מי שהחליט שאנחנו – המתיימרים להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהָנֵים וְגוֹי קָדוֹשׁ" – יש לנו רק פתרון אחד והוא לכלוא במכלאות במדבר, בנגב, פליטי חרב ושואה המתדפקים על דלתותינו – לא קרא (ואם קרא הוא לא ספג) את זעקת "מֵתֵי מִדְבָּר", אותה הרעיד בלבבות המשורר חיים נחמן ביאליק.
הוא זרק לאשפתות באבחת החלטה שרירותית לקח מר מימים ושנים שלאחר כתיבת "מתי מדבר". הלקח של עם פליטים, שחיפש לשווא מקלט מאימה ונתקל בשער נעול. פליטי מדבר ובעיקר פליטות מדבר "עָרִיץ אָיוֹם מְאֹד … אַכְזָר וְנוֹרָא מְאֹד" (מתוך "מתי מדבר") נכלאים באלו הימים על ידינו, בני עם, שחש על בשרו מה טמנה בחובה אימת מדבר קרח וכפור "עָרִיץ אָיוֹם מְאֹד … אַכְזָר וְנוֹרָא מְאֹד."
פליטים מפגינים בתל אביב ביום זכויות האדם הבינלאומי, 2010 (תמונה: מוקד סיוע לעובדים זרים)
מצער, שמול אימה, הפוקדת פליטי שואה בפתח ביתנו, נחלץ רק קומץ של אנשים המבקשים לסייע. מי שמציל את כבודנו כעם, הם מתנדבי "מוקד סיוע לעובדים זרים".
מול מסע אימתני כלפי אותם פליטים ופליטות נשלחים לעברם קמצוצי קרני אור של אנשי "מוקד סיוע לעובדים זרים". העדויות ,שנאספו על ידם, חייבות להזעיק ולהרעיד כל אדם, ולא להתפתות לפתרון הקל ביותר לאוסרם על מנעול ובריח של גדרות תיל בנגב.
אני מבקש לשתף את הקוראים בתמצית עדות, שאספו אנשי "מוקד לסיוע לעובדים זרים" . בעדות מגוללת נערה בת 19 שבמרץ 2010 יצאה מאריתריאה לסודאן. שילמה למבריחים 2500 דולר. בהגיעה לגבול סיני נמכרה למבריח, שדרש ממנה עוד 10 אלף דולר , שלא היו בידיה. אנס אותה ושיתף באונס שני מבריחים נוספים, וכתוצאה היא נכנסה להריון. חודשים הייתה קשורה בשרשראות לאישה נוספת. לאחר שאביה העביר עוד 5,000 דולר היא שוחררה. מותשת פיזית ונפשית, בהריון בחודש השביעי הגיעה לישראל.
מי שמוכן לסעוד את האומללות של אישה בג'ונגל החיים, שהגיעה אל פתחנו, זו רק קרן האור של "מוקד סיוע לעובדים זרים". מי שעשוי לסעוד אותה מבחינה בריאותית , כאישה שנקלעה להריון בלתי רצוי, זה רק "ארגון רופאים לזכויות אדם".
לעבר ארגונים אלו מפגינים באלו הימים בריונות חברי כנסת מהימין וראש ועדת החוקה, הרואים בארגונים אלו אויבי עם ישראל ולכן דורשים בחקיקה למנוע סיוע כספי, שמאפשר במשורה לאותם מתנדבים לבצע פעולה אנושית. (אגב, אני כבר ממתין לתלונה של הבריון דוד רותם, יו"ר ועדת חוק ומשפט, על דברי דיבה ולשון הרע. הוא לא חייב להבהיר שנגרם לו נזק).
דווקא אנשים, הנושאים בגרון ניחר דבקות בדת היהודית, כמו דוד רותם, שגם נזר החוק על ראשו בתוקף היותו יו"ר ועדת חוק ומשפט, מפגינים בריונות ובוטות מילולית כלפי מי שחשוב לו לסייע לצעירה נוספת כמו א.א.ס. מאריתריאה.
א.א.ס. בת 21 הייתה קשורה בשרשראות עם עוד 15 אנשים במשך שבעה חודשים ולעת ערב שוחררה רק כדי להיאנס. באמצעות קשר טלפוני של המבריחים הגיעו לדודה בסעודיה, שהעביר סכום כסף נוסף לבדואים בסיני והיא שוחררה. בדצמבר אשתקד הגיעה לישראל ועל גופה סימני עינויים וצלקות של מלקות במקל פלסטיק שבקצהו ברזל חם.
למצוקות הגוף והנפש של שתי עדויות אלו ורבות נוספות החליטה מדינת היהודים, שיש לה רק פיתרון אחד ודרך אחת, אותה מנווטת אטימות לב, החוסמת גם כל דרך לדיון ציבורי כיצד להתמודד עם התופעה.
הדיון הציבורי חייב לחלץ אותנו בדחיפות מהשרטון של עיוות דמותנו המוסרית, שנוצר על ידי בריונות מילולית דמגוגית, לה שותפים אלו שהחוק הופקד בידיהם.
עָבְרָה סַף לֹא לָהּ
(מוקדש לפליטות האימה השוהות איתנו ואנחנו אטומים למצוקתן)
עָבְרָה סַף לֹא לָהּ
עָזְבָה מֵאֲחוֹרֶיהָ חֹשֶׁך קָרוּעַ
לֵילוֹת אֵשׁ וּבִיעוּתֵי אֱלוֹהִים כָּפוּת ,
בְּחוֹלוֹת סִינַי בֵּתְּרוּ אֶת גּוּפָהּ
וְאָנְסוּ אֶת שְׁאֵרִיּוֹת בְּתָרָיו .
עָבְרָה סַף לֹא לָהּ
אִתָּהּ עָמְדָה דְּמָמָה נוֹקֶבֶת
גּוּפָהּ מֻרְכָּן לְעֵייפָה
מֻטָּל בְּאֹהֶל מֻגָּף גִּדְרֵי תַּיִל
בַּמִּדְבָּר, בְּאָרֶץ חֵרוּתִי .
מִמִּדְבַּר סִינַי
מִדְבָּר עָרִיץ אַכְזָר וְנוֹרָא
עָבְרָה סַף לֹא לָהּ
וְאִתָּהּ נִכְלָאִים מֵתֵי מִדְבָּר חַיִּים-מֵתִים
בַּמִּדְבָּר בְּמַמְלֶכֶת כֹּהָנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ .
איתן קלינסקי
(*) "מתי מדבר" , ח.נ. ביאליק .
רק מעוט שבמעוט מבין הנכנסים לישראל שלא כחוק הם פליטים עפ"י הגדרת האו"מ. רובם הם פשוט מחפשי עבודה. אין שום סיבה שבעולם שישראל תהיה המפלט לכל מחפשי העבודה בעולם. אפילו אירופה הבינה כבר שבלתי אפשרי לקבל בלי בקרה את כל פליטי העולם ולכן היא מגבילה הגירה. זו אחת הסבות החשובות אם לא העיקרית לכך שטורקיה אינה מתקבלת לאחוד האירופי – הטפטוף של מחפשי עבודה טורקים היה נהפך לשטפון מחסר יכולת להגביל תנועת אנשים בין מדינות האחוד. אבל אם אפשר להשמיץ את ישראל למה לא.
זו מתחילה להיות תמימות. כך לחפש חמלה,יחס אנושי ואולי אפילו זכויות אדם. כול אלה אצל חבורה גזענית, המייצגת פליטי שואות המטילות על כול חלש שבטווח ידן את "נסיון חייהן", בניהול שואות זעירות משלהן…על גבם של חלשים מהם. אט ,אט, נוצרת אצלי בעיה של זהות. זהותי האישית, כיהודי. מי הוא יהודי? כול מי שרודה במי שאינו משלו? הממסד, הימין, החרדים, נוער הגבעות,הציונות הדתית, השמאל הציוני,אני, איתן,שכבר איננו שיכים למקום לקהילה כלשהי?
אתה ממשיך, כמו שמצפון ממשיך. עד כמה יוכל מצפון לנוע ולהיאבק,לבדו?
טוב שיש לנו את מוקד לעובדים זרים .
וואו! אני נדהם ומזועזע עד לאן מגיעה האטימות. עד לאן צוללות ערכי המוסר והערבות ההדדית בעוד ערכי השקר והצביעות נוסקות אל על!
האם כוונתי לפליטים החוצים את גבולנו ומבקשים מקלט בארצנו? ודאי שלא!
המדובר הוא על אנשי השכונות בדרום ת"א! הסובלים בדממה בעוד ששטף עצום של זרים מקשים על חייהם מדי יום ולילה. מדוע אינכם מפרסמים עובדות וסיפורים על חייהם של קשישים החיים באיזורים אליהם פלשו הפליטים והמסתננים?
פעם הייתי מר"צניק מובהק. כיום השמאל בארץ איבד כיוון.
אני מבקש לא לצנזר אותי ולא להשתיק את קולי.
מדינת ישראל מחוייבת מתוקף היותה ביתו של העם היהודי שניצל מאדי המשרפות לשמור להגן ולטפל כול פליט של שואה בכול מקום שהוא בעולם !!! כולל אסיה, אפריקה ומבחינתי כורדיה !
מה שאני מבקש שיבדילו, פליטי מלחמה או כול אסון , רדיפה או מכה חייבים לקבל את הטוב שבטיפול שלנו ! מחפשי עבודה הינם מחפשי עבודה שצריכים להכיר את חוקינו ולנהוג לפיהם כמו כול מדינה תרבותית אחרת
דרך אגב מר קמינסקי היקר פליטה שהינה מחפשת עבודה שהגיעה בדרך לא דרך לישראל ועקב כך קרה מה שקרה אינה נופלת תחת ההגדה של פלטי מלחמה או שואה
ל-shimbar תודה על תגובתך.
אינני מרגיש שאני לבד . אני שייך לתנועה שחבריה – יהודים וערבים – שוחים נגד הזרם . זה קשה . זה לעתים כואב , אבל אינני מתייאש . אני חש שאני כן שייך לקהילה , אך אני מנסה בכל כוחי להאבק על דמותה המוסרית . בחרתי לי דרך קשה , כי אני מבקש דווקא דרך ארון הספרים היהודי להאבק על צלמה ודמותה של הקהילה שרבים ממנה מבקשים להקיא אותי מתוכה .
הי איתן,
הם מביאים אותי לדיבר הנורא של אנדרה ברטון, אבי הסוריאליזם : " אני משקיף,לא שותף/אני חושב,לא מרגיש." הם ,בחוקותיהם ובתקנותיהם, אינם מותירים לנו ,אלא את שהציע, בזמנו, עמוס קינן "להיות גולה בארצו".
בתוכן שבו הם מתבטאים,(וכבר כתבת פעם,שאת שפתנו אין הם יודעים), בקצב שבו הם פועלים.הם יספיקו יותר,משהספיק, מי שהספיק בין ינואר 1933 לאפריל 1934.מי ,שאינו לומד את ההסטוריה, נדון לחזור אליה. הם לא למדו אותה,היא אינה מענינת אותם, לפחות לא לקחיה.אני חושב,שאתה,איתן חשוב.השאלה היא אם כמעשה או כתעודה.
טרחת לציין שאתה שייך לתנועה "שחבריה – יהודים וערבים…".
מעניין באמת מה דעתם של ערביי ישראל ונבחריהם בעניין הפליטים וקליטתם כאן, שהרי התייחסותם לקבוצת פליטים אחרת, קודמת, עוד לפני 48(!) – היתה שלילית ביותר.
קראתי את הפואמה אחרי שנים רבות. כל הכותבים בימינו הם כגמדים על ידי ביאליק. לדעתי צריך להכניס את הפואמה לתנ"ך. עברו עשרות שנים ויעברו עוד מאות ולא קם ולא יקום ענק כביאליק. ובאשר לפליטים מאפריקה, זה לא פשוט. אני עצמי גר בשכונת התקוה ורואה את הסבל שנגרם לשכונה ולדייריה העניים.
הדוגמא שהבאת היא עוד סיבה למה לא לאפשר כניסת פליטים.
ככל שפחות אנשים יבואו לפה(ומובן שכל מי שיצליח להתפרנס פה יגרום למכריו מארץ מוצאו לנסות גם להגיע) פחות אנשים יגיעו למצב הנורא שמתואר כאן של התעללות ואונס וכו' בדרך