע שח הגל: 'כל מה שהוא מציאותי הוא נבון, כל מה שהוא נבון הוא מציאותי'." האם אנגלס פירש גם הוא את המשפט המפורסם כך? אנגלס הבהיר את עמדתו שוב ושוב והדברים ברורים לגמרי לכל מי שקורא את הטקסט. ומי עוד פירש את הגל כשמרן: "וכך תפס זאת פרידריך וילהלם ה-3 ונתיניו."

ועוד: (פסקה ראשונה בע' 276 ) "ואולם אצל הגל בשום פנים כל מה שקיים הוא בפשיטות גם מציאותי. האטריבוט של מציאות יפה לדידו רק למה שהוא גם הכרחי; המציאות בהשתלשלותה מתגלית כהכרח".

בהמשך מאמרו עומד אבינרי דווקא על עמדה זו של הגל שהמציאות בהשתלשלותה מתגלית כהכרח. אך כיצד ועל סמך מה ייחס אבינרי עמדה הפוכה, ושטחית לאנגלס? הייתי רוצה לקוות שקרה שזכרונו של אבינרי בגד בו. אך קיימת בעיה עמוקה יותר. אבינרי אומנם עשה רבות לקדם את לימודי מרקס בארץ. אך מי שמכיר את אנגלס ואת מרקס, מי שמבין דבר בהתפתחות המרקסיזם ימקם את המרקסיסטים באסכולה שראתה בהגל כפילוסוף מהפכני שתרם רבות להתפתחות המרקסיזם. כיצד העלה אבינרי על הדעת להעליל על אנגלס שהוא, אבינרי, אינו זוכר "סילוף כה חמור בהיסטוריה של הרעיונות".

כשסיכם אנגלס את הדיון באמרה המוכרת בטקסט הזה, היה ברור מעל לכל ספק שאנגלס מצדד במפורש בפרוש המהפכני של המשפט המפורסם של הגל. והדברים הראויים לעיון הינם חלק של נכסי צאן הברזל של המחשבה המהפכנית.

הגל, חסיד המהפכה הצרפתית הגדולה

אנגלס הוסיף וקבע "ואולם על פי הגל אין המציאות בשום פנים אטריבוט, היאות לכל מצב – עניינים חברתי או מדיני בכל התנאים ובכל הזמנים. להפך, הרפובליקה הרומית הייתה מציאות, אך כן הייתה הקיסרות הרומית, שדחקה את רגליה. המלוכה הצרפתית נעשתה ב- 1789 כל כך בלתי מציאותית, כלומר עד כדי כך משוללת כל הכרח, כל כך לא נבונה, שהיה עליה להישמד בידי המהפכה הגדולה שעל אודותיה מדבר הגל בהתלהבות הגדולה ביותר…"

ועוד: "וכך על ידי הדיאלקטיקה ההגלית גופה, מתגלגל המשפט ההגלי להיפוכו: כל שהוא מציאתי בתחום ההיסטוריה האנושית נעשה במשך הזמן לא נבון, הוא כבר איפוא לפי עצם מהותו לא-נבון, הוא עמוס אי-תבונה מלכתחילה  ; וכל שהוא נבון בראשם של הבריאות מועד ליעשות מציאותי…המשפט על אודות תבונתו של המציאותי מתגלגל לפי כל כללי מתוד-החשיבה ההגלית בחילופו: כל שקיים ראוי שירד לטמיון (ע' 276)". אינני בטוח שיש משמעות מיוחדת לכישלון הזה של אבינרי. בכל זאת, זו הזדמנות לייעץ לאקדמאים המבקשים למתוח ביקורת על אבות המרקסיזם לא להסתפק בזיכרון שלהם ולקרוא בזהירות הנדרשת את הטקסטים המקוריים.

• מאמרו של פרופ' אבינרי פורסם בעקבות התרגום החדש של "הפילוסופיה של המשפט" של הגל בידי גדי גולדברג בהוצאת שלם

Share on Facebook