דיוויד הרווי הוא אחד הגיאוגרפים היודעים ביותר. הרווי עוסק מזה שנים במשטר הקפיטליסטי ואופן פעולתו ובשלוש השנים האחרונות במשבר הקפיטליסטי. בשיחה עם ברברה שיכמן, כתבת הירחון "דבטה", הוא התייחס למשבר והשלכותיו. לדברי הרווי, הכלכלנים בעולם התעלמו בעשורים האחרונים מהסיכונים המבניים שבמשק העולמי הגלובלי או ממה שמרקס כינה "הסתירות הפנימיות של הצבר ההון". במילים אחרות – הנטייה המובנית של הקפיטליזם למשברים.
הקפיטליזם, לטענת הרווי, לעולם לא מתגבר על המשברים שלו. הוא רק מזיז אותם ממקום למקום. בספרו החדש שפורסם אשתקד, "מסתורי ההון ומשברי הקפיטליזם", הוא מתייחס באריכות לסתירות הפנימיות של מהפכת הנגד הניאו-ליברליות של שנות התצ'ריזם. הבעיה שניצבה אז בפני הקפיטליזם הייתה כוחה הגדול מדי של העבודה המאורגנת ביחס להון. הדרך היחידה להבטיח את שיעור הרווחים היתה להחליש את העבודה המאורגנת באמצעות חקיקה נגד איגודים ופיתוח "מיקור החוץ העולמי", שאפשר למעסיקים גישה לכוח עבודה צייתן וזול במדינות הפריפריה. מציאות זו הולידה בעיה חדשה לקפיטליזם: כעת, כאשר השכר הריאלי הולך ונשחק, איך יוכלו העובדים להרשות לעצמם לצרוך את הסחורה שייצר הקפיטליזם? התשובה שנמצאה לכך היא אשראי זמין והרסני. בהמשך עיקרי הריאיון שהעניק הרווי לירחון היוצא לאור בבואנוס איירס.
ש: איך אתה מנתח את המשבר הכלכלי העולמי?
ת: יש לשים לב למימד הגיאוגרפי בכל משבר. לאן הוא מתפתח ומדוע. במשבר הנוכחי, כאשר מכריזים על "סופו של המשבר" במדינה אחת, לפתע הוא צץ במקום אחר. כאשר הודיעו על סופו של המשבר הבנקאי, לפתע עלה ופרח משבר החוב. גם מבחינה גיאוגרפית. במשבר האחרון בשנות ה-90, מוקד המשבר היה מקומי. הדרך להתגבר על המשבר הייתה להגביר את הביקושים. חברות האשראי והבנקים עודדו את האזרחים לקחת עוד ועוד אשראי וכרטיסי אשראי. האשראי בא כדי לכסות את הירידה בשכר הריאלי של שכירים רבים והירידה בביקושים. כעת, אנו מצויים במשבר כפול: הצריכה עדיין נמוכה ואל הצריכה הנמוכה נוספה בעיה נוספת וקשה יותר: משבר האשראי, ברמת הפרט וברמה הלאומית.
ש: האם ניתן לאתר את מוקד המשבר?
ת: המשבר החל כמשבר בשוק הדיור, בייחוד במדינות מסויימות בארה"ב כגון קליפורניה, אריזונה, נוואדה, פלורידה וג'ורג'יה. אך המשבר יצא את גבולות ארה"ב והגיע, בשלב הראשון, לספרד, לפורטוגל ולאירלנד. למשבר הנוכחי מימד עירוני מובהק. כך שכדי לפתור את המשבר ולהבין את מנגנוניו, יש להבין מימד זה. המשבר עובר ממקום למקום, ממדינה למדינה באמצעות השווקים הפיננסיים. סין הצליחה להחלץ במהרה מן המשבר. גם הודו. הפריפריה מוסיפה לגדול – מבחינה כלכלית. לעומת זאת, בארה"ב, אירופה ויפן ממשיכה ההאטה ואף גובר המיתון. ההשלכות הגיאוגרפיות של המשבר מורכבות למדי. אבל ברור שהעולם מתחלק כעת בין אלה המביטים דרומה, לעבר סין המתעצמת בצעדי ענק, לאלה המביטים לעבר ארה"ב ואירופה שבקיפאון.
ש: יש הסבורים שניתן היה למנוע את המשבר…
ת: כן. בקלות יחסית ניתן היה למנוע את המשבר. כל מי שעקב אחר ההתפתחויות הכלכליות בארה"ב הבין כבר בשנות ה-90 שדבר מה לא פעל כשורה. פשיטת הרגל של תאגידים גדולים כגון "אנרון" אמורים היו להוות תמרור אזהרה. ב-2003, חוקרים וכלכלנים כתבו והתריעו מפני הבועות שנוצרו בכלכלה הקפיטליסטית האמריקאית. אבל איש, בחוגי הממשל וההון הפיננסי, לא היה מוכן לשמוע…
ש: … כי לא היה כדאי להם…
ת: … ברור שלא היה כדאי להם. היו חוגים שהפיקו רווחים עצומים ולא רצו להפסיק את החגיגה.
ש: האם גם כעת יש כאלה החוגגים?
ת: כמובן. כמו אז, גם היום ישנו גידול במספר הטייקונים, העשירים שבעשירים. המשברים הם הזדמנות מצויינת לריכוז ההון… אף בהודו הרחוקה, מספר העשירים גדל מאוד. לפני כשלוש שנים היו שם כ-35 טייקונים, כעת מספרם 69.
ש: האם אתה סבור שמדינות אמריקה הלטינית עלולות להיסחף אל תוך המשבר?
ת: זה תלוי בשני מישורים. בראשון, זה תלוי האם המדינה מפנה את הייצוא לעבר השוק הסיני, האמריקאי או האירופאי. המישור השני הוא פנימי. במידה והמדינות יפעלו על פי המלצותיה של קרן המטבע הבינלאומי המקדמת קיצוץ בהוצאה הציבורית והפרטה, או האם יתנגדו להן. באופן כללי, וברחבי אמריקה הלטינית בפרט, ניכרת התגנדות גוברת למדיניות הניאו-ליברלית מבית מדרשה של קרן המטבע.
ש: יש הטוענים שלא ניתן לקיים משק קפיטליסטי ללא משבר. האם זה נכון?
ת: קפיטליזם ומשבר כלכלי צעדו תמיד יחדיו. יתר-על-כן, המשבר הוא הכרחי עבור הקפיטליזם כדי לארגן מחדש את הכוחות החברתיים ולשרוד.
1) "המשבר הכלכלי" (מכניסת שערוריית הסאב-פריים לתודעה ב 2008) הוא אירוע, או כרונולוגיה של אירועים, שעדיין לא הובהרו מבחינה עובדתית, ונראה שההגמוניה השלטונית האחראית אליו מעוניינת להשאירו לוט בערפל, ומספר הבכירים מהארגונים הפיננסיים שבלב ההתרחשות שהורשעו בעבירה כלשהי הוא עדיין אפס כמדומני. 2) ובגדול, האם מאמרו של דיוויד הרווי (ממה שמופיע כאן) שופך אור חדש על טיבן של ההתרחשויות הללו? כנראה שלא. בהסבר דטרמינסטי כזה האדם הוא מעין אלמנט נתון-קבוע והקפיטל (או השיטה) מתרוצץ לו סביב באופן עצמאי ונפרד.
יש לי ביקורת רבה על המאמר אבל אסתפק מחוסר זמן ב2 נקודות: א) "המשבר" לא התחיל ב2008 ולא ב2000(משבר ה"אי-טק").המשבר האחרון אינו משבר ה"סאב-פרים" בשוק הדיור,והוא אינו משבר פיננסי.הוא משבר "סיסטמי" של שיטה המבוססת על ייצור למטרת רווח ולא על ייצור למטרת רווחה.
ב)למשבר זה אין אופי גיאוגרפי ספציפי.הוא משבר שהולך ומחריף יחד עם התפתחות הקפיטליזם ברמות המקומית ובצורה בלתי נמנעת ברמה גלובאלית,כמו מחלה מדבקת המתפשטת במהירות.