לפני כמה ימים, נסעתי באוטובוס בדרכי הביתה ווצעיר אחד שישב לידי שאל את חברו אם הוא רוצה לעיין בגיליון הבוקר של "גראנמה", ביטאון המפלגה הקומוניסטית הקובנית. הבחור, כבן 20, השיב לו "בשביל מה? הרי על פי הדיווחים בעיתון הכל הולך ומשתפר. אבל במציאות שום דבר לא משתפר".
ביוני 1961 פידל קסטרו פנה אל אנשי הרוח והאמנים והכריז "בתוך שורות המהפכה – הכל; נגד המהפכה – לא כלום". לעיתים קרובות נעשה שימוש במשפט זה כדי לתרץ צנזורה, אי-צדק ולכתוב דברים שאין להם פשר. ההבנה המוטעית של דברי מנהיג המהפכה הקובנית, יחד עם היבוא שנעשה ללא כל ביקורת של הפרדיגמות שהיו אז נכסי צאן ברזל בארצות אירופה המזרחית הקפואות, עשו שמות בעיתונות הקובנית. הצעירים חשים ניכור הולך וגובר מכלי התקשרות הקובנים. עבור אלה שלמדנו תקשורת אין קושי להבחין שבשכונות, במקומות העבודה ובמקומות הבילוי, הצעירים לא מגלים עניין בעיתונות המקומית. כילד הייתי קורא נאמן של השבועונים "זונזון" או "פיונרו" ואף של עיתונים "לנוער" שכבר בזמנם אבד עליהם הקלח: "ספוטניק" ו"מישה". כעת, פחות ופחות צעירים קוראים עיתונים. אך לעורכי כלי התקשורת הרבים היוצאים לאור בקובה זה לא מעניין. את שכרם יקבלו בכל מקרה וממילא המדינה תישא בכל הוצאות ההדפסה.
"גרנמה"
נשיא קובה דהיום, ראול קסטרו, אף הוא תקף את העיתונות. אבל הצעת החוק שתבטיח את פעילותם התקינה של אמצעי התקשורת נידונה מזה שנים – מבלי שרואים באופק את השלמת החקיקה. קוצר הראייה של אמצעי התקשרות וכתבות ה"פרווה" המשודרות בטלוויזיה רק מוכיחות שעורכי אמצעי התקשרות נאמנים אך ורק למעמד הבירוקראטי היושב מאחורי השולחנות לרוחבה ולאורכה של קובה. זאת, במקום לגלות נאמנות לעקרונות המפלגה הקומוניסטית ולמהפכה של העם ולמען העם.
אפשר, כמובן, למתוח ביקורת בעיתונות הקובנית. אפשר לבקר את העובד במכולת השכונתית המוכר את מרכולתו מעל למחירים שבפיקוח. אפשר גם לבקר את מנהל השוק העירוני או הסופרמרקט. אבל בשום פנים אין לקשור בין המחירים העולים לבין תפקודם הלקוי של הפקידים הבכירים במשרד החקלאות. אפשר להתלונן שלא ניתן להשיג תפוחי אדמה במרכול השכונתי. אבל אסור לשאול מה חלקו של משרד החקלאות במחדל. יש באמצעי התקשרות "המתנדבים" להסביר "אובייקטיבית" מהן הסיבות למחסור במוצר זה או אחר. אבל אמצעי התקשרות לא דורשים מבעלי התפקידים לשאת באחריות למחדליהם ולמדיניותם השגויה.
ועוד: "כדי לא לשרת את האויב שבמיאמי" לא דווח שמסדרונות בית החולים חואקין אלבראן מלוכלכים. בית חולים מטונף נוגד את האינטרסים של הציבור ונשאלת השאלה לאן מופנים המשאבים שמשרד הבריאות מקצה לרכישת חומרי ניקיון? כל הנכנס לבית החולים, איש צוות, חולה או מבקר מזמנן יכול להבחין שהמקום לא נקי. למה להסתיר זאת? כי במיאמי ישנם אויבים? ואני מסוגל לאסוף מאות סיפורים דומים. אלה סיפורים ש"מפריעים". הם מפריעים כמובן, אבל את אלה שאמורים לשאת באחריות ולא מתפקדים כמצופה מהם. צר לי שבעיצומה של מערכה כלכלית ופוליטית מכרעת לעתידה של המהפכה הקובנית, אמצעי התקשורת אינם עומדים במשימה. אמצעי התקשות מצנזרים את עצמם ואינם משתפים את הקוראים בקשיים ובהישגים. ישנם יוצאי דופן, כמובן, כגון כתבות התחקיר של העיתונאית גלאדיס רובויו, בטלוויזיה.
אמצעי התקשורת כפי שפועלים היום בקובה מצטיינים בדבר אחד: העמקת הניכור בין הנוער לבין מולדתו; ולצערי יש בין הצעירים להמיר הישגים שהושגו כתוצאה של מאבקים שארכו דורות בכמה פירורים מסכנים הנופלים משולחנו של הקפיטליזם הכושל.
- אלכסיי פדיליה הוא עיתונאי קובני. המאמר פורסם באתר "רבליון".
בניגוד לשטויות המתפרסמות כאן אנחנו יודעים את האמת על קובה שהמצב בה מעולם לא היה יותר טוב וההמונים העמלים מאושרים וצועדים בצעדי און אל הסוציאליזם, כשהם מונהגים ע"י האחים המהפכנים לבית קאסטרו, ממשיכי דרכם של מארקס, אנגלס, לנין, סטאלין, מאו וטרוצקי ומודרכים ע"י רוחו של הקומנדנטה צ'ה גווארה. מפרסומים על הניכור כביכול בין הנוער ובין מנהיגי המהפכה יכולים להרוויח רק האימפריאליסטים במיאמי והאוייב המעמדי האורב בכל פינה.
טוב שנאמרו הדברים הללו, עד שמהפכנים מכל סוג שהוא יפנימו שאין מחטא כמו האמת וחופש הביטוי, ושתחת צנזורה "למען המהפכה" כל גוף, ללא יוצא מן הכלל, סופו להרקיב ולהישחת, עד שיהפוך ללא רלוונטי בעיני הצעירים שבשמם הוא מבקש לדבר.
כל מאמר שכביכול מדבר על בעיות (יותר מדי צנזורה וכ"ו) במודל הקובני הנפלא ולא קורא לבחירות כלליות וחופשיות הוא מאמר שמשמש (לפחות כשהוא מופיע בגדה השמאלית – בתנאים השוררים בקובה זהו צעד אמיץ מאוד ללא ספק) כסות להעמדת הפנים התמוהה שמטפח אתר זה.
זאת סיסמא ראקציונית המופרחת ע"י האימפריאליסטים וסוכניהם במטרה למוטט את המהפכה הקובנית רבת התהילה. 'בחירות חופשיות' כביכול הם אקט אנטי-מהפכני קיצוני המנוגד לכל המסורת של הפרולטריון הבי"ל. לא במיקרה בוטלו 'הבחירות החופשיות' ברוסיה ע"י לנין וע"י כל המהפכנים שבאו אחריו. הסוציאליזם והדיקטטורה המהפכנית של הפרולטריון מנוגדים לחלוטין לכל הדמוקרטיה הבורגנית ולקרקסי הבחירות שלה. מי שדורש 'בחירות' שיסתכל על הקרקס בארה"ב, בישראל או בצרפת. להמונים המאושרים בקובה אין שום צורך ב'בחירות', אלא בעירנות מהפכנית.
איפה אתה חי?
רוב הנסיונות הוכיחו ש"הדיקטטורה המהפכנית של הפרולטריון" היא הדבר הגרוע ביותר היכול לקרות לאדם. שאל את עצמך מדוע זו חייבת להיות דיקטטורה, והנה קבלת את התשובה:
אף אחד (חוץ מקומץ פושעי השלטון) אינו מעוניין בה ומיד עם כינונה כולם רוצים להפטר ממנה. ואז מגיע אותה שיטת משטר לרגעיה הגדולים: משטרת מחשבות, ניתוק העם מהעולם החיצון, איסור יציאה מהמדינה, חינוך מחדש, מעצרים המונים, הלשנות, העלמויות, עינויים מאסיבים וכו'. ממש חגיגה לכל שוחר זכויות אדם.
האנשים המצב הזה הם הכל חוץ מהשקר של "המונים המאושרים"
צעד אחר צעד, ואין כוח בעולם היכול לבלום את התהליך הבלתי נמנע של חזרת קובה למשפחת האומות החופשיות. מאמר אקטואלי מהאקונומיסט הבריטי על המצב בקובה:
http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1672742
אותם צערים אתה מוצא בארצות הברית לאחר השהבינו שהמהפכה לא שינתה דבר "חברי מפלגה" חיים ברווחה והעם אוכל ……. והשחיתות חוגגת כך היה בתקופתו של בטיסטה כנראה דבר לא השתנה זו אותה גברת בשינוי האדרת בסוף קובה תחזור "לאמריקה" על ארבע היה חולם אבל כנראה זה רק חלום שוויון הוא אולי באגדות