חוק גרוניס הינו חוק פרסונאלי אשר בא לתקן חוק פרסונאלי קודם של פרופ' דניאל פרידמן. התנגדתי לחוק של פרידמן אז, ואני מתנגד גם לחוק הנוכחי. חוקים פרסונאליים הם תמיד רעים. שוב ושוב תופרים את מערכת החוקים לפי צרכים פוליטיים. כפי שהעיד במליאה המציע, ח"כ יעקב כ"ץ, הימין צריך "להשתלט" על בית המשפט העליון ולשם כך דרוש שינוי החוק. וגם זה טעם להתנגד לחוק. אך יש לראות את הדברים בהקשר רחב יותר. כאשר הבוקר בוועדת החוקה אושר החוק לשינוי הרכב הועדה לבחירת שופטים ראינו כי יש כאן מהלך חסר תקדים בהיסטוריה של הכנסת.
מועצת לשכת עורכי הדין בחרה לפני מספר שבועות את שני נציגיה לוועדה לבחירת שופטים – אישה וערבי – שניים שהקואליציה הנוכחית מבקשת כל כך להדיר. תגובת הממשלה לבחירות האלה היא חסרת תקדים: נכשלנו בבחירות – מדיחים את הנבחרים ומבטלים את הבחירות! זו איננה פגישה ב"דמוקרטיה מהותית" אלא בגרעין הבסיסי של הדמוקרטיה הפורמאלית, ברעיון הפשוט שיש בחירות וכולם צריכים לכבד את תוצאותיהן.
את אותו רעיון שהממשלה מבקשת להכיל על לשכת עורכי הדין, היא מסרבת להכיל על הכנסת. הרי גם בכנסת הקואליציה בחרה גם את נציג האופוזיציה, וכך מיוצגת הכנסת על ידי שני נציגים מן הימין הקיצוני – ח"כ דוד רותם – נציג הקואליציה, וח"כ אוי אריאל – נציג האיחוד הלאומי. וכמובן לוועדה לבחירת דיינים ולוועדה לבחירת קאדים, יצרו מנגנון שונה לחלוטין, והכל כדי להבטיח ששם ייכלל נציג של ש"ס שלא היה נבחר בשום שיטה אחרת.
חוקים פרסונאליים, דריסת עקרונות יסוד: כאשר משנים את כללי המשחק לאחר שהוכרזו – אין כבר משמעות למשחק. אבל כאן לא מדובר במשחק אלא בדמוקרטיה ובחיים שלנו שתחת ממשלת הימין – שניהם בסכנה.
