ניצחונו של מאבק לא אלים

לאחר שביתת רעב בת 65 ימים, כשחייו תלויים על בלימה, הצליח חאדר עדנאן בן ה- 34 , תושב הכפר עראבה  שבנפת ג'נין, להביס את האימפריה הישראלית. מאבקו של עדנאן היה צודק מעין כמוהו. שביתת הרעב באה לעולם כמחאה על מעצרו המנהלי ועל היחס המשפיל מלווה בעינויים בחדרי החקירות של השב"כ. ביום השביתה ה-65 הודיעה ממשלת ישראל כי מעצרו המנהלי של עדנאן לא יוארך והוא ישוחרר ב-17 באפריל הקרוב. שביתת הרעב הופסקה.

סולידריות עם עדנאן (צילום: אקטיבסטילס)

עדנאן הוא חבר בג'יהאד האיסלאמי, ארגון דתי קיצוני שחרת על דגלו מאבק מזוין בישראל, שרבים מראשיו נרצחו בידי ישראל במה שקרוי "סיכול ממוקד", דווקא הוא הוכיח כי מאבק לא אלים על עניין צודק, מעורר הד בינלאומי, מייצר תמיכה חוצת גבולות ואומות וגם נושא פירות. ארגוני זכויות אדם בחו"ל ובישראל, כמו גם נציגי ממשלות, תמכו בדרישתו של עדנאן לשחררו מהמעצר המנהלי.

עדנאן העלה שוב על סדר היום הציבורי את סוגיית המעצרים המנהליים, שיטה נפסדת המקובלת במשטרי עריצות, לפיה עוצרים בני אדם ללא משפט. ישראל עשתה ועושה שימוש נרחב בשיטה, וב-45 שנות כיבוש נעצרו אלפי פלסטינים במעצר מנהלי. היום נתונים במעצר מנהלי למעלה מ-300 פלסטינים.

המעצר מתבצע באמצעות צו של המפקד הצבאי, ולאחר שהאיש נעצר, מובא הדבר לאישור בית המשפט. המשפט, מוטב לומר "המשפט" במירכאות, מתנהל כך שהעציר ופרקליטו אינם יכולים לראות את העילות למעצר. נציגי השב"כ מראים לשופט את "החומר הסודי" שהעצור ופרקליטו כאמור מנועים מלראותו, ועל כן אין ביכולתם לאתגר את המעצר. התוצאה לא מפתיעה: ב- 99.99 מהמקרים מאשרים בתי המשפט את המעצר המנהלי תחת המטריה הגמישה של "שיקולי ביטחון".

בפרשת עדנאן התגלה הממסד הצבאי כמו גם הרפואי במלוא ניוולם וניוונם המוסרי. השופט הצבאי אל"מ (מיל.) משה תירוש מצא לנכון לפרסם, ביום ה-59 לשביתת הרעב,  את החלטת בית הדין הצבאי המאשרת את מעצרו המנהלי, והוסיף הערה צינית לגבי שביתת הרעב. זו החלטה אטומה ומטומטמת במשמעות פסיקתו של מי שהיה המשנה לנשיא בית המשפט העליון, חיים כהן, שכתב בערעור פלילי 523/72 את הדברים הבאים: "בלשוננו המודרנית משמש התואר מטומטם לציון סתימתן של דרכי המחשבה, אם דרך קבע ואם לעניין פלוני; ואין נפקא מינה אם סתימה זו באה לו לאדם מטבע ברייתו או מרוע לב או מזלילה וסביאה או (כפי שיש גורסים) מרוב שררה. על כל פנים עלבון לו לאדם, וגם קלון, שנסתמו דרכי מחשבתו, שהרי מה מותר לו לאדם כזה מן הבהמה".

עדנאן אושפז במהלך שביתת הרעב בארבעה בתי חולים. אסף הרופא, רמלה; מעייני הישועה, בני ברק; ביקור חולים, ירושלים וזיו בצפת.  בכל בתי החולים אוזק עדנאן למיטתו. לא נמצא צדיק אחד מבין מנהלי בתי החולים, שיאמר לליווי הביטחוני כי בטריטוריה הזו עליה הוא אחראי לא יקום ולא יהיה כדבר הזה, שחולה יהיה אזוק למיטה. מעבר להיבט העקרוני, לפיו אין לאזוק חולה למיטה משום שהדבר מהווה פגיעה בכבוד האדם, הוא גם מקשה על טיפול רפואי נאות.  במקרה הקונקרטי של עדנאן האבסורד וההשפלה גדולים במיוחד, שהרי איזו "סכנה  ביטחונית" נשקפת מאדם הנמצא בשביתת רעב, גופו נחלש והוא צל של עצמו. בקוד האתי של ההסתדרות הרפואית יש סעיף השולל את איזוק החולה למיטה, אבל הוא מתמסמס אל מול סעיף נוסף האומר שיש להתחשב בעמדת גורמי הביטחון.  בשעת כתיבת שורות אלו ממשיך עדנאן להיות אזוק למיטה בבית חולים זיו בצפת.

למרבה הסיפוק קיימת עמותת רופאים לזכויות אדם (רל"א). היא משלבת מחויבות לזכויות אדם, עם זכויות החולה והזכות לבריאות  כמכלול.  בפרשת עדנאן היא יכולה לציין את אחת משעותיה היפות. עובדיה ורופאיה פעלו בנחישות מסביב לשעון לשמירת זכויותיו של עדנאן. העמותה הגישה עתירה לבית המשפט נגד איזוק החולה, אבל עד שעת כתיבת שורות אלו, השופט טרם נתן החלטה.

על פי דרישתו של עדנאן נמצא רופא מטעם העמותה ליד  מיטתו וממלא תפקיד כפול: מוודא שיקבל טיפול רפואי נאות ומסביר לעדנאן את מהותו של כל טיפול. דרישתו של עדנאן כי רופאי העמותה יהיו לידו, שאין הוא סומך על הממסד הרפואי המשתף פעולה עם הכיבוש והדיכוי, יש בה צד מעודד. הוא מבחין בין תומכי ומשרתי הכיבוש ומתנגדיו.

אני מקווה שעדנאן, לאחר שישוב לאיתנו (וזה תהליך לא פשוט ולא חסר סכנות לאחר שביתת רעב של 65 ימים) ושחרורו, ימלא את תפקיד המבשר בקרב חבריו ותנועתו בזכות המאבק הלא אלים בכיבוש.

זרע ציוני עם חותמת כשרות צבאית

בישראל ארבעה בנקי זרע. אחד מהם מתנה את תרומת הזרע בשרותו של התורם בצבא. מה הקשר בין הזרע לבין השרות הצבאי? האם איכותו טובה יותר? האם  נכונותו של התורם להרוג בני אדם נותנת לזרע תכונות פריון עדיפות? האם פצפיסט שמסרב לשרת בצבא, זרעו נחות? ומה דינו של תורם ששירת בצבא אבל לימים הגיע למסקנה כי אינו מוכן לשרת יותר את הכיבוש, האם זרעו הפך לפגום?

כמובן שאין כל קשר בין הזרע לבין שירות בצבא. יש כאן עוד דוגמה לטרוף המערכות הישראלי, לשיבוש שיקול הדעת, שילוב של גזענות ועבודת אלילים של הצבא. דרך נוספת להבטיח שערבים לא יהיו בין התורמים.

עוד פרט מעניין: אחד הבנקים האלה קשר קשרים עם בנק זרע דני, בגלל שנשים ישראליות רבות המבקשות להרות באמצעות הבנק, רוצות בילד בלונדיני, גבוה ותכול עיניים. כמה אירוני שהאידיאל הארי לפי תורת הגזע הנאצית, אומץ בישראל.

מיהו פשיסט?

תנועת הימין הקיצוני "אם תרצו" העורכת מסע ציד מקרתיסטי נגד מרצים באוניברסיטאות המשויכים לשמאל, הגישה תביעת דיבה נגד קבוצת פעילים מהשמאל שהקימה אתר בפייסבוק "אם תרצו תנועה פשיסטית". התביעה היא על סך 2.5 מיליון שקלים. "אנחנו פשיסטים"? מיתממים אנשי תנועת "אם תרצו". במונחי העמותות בישראל, "אם תרצו" היא תנועה עשירה. היא מקבלת תרומות בסדרי גודל של מילוני שקלים, מקבוצות, ארגונים ויחידים מהימין הפונדמנטליסטי האמריקאי, יהודים ונוצרים כאחד. חבריה יכולים להרשות לעצמם לשלם שכר טרחת עורך דין ואגרת בית משפט גבוהה, במסגרת מאבקם לחיסול השמאל בישראל. קבוצת הנתבעים מהשמאל צריכה לקושש תרומות מאוהדים למימון עורכי הדין. אנשי "אם תרצו" העריכו כי מערכת המשפט עברה תהליך של היימנה, ויש להם סיכוי לזכות.

אין ספק בליבי שבמסגרת מסע הנאצה שהתנועה מנהלת נגד השמאל, דבקו בתנועת "אם תרצו" סימני היכר פשיסטים.  לבית המשפט הוגשו חוות דעת של מומחים בנושא המגבות זאת. שופט חכם יפסול את התביעה על הסף וישלח את התובעים לעשות שעורי בית בדמוקרטיה בנימוק שבית המשפט הוא לא הזירה  להתמודדות בשוק הדעות הפוליטי.

הצרה היא ששופט חכם כזה הוא היום מצרך יותר ויותר נדיר בנוף הישראלי.  אם התביעה תיפול למשל על שופט מתנחל, פשיסט אף הוא, מתקיימים כל התנאים לפסיקה, לפיה "אם תרצו" אינה פשיסטית, וכך נהיה עדים לעוד אבסורד ישראלי לפיו פשיסט אחד נותן הכשר לפשיסטים אחרים, הקובע שאינם פשיסטים. והאנטי פשיסטים מהשמאל יזדקקו למגבית גדולה כדי לממן את הקנס שיוטל עליהם.

בשלב זה  תנועת "אם תרצו" רוצה להימלט מהתיוג של תנועה פשיסטית,  משום הקונוטציה השלילית הנלווית אליו. אבל זה רק עניין של זמן עד שיחול מהפך מושגי ונראה ברחובותינו מי שנושאים סיכות ומדבקות "אני פשיסט גאה".

שוויון מדומה

בית המשפט העליון פסק ברוב של שישה שופטים מול שלושה בעד ביטול חוק טל, הפוטר למעשה את בני הישיבות משירות צבאי. נשיאת בית המשפט העליון היוצאת דורית ביניש, שהובילה את שופטי הרוב, עיגנה את פסק דינה בעקרון "הזכות לשוויון וזכות לכבוד האדם שהן מן הזכויות הראויות להגנה הרחבה ביותר במשפטנו". יש לה חוש הומור מקאברי לגברת הנשיאה. היש גוף יותר דורסני מהצבא בכלל וצבא כיבוש בפרט ברמיסת זכויות אדם?  שוויון וכבוד האדם הם מושגים זרים למציאות הצבאית, שמתמחה בדיוק בהפרתם.

הגברת הנשיאה נושאת את השוויון וכבוד האדם לשווא. רק לפני מספר שבועות קיבל בית המשפט העליון החלטה האוסרת על הפלסטינים אזרחי ישראל לחיות במדינתם עם בני זוגם מהשטחים הכבושים. ביום פרסום פסק הדין החל בכהונתו בבית המשפט העליון המתנחל נֹעם סולברג, המתגורר כבן עם האדונים באחת ההתנחלויות בשטחים הכבושים, וככזה שותף לפשעי המלחמה ורמיסת כבוד האדם.

לגופה של סוגיית גיוס בני ישיבות לצבא, יש לאמץ חקיקה הפוטרת  משרות צבאי למי שמצהירים כי השרות הצבאי עומד בניגוד לדתם או מצפונם. במקום לבטל את הפטור ממנו נהנים היום בני הישיבות, יש להרחיבו גם לפצפיסטים. מכל מקום, כל עוד הכיבוש נמשך, חובה על כל מי שמחויב לזכויות אדם לתמוך בכל צעד שיקטין את מצבת חיילי הכיבוש, בוודאי לא להגדילה.

פשעי ממשלת סוריה

מדי יום אנחנו נחשפים למעשי הזוועה של השלטון והצבא הסוריים בראשות הרודן בשאר אל אסד. ישראלים רבים מגיבים בנוסח "תראו איך העולם עומד מנגד ונותן לרודן לטבוח בעמו". אז קודם כל העולם לא עומד מנגד. יש גינוי חריף של הקהילה הדמוקרטית וארגוני זכויות אדם.

אין ספק שמעשי הטבח והרצח של כוחות הצבא והשב"כ הסוריים מצדיקים התערבות בינלאומית, אבל זו תמנע כל עוד המשטר נהנה מחסות של אחת או יותר מהמעצמות הגדולות. סוריה נהנית מתמיכת רוסיה וסין ובמצב זה התערבות בינלאומית בחסות האו"ם אינה אפשרית.  הדבר מזכיר את ימי העימות בתקופת המלחמה הקרה כאשר לכל מעצמה היו רודנים שזכו לחסותה. ארה"ב למשל תמכה ברודן פינושה שביצע הפיכה אנטי דמוקרטית בצ'ילי ולברה"מ היו הקליינטים שלה.

השימוש שעושה בשאר אל אסד בחיל האוויר בזריעת מוות בקרב אוכלוסייה אזרחית, לא צריכה להיות זרה לישראלים. וכי מה ההבדל בסוגיה זו בין ממשלת הבעת' בסוריה לבין ממשלות קדימה-עבודה-ליכוד בישראל שבמלחמת עזה השתמשו בחיל האוויר לטבח באוכלוסיה אזרחית?  כפי שהעולם לא מתערב כיום בסוריה, כך הוא לא התערב כשישראל טבחה בפלסטינים בעזה משום שזו נהנתה ונהנית מחסות מעצמה.

היושר האינטלקטואלי מחייב להזכיר כי יש קווי השקה ודמיון רבים בין שיטות הדיכוי של אסד בסוריה ושיטות הדיכוי של ישראל בשטחים הכבושים. גם הטרמינולוגיה של שני משטרי הדיכוי דומה.   אסד, בדיוק כמו ראשי ממשלות ישראל ב-45 שנות הכיבוש, מאשימים תמיד את מתנגדיהם בטרור, וכך מצדיקים את צעדי הדיכוי והטרור שלהם.

אכן, יש להעמיד לדין בבית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג את בשאר אל אסד , שרי ממשלתו, מפקדי צבאו וראשי השירותים החשאיים, ואותו דין יש להחיל גם על שליטי ישראל, מפקדי צבאה, ראשי השירותים החשאיים ושופטיה (השופט מתנחל סולברג כמשל) שנתנו ונותנים יד לכיבוש, להרג ולהפרות זכויות אדם.

Share on Facebook