עברו מאז 86 שנה, אבל המשבר הוא דומה. זהו המשבר הקפיטליסטי.
הצילום הראשון, "האם הנודדת" של הצלמת דורותיאה לאנג, צולם במארס או פברואר 1936 בניפורנו, שבקליפורניה. "האם הנודדת" היא ודאי התמונה הידועה ביותר שצילמה לאנג. היא אמורה לתאר קוטפי אפונה עניים בקליפורניה, ומתרכזת באם לשבעה ילדים, בת 32. האישה בתמונה היא פלורנס אוונס תומפסון, חקלאית, שגרה באופן זמני במחנה הפועלים החקלאיים שהתרוששו במהלך "השפל הגדול" – המשבר הקפיטליסטי בשנות ה-30 של המאה שעברה.
הצילום השני: "אמא יוונית", צולם על ידי הצלם הספרדי אנדרס מורנסה בכיכר סינטגמה שבמרכז אתונה במהלך השביתה הכללית בת 48 שעות שנערכה בשבוע שעבר ביוון נגד המדיניות הניאו-ליברלית של הממשלה.
- תורגם מהבלוג "חדשות מיוון"
תגובות
המשבר הנוכחי זה לא "עוד משבר". זה משבר סופני. משבר של שנות ה30 נגמר אחרי מלחמת העולם הראשונה,כשההרס הכללי שנגרם במלחמה חייב בנייה מחדש של מדינות שלמות,והשקות הדירות.המשבר הנוכחי לא יכול "להפתר" על ידי מלחמה עולמית כי ההרס יהיה כו גדול,שלא יהיה כבר מי שיוכל לתקן אותו.לכן,הפתרון היחידי הקיים,בלי שהאנושות כולה ואתה כדור הארץ ימחקו ,היא סוציאליזם וסולידריות של העובדים של כל העמים.זו "בררת המחדל"של הקפיטליזם.
נכון ועוד רגע מתאחדים כל פעולי העולם אל וונצואלה, בוליביה, קובה, צפון קוראיה ויאטנם ואמממ אמממ ועוד עשרות מדינות נוספות בהם יש כבר יותר ממאה שנים כלכלה קומוניסטית פורחת !
תיקון טעות
משבר שנות ה30 הסתיים לאחר מלחמת העולם השנייה
אתכם התנצלותי
דומות להפליא כאילו מדובר באשה ונכדתה
השוואה לא מוצלחת. הן מבחינת המסר והן מבחינת הצילום. המסר: מי ש"חגג" ב1936 היה באמת "קפיטליזם מסריח" במלוא הדרו.שכבה,זעירה,שולטת של הון ושלטון, הביאה את אמריקה והמערב אל עברי פי פחת. הרסה, ביודעין,את כל הרקמות החברתיות והכלכליות של ההמונים. כל זה תמורת רווחי עתק לשולט.מי ש"חגג" ב2006 – 2011, היה"הכוח"ששאף והגיע לשלטון ויצר "קפיטליזם מסריח". אבל ,הפעם קפיטליזם של המונים.כולל איגודי עובדים,ועדי עובדים וכו.כך נוצר מופע חדש "שחיתות של ההמון".אשר לצילום, צריך רק להציץ בשתי הדמויות, ע"מ לראות את ההבדל.
?
האם אפשר בבקשה לפרסם כמה תמונות אותנטיות של איכרים מאחת ממדינות בריה"מ או מסין של אמצע המאה ה-20?
מצטרף לדינו. עם תוספת. בקשה לכמה תמונות משנות ה30 של האיטלגינציה הבועטת והנבעטת הרוסית בגולאגים של סיביר. וגם כמה תמונות של כפריים בולגרים ואיכרים בבולגריה של 2008 (אותן יש לי). הסוציאליזם היה ברירת מחדל. מה שצריך היום זו ברירה אמיתית ונכונה, כזו שלמדה משהו מן ההיסטוריה של "ברירות המחדל". מה שלא צריך, היום,זו חזרה אל ברירת המחדל ,שהביאה ללידתו של העוני "הכללי" ברוסיה ובבולגריה ולידתו של "המעמד החדש",נוסח דג'ילאס.
כמובן שההשוואה הנכונה היא עם מצב האכרים באנגליה במאה ה-19במעבר ממדינה אגררית מפגרת למדינה מתועשת שהיתה טרגית בכל מקום לאכרים שהיוו שמונים אחוז מהאוכלוסיה.
לא נכון. הפרסום הזה הוא כולו התקפה על הקפיטליזם (התקפה שאינה לא מוצדקת), כולל גם התגובה שלך.
אבל מצב האיכרים במדינות קומוניסטיות (רוסיה, סין, צפון-קוריאה, קמבודיה) היה רוב הזמן גרוע יותר, ואותו הס מלהזכיר במקומותינו. מכיוון שכך הדיון הוא תמיד חצי דיון והביקורת היא תמיד חצי ביקורת.
אם אין חשבון נפש והכרה באיכות (או חוסר האיכות) של הפתרון "שלנו" – הקומוניסטי, הופכת הביקורת על הקפיטליזם ללא רלוונטית מכיוון שאין כלל דיון רציני באלטרנטיבה ואין הכרה כשלונה החוזר שוב ושוב.
לא, אין אפשרות כזו דינו.
הסיבה פשוטה: מעולם לא התרחש משבר כלשהוא שהביא מיליוני בני אדם לרעב בגן העדן הקומוניסטי.
אותו דיכוי כביכול של הקולאקים באוקראינה וההוצאות להורג שביצע באוכלוסיה זו סטלין הוא בסה"כ בדותא ודיסאינפורמציה שמאחוריה עמדו חוגי הוול סטריט הריאקציוניים וכל זאת בכדי להבאיש את ריחו של המשטר המתקדם בברית המועצות.
גם הטיהורים ההמוניים (כביכול!) שביצע השלטון הקומוניסטי בדיוק בשנה בה צולמה התמונה לא היו ולא נבראו אלא משל היו.
ברה"מ לא היה מעולם סוציאליסטית או קומוניסטית ולא יכלה היה להיות, היא לא היתה אפילו קפיטליסטית.
אלא שהמשטר בה היה מתקדם במובן זה שהפך מדינה אגררית מפגרת תוך שנים ספורות למעצמה תעשייתית (מה שלקח יותר ממאה שנה במערב) מה שנתן לה למזלנו האפשרות לגבור על גרמניה הנאצית, כל זאת תוך מלחמת אזרחים (הקולאקים) ומלחמה, איומים וחרם מבחוץ.
לשמעון:
לא יאומן: "קפיטליזם של ההמונים",כולל אגודי העובדים.
אין גבול כמה הנייר יכול לסבול !
הגדה השמאלית אמנם מתהדרת בכותרת "במה ביקורתית", אך הביקורת (מה לעשות…) מופנית אקסקלוסיבית החוצה – אל מעבר לנו, מעבר לאנשי שלומנו ולמשטרים שעל דגלם (אך לא במהותם) התנוססה תורתינו.
אימפריאליזם הוא אך ורק אמריקאי, קולוניאליזם הוא רק מערבי, עוני וסבל הם אך ורק תוצר של קפיטליזם, כל אדם שנרצח בעולם הוא באשמת האימפריאליזם (המערבי, כמובן), וכל דיקטטור הוא שליח ארה"ב בצורה ישירת או עקיפה.
הדברים המצויינים להלן מעולם לא היו קשורים למימושים קומוניסטים כאלה ואחרים או לתרבות שלטון ועושק בעולם הערבי.
לטובה. ההיסטוריה, כבר אינה נכתבת באמצעות "האנציקלופדיה הסובייטית". זו בעלת הדפים שניתן להחליפם בכול פעם כשמשתנה הרוח בקרמלין. טבח סיני "ממוקד " הוא סימן ההיכר המרכזי של "מהפכת הפרחים". רצח רוח, הוא נורא לא פחות מהטבח הפיזי של הקולאקים, המקורות מדברים על 20 מיליונים.
טובה יקרה, אם לא נפיק את ליקחי ההיסטוריה, פשוט נשוב אליה,על פרטיה.
לפי התגובות יש אנשים שכנראה גדלו (ונשארו?) בחוף הים ואימצו את משחק המטקות כשיטה כללית לחיים. הם מומחים בלהחזיר את הכדור אליך. אם אין כדור אז יזרקו בחזרה חול. או את המטקה! העיקר להחזיר ולא משנה מה. ואם אין כבר איזה חפץ לזרוק, סלע, כסא, מה שבא ליד – אז יחזירו לך קללה ויקללו שוב פעם ופעמיים או שלוש ליתר בטחון. ווילדע חייעס.
מוזר שביקורת כזו באה דווקא ממך:
כזכור, בדיון על תוצאות התערבות נאט"ו בלוב הבאת לינקים לתמונות של חיילים אמריקאים באפגניסטן, ובדיון קודם על המצב בסוריה כתבת על הומלסים בארה"ב.
כפי שכתבת בעצמך: "העיקר להחזיר ולא משנה מה"… ועל זה נאמר: הפוסל – במומו פוסל.
מה דומה ומה שונה בין שני הצילומים. המבט הדואב, הפסימיזם דומה. גם השער השחור של שתי הנשים. והילדים – העתיד שסבל עוד יותר מהנשים שהביאו אותם לעולם. חוץ מזה הצילום של דורותיאה לאנג מקליפורניה הוא פנטסטי, מה שקשה לומר על הצילום מאתונה. אבל גם כשרון כיוהאן סבסטיין בך לא נולד כבר 500 שנה, והוא כתב יותר מ-500 תווים.