השבוע יצא לאור הגיליון הראשון של העיתון "אלפטרוטיפיה של העובדים", בהנהגת עובדיו שמזה חצי שנה לא מקבלים שכר. אחד מכתבי העיתון, מואיסיס ליציס, עיתונאי כלכלי המתמחה בסחר חוץ ופעיל בוועד העובדים, סיפר לכתב השבועון הספרדי "דיאגונל", מדוע העובדים החליטו לקחת את גורל מקום העבודה בידיהם. הפירוש של השם "אלפטרוטיפיה" הוא חופש ביטוי. העיתון היה מחשובי העיתונים ביוון ומעסיק יותר מ-800 עובדים, שכאמור, לא קיבלו את שכרם בחצי השנה האחרונה.  

ש: מהו מצבו של "אלפטרוטיפיה"?

ת: מצבו קשה. בחודש אוגוסט אשתקד קיבלנו את המשכורת האחרונה. מדובר ב-800 עובדי דפוס, מינהלה, הפצה ועיתונאים. בתחילת המשבר, לרוב העובדים לא היה ברור כלל איך יוצאים ממנו. נמסר שנקבל הלוואה וביכולתו של המעסיק להחזירה. זו הייתה גרסתו של המו"ל. מהר מאוד למדנו שתנאי ההלוואה היו דומים לתנאים בהם יוון קיבלה את "חבילות הסיוע" מבית היוצר של האיחוד האירופאי. יש להבין שהעיתון הוקם ב-1975 לאחר הפלת משטר הקולונלים והיה לאחד מכלי התקשרות המתקדמים. בעליו טיפחו דימוי שהם שונים מיתר המו"לים בעיתונות היוונית – קרי: אינם קפיטליסטים כמו האחרים. כך שציפינו מהם לנקוט בעמדה שונה.

זאת, עד שהציגו את ה"תכנית העסקית", שנבנתה בסיוע של חברת יועצים אמריקאית. מלימוד התכנית העסקית הבנו שמדובר ב"פרישה מרצון" של מאות עובדים יחד עם הלנת מחצית השכר של הנותרים לזמן בלתי מוגבל, "עד שמצבו הכלכלי של העיתון ישתפר". עוד נדרשנו ל"שקט תעשייתי" ולוויתור על זכות השביתה. בבסיס התכנית העסקית: קבלת הלוואה גדולה מצד מוסד בנקאי. אבל נובמבר עבר, הגיע דצמבר והתברר שלא ניתן לקבל הלוואות. במסגרת המשבר הכלכלי הקשה הפוקד את יוון, האשראי הצטמצם בצורה ניכרת. הבנקים גם רצו להעניש את העיתון שהתנגד בצורה נחרצת למדיניות הכלכלית והחברתית של ממשלת האחדות הלאומית. בעקבות המבוי הסתום, פתחנו בשביתה ב-22 בדצמבר ומזה חודשיים אנו שובתים בדרישה לתשלום השכר.

מחאות ביוון

ש: מצב העיתון דומה למצבם של כלי תקשורת נוספים?

ת: בהחלט. ברשת הטלוויזיה "אלטר" המצב חמור עוד יותר. שם העובדים לא מקבלים את שכרם מזה 10 חודשים. בשבועון "קוסמוס טו אפנדיטי" (עולם המשקיע) העיתונאים לא מקבלים את שכרם מזה חודשים רבים ואף הם פתחו בשביתה. ברחבי יוון, מאות תאגידים הפסיקו את תשלומי השכר או שמלינים אותו, בנוסף לפיטורי רבבות או קיצוצי משכורות. באתונה, המו"לים ב-4 עיתונים יומיים לא שילמו את שכר העובדים או שמשלמים באיחור ניכר.

ש: ומה החלטתם לעשות?

ת: עם פרוץ השביתה הבנו שלא ניתן לסמוך עוד על רצונו הטוב של המו"ל להציל את העיתון והחלטתנו לנהל אותו בעצמנו. המצב הכלכלי והחברתי ביוון הולך מדחי אל דחי ויש להציב חלופות מקוריות. יותר ויותר מעסיקים מפטרים וסוגרים את עסקיהם על מנת לשמור על רכושם והונם, על חשבון העובדים. עבור המפוטרים המצב קשה ביותר. אין הצעות עבודה. עיתונאים מפוטרים מעוסקים כעת בכל עבודה, ברמות שכר נמוכות ביותר. כך שבהתחשב במצב הכלכלי והחברתי ביוון, החלטנו שיש לקחת את גורל העיתון לידי העובדים. עם פרסום ההחלטה של ועדי העובדים בעיתון, קיבלנו המון מכתבים ומסרי עידוד. רבים מהתומכים אינם אנשי שמאל או פעילים, אבל הם סבורים שעל העובדים לנהל את העסקים לטובתם ולטובת החברה כולה. לדעתי, אנו יכולים לנהל טוב יותר את העיתון, להציל את מקום העבודה ואף להמשיך בקו המערכתי הקודם. אני סבור שבאמצעות ההכנסות הקיימות ניתן יהיה, לכל הפחות, להוסיף משאבים לקרן השביתה שהקמנו ולהבטיח את המזון עבור העובדים ובני משפחותיהם. קיבלנו תרומות רבות גם מעובדים אחרים וגם מאזרחים ומקוראים כאות סולידריות עם מאבקנו. חלק מהעיתונאים, בעיקר אלה הסבורים שהם "מרומים מעם", סבורים שבקרוב יימצא המשקיע המיוחל. אחרים, כמוני, מציעים להקים קואופרטיב שיוסיף להוציא לאור את העיתון – כפי שאנו עושים כעת.

ש: במשבר הכלכלי שפקד את ארגנטינה בתחילת העשור הקודם, העובדים השתלטו על מאות מקומות עבודה תחת הסיסמא: "להשתלט, להיאבק, לייצר". האם העובדים ביוון שוקלים צעדים דומים?

ת: לצערי, התשובה היא שלילית. אמנם מקומות עבודה רבים ננטשו, ובהם כאלה שהעובדים לא מקבלים שכר מזה כשנה. אבל העובדים והאיגודים המקצועיים לא הצליחו לפרוץ את צורות הפעולה הידועות, קרי: הפגנות, מחאות או שביתות. אף אחד לא מנסה או מציע להשתלט על אמצעי הייצור. ישנו מקרה שכל יווני מכיר, של מפעל פלדה שבתחומו העובדים מתבצרים מזה שלושה חודשים בתמיכת המפלגה הקומוניסטית – כי רוב חברי ועד עובדים הם פעילים קומוניסטים. העובדים מפגינים, מוחים, ערכו פסטיבלים והקימו חרד אוכל לשובתים ולבני משפחותיהם ועוד הם מקבלים אין ספור משלחות סולידריות מיוון ומחו"ל. אבל טרם הציעו להמשיך במאבק יחד עם הפעלת המפעל תחת ניהולם.