כל מי שקרא את הספר "אלטנוילנד", ספרו של בנימין זאב הרצל, מתוודע לפחד ולחלחלה של הסופר מדמות כמו אביגדור ליברמן, שמכהן כיום בתפקיד שר החוץ במדינת ישראל.
ב"אלטנוילנד" אביגדור ליברמן מופיע בדמותו של ד"ר גאייער, מי שייסד מפלגה גזענית. ד"ר גאייער עולה חדש מייסד בארץ מפלגה התובעת לבטל את זכות האזרחות ואת זכות הבחירה מכל מי שאינו יהודי. לדידו אין מקום להעניק אזרחות למי שאינו מגלה נאמנות. התיעוב של בנימין זאב הרצל לאידיאולוגיה של מנהיג המפלגה הגזענית, ד"ר גאייער, מתבטא בעצם מתן השם גאייער, שבגרמנית פירושה – בעל כנף טורף האוכל נבלות.
בנימין זאב הרצל הקדיש שלוש שנים בין השנים 1899-1902 לרומן האוטופי "אלטנוילנד". בהשראת בית הכנסת "אלטנוישול" בפראג הוא שינה את שם כתב היד המקורי, שהיה בהתחלה "ציון החדשה" וקרא לו בשם "אלטנוילנד" – "ארץ ישנה-חדשה". בספר הזה מתואר חזונו בנוגע לכל מה שהיה רוצה שיקום כאן בארץ ישראל.
בעלילה השזורה בגלריה מגוונת של דמויות, התרחשויות ומקומות משתזר בין יתר ההתרחשויות הרבות גם תיאור מפורט של מערכת בחירות. באמצעות שרטוט דמות המנהיג ד"ר געייאר בשיח פוליטי של מערכת בחירות, שתתקיים בשנת 1923, אנחנו מתוודעים לתיעוב של איש החזון בנימין זאב הרצל מכל מה שמייצג אביגדור ליברמן בשיח הישראלי כיום.
בספר, המפלגה הגזענית של ד"ר געייאר זוכה לאהדה רבה בציבור הישראלי. באותה מערכת בחירות מתאר הרצל את אוהדיה הרבים של המפלגה, המבטאים גלים של תשפוכת פטריוטית ונאמנות לעם ישראל, לארץ ישראל ותיעוב כלפי אוכלוסיה הערבית, תרבותה ומאוויה הלאומיים. מאפינות את אסיפות הבחירות של מפלגת ד"ר געייאר ביטויים של הכפשת מתנגדיה, שבהיותם אוהבי ערבים ויהודים, אובדת להם זקיפות קומה וגאווה לאומית.
למרות הנימה של חברה אידיאלית האופיינית לז'נר של הספרות האוטופית, שזר הרצל ביצירה האוטופית "אלטנוילנד" דמות חריגה וצורמת של גזען יהודי. כן, הרצל מביע חשש, שגם בתוכנו עלולים לקום גזענים, ומתוך אותה דאגה הוא מכניס לתיאור האוטופי שלו דמות חריגה של גזען יהודי. דמות של גזען המתייצב מעברו השני של המתרס אל מול החברה אותה ביקש בנימין זאב הרצל לראות בארץ הזו, בה יכהנו בדרגי השלטון אזרחים ערבים, ילידי הארץ הזו, כולל בתפקיד משמעותי כמו סגן נשיא (סגן ראש ממשלה).
מול ההתלהמות הצעקנית והוולאגרית של מפלגתו של גאייער, אביו הרוחני של אביגדור ליברמן, מתייצבת מפלגה, שחבריה ערבים ויהודים ובמצע שלה אפשר למצוא את המשפט – "חוקה אחת תהיה לכם ולגר". בכוח עט הסופרים הביס הרצל את ד"ר גאייער במערכת הבחירות המתקיימת בחזונו ב-1923.
בכוח האלימות הלאומנית צובר היורש אביגדור ליברמן עוצמה המסכנת את קיומו של החזון אותו רקם הרצל ב"אלטנוילנד". לצערי, ליצניו האימתניים בכנסת ישראל של אביגדור ליברמן לא קראו את "אלטנוילנד". כי אם היו קוראים, אם היו מפנימים, לא היינו עדים למחזות אימים שהם חוללו ומחוללים בכנסת ישראל. זכור נאום חוצב להבות של חברת כנסת ליברמנית – זו שהחליטה על דעת עצמה שיש לה תעודת M.A מאוניברסיטת בר אילן – כי היא מוקיעה את "תקיעת הסכין בלבה של הציונות של הרצל", כי מונה במדינת ישראל שר ספורט ערבי, שכעבור כמה שנים ספג כוס מים מידיה של ליברמנית אחרת. יושב ראש וועדת חינוך בכנסת ישראל בהתנהגות פרחחית לא יצא מייד בהוקעת מעשה אלים נגד חבר כנסת ערבי, כי באותו רגע הוא חש מחויבות לאבא הרוחני ד"ר געייאר ולאב הנוכחי אביגדור ליברמן.
בנימין זאב הרצל רצה אלטנוילנד בלי ד"ר געייאר, אבל אנחנו קבלנו את אביגדור ליברמן. בחזונו של בנימין זאב הרצל אין מקום במדינת ישראל לכל מה שמייצגים ליברמן ושותפיו הרבים בימין.
- ברשימה זו בקשתי להאיר רק נקודה אחת בספרו של הרצל, אלטנוילנד. לא מצאתי לנכון לפרוס את אי ההסכמות הלא מעטות, שיש לי עם חזונו.
תודה לאיתן קלינסקי על כך שהשכיל לראות את הפן החיובי ששלט בחזונו הציוני של הרצל, ואני כותב זאת בלי טיפת ציניות. לא פעם נאלצתי להתמודד כאן עם בורות ועיוורון של כאלו שהאשימו את הוגי הציונות בהטווית חזון גזעני אימפריאליסטי וקולוניאליסטי. מסתבר שראייה אובייקטיבית והבנת המציאות המורכבת הן תכונות נדירות בשמאל העיקבי בדיוק כמו בימין העיקבי.
הגות שאינה מחייבת מעש לא יכולה להיות בלתי-לגיטימית. הציונות "הפכה" (בשטח) לתוכנית ומשימה מעשית של התפרעות המוצגת באופן נוח כלאומיות. לאימפריאליזם אין מה לעשות עם "הוגי הציונות" – הוא דורש נצחונות כיבושיים בשטח (רצוי חסיני ביקורת עד כמה שאפשר). כגון: 'התערבות הומניטרית', כגון הפצת 'דמוקרטיה', כגון 'מלחמת ציויליזציות', כגון 'לאומיות יהודית'…כלומר – הונאה בזויה אך אפקטיבית. דברים כאלה הם שימושיים מאד לגדולי הפושעים! מי שקורא להתנהלות זו "הגות" מוטב שיבדוק את עצמו (אם הוא מסוגל).
משתמש מדבריך שיש הבדל בן ההגות לבין המעש, ויתכן שההגות חיובת ומעש שלילי. עד כאן אני מסכים.
אבל תהיה עיקבי: הגות של סוף המאה התשע-עשרה לחוד ומעש של המאה-עשרים ואחת לחוד.
הבעיה העיקרית שלי עם הביקורת שלך היא שהמעש הציוני והאיימפראליסטי הוא שאתה חושב שהם פעלו בחלל ריק כנגד קורבנות אומללים, ושוכח שבמשך עשרות שנים האימפריליזם האמריקאי נאבק בזה הסובייטי(במקרו) והציונות נאבקה באלימות ערבית(במיקרו). שיכתוב ההיסטורה שלך לא יצלח. לפחות חצי מהאשמה בנושא האלימות והאימפראליזם נופל על גורמים שנוח לך לשכוח
נתחיל מזה שכל הפשעים שבוצעו מעולם, אף לא אחד מהם לא בוצע "בחלל". אינני משכתב שום דבר. פשעים בוצעו, מבוצעים ועוד יבוצעו בכל מקום בעולם – זה ברור. אבל אני מדבר על יישות פשיעתית על מאפייה מאורגנת וסוטה המוליכה שולל – כשיטת עבודה אימפריאליסטית – את צופי המרקעים (תמורת מה? בידור?) ואילו אתה מסנגר מקצועי על יישות זו כמגינה על "החופש" וה"דמוקרטיה" – עמדה שאפילו ילד צעיר יודע לפקפק בה באופן רציני שלא לדבר על אדם בוגר. איפה אתה חי?
איתן אני מבין שחזון זו תכונה שקיימת בצד השמאלי
אתם {והרצל} ממונים על אותו חזון שמה יתחכך בחזון אחר
אולי קצת שונה ,אולי עם "טוויסט" יותר מותאם" לאויבנו המשודרגים.
כל דור מנהל את עניניו כראות עיניו בלי שלשלאות מלפני 120 שנה
היום יש קלפי ופני הכנסת כפני העם{ לטוב ולרע}
בברכה יולו
כולם, החל מבן-גוריון שהורה 'בתנועת יד' ליצחק רבין לגרש את ערביי לוד ורמלה ויגעל אלון הפלמ"חניק [פלוגות המחץ – נא לא לתרגם לגרמנית… SS] ועד 'אבותיהם הרוחניים' של רוצחי רבין, שעמדו על הגזוזטרא בכיכר ציון-נוי-לנד… הם געייארים, ונכון כתב איתן קלינסקי, גם איבט וגם רוב הדגנרלים של צבא הכיבוש.
תשואות לאיתן קלינסקי על מאמרו החשוב, החיוני והאמיץ.
בחזרה להרצל. . .
תודה לאיתן קלינסקי שממש ברגע האחרון החזיר את העטרה ליושנה. . . העיט
(גאייער) כבר נעץ את ציפורניו בהרצל ("אם תרצו") אך איתן קלינסקי השלים ב-
"אין זו אגדה". . . גם התגובות השונות כאן מראות כי על החיבור המחודש צריך
להלחם. . .
מאמר מעניין . אך לצערי , אין סיכוי , שהנמענים שחייבים לקרוא את תוכנו בכלל יקראו , ואם יקראו אין סיכוי שיפנימו את תוכנו .
לאיתן הנכבד
הבהרה
גִּזְעָנוּת היא השקפת עולם הגורסת כי בקרב בני אדם מתקיים קשר בין מוצא ביולוגי (וסממנים גופניים המעידים על מוצא כזה) מחד, לבין תכונות אופי וכישורים קוגניטיביים מאידך. ברוב המקרים משתמעת מהגישה גם עליונותה של קבוצה אחת על האחרת, והיא משמשת צידוק למעשים ולהתבטאויות שעיקרם העדפה של קבוצה אחת על האחרת.
זה לא המקרא עם ליברמן – הוא לא גזען כלפי דרוזים , צרקסים, נוצרים {רוסים ואחרים } הוא פשוט לא אוהב שרוצחים אותנו על בסיס קבוע
הדיון על הציונות במנותק מההסטוריה של העם היהודי והאנטישמיות שלוותה אותה בתקופות שונות וגם היום,תמיד יהיה חלקי ומוטעה.אפילו מרקס וגם במהפכת אוקטובר ולאחר מכן הכירו ב"בעייה היהודית".לפני ואחרי הרצל,הציעו פתרונות לבעייה זו בהקמת מדינה או יישוב שבחלקו התבצע ונכשל.הניתוח הברור והחד,על פי הגישה המטראיליסטית ההסטורית של בעייה זו נעשה על ידי בר בורוכוב.במשפט אחד הוא נתן את התשובה,גם להיום:עבור העם היהודי,סוציאליזם ללא ציונות בלתי אפשרי,וציונות ללא סוציאליזם,לא תתקיים.ראו ישראל 2012
אפתח בשאלה: האם איתן קאלינסקי ציוני הוא?
אם ציוני הוא הרי שצודקת קביעתו כי ליברמן מעוות את הגותו של הרצל, אבל עד כמה שידיעתי מגעת -לפחות על פי מאמריו באתר זה – אינו ציוני כלל וכלל ועל כן קשה להבין מדוע הוא מוצא לנכון לומר כי "הרצל נעלב מחזונו של ליברמן": כמי שאינו מקבל את הגותו של הרצל מלכתחילה קשה להבין מדוע הוא נפגע מהעלבותו של חוזה הציונות.
הדבר מזכיר את התנגדותם הנחרצת של חילונים גמורים לשיבתו השניה של ישו – דבר שאוונגליסטים מאמינים בו – שהרי אינם מאמינים כלל בהתגלותו הראשונה ובתורתו…
לטובה שלום
דעתי על הציונות אינה רלוונטית .
מודה באשמה שקראתי את אלטנוילנד כמה וכמה פעמים בימי חלדי.
ללא כל קשר להשקפת עולמי , מונח לפני הטקסט של ד"ר הרצל , המזהיר בפני אסון לעתידה של החברה העתידה לקום כאן , אם מפלגתו של ד"ר געייאר תנצח בבחירות .
הרצל חוזר ושונה , שמפלגה כמו מפלגתו של ד"ר געייאר היא הרס לקיום שלנו כאן. כשאני רואה את ליברמן ואת חבורת הליברמנים והליברמניות שלו , מותר לי לציין שתיאודור הרצל נעלב , אותה מפלגה , שהוא הביס בספר האוטופי , עושה חיל במציאות של 2012.