ממשלת הימין בשלה, והיא מוסיפה לדבוק בתכניותיה להפריט את הרכבת צעד-אחר-צעד: אתמול היה זה הכנסת עובדי הקבלן, היום זה הוצאת עבודות התחזוקה למיקור חוץ, ומחר זה יהיה הקמת "תאגיד המטענים". ועוד היד נטויה, על פי פרסום השבוע ב"כלכליסט", עיקרי התוכנית הממשלתית לטווח הרחוק הם: הפעלת הרכבת על ידי חברה חיצונית; העסקת חלק מהעובדים על ידי הסכם קיבוצי חדש וביטול ההסכם הקיבוצי הקיים; קליטת עשרות מהנדסים והנדסאים בחוזים אישיים; הפעלת מערך של כאלף אוטובוסים; הוצאת מכרזים לציוד חשמלי חדש בתוך שנה; וקבלת אישור ממינהל מקרקעי ישראל לבניית בנייני משרדים מעל מתחמי תחנות הרכבת. התוכנית היא המשך להצהרת שר התחבורה ישראל כץ מיום שבת, כי אין "ברירה אלא לסגור את רכבת ישראל לאלתר".

שביתה ברכבת ישראל

המועמדת הראשית לתפקיד הפעלת הרכבת, אם תיושם תוכנית משרדי התחבורה והאוצר, היא חברת "ואוליה" הרב-לאומית, מומחית בתחום התחבורה והעומדת מאחורי הפרטות רבות של שירותים ציבוריים (מאספקת מים, דרך פינוי אשפה ועד תחבורה ציבורית) באירופה המערבית ואמריקה הלטינית. היא כבר מפעילה, באמצעות חברת "קונקס" שהיא זרוע התחבורה של "ואוליה" בישראל, את מערך הרכבת הקלה בירושלים. בהנהלת הרכבת יקבלו ככל הנראה הוראה לפנות ל"וואוליה" בבקשה להקצות כוח אדם להפעלת הרכבת. אף שמדובר במערכים שונים (רכבת חשמלית בירושלים, רכבת דיזל בארצי), מקורבים לנושא מסבירים שאחת האפשרויות שבוחנים במשרד התחבורה היא הסבת חלק מעובדי הרכבת הקלה בירושלים לעבודה ברכבת ישראל באופן מלא או חלקי, עד לקליטתם מחדש של העובדים שפוטרו. הסיבה העיקרית: פרט לרכבת ישראל, מדובר בחברה היחידה שיש לה מומחיות בהפעלת רכבת עילית. במילים אחרות: ממשלת הימין תגייס את התאגיד הצרפתי הגדול כדי לשבור את מאבקם של העובדים הישראלים. אגב, ישנה בעיה אחת "פעוטה": עובדי הרכבת הקלה בירושלים התארגנו בוועד עובדים ואף הם נאבקים בתנאי העבודה הגרועים מבית מדרשה של "ואוליה".

כבר עתה מועסקים ברכבת ישראל אלפי עובדים בחמש צורות העסקה שונות: מהסכם קיבוצי ותיק, ועד לעובדי קבלן ללא כל ביטחון תעסוקתי. הנהגת ועד העובדים החדש של הרכבת, בראשות גילה אדרעי, החליטה לשים לזה סוף. ותחילת הסוף היא – הסירוב למסור את עבודות התחזוקה של הקרונות לידי התאגיד הקנדי "בומברדייה", דבר שמשמעותו היא הפרטה חלקית (או: "מיקור חוץ", בלשון המכובסת של הממשלה). מתברר שמנהיגי עובדים, המתעקשים להגן על זכויותיהם ולהיאבק נגד עבודה קבלנית, נאלצים להתמודד לא רק עם המעסיקים, אלא גם עם ממשלת ההון שבשלטון.

צבועה מכל היא עמדתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שבתום השביתה הכללית האחרונה אמר: "אני מברך על כך שהתבשרנו על סיום השביתה בעניין שהוזנח במשך שנים, וזה עניין עובדי קבלן". עוד הוסיף: "אני חושב שזה הישג חשוב מאוד שמתקן, ולו חלקית, עוולות שנמשכו עשרות שנים". אז, מסתבר שגם נתניהו לצידם של עובדי הקבלן! מי שפיזר אשליות כאלה לגבי נתניהו הוא עופר עיני, שבאחת מישיבות בית נבחרי ההסתדרות (בינ"ה) קבע, כי גם נתניהו הוא שותף במאבק עובדי הקבלן… עתה הממשלה מנסה לשבור גם את עובדי הרכבת וגם את מאבק הסגל הזוטר, הנאבק אף הוא בהעסקת "מרצי קבלן" באוניברסיטאות. והשבוע פרצו עיצומים באגף האפוטרופוס הכללי, הכונס הרשמי ורשמי הירושות. העובדים מוחים על כוונת הנהלת המשרד להפריט חלק מפעילות הליבה ולבצע עבודות באמצעות עובדים חיצוניים. שוב, הממשלה מנסה להכניס עובדי קבלן במנגנון המדינה.

לצערנו, מאבקם של עובדי הרכבת, הסגל הזוטר והכונס נותרו מבודדים. חרף העובדה שהוקם מטה מאבק של עובדי התחבורה נגד ההפרטה, ושעובדי הנמלים אף הם הציעו תמיכה מעשית בעובדי הרכבת, קבוצות העובדים השונות, המצויות במאבקים חשובים שמטרותיהם דומות, אינן מתואמות ביניהן, לשמחת נתניהו, "ואוליה" ו… עיני.

עוד על התופעה של עובדי קבלן ומשמעותה מבחינה חברתית בהרצאתו של ד"ר אמיר פז-פוקס, במסגרת סדרה של המכללה החברתית-כלכלית. ההרצאה תתקיים ב-6/3/12 בסינמטק תל אביב, ותעסוק בהפרטה הקיצונית שעוברים שירותי הרווחה, החינוך והבריאות ובהשלכותיה על פני החברה הישראלית.