מספר אזרחי איסלנד אינו עולה על 300 אלף. באיסלנד אין צבא. אך ללא צבא, העם האיסלנדי הצליח לנצח את מרכזי ההון הפיננסי הגדולים בעולם, תודות לרצונו הנחוש. בטרם משבר כלכלי, איסלנד הייתה לאחת המדינות העשירות בעולם והתוצר לנפש היה מן הגבוהים. והכל בגלל שענף הבנקאות פעל ללא מעצורים, ללא אסדרה וכמעט ללא מגבלות. אילסנד הפכה באותן השנים לגן העדן הניאו-ליברלי. מדיניות הממשלות השונות הייתה פתיחת שעריה של איסלנד להון הזר, בייחוד מבריטניה ומהולנד.
בגן העדן הניאו-ליברלי כולם שקעו בחובות – כולל המדינה. החוב הציבורי שהיה 200 אחוז מהתוצר הלאומי ב-2003 צמח ל-900 אחוז כעבור חמש שנים. אך הממשלה סברה ש"זה המצב" וה"מצב" התנפץ עם תחילת המשבר הכלכלי האירופאי ב-2008. בעקבות המשבר, הולאמו שלושת הבנקים האיסלנדים הגדולים, המשק נקלע למיתון חריף וערך המטבע ירד לשפל.
מתוך הריסות המיתון, צמחה מהפכה עממית ששינתה את מדינה. יעדיה של המהפכה היו ברורים למדי: להשיב לידי העם את הריבונות הכלכלית – שהייתה בידי ההון שבשלטון. הממשלה ניסתה לצאת מן המשבר על ידי קבלת הלוואה של כ-3.5 מיליארד יורו. התנאים לקבלת ההלוואה היו קשים עד מאוד – מבחינת המחיר החברתי שתושבי איסלנד אמורים היו לשלם תמורתה. זאת, בדומה למצב החברתי השורר כיום ביוון, אירלנד, ספרד, איטליה או פורטוגל. בין היתר, נדרש כל תושב איסלנד לשלם כ-100 יורו לחודש, ובמשך 15 שנה, לחילוצה של איסלנד מן הסבך. הדרישה שעמך ישלם את מחיר המשבר הכלכלי שגרמו בעלי ההון האיצה את יציאתם של רוב האזרחים להפגנות מחאה. הלחץ מהרחוב היה כה גדול, שהנשיא סירב לחתום על החוק, שהיה לתנאי לקבלת ההלוואה, ואף להסכים למשאל עם כדי להכריע בשאלה.
נוכח המרד העממי, ממשלות בריטניה והולנד, יחד עם מוסדות האיחוד האירופאי וקרן המטבע הבינלאומית, לחצו בכל האמצעים שעומדים לרשותם ואף איימו להפוך את איסלנד "לקובה של הקוטב הצפוני" – קרי: מדינה מורדת שבמצור. אך במנשר שהופץ באיסלנד נאמר כי "עדיף קובה של הקוטב הצפוני על הפיכת איסלנד להאיטי הצפונית". במארס 2010, נערך משאל העם וכ-93% מהאזרחים הצביעו נגד הצעת החוק שלא זכתה לתמיכת הנשיא. הזעם היה כה גדול שמחאות דרשו להעמיד לדין את האחראים, הפוליטיים והכלכליים, למשבר הקשה – כולל מנהלי הבנקים הגדולים שהולאמו. כעבור מספר שבועות הוגשו כתבי אישום נגד כולם ויש הסבורים שבקרוב הם יבלו שנים רבות מאחורי סורג ובריח.
כתוצאה ממחאה ההמונית, אף חוקקה חוקה חדשה. היא לא חוקקה על ידי הפרלמנט, אלא על ידי "מועצה עממית" ובה 25 אזרחים שנבחרו מתוך 522 מועמדים. המועצה שוקדת עתה על הכנת הטיוטא של החוקה, שחלקיה כבר פורסמו ברשת האינטרנט – על מנת לקבל את הערותיהם של האזרחים. עם השלמת כתיבת החוקה החדשה היא תועבר לאישור הפרלמנט.
ממרד האיסלנדי ניתן להסיק מספר מסקנות. הראשונה היא ששום "אסון" לא עומד בפתחם של העמים והמדינות המסרבים לקבל את תכתיביהן של הממשלות הקפיטליסטיות והמרכזים הפיננסיים. יצירת הפחד בפני ה"לא-נודע" החברתי והכלכלי משרתת את האינטרסים של הסדר החברתי הקיים והלא צודק. מסקנה שנייה היא שניתן, ואף הכרחי, להשיב את הריבונות שאבדה לאנשים, לעמים. המקרה האיסלנדי מוכיח שאין לסמוך על מוסדות שהוקמו כדי לשמר את המשטר הקיים, בייחוד כאשר הוא פועל נגד האינטרסים של רוב הציבור.
- מאמרו של וינסנס נווארו (Vicenç Navarro ) פורסם באתר בשפה הספרדית "רבליון": www.rebelion.org
Very good
וחוץ מססמאות מה הפתרון המוצע?
הבנתי להפוך לקובה הצפונית. גן העדן הקומוניסטי בשיא תפארתו
דווקא לא – איסלנד נשארה מדינה דמוקרטית עד היום, אלא שלראשונה ניצחה בבחירות החזית הסוציאל-דמקרטית
איסלנד לא זקוקה לצבא, יש לה אוקינוס מסביב להרי הגעש והגייזרים. ואיסלנד גם שולטת ברצועה ברוחב 200 ק"מ של הים מסביבה והדגים שבו… ולא נותנת לדייגים זרים כניסה חופשית לדוג במיים עכורים. כך ובנחישות הצליח העם האיסלנדי לנצח את מרכזי ההון הפיננסי הגדולים בעולם. והשאלה החשובה היא האם ילכו יוון, פורטוגל וספרד בעקבות איסלנד, או שיכנעו לסיטי של לונדון, לוול סטריט ולבנקים של גרמניה.
גם יוון בתכל'ס לא זקוקה לצבא ועם זאת היא משקיע חלק נכבד מהתקציב שלה בהתחמשות.
ואותי מעניינת מאוד דווקא העובדה המתמיהה, שאף כלי תקשורת מרכזי לא דיווח על העניין הפעוט הזה שהתרחש שם. חוסר עניין לציבור? מי החליט?
ליוון יש את תורכיה על הראש, הן אוייבות היסטוריות ראה קפריסין שחציה יוונית וחציה תורכית.
יוון חייבת צבא.