האירועים בימים האחרונים בחזית העבודה, שהגיעו לסיומם עם חתימת ההסכם הבוקר (יום א'), הם תערובת של שביתה צודקת והנהגה כושלת. הנהגת המדינה כושלת וגם ההסתדרות בראשות היו"ר עופר עיני כשלה באופן ניהול השביתה, בגלל הישגיה הדלים ובהיעדר כל רצון אמיתי להתמודד בצורה נאותה עם רצונם של מיליוני עובדים בישראל להיאבק בניצול המעמדי ולמען צדק חברתי – כפי שבא לידי ביטוי במחאות ההמוניות של הקיץ האחרון.

שאלת עובדי הקבלן בישראל נוגעת לכלל מעמד העובדים. יחד עם זאת, רוב רובם של עובדי הקבלן מקורם במגזרים המוחלשים ביותר: הנשים, הערבים והעולים. ממשלת הימין מסרבת בעקשנות לקלוט עובדים אלה במסגרות ההסכם הקיבוצי, כי פירוש הדבר: חיזוק משמעותי של מעמד העובדים המאורגן. כך שאין זה מקרה ששר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ', נחוש היה לכלול בין סעיפי ההסכם שמתגבש שני סעיפים מרכזיים: את זכות השביתה ולצמצם ככל האפשר את מספר העובדים שייקלטו כעובדים מן המניין. ובמידה לא מועטה השיג זאת.

מאות העובדים שאמורים להיקלט כתוצאה מהשביתה, מתוך מאות האלפים המועסקים בישראל כעובדי קבלן, הם לעג לרש. גם המעסיקים הפרטיים, שמיהרו להסכים עם עיני על המתווה של ההסכם (שפרטיו טרם פורסמו במלואם) יודעים שמדובר ב"מחווה של רצון טוב" ולאו דווקא במפנה באופן העסקתם המשפיל של מאות אלפים. עוד יודעים המעסיקים, שבניגוד למגזר הציבורי, רמת ההתארגנות במגזר הפרטי היא נמוכה למדי. ולכן, לא ניתן יהיה לאכוף את ההסכם הקיבוצי החדש.  זה בדיוק היה טיבו של "הישג" נוסף של עופר עיני, כאשר בתחילת 2011 אילץ את העובדים הסוציאליים לחתום על הסכם קיבוצי מביש, בעיצומו של מאבק ממושך. עיני במקום לעמוד על השוואת תנאי העבודה והשכר של כלל העובדים הסוציאליים, כפי שדרשו הצעירים שביניהם, "הבטיח" במסגרת ההסכם שכר התחלתי של 6000 שקל לעובדים הסוציאליים בשירותי הרווחה המופרטים. הסכם שאף מעסיק פרטי לא מקיים אותו.

סיום השביתה מוכיח שוב שאין ביכולתה של הנהגת ההסתדרות בראשות עיני להשיג הישגים משמעותיים במאבק המעמדי. לשם כך היה על עיני לנהל את המערכה מרגע היבחרו לתפקיד. במקום זאת, הוא היה בין מקימי ממשלת הימין המקדמת בעקביות ובהתמדה סדר יום כלכלי וחברתי ניאו-ליברלי – יחד עם המשך הכיבוש, הנישול והאפליה.

על מנת להגשים את מטרות ההעסקה הישירה יש ליצור קואליציה רחבה שתכלול את כל ארגוני העובדים במגזרים הרבים בהם מועסקים עובדי קבלן, כגון הסתדרות המורים, ארגון המורים, כוח לעובדים וארגוני הסגל הזוטר בהשכלה הגבוהה – יחד עם פעילי המחאה החברתית על ארגוניהם הרבים. עוד יש לדאוג שוועדי העובדים במקומות בהם מועסקים עובדי קבלן יילחמו מלחמת חורמה למען מעמדם והכללתם בהסכם הקיבוצי. לא ייתכנו שביתות באוניברסיטאות ובנתב"ג לתמיכה בעובדי הקבלן, כאשר ועדי העובדים מסרבים להשתתף בניהול המערכה בתוך מקום העבודה. במילים אחרות כדי לפתור את שאלת ההעסקת העקיפה נדרשת, קודם כל, חלופה פוליטית-מעמדית הן בהנהגת המדינה והן בהנהגת ההסתדרות.