הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-7 בינואר, 2012 40 תגובות

ממשלה נגועה בזיהום רדיו אקטיבי

קוראי טור זה בוודאי מודעים לכך שאני נמנה עם הישראלים (מועטים מדי לצערי) הנאבקים למען מזרח תיכון חופשי מנשק השמדה המונית – אטומי, ביולוגי וכימי. ישראל, בהיותה היום בעלת חימוש גרעיני של מאות פצצות אטום ומימן, בנוסף לחימוש כימי וביולוגי, הכניסה את המזרח התיכון למרוץ חימוש גרעיני. אם ישראל לא תוכנס למשטר של פירוק חימושה הגרעיני במסגרת הסדר אזורי בחסות האו"ם, לא רק לאיראן יהיה נשק גרעיני, אלא לכל שכנותיה של ישראל. באזור נפיץ כמו שלנו, נשק גרעיני הוא נשק התאבדותי.

nuclear

ממשלות ישראל הקימו את הכור בדימונה ללא דיון ציבורי, וגם חימושה הגרעיני נעשה במחשכים בידי מעטים שכפו עלינו חיים בצל הפטרייה הרדיו אקטיבית. המדיניות הישראלית של, "תסמכו על האח הגדול ואל תשאלו שאלות", מעולם לא הייתה מקובלת עלי, בוודאי לא בנושא בו חיי כל אחד מאיתנו תלויים על בלימה. הניסיון המצטבר הוכיח כי ממשלות ישראל, דווקא בנושאי ביטחון ובטיחות, הוכיחו לא אחת אוזלת יד, הרפתקנות, שלא לומר הפקרות.

הוכחה לתזה שלי היא משפט שמתקיים בימים אלה בבית משפט המחוזי בפתח תקווה, בו תובעים 44 מעובדי הכור בדימונה שחלו בסרטן את מדינת ישראל לשלם פיצויים ולקחת אחריות על המחדלים שהתגלו בכור. ואלה לא מעטים. מעדויות מומחים מתברר שהיו ויש לא מעט תקלות בטיחות. אזורים האמורים להיות נקיים סובלים מזיהום רדיו אקטיבי, מסמכים חשובים הושמדו וכך מקשים על הוכחת התובעים. מעל כל אלה עומדת הממשלה שמתכחשת לאחריותה וזורקת את העובדים החולים להתבודד עם סבלם. ממשלה כזו גם עלולה לנהוג בחוסר אחריות בהפעלת נשק גרעיני, אלא שאז זה לא ייגמר ב-44 חולי סרטן אלא בשואה חדשה.

הממשלה שאני הכי סומך עליה בנושא קרדינלי זה, היא הממשלה שאין לה נשק השמדה המונית, ולכן גם לא קיים הפיתוי להשתמש בו.


כאשר אבו מאזן פגש את אמנה מונא

בעת ביקורו של נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן בטורקיה, הוא נפגש עם אסירים פלסטינים ששוחררו בעסקת שליט והוגלו לטורקיה. בין השאר נפגש גם עם אמנה מונא. למי ששכח: מונא, באמצעות שיחות אינטרנט, פיתתה את הנער אופיר רחום בן ה-16 מאשקלון להיפגש עימה בירושלים, משם נסעו לרמאללה ושם נרצח בידי חבריה.

מונא נידונה בבית הדין הצבאי למאסר עולם, הגם שלא לקחה חלק פעיל ברצח. אני מציין זאת כי אילו הייתה מונא טרוריסטית יהודיה מזן המתנחלים והמתנחלות, היה בית המשפט מבחין בין מי שסייע לבין מי שרצח, כפי שקרה במשפט מחתרת הטרור היהודית בשנות ה-80 של המאה הקודמת. בעוד בתי המשפט הישראלים בדונם בטרור יהודי נגד פלסטינים מבחינים למשל בין מי שמסיע את הרוצח למקום הרצח והרוצח עצמו, לא כן באשר לפלסטיני המסיע מפגע למקום הפיגוע. במקרה כזה דינו של כל המעגל הסובב את המפגע יהיה כדינו של המפגע עצמו.

מונא טענה במשפטה כי לא רצתה במותו של הנער, אבל בית המשפט לא האמין לה, וזה אך טבעי, כי תפקידו של בית המשפט הצבאי הוא לא לחפש צדק אלא להיות זרוע של הכיבוש במסגרת המאמץ לדכא כל זיק של התנגדות.

ישאל השואל: האם פיתויו של נער בן 16 ורציחתו הינם מאבק נגד הכיבוש? ישיב המשיב: מי שהפך את בני ה-16 ה-15 ה-14 וה-13 למטרה לפגיעה, הוא הכיבוש הישראלי. אלפי הנערים הפלסטינים ההרוגים והפצועים מירי צבא הכיבוש, הפשיטות החוזרות ונשנות של חיילי הכיבוש לבתי ספר פלסטינים בשעות הלימודים, מעצרם ושליחתם לכלא של אלפי נערים, תרמו להתרת הרסן גם בצד הפלסטיני.

בניגוד למקובל לחשוב אצל ישראלים רבים כי תפקידו של צבא הכיבוש הוא להילחם במה שקרוי בעגה הצבאית "חמושים", תפקידם העיקרי של הצבא ושאר מנגנוני הכיבוש הינם קודם כל לדכא את התשתית האזרחית של התנגדות לכיבוש, לבטל כמידת האפשר את הכמיהה לחופש, ובמסגרת זו בתי הספר והנערים הלומדים בהם הינם יעד מרכזי. כל זאת לא מונע ממני לגנות בכל תוקף את רציחתו של אופיר רחום, שהרי מה מונח ביסוד התנגדותי לכיבוש, אם לא הרצון להציל חיי אדם.

חזרה לפגישה בין אבו מאזן לאמנה מונא שצילום ממנה הופיע בתקשורת. פגישה זו הניבה את הצביעות הישראלית במרעה. עיתונאים מרכזיים בתקשורת הישראלית הממוסדת הטיפו מוסר לאבו מאזן הכיצד הוא משחר לפתחה של רוצחת? הזה האיש שרוצה לעשות שלום עם ישראל? צריך להזכיר לאותם עיתונאים שאבו מאזן אינו יו"ר ההסתדרות הציונית או ראש ממשלת ישראל. הוא אמור להיאבק בכיבוש ולחבק כל מי שלקח חלק במאבק. הבה נזכור כי הטרוריסט בעיני הקולוניאליסט הוא לוחם שחרור בעיני הנכבש.

מי שקרויים אצלנו "עולי הגרדום" או "הרוגי המלכות" היו בעיני הכובש הבריטי טרוריסטים נאלחים שהטמינו פצצות במרכזים אזרחיים ורצחו חפים מפשע. אין היום עיר בישראל שלא הנציחה חבורה זו ברחובותיה.

וגם זאת בל נשכח: מוסדות השלטון בישראל שופעים טרוריסטים. הם יושבים בכנסת, בממשלה, בצבא, במשטרה וראוי שישראל תוריד את עוצמת הרמקול כשמדובר במתן כבוד לטרוריסטים.


הדמיון

בימים אלה סיימתי לקרוא את הספר "לבד בברלין". ספר מטלטל. הספר מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בשנות מלחמת העולם השנייה בברלין תחת המשטר הנאצי. זוג ממעמד הפועלים פיזר במשך שלוש שנים מאות כרוזי מחאה נגד היטלר ומשטרו, שקראו לסרבנות אזרחית וחבלה במקומות העבודה. הדבר הטריף את הגסטאפו שראשיו סברו שמדובר במחתרת רבת אנשים.

הסופר הנס פאלאדה, בעצמו קורבן של המשטר הנאצי, כתב ספר שזכה לשבחים ברחבי העולם. הלוס אנג'לס טיימס הגדיר את הספר "אחת התחיות הספרותיות השאפתניות והמדהימות…מאת סופר בעל לב של משורר ואוזן של מחזאי…" והסופר האיטלקי פרימו לוי, ניצול שואה ששרד את מחנה ההשמדה אושוויץ, כתב כי זהו "הספר הטוב ביותר שנכתב אי פעם על אודות ההתנגדות הגרמנית לנאצים". אין לי אלא להסכים עם כך.

כיליד ברלין הנאצית וניצול פרעות ליל הבדולח, נובמבר 1938 (הודות לתושייתה של אמי), כפליט שנעקר ממולדתו והפך בעל כורחו לאזרח ישראלי הנאבק נגד פשעי ועוולות ממשלתו, מצאתי עניין מיוחד בספר.

ייאמר מיד. זה לא ספר על השואה במובן היד ושמי של יד זיכרון לנספים היהודים בלבד. זהו ספר בו נשאב הקורא לאורך 660 עמודיו לתוככי משטר גזעני אפל שהשליט טרור ואימה על אזרחיו, בעיקר על אלה שנחשדו באי שיתוף פעולה כלשהו, משטר שהקים רשת של מאות אלפי מלשינים שהפכו כל התנגדות לכמעט בלתי אפשרית. זהו ספר ממנו מבין הקורא לאיזה התבהמות מגיע עם שנתון תחת משטר עריץ, שהשואה היא הביטוי הקיצוני שלו. זהו ספר בעל מסר אוניברסלי המזהיר מהתוצאות השוואתיות העומדות לפתחו של כל משטר המפר זכויות אדם. לכן לא אופתע אם משרד החינוך של ממשלת נתניהו ליברמן לא יכלול את הספר במסגרת חומר לימוד חובה בבתי הספר.

מי שקורא את הספר בראש פתוח ולב חפץ יבחין בקווי מתאר המשותפים לכל משטרי העריצות. לא יכולתי שלא לראות בחלק מתיאוריו של הנס פאלאדה, ראי למה שמתרחש בשטחים הכבושים.

בעמוד 346 קובע פאלאדה כי אחד מסימני ההיכר של המשטר הנאצי היה "לתגמל ולהעניש – זו הדרך הטובה ביותר לשלוט". לתגמל את המלשינים ומשתפי הפעולה ולהעניש את הנאבקים למען משטר הומני המכבד זכויות אדם. כך בגרמניה כך תחת הכיבוש הישראלי. ישראל הקימה ב-45 שנות כיבוש מנגנון מסועף, ביסודיות גרמנית, של מלשינים ומשתפי פעולה, שתוגמלו על ידי כוחות הכיבוש ובמקביל רדפו, התעללו והענישו את אלה שנאבקו בכיבוש, את משפחותיהם והמעגלים החברתיים והפוליטיים סביבם.

בעמוד 353 מתקיימת שיחה בין הקומיסר המשטרתי אשריך והנחקר קלוגה שנדרש להודות בעבירות אותן כלל לא ביצע. הקומיסר מסביר לקלוגה "שהאדונים המכובדים מהאס.אס רוצים לתחקר אותך בדרכם. הם חושבים שאתה כותב הגלויות או המפיץ שלהם, והם יצליחו לסחוט ממך כל מה שירצו בעזרת החקירות שלהם. הם יסחטו אותך כמו לימון ואחר כך יהרגו אותך או שיעמידו אותך למשפט בפני בית המשפט העממי, וזה יהיה בדיוק אותו הדבר, אלא שהעינויים ימשכו עוד כמה שבועות."

קלוגה: "אתה יודע שזה לא הייתי אני" גמגם. "זו האמת הקדושה! אתה לא יכול להביא אותי אליהם. לא אוכל לעמוד בזה, אני אצעק…"

"מובן שתצעק," מאשר הקומיסר באדישות. "ברור שתעשה זאת, אבל זה לא מעניין אותם, זה רק גורם להם הנאה. אתה יודע, קלוגה, הם יושיבו אותך על שרפרף ויאירו באור חזק ישר לפרצוף שלך, ואתה תהיה חייב להביט באור כל הזמן ומרוב חום ואור תגווע. תוך כדי כך יתשאלו אותך, שעות על גבי שעות יחקרו אותך, אחד יחליף את חברו, אבל איש לא יחליף אותך ולא משנה כמה עייף תהיה, וכאשר תתמוטט מרוב תשישות, הם יגרמו לך להתרומם על ידי בעיטות והצלפות שוט, ישקו אותך במי מלח וכאשר כל זה יפסיק לפעול, ינתקו לך את פרקי האצבעות בזה אחר זה, ישפכו חומצה על כפות הרגליים שלך…"

"תפסיק בבקשה, תפסיק כבר, אני לא מסוגל להקשיב לזה…"

"אתה לא רק תקשיב לזה, אתה תהיה חייב לסבול את זה, קלוגה, יום אחד, שניים, שלושה, חמישה ימים – כל הזמן, יומם ולילה, ובנוסף הם ירעיבו אותך עד שקיבתך תתכווץ לגודל של אפון. עד שמרוב כאבים תחשוב שאתה הולך למות, אבל לא תמות; בקלות כזאת הם לא משחררים את מי שנלכד בציפורניים שלהם. הם רק ימשיכו…"

הטקסט שפאלדה שם בפיו של קומיסר אשריך, דומה, לעתים זהה, לדו"חות של הוועד הישראלי נגד עינויים. ב-45 שנות הכיבוש הקימה ישראל, "בדייקנות גרמנית של פעם", מערך עינויים משוכלל ואכזרי. מאות אם לא אלפי פלסטינים מסתובבים מוכים גופנית ונפשית מסאגת העינויים אותם עברו במרתפי השב"כ.

שישה פרקים מקדיש פאלאדה למערכת המשפט הגרמנית (פרקים 60-65), מערכת אטומה, אכזרית ומרושעת המשרתת את ממלכת הרוע במסירות אין קץ.

השופטים הם גסי רוח, מגדפים את הנאשמים כאחרוני הבריונים. מזכיר לי את מערכת המשפט בשטחים הכבושים שמשרתת את ממלכת הטרור הישראלית באותה אדיקות.

נשיא בית הדין עממי, השופט העליון פייזלר בעל הפה הנבזי, השפתיים הקשות, האכזריות ועם זאת החושניות, הסגירו אותו "כתאוותן הלהוט אחרי כל תענוגות העולם ותמיד גורם לאחרים לשלם את המחיר על כך". על התובע פינצ'ר כותב פאלאדה בעמוד 589: "בעוד שכל מתבונן בלתי משוחד היה משווה את נשיא בית המשפט העממי פייזלר, לכלב דוברמן מרושע, הרי התובע מילא תפקיד של כלב פינצ'ר קטן ונבחן שאורב למי שהותקף על ידי הדוברמן כדי לנשוך אותו בשוק, בשעה שאחיו הגדול מחזיק אותו בגרון".

בקלות רבה אני מזהה את מקביליהם הישראלים במערכת המשפט הצבאית, אבל גם זו האזרחית אינה נקייה מהם.

פרק 16 מוקדש לקיצה של גברת רוזנטל. היא שכנעה את בעלה זיגפריד להמתין, ולא למכור את נכסיהם בזול. אולי יבוא השינוי. בינתיים בעלה נלקח לחקירות בגסטאפו והיא מצפה לבואו. בעוד היא מחכה, ניצבים בפתח דירתה שלושה גרמנים במדים, הקומיסר רוש, עוזרו פרידריך והצעיר בלדור פרסיקה חבר בהיטלריוגנד (בתרגום מילולי נערי היטלר – תנועת הנוער הנאצית). רוש פוקד על פרידריך לקחת את "הזקנה היהודייה" למטבח ולשמור עליה. היא אמורה להילקח מאוחר יותר לחקירה. הגברת רוזנטל קופצת מהחלון לחצר הבניין אל מותה. הקומיסר רוש ובלדור מגיעים להבנה מה מותר לכל אחד מהם לקחת מהדירה של היהודייה. רכושה הפקר. הביזה מותרת. וזה מוביל אותי לכיבוש הישראלי שהפך את ביזת הרכוש הפלסטיני לחוקי, על פי הקוד הגזעני הישראלי.

שופטי ישראל, מהשלום עד לעליון, נתנו גיבוי לגירוש פלסטינים מבתיהם, כמו בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים בהסתמך על הנימוק הבעייתי שפעם היה שייך ליהודים, בעוד לפלסטינים אין זכות לקבל חזרה את בתיהם בקטמון, טלביה ומקומות אחרים. גזענות צרופה. בשטחים הכבושים אין צורך אפילו בטעון הסדוק הזה, שם הביזה של רכוש פלסטיני פרטי היא גסה ולאור היום, בין במאחזים כמו מגרון, בין בהתנחלויות ממוסדות כמו עפרה. המכנה המשותף בין שם לכאן, הוא ההיתר שהעריצות נוטלת לעצמה לבזוז את מי שהחליטו כי זכויותיו ומעמדו נחותים.

האם פירוש הדבר שהעריצות הגזענית בישראל זהה לזו הנאצית? לא. יש עדיין הבדלים. אבל יש קווי דמיון ונקודות השקה, ואלה דיים לעורר חרדה. מי שמתעלם טומן ראשו בחול.

מתקיימת זליגה מתמדת לעבר סגירת הפערים. רק לפני ימים ספורים כינס ח"כ ליכוד דני דנון את ועדת הקליטה של הכנסת לדיון שנשבה ממנו רוחם של חוקי נירנברג. הנושא ההזוי והמומצא לדיון: "תופעת חטיפת נערות יהודיות על ידי בדואים". ארגוני טוהר הגזע כמו "יד לאחים", משחקים תפקיד מוביל בהרעלת האוויר. צריך לשמור על טוהר היהודיות לבל תחולל על ידי ערבים. אם זה יימשך כך, לא ירחק היום שדני דנון יקיים דיון על "התופעה" לפיה ערבים משתמשים בדם של ילדים יהודים לאפיית פיתות. ישמור אותנו האל. למי שמאמין.


המציל

הבמאי והצלם ערן טורבינר הוא עתיר הישגים בתחום הסרט הדוקומנטרי. למעשה הוא היום המתעד הגדול של השמאל, ומציל מתהום הנשייה והשכחה תופעות פוליטיות שראוי כי יימנו עם נכסי צאן ברזל של התרבות הלאומית, אבל בישראל הלאומנית הקולוניאלית והגזענית הם נדחקים לקרן זווית. הסרטים של ערן שומרים על הגחלת וכאשר יגיעו ימים טובים יותר הם גם יתפשו את מקומם הראוי.

לערן חוש שישי מיוחד לאתר תנועות וארגונים באגף השמאלי של המפה הפוליטית בדקה ה-90 לפני שאחרוני המשתתפים ילכו לעולמם. זכור לטוב סרטו משנת 2006 "מדריד לפני חניתה" על הארץ ישראלים שהתגייסו לבריגדה הבינלאומית במלחמת האזרחים ספרד.

עתה השלים את הסרט "בונדאים", סיפורו המופלא של ארגון הבונד. במשך חמש שנים ראיין את אחרוני חברי הבונד, והתוצאה, סרט מרגש עד דמעות. הבונד, ארגון פועלים יהודי סוציאליסטי, נוסד ב-1897 שהיא גם שנת יסוד הציונות. בניגוד לציונות שדגלה בפתרון טריטוריאלי, סבר הבונד כי ביתם של יהודים הוא במקום בו הם חיים והם צריכים להיאבק למען חברה שוויונית יחד עם עמיתיהם הלא יהודים.

תקופת הפריחה של הארגון הייתה בשנות ה-30 של המאה הקודמת בפולין, שעה שהיה הארגון היהודי המשמעותי ביותר, עם תנועת נוער ובתי ספר ששפת הלימוד בהם הייתה יידיש. הארגון קידם אוטונומיה תרבותית יהודית חילונית תוך אימוץ היידיש כשפת התרבות היהודית.

השואה פגעה בבונד כמו בשאר הקהילות היהודיות ומהארגון המפואר נותרו מתי מעט ששרדו את מחנות ההשמדה. שרידים אלה עשו ניסיון לקומם מחדש את הארגון, אולם פולין הקומוניסטית לא הייתה ידידותית ליהודים בכלל ולבונד בפרט. הסוציאליזם הדמוקרטי של הבונד ורעיון האוטונומיה התרבותית בה דגל, לא עלו בקנה אחד עם שלטון היחיד של המפלגה הקומוניסטית, ולא חלף זמן רב ופעילות הבונד נאסרה. מצב זה כפה על שארית יהדות פולין לעקור ממולדתם. יעדי ההגירה העיקריים היו ישראל, אוסטרליה וארה"ב.

ב-1951 הוקם בתל אביב הסניף הישראלי של הבונד. לא מכבר ציין 60 שנים להיווסדו. ותיקי הבונד מצאו שם את ביתם, ניסו לשמר את מטרות הארגון, וגם ביטאון הקימו, כמובן ביידיש.

ערן נקלע למקום ב-2006, נשבה בקסמיו והתוצאה ניכרת בסרט המקסים. איפה יש עוד אנשים כאלה, שבגיל 80 ו-90 ממשיכים להיות מחויבים לרעיון הסוציאליסטי? בסרט גילויים מעניינים, שלא היינו מודעים להם בגלל החשיפה המועטה לפרסומי היידיש של הבונד. כבר בשנות ה50 כותב ביטאון הבונד בישראל כי אל לנו להתעלם מבעיית הפליטים הפלסטינים, שהרי גם אנחנו עם של פליטים.

מיד לאחר מלחמת יוני 1967, כאשר כל הארץ הייתה תחת השפעה של טריפ ל.ס.ד קולקטיבי לרגל כיבוש השטחים, כותב ביטאון הבונד בישראל כי אל לנו להיות עם השולט על עם אחר. מעולם לא נשמעה היידיש באוזני יותר ערבה מאשר בסרט זה, אבל גם מי שלא דובר את השפה לא תיגרע הנאתו משום שתרגום עברי ואנגלי נכלל בגוף הסרט. אם הדבר היה תלוי בי הייתי מוסיף גם תרגום לערבית.

ערן עשה את הסרט בעיקר בכוחות עצמו, ללא תמיכת קרן קולנוע או ערוץ טלוויזיה בפרויקט. אנו, אנשי השמאל, יכולים להביע סולידריות עם הפרויקט של ערן על ידי רכישת הסרט ב-100 ש"ח על פי הכתובת erantor@gmail.com אם ערן יצליח למכור מספר ניכר של תקליטורים, הוא בוודאי יממן תרגום לערבית. "מיט חברשאפט".

תגובות
נושאים: מאמרים

40 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    עשרות שנים של המשכיות יוצרת שגרה. ושגרה מעצם היותה מתמידה אינה נתפסת כאירוע הבולט על גבי זכרון או רקע של מציאות שפויה. למעשה אין רקע שפוי כזה כלל במקרה הישראלי (ואף בתרבות המערבית כבר לא פשוט להזכר) אלא רמז למשחק מחבואים ישן ומהתל בין אשליית תקווה ליאוש. התודעה נמחקת לא רק מפאת הזמן העובר אלא גם בגלל שהיא משוכתבת בטבילה חוזרת ונשנית ללא הפסק באלימות, גזענות וטמטום. לסמוך על האח הגדול פירושו לוותר, לציית ולבסוף לשכוח-מרצון מי אנחנו באמת יכולים להיות.

    • שירה הגיב:

      ומתי אתה מתחיל להבין? כשהחרא מתחיל להגיע עד אלייך. כל עוד הוא קורה למישהו אחר, זה בסדר.
      ועכשיו הוא מגיע, סוף סוף ויש לו כל מיני שמות כמו "הדרת נשים", "תג מחיר", "תג מחיר אתיופי".

      • דניאל קלטי הגיב:

        רוב האנשים, אינם מבינים גם אז.

        רוב האנשים, עדיין מעדיפים לברבר, על כמה "מחאת יוקר-המחיה, היא מחאה א-פוליטית" (WTF??? מה זה, בכלל, "מחאה א-פוליטית"?!?).

        רוב האנשים, מעדיפים לברבר, על "כולנו למען חברה ושוויון, אבל לא להעליב את המתנחלים!! התנחלויות זה טוב, אין שום בעיה איתן"…

        מודעותם, של 99.9999999% מן האוכלוסייה, לתמונה הגדולה ולקשרים, בין הנושאים השונים, היא עדיין אפסית.

        • שירה הגיב:

          הי דניאל,
          אני מאמינה שכדי להציל את עצמם, כשהמצב יהיה חמור בהם, הם יהיו חייבים להבין. אבל מה שאמרת נכון. ועובדה, שההדרדרות הכללית של המדינה נובעת מתפיסות קודמות שאפשר להיות חזיר כלפי אוכלוסיות שלמות (כל עוד הם לא אתה ובני ביתך) ולא לשלם על כך מחיר. אין דבר כזה. אימפריות שלמות נפלו על חזירות. לא כל שכן, מדינה מנוכרת שמפקירה את אזרחיה שלה.

          • דינו הגיב:

            את צודקת לחלוטין בדברייך על בשאר אסד ומלחכי פנכתו, שבמשך שנים ארוכות הביאו את סוריה "לההדרדרות כללית הנובעת מתפיסות קודמות שאפשר להיות חזיר (ורוצח ומדכא) כלפי אוכלוסיות שלמות. (כל עוד הם לא אתה ובני ביתך) ולא לשלם על כך מחיר".
            איך אמרת? "אין דבר כזה!" וכל המוסיף גורע.
            דא עקא שישנם אנשים רבים שאינם מבינים זאת, ובקשתי היא שתעמידי אותם על טעותם. משום מה קולך נעדר מהדיונים הללו.

          • דניאל קלטי הגיב:

            נכון, זה אכן המצב.

  2. דוד עציון הגיב:

    ושוב, גדעון, פרופורציות… כאשר אתה משווה את בתי הדין של הכיבוד, על כל בעיותיהם, עם המשפט הנאצי, אתה שומט את הקרקע מטיעוני כל מי שמתנגד לכיבוש, שהרי זה שקר מוחלט. כנ"ל גבי עולי הגרדום. חלקם (לא כולם) אכן שקולים לטרוריסטים הפלסטיניים. אבל שנים-עשר אנשים מתוך מאבק לאומי שלם, שאגב, לא מונצחים בכל עיר אלא רק בערים בודדות, מול אלפי (אם לא יותר) טרוריסטים באותה מידה, אם לא יותר, של "נאלחות". קצת פרופורציות

    • דרור בל"ד הגיב:

      "אתה שומט את הקרקע מטיעוני כל מי שמתנגד לכיבוש". באמת? מכולם? כולם כולם? במקום לומר למה לא דומה של מה שמכונה בית דין הצבאי תגיד אתה, ו"כל מי שמתנגד לכיבוש", מהו כן אותו ארגון פשע. לידיעתך, בזמן שכולם עוסקים בסולברג ובשאר פושעי בגצ, התמנה מי שהיה 35 שנה בפרקליטות הצבאית ולבסוף עמד בראשה, אחד שוהם, עלה תאנה מזרחי, לשופט בגצ. "כל מי שמתנגד לכיבוש" כלל לא טרח להצביע על פשע מלחמה זה. העיקר סולברג וסולברג וסולברג.

      אדרבא, שישמוט ספירו את הקרקע. שיחשוף את פניהם הצבועות של "כל מי שמתנגד לכיבוש".

      • דוד עציון הגיב:

        בתי הדין של הכיבוש לא שלחו אף אדם לגרדום. בתי הדין של הכיבוש מתירים ייצוג על ידי עורכי דין (ישראלים ופלסטינים).
        את ההבדל בין זה לבין בתי המשפט של גרמניה הנאצית תשלים לבד. אני בטוח שתמצא חומר על כך.

        הטרגדיה (?) של השמאל הקיצוני היא חוסר הפרופורציה. הכיבוש שווה לנאצים, שופטי בג"ץ הם פושעי מלחמה…
        כל עוד לא תבינו שיש גוונים, שיש גם אשמה בצד הפלסטיני, ושלא כל מי שמתנגד לכיבוש רואה בישראל מדינה פושעת – תישארו סגורים באותו חוג, שנראה הזוי בעיני רוב הציבור, גם זה שרואה את עצמו כשמאל

        • דרור בל"ד הגיב:

          על השופטים קרא כאן: אשמת השופטים – עופרה בן ארצי
          http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1614172

          "נראה הזוי בעיני רוב הציבור"? רוב רובו? כחול אשר על שפת הים לרוב? תסתובב קצת בעולם, תדבר עם אנשים. במהרה תיווכח לדעת מי נראה הזוי בעיני רוב הציבור וכמה אנשים רואים במדינה הציונית מדינה פושעת ובשופטיה פושעי מלחמה.

          • דוד עציון הגיב:

            קראתי בעיון. אני מאוד מעריך את פעולות "מחסום ווטש", ויש מקום לביקורת על הכיבוש ובתי הדין שלו. לא מצאתי שום דמיון לנאצים.
            התייחסתי לרוב הציבור בארץ, שבעיניו רוב דעות השמאל הקיצוני – הזויות. אולי אינני מסתובב הרבה בעולם, אך ממה שראיתי – מדובר בעיקר באדישות ובחוסר ידיעה על מה שקורה כאן, לטוב ולרע. לא כל העולם הוא אוניברסיטאות בחלק ממדינות המערב.

      • שום בצל הגיב:

        ומה אתה? עלה תאנה יהודי לרעיונות העיוועים הפלסטינים?

        הביקורת נכונה – השוואת צה"ל לנאצים שקולה לעלילת דם, או לחילופין, לזיכוי הנאצים מעוולות.
        מונא היא שותפה נאלחת לרצח מתועב בשם הלאומנות הפלסטינית, ושם היא גיבורה.
        זהו רצח מתוכנן של נער – ויש הבדל תהומי בין זה לבין הרג אולי סתמי, של פלסטינים במהלך מהומות או פעולות אחרות.

        אבל ימשיכו לקרוא לישראל פושעת מלחמה, ויכשירו השטח לפשע מלחמה המשמש ובא – גירוש או השמדת יהודי א"י.

        • כורכום פפריקה הגיב:

          כי כמובן, הרג של פלשתיני (בידי הצבא והשב"כ הציוניים), הוא רק "הרג".

          אבל, הרג של ישראלי עברי "יהודי" (בידי ההתנגדות הפלשתינית), הוא "רצח מתועב"…

          אולי, בצלינקה, לפני שתטגן לנו פה חביתות, תחדל מהפרדתך המבחילה, בין דם לדם.

  3. בטטה הגיב:

    דווקא אתר ארמגדון זכה להיכלל ברשימת האתרים החברתיים המומלצים לשנת 2011 של ידיעות אחרונות !

  4. טובה שיבר הגיב:

    אם יוכל גדעון ספירו לגלות את אוזני ואת אוזני הגולשים האחרים האם המשטר האירני תומך אף הוא ברעיון הנשגב של פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני?

    אם כך הדבר הרי שאני אישית תומכת בכל לב שמימושו של רעיון נשגב זה.
    מצד שני, אם פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני מעניין את האירנים כשלג דאשתקד הרי שאין שום סיכוי שהרעיון אותו מקדם ספירו יוכל להתגשם.

    אבל אולי כל כולה של כוונתו האמיתית היא לפרק את ישראל מנשקה הגרעיני והסיסמה "פירוז המזה"ת מנשק גרעיני" היא רק עלה תאנה המסתיר את הכוונה האמיתית?

    • דא עקא הגיב:

      הגברת איפכא מסתברא ולא בפעם הראשונה מעמידה את המבנה על ראשו.
      לא האירנים מפתחים נשק גרעיני כתגובה לנשק הזה שבידי ישראל אלא ישראל יצרה נשק גרעיני כבר בשנות הששים של המאה הקודמת כתגובה לעתיד לבוא נגד הגרעין האירני שעד היום לא קיים

      ובכן הגברת שיבר, ההצדקה לאירן גרעינית היא ישראל גרעינית ואם אין פירוז גרעיני ולא עומד לקרות אז האלטרנטיבה היא מאזן אימה.

  5. שוב מוסר מפוקפק הגיב:

    כל פעם אני שואל את עצמי מחדש כיצד יכול אדם למצוא חטאים במקום בו יש הגינות ולמצוא צדק והצדקה לפשעים חמורים כמו רצח אזרחים. להזכיר כי ספירו מתגאה בהיותו חבר אמנסטי שאמור לשמור כי אזרחים לא ירצחו בכוונת תחילה כפי שעושים הפלשתינים והוא מכיר באמנת ז'נבה שמתירה הרג אזרחים אגב בצוע פעולה צבאית ע"י כח כובש. הקטע על אמנה מונא מבהיר כי הבעיה היא "ביחסיות". דין אחד למי שרוצח אזרח בכוונה בנגוד לאמנת ז'נבה ולמי שהורג אזרח בהתאם לכללי אמנת ז'נבה. הרי הכל יחסי.

  6. אבנר פוגל הגיב:

    מאד הצטערתי לקרוא את ההשוואה המקוממת שערכת בין התנהגות ישראל בשטחים הכבושים ובין התנהגות גרמניה הנאצית, בין התנהגות צה"ל ובין התנהגות האס אס. מדובר בהכחשת שואה, שמלמדת אותי על טיב טיעוניך. אם אתה לא מצליח לנמק את התנגדותך לכיבוש באופן פשוט, וחייב להשוות לנאצים ותוך כדי כך לערוך טריוויאליזציה כזאת של השואה, אולי כדאי שתשאיר את הבמה לאנשים אחרים. התבייש לך מר ספירו!

    • שירה הגיב:

      אבנר, יש לך 2 בעיות:
      1. אתה לא יודע מה קורה "בשטח".
      2. אתה לא רוצה לדעת.

      אני מקווה שאני יכולה להסיק שאם היית יודע והיית גם רוצה לדעת, היית מסכים עם מי שמתנגד למה שקורה. זה לא היה פותר אותך מלהרגיש כאב וכעס, כמו שאתה מרגיש עכשיו, אבל לפחות הכאב היה מופנה למי שבאמת זקוק לרחמים וחסד.

  7. עמי כהן הגיב:

    יואיל ספירו לנקוב בשם "עולה גרדום" שהוצא להורג על רצח אזרחים חפים משפע. מרביתם, אפילו לא הורשעו כלל ברצח. הראשון שבהם, שלמה בן יוסף, ירה על אוטובוס אזרחי אך איש לא נפגע. 2 אליהו התנקשו בפקיד בריטי בכיר. כל האחרים לא פגעו ולא ניסו לפגוע באף אזרח אלא השתתפו בהתקפות על מטרות לגיטמיות (תחנת משטרה, בית כלא) ואחד הוצא להורג על כך שניתפס משוטט ברחוב עם רימון בכיס…את אלה משווה ספירו לאמנה מונא שהשתתפה ברצח מזוויע של ילד בן 16 ולאחרים גרועים כמוה שהשתתפו בהוצאה לפועל של פיגועים המוניים חסרי הבחנה.

  8. אשר פרוליך הגיב:

    אנא תשאירו רגשות בצד.הפעם לא אגיב על ההשוואות המופרכות בין מעשים של מעטים בישראל מול מעשיהם של הנאצים,שגם הכותב יודע על ההבדל העצום.בקשר לחימוש הגרעיני,שוב מבקש הכותב מישראל להתפרק מנשק גרעיני של "מאות פצצות" (ראיות לכך הן תבעיות נזיקין של עובדים בכור,ממש הוכחות 1 על 1 ),ועוד בחזות האו"ם !!!. להזכיר לכותב מה שכתב עשרות פעמים לגבי אמינות האו"ם ? אין צורך.אני מצפה מעתונאי הגון הטוען להיות מתקדם ובעד שלום,לפחות,להיות רציני.

  9. דניאל קלטי הגיב:

    מאמר מעולה ומדוייק גדעון.

    הנה, אך זה-עתה התבשרנו, על הקמת ההיטלר-יוגנד במודיעין, בידי הגב' קורין הימלר ( http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1606706 ). זה, לצד חוק-המסתננים (הנאצי במובהק – וכל המתכחש לכך, אינו מבין דבר, לא במדעי-המדינה, לא באזרחות ולא בהסטוריה אירופאית מודרנית) ולצד תקיפת המנהל, שלקח את תלמידיו למצעד זכויות-האדם (פרשה מסתעפת: כוס-המים – שהפעם, היו קרים…) – ולצד עוד אינספור יזמות חשוכות, אחת מהן, הזכרת בסוף מאמרך זה – כבר יוצרים, את התמונה, המדוייקת והמלאה:ציונות=נאציזם.

    • דינו הגיב:

      התמונה שאתה מצייר- ציונות=נאציזם, היא חלקית ומוטעית:
      הבה נבחן למשל את הפעילות שקראת לה "היטלר-יוגנד במודיעין": גם אם איני אוהב את הפעילות הנ"ל, עדיין מדובר בשוהים בלתי חוקיים שחדרו לשטח ישראל בצורה בלתי חוקית, תפיסתם ושליחתם בחזרה לשטחים רחוקה כרחוק מזרח ממערב (או ישראל מגר' הנאצית) מלכידת יהודים (אזרחים!) ושליחתם למחנות ריכוז והשמדה.
      "תקיפת המנהל" אותה הזכרת התגלתה כבירור סתמי לגבי הגדרת הפעילות כלימודים או פעילות ביום חופש, זה הכל.
      ולהזכירך, "שפיכת כוס מים" אינה חלק מהגדרת "נאצי".

  10. הנרי הגיב:

    גדעון הנכבד, אני כבר לא יודע איך "לאכול" את מאמריך, ההשוואות לעיל מזעזעות , לא פרופורציונליות והכיחשוב לא ממש נכונות, אתה הרי עיתונאי ומין הראוי והמצופה הינו למצא קשר לא בטקסט בודד של ספר שגם אני קראתי וקיבלתי רושם אחר אלא בהתייחסות לכלל הספר,
    אני חושב כי התשובה הטובה ביותר למאמרך זה לציין כי ליברמן היום התראיין לטלבזיה {על פרשת מיכאלי והמים הקדושים כמובן} ואפילו העיתונאי מצד השמאל שערך את הראיון לא יכול היה להתעלם מכך שהבחירות הבאות יכללו 20 מנדטים לליברמן…אז אולי דרככם שגויה?

  11. אשר פרוליך הגיב:

    לדניאל
    אני יכול להבין שהרבה דברים מרגיזים אותך בציונות ובמדינת ישראל.
    אבל אינני יכול להבין את הכתיבה שלך,אם היא סאטירית או דראמטית. בכל מקרה,המשוואה שכתבתה בסוף,בה ציונות שווה לנאציזם,בשני המקרים,ובכל מקרה אחר,זה לא רק שקר דמאגוגי גס,
    (ולא תמים),מהסוג של "פרוטוקולים של זקני ציון",היא אמירה המעוותת את האמת ואת העובדות.

    • ק.א. הגיב:

      הציונות המעשית היא קודם כל שקר. היא מתחזה לתנועה לאומית. אך בפועל אג'נדה אחרת לה כך מסתבר. לכן לא נותר אלא לקרא לילד בשמו.

      • דינו הגיב:

        פעם נהגת לטעון שהציונות היתה שקר כבר כאשר הגו אותה, ושהוגי הציונות חשבו אך ורק "כיבוש" ו"אימפריאליזם", היום אתה אומר שמדובר רק בציונות המעשית. האם אתה מתרכך לעת זקנה?
        בכל מקרה מכיוון שהציונות המעשית הגשימה את מטרתה כתנועה לאומית הלכה למעשה (הקמת מדינת הלאום היהודי) אזי "by definition" אינך יכול לומר שמדובר בשקר.
        רוב הבעיות נובעות מהצלחה יתרה של הציונות בעיקר ניצחונות 48 ו-67, וחוסר היכולת והתבונה להתמודד עימם.
        הנה לך קריאת "הילד בשמו", וכל השאר הוא פרי דמיונך.

        • ק.א. הגיב:

          אין לי דוקטורט בהשתלשלות התככים הבינלאומיים שהובילו לגיבוש התוכנית להקמת המדינה-באופן שאכן קמה לפיו. הציונות כ ר ע י ו ן *איננה* לטעמי כלל אך כל עוד היתה בגדר רעיון היתה לגיטימית. אולם, אני מניח (הנחה סבירה מאד לדעתי) שדי מהר עם גיבוש התוכניות המעשיות והאמצעים החומריים שידרשו למימושה-לא עבר זמן רב עד שאינטרסים אימפריאליסטים נכנסו (אולי בלית ברירה) לעובי הקורה. כלומר מהבטחה לאומית נאלצה הציונות המעשית להכנע לתכתיבי המציאות. בפני הציונים עמדה אז האופציה לדחות את האימפריאליזם ולהסתכן בביטול הפרויקט

          • דינו הגיב:

            סוף סוף דיון מעניין!
            שאלות העולות מתגובתך: האם באמירה "אינטרסים אימפריאליסטים נכנסו" אתה מתכוון לקשר בין ישראל לארה"ב או אימפריאליזם ציוני פרטי?
            זאת ועוד: מכיוון שבריה"מ תמכה (אימפריאליזם בוטה מצידה) במצרים וסוריה, שהיו עוינות לישראל, האם אין זה סביר מאוד שישראל תיתמך ע"י האימפריה הנגדית, דהיינו ארה"ב? הרי אתה בעצמך גורס שהיה זה תכתיב המציאות…?
            האם באופן כללי יש לך ביקורת דומה גם על האיממפריאליזם הסובייטי וקבלתו ע"י מצרים וסוריה?

          • ק.א. הגיב:

            דינו,
            אז זהו שזה לא ממש מעניין (מהבחינה העכשווית). הם יכלו -לו רצו – להחליט שלא לבסס את מדינתם על פשיעה בשכנים כי זה יטמא את הפרויקט וידון אותו לכשלון וודאי – והיו כאלה שהבינו שאם זהו הפרויקט האמיתי אז יש לדחות אותו!!
            אבל כל ההיסטוריה של ההתמכרות הטוטאלית לאלימות נפשעת אינה משנה את המפלצת העומדת -כיום- לפנינו…

        • דינו הגיב:

          להזכירך – מי שהתווה את הקו האלים שישלוט עשרות שנים בעבר הירדן המערבי הם הפלסטינים עצמם, עם "קצת עזרה מחברים" (מדינות ערב).
          כמו שגדעון ספירו אומר שוב ושוב בטענתו שכל כאפה שמחטיף ישראלי אחד לישראלי אחר היא בגלל הכבוש, כך גם האלימות הערבית של פרעות תרפ"ט, של המופתי חאג'-אמיין אל-חוסייניי ושל מלחמת 48 – היא זו שהתוותה את העתיד האלים שהוא ההווה של ימינו. האינטרסים האימפראליסטים לא אחרו לבוא כאשר בריה"מ לקחה צד וארה"ב צד אחר. עד כמה שהמציאות היום גרועה -אני עדיין מעדיף אותה על-פני למשל הפסד ב-48

  12. בן שמואל הגיב:

    לכל המאשימים את גדעון ספירו בהשוואת ישראל לנאצים, אני חייב לומר כי הם אינם יודעים לקרוא טקסט עברי, ורואים דברים בדמיונם בלבד. אם כן, ידידים יקירים, ספירו לא הישווה ככה סתם באופן כוללני בין ישראל לנאצים. להיפך, הוא כתב שישראל טרם הגיעה לאופל הנאצי. מה כן כתב? שיש קווי דימיון והשקה בין משטרי דיכוי באשר הם, והוא נתן דוגמאות קונקרטיות, כמו שרירות, עינויים, אי כיבוד רכושו של הנכבש, גענות, מערכת משפט מעוותת ועוד. האם הטקסט של הקומיסר שספירו מצטט איננו מזכיר את הדוח של הוועד נגד עינויים?

  13. אשר פרוליך הגיב:

    כדי לקרוא נכון טקסט בעברית או בכל שפה,צריך גם לקרוא בין השורות,חצאי מילים,רמזים,שאילות מנחות ועוד תרגילים מתוחכמים המובילים את הקורא לחשוב על דברים שאם היו נאמרים במפורש,אולי היו נדחות.כך למשל,להגיד שישראל היא משטר נאצי,אמירה כזו הייתה נדחית לרוב,אבל להגיד שישראל "טרם הגיע לאופל הנאצי",מרמז שהיא בדך לכך (וכמה היא יותר קרובה או רחוקה,תלוי במשקפיים של הקורא).השוואות במאמר,כמו עינויים,אי כבוד רכוש וכ"דהן מחוץ לכל פרופורציה ומשווים פיל עם נמלה.להזכיר את הבדיחה למה פיל ונמלה לא יכולות לעלות על עץ,?

  14. המסביר לצרחן הגיב:

    ב. עובדה שהוא משתמש בשקר לבן נדוש שלו "בניגוד למקובל לחשוב אצל ישראלים רבים כי תפקידו של צבא הכיבוש הוא להילחם במה שקרוי בעגה הצבאית "חמושים", תפקידם העיקרי של הצבא ושאר מנגנוני הכיבוש הינו קודם כל לדכא את התשתית האזרחית של התנגדות לכיבוש, לבטל כמידת האפשר את הכמיהה לחופש, ובמסגרת זו בתי הספר והנערים הלומדים בהם הינם יעד מרכזי".
    העובדות לא מעניינות את גדעון. עד לאינתיפאדה הראשונה הכלכלה ביו"ש ועזה פרחה כפי שלא פרחה מעולם. רק תחת הכיבוש הישראלי נפתחו בה אוניברסיטאות ובתי חולים (לפני כן היה רק בית חולים אחד וגם הוא היה נוצרי). רק תחת הכיבוש הישראלי היתה עבודה לכולם, ויזמים פלסטינים הקימו חברות עסקיות שהפכו את חלקם למיליונרים.

  15. אשר פרוליך הגיב:

    הבדיחה על הנמלה והפיל,שהמשותף להם הוא ששניהם לא יכולים לעלות על עץ.
    אבל תגידו,ובצדק,שנמלה כן יכולה לעלות על עץ,בזמן שפיל לא יכול.
    התשובה לחידה היא שהנמלה עליה מדובר ,פשוט מתה.
    והמבין יבין.

  16. אשר פרוליך הגיב:

    לכרכום פפריקה:

    ההפרדה היא לא בין דם לדם. ההפרדה היא בין רצח מכוון ומתוכנן מראש של אזרחים,וכמה שיותר,יותר טוב,
    לבין הריגה של אזרחים שלא הייתה מכוונת מראש כמטרה מרכזית ועקרית.יש הבדל בין פיצוץ אוטובוס או פאב או חנות בין הרג אזרחים במצב מלחמה.אל תשכח שבזמנו הפת"ח והיום החמא"ס הכריזו על מלחמה נגד ישראל.

  17. המסביר לצרחן הגיב:

    ג. ירידה ברמת החיים של הפלסטינית קרתה רק כאשר הם פתחו במלחמות טרור (מה שנקרא בלעז אינתיפאדה). אבל בין לבין גלי הטרור שוב עשתה ישראל ככל יכולתה לתמוך בכלכלת הערבים. דוגמה טובה לכך היא הקמת הפרוייקטים העירוניים מיד לאחר דעיכת מלחמת הטרור 2001-2006, שמצליח למשל יפה בג'נין ובשכם, להקמת אזורי תעשייה וליצירת התנאים הכלכליים התומכים בפרוייקטים האלה.
    היכן שגל הטרור דועך והפעילות הכלכלית עולה אנחנו לא רואים יותר את צה"ל מסתובב או מקים מחסומים.

  18. הנרי הגיב:

    בא לי פשוט לצרוח , אתה מבין מר ספירו שההשוואה של צה"ל לאס אס לא מזיזה ואפילו המעט את החוגה לצד שמאל !!???????????????? מה העיוורות הזאת ? האיוולת הזאת ? מה רע בליצור שיח תרבותי ואפילו פעלתני להפסיק את הכיבוש ? ליצור 2 מדינות ? האים הכתיבה שלך היא מתריסה לצרוח התרסה בלבד?
    הרי אפילו אתה מר ספירו הגדול לא באמת מאמין כי חיילנו הינם האס אס המודרני

  19. גדעון ספירו הגיב:

    הנרי שלום,

    נתחיל מהסיפא שלך. אכן, אינני מאמין שחיילי צבא הכיבוש הישראלי הם אס.אס מודרני. גם לא כתבתי זאת.
    מעולם לא השוויתי באופן כוללני את ישראל לגרמניה הנאצית. ההשוואות שאני עורך הן בסוגיות קונקרטיות נקודתיות, כמו למשל הקטע שציטטתי מהספר "לבד בברלין" בנושא העינויים, כי מה לעשות, ויש קוי דימיון בין כל משטרי העריצות ובין כל הגזענים. גרמניה הנאצית לא התחילה עם אושוויץ. זה היה תהליך שהחל ברפובליקת ויימאר הדמוקרטית, ואנו נמצאים במדרון דומה. ראה את מבול החקיקה הגזעני, שמזכיר את רדיפות היהודים.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים