"ביטחון ישראל" הוא ביטוי שאינו מש מפיהם של קברניטי ישראל, אלא שכרגיל ביטחון ישראל מפורש על ידיהם כסיבה למלחמה, או לפחות לפעולה מלחמתית כמו הכוננות הנוכחית לקראת התקפה על איראן.
יש להודות שיש מקום לדאגה לקיומה של ישראל אלא שהיא נובעת ממקום אחר לחלוטין. היא נובעת מתולדות הציונות ומדינת ישראל. הלא הציונות קראה להתיישבות בתוך מזרח ערבי מיושב עם תודעה לאומית משלו. האם נמצא עם בתבל שלא היה מתנגד לכך? איך אפשר היה לצפות אחרת ואיך אפשר היה לחשוב שהפלסטינים לא יתנגדו לשכניהם החדשים שגם טרחו להכריז בגלוי שמטרתם היא לרשת את הארץ.
ציונות מדינית
כיצד הציונים הראשונים לא צפו עתיד של התקוממויות בלתי פוסקות: 1929, המרד הערבי 1936-9, אינתיפאדות גדולות כקטנות? כדי להבין זאת יש לזכור שהציונות המדינית נולדה בתקופה של פריחת הקולוניאליזם של המעצמות הקולוניאליות הגדולות ושל ה"Scramble for Africa" – ההתנפלות של המעצמות האירופאיות על אפריקה, לכבוש בה קולוניות כל עוד נשארו בה ארצות שאפשר לחמוס. גם בגרמניה, בה נולדה הציונות המדינית, למרות שלא הייתה מעצמה קולוניאלית גדולה, ואולי דווקא משום כך, שאיפת ההתפשטות הקולוניאליות הייתה חזקה מאוד. זו הייתה גם אחת הסיבות החשובות לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
קשה לדעת אם נתנו הציונים בכלל דעתם על הערבים בפלסטינה והתנגדותם לפלישה ציונית. אבל הם יכלו להסתכל סביב ולראות שכל העולם המוכר להם מסתדר יפה מאוד עם ההתקוממויות של העמים הכבושים בתקופה בה עדיין לא הייתה תנועה אנטי – קולוניאלית גדולה כמו אחרי מלחמת העולם השנייה. רכישת קולוניות הייתה עדיין הדבר הטבעי ביותר. כיבוש מושבות בארצות רחוקות הייתה הנורמה השלטת בין "עמי התרבות". הציונות הגרמנית הושפעה כמובן מרוח זו וההתיישבות בפלסטינה נראתה להם כדבר טבעי ביותר בחינת "כך עושים כולם". יחד עם זאת יש לזכור שהציונים בגרמניה (וגם ברוסיה) היו מיעוט קטן בין היהודים כאשר הרוב ראו עצמם כאזרחים בארצותיהם והצביעו למפלגות המרכז והשמאל.
ויצמן, 1938, ביקור בג'וערה/עין השופט
הרצל הבין משהו בדרכי העולם כאשר חיזר אחרי קיסר גרמניה, הסולטאן הטורקי, שועי אירופה רבים ואף אחרי השר הרוסי האנטישמי פלאווה – מכולם הוא ביקש עזרה לפרויקט הציוני. הרצל היה מדינאי ריאליסטי והבין שקולוניזציה יכולה להצליח רק כאשר האינטרסים של הציונות ישתלבו עם אלה של מעצמות. הרצל בספרו המכונן "מדינת היהודים" כתב בגלוי על כך: "בשביל אירופה אנו עשויים להיות שם חומת-מגן בפני אסיה, אנו עשויים לספק את משמר החלוץ של התרבות נגד הברבריות" (כך!). והוא הוסיף משפט מאוד אקטואלי גם לימינו: "נוסיף לעמוד בקשר עם כל אירופה שתצטרך לערוב לקיומינו" (בימינו היה מן הסתם כותב כך על אמריקה).
שלא לפרסום, אלא ביומנו ( 12 ביוני 1895), הוא גם תאר מה ייעשה בילידים: "כשנשב בארץ נביא הטבות רבות למדינה שמקבלת אותנו. עלינו להפקיע בעדינות את הרכוש הפרטי של האחוזות על החלקים שנותנים לנו. לגבי היתר, ננסה לסלק את האוכלוסייה הענייה מעבר לגבול על ידי השגת תעסוקה בארצות המעבר ובעת ובעונה נמנע מהם תעסוקה בארצנו שלנו … מפעל הפקעת הרכוש כמו גם סילוק העניים יש לעשות בעדינות וזהירות …" האם הפלסטינים פשפשו ביומניו או קראו את "מדינות היהודים"? בכל אופן כבר בשנת 1907 קרא ראש הועד הערבי העליון דאז להלחם ביהודים עד חורמה.
וויצמן המשיך את פועלו של הרצל אף ביתר הצלחה כאשר רכש את חסותה של בריטניה והמנדט הבריטי הבטיח בית יהודי בפלסטינה. רק בחסות המנדט הבריטי אפשר היה להקים את היישוב היהודי בארץ. בשעתו היו בין החלוצים של תנועת העבודה שלעגו מעט ל"ציונות המדינית" של הרצל. הם האמינו בציונות המעשית של "עובדות בשטח" אך הם לא הבינו או לא רצו להבין שבלי השלטון הבריטי אי אפשר כלל להעלות יהודים לארץ או להעלות ישובים על הקרקע.
היום ניתן להבין את פועלם של הרצל וויצמן: בלי תמיכתם של אנגליה ואמריקה לא היה אפשר להקים את מדינת ישראל אז ולקיים אותה עד היום בצורה שאנו מכירים אותה.
ציונות רומנטית ואגרסיבית
ולמרות ההצלחה של הפרויקט הציוני עד כה, שנקנה בגירוש רוב האוכלוסייה הערבית מן הארץ, הפקעת אדמתה, ומלחמות בלתי פוסקות, ביטחון ושלווה רחוקים מאזרחי ישראל. תזכורת אחרונה קיבלנו בימים אלה – מליון תושבים בדרום נמצאים במקלטים, ילדים לא יכולים להגיע לבית ספר, פחד ורעדה ביישובי הדרום כאשר הרקטות מגיעות עד גדרה.
גם ראש הממשלה עצמו מתאר בדיעבד את חוסר הביטחון של ישראל. הוא מעלה את סכנת אושויץ – מדמה את ישראל היום ליהודים בשואה ב- 1944. איראן, הוא אומר, היא סכנה לקיום לישראל. דימונה מקובלת עליו ועל רוב תושבי ישראל כאמצעי מיגון הכרחי לקיום ישראל. בעיתונות אף פורסם שישראל שקלה כבר שלוש פעמים בעת צרה את הפעלת הנשק האולטימטיבי. השגת שלום וביטחון אינה שאלה של החלפת נתניהו, כפי שחלק גדול בציבור הישראלי כולל השמאל הציוני, מאמין. הלא היו לנו כבר ראשי ממשלה מכל המינים וכל סוגים – ימני, שמאלי ואמצעי – פרגמאטי יותר או פחות – מיליטריסטי פחות או יותר (לרוב יותר) – כולם הכריזו שהם שואפים לשלום. המצב הזה נמשך אצלנו מאז קום המדינה, ראשי המדינה כולם היו ציונים נחושים, כלומר בעלי אוריינטציה ציונית רומנטית ואגרסיבית.
אפשר להזכיר את בן גוריון שהתרגש מאוד אחרי כיבוש סיני והכרזתו על "מלכות ישראל השלישית". רצוי לצטט את כל אגרתו של בן גוריון שהוקראה לחיילי חטיבה 9 בתום כיבוש סיני ב6 בנובמבר 1956 כי היא מדגימה יפה את תמצית האופי הרומנטי-אגרסיבי של הציונות וגם משום שלא אוהבים לצטט אותו: "הבאתם לסיום מוצלח המבצע הצבאי הגדול והמפואר ביותר בתולדות עמנו ואחד המבצעים המופלאים בתולדות העמים. שוב נוכל לשיר שירת משה ובני ישראל העתיקה : שמעו עמים ורגזון, חיל אחזו יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען, תיפול עליהם אימה ופחד. אילת שוב תהיה הנמל העברי הראשי בדרום, ויוטבת, המכונה טיראן, תשוב להיות חלק ממלכות ישראל".
כמובן שניסו להצדיק נאום זה בהתרגשותו הגדולה של בן גוריון אחרי כיבוש סיני. אך יותר משזה מצדיק זה מאשר: רק בהתרגשות רבה, בן גוריון, שהיה שקול וזהיר בדרך כלל, גילה את צפונות ליבו. ואגב – רוב הציבור בארץ נסחף גם הוא בהתרגשות זו.
השגת השלום גם לא תלויה באובמה, שלמרות כל האכזבות הליבראלים והשמאל המתון עדיין רוצים להאמין שיביא את השלום. כל עוד אמריקה רואה בישראל בסיס אסטרטגי (צבאי ופוליטי) נאמן הנענה לצרכיה, אין הבדל מי הוא הנשיא שם באמריקה הרחוקה.
ציונות תלויה
השגת שלום וביטחון תלויה אם כן בגורמים הרבה יותר בסיסיים. היא קשורה למהפך רעיוני יסודי, לנטישת דרכי ההמחשה הרשמיים המטופחים בציבור מעריסתו, בבית, בגן הילדים, בבית הספר ובאוניברסיטה. שלום הוא רק אפשרי עם נבוא לפשרה אמיתית עם התנועה הלאומית הפלסטינית והערבית. הבנה זו כוללת מצידנו נטישת עקרונות ציוניים רבים, בראש ובראשונה ההכרה שהארץ היא לא רק שלנו אלא גם של הפלסטינים, הפסקת הכיבוש ואפילו החזרת חלק מן הפליטים.
פשרה עם התנועה הלאומית הפלסטינית אפשרית בהחלט כפי ששמענו ממנהיגי הפתח והחמאס. אנחנו לא הסכמנו לפשרה כי לא רצינו לוותר על השליטה והאדנות על הפלסטינים. לא רצינו לוותר על כיבושי ישראל ועל האופי המיליטריסטי שלנו, אותו תאר לייבוביץ' בשעתו בשפתו הציורית: "להיות אגרוף משוריין עטוף בדולרים".
כלי התקשורת שלנו תוססים מאוד כאשר מדובר בבחירת ממשלה זו או אחרת, או בחירת פוליטיקאי זה או אחר. אבל הם מסתובבים כמו חתולים סביב דייסה חמה לגבי שני נושאי היסוד בנושא השלום: תלותה של ישראל בארה"ב והאידיאולוגיה הציונית. גם העיתונאים האמיצים שלנו הלוחמים נגד הכיבוש (חוץ ממעטים שאפשר לספרם באצבעות יד אחת) לא דנים בנושאים אלה. הם לא דנים בכך שרק בעזרתה של ארה"ב אפשר לקיים את הכיבוש. שאלות שכאלה הן טאבו חמור מחוץ לשמאל הרדיקלי.
וכך נמשך לו, כמו בעבר, שילוב האינטרסים בין ישראל הציונית והאימפריאליזם האמריקאי. ואין ביניהם מי שישתחרר מן האידיאולוגיה הציונית ומגבלותיה.
ואין מי שישאל שאלות.

אויש, זה כבר מאוס השכתוב של ההיסטוריה.
הרצל חי בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. ברור שעולם המושגים שבו חי היה שונה לגמרי.
יתר על כן, דובר על ישראל גדולה בהרבה, הוכללת את ירדן של היום וחלק מסוריה.
ישראל יושבה בדלילות רבה, ונכון שהיה רוב מוסלמי, אבל רוב הארץ הייתה שוממה.
הסיבה היחידה שהפלסטינים רוצים לחזור היא כיוון שישראל הצליחה, ונוצרה פה מדינה משגשת, באופן יחסי. עובדה שאף אחר לא מעוניין להגר לירדן/סוריה/מצרים.
ולבסוף – ברק ובן-עמי הבטיחו יותר ממה שאמרת, ועראפאת סרב!!
מעניין למה המארקסיזם לא נולד למשל בסוריה. ואיזה ממזר היה הרצל שחיזר אחרי הקייזר הגרמני – כמעט כמו לנין שחיזר אחרי הפלדמרשל ופושע המלחמה הגרמני הפלדמרשאל לודנדורף והפך לסוכן-בשכר של המטכ"ל הגרמני שמימן לו את ה'רבולוציה ברוסיה' וסיפק נשק למשמרות האדומים שלו שחיסלו את הדמוקרטיה ברוסיה האומללה. שלא לדבר על שמש העמים הקומניסטי סטאלין שחיזר אחרי היטלר וכרת איתו ברית-דמים של מלחמה, שוד ורצח נגד עמי אירופה והעולם.
לי זה נשמע מוזר ששמואל אמיר מלין על משפט כמו "עלינו להפקיע בעדינות את הרכוש הפרטי של האחוזות". אני משוכנע במאת האחוזים שמגמות אחרות ונרחבות הרבה יותר של הפקעת רכוש (בעיקר ביוזמת תנועות קומוניסטיות שונות)- התקבלו באהדה רבה יותר אצל שמואל אמיר.
מלבד זאת עושה אמיר טעות גסה בפרשנותו את הרצל, טעות שאינה תמימה:
הרצל ניסה להראות עד כמה מדינה יהודית תואמת את האינטרס אירופי, וזאת כדי "לגרות" את האינסטינקט הקולוניאליסטי האירופי כדי לקבל תמיכה. מלבד עצם ההתישבות כאן לא היה בחזון שלו דבר קולונאליסטי
השטן כידוע מסתתר בפרטים הקטנים. כמו זה למשל: "כבר בשנת 1907 קרא ראש הועד הערבי העליון דאז להלחם ביהודים עד חורמה." ואילו בוויקיפדיה האימפריאליסטית אנו קוראים:
"הוועד הוקם בתחילת המרד הערבי הגדול בתאריך 25 באפריל 1936, בעקבות לחץ עממי שהופעל על ההנהגה הערבית המסורתית. הוועד הוקם על ידי המפלגה הערבית הפלסטינית ("החוסיינים"), מפלגת אל-איסתקלאל, הנוצרים והנשאשיבים ובראשו עמד חאג' אמין אל-חוסייני (ששימש באותה תקופה כמופתי של ירושלים ועמד בראש המועצה המוסלמית העליונה)."
כבר הפסקה השניה היא שקר מתחילתה ועד סופה. בכל ארץ ישראל (מהירדן לים) ישבו בשנת 1860 כ-600 אלף איש, כשליש מהם יהודים.(סקר אוכלוסין טורקי). ירושלים טבריה וצפת היו ערים בעלות רוב יהודי. תושבי הארץ הזו הגדירו עצמם כערביי דרום סוריה. לא פלשתינים ולא שום שטות לאומית אחרת. מכיוון שכך כל המשך "הנתוח המלומד" הוא שטות מתחילתו ועד סופו וכרגיל אצל השמאל החום הוא מנותק לחלוטין מהמציאות ובלבד שישרת את האידיאולוגיה האנטי הומנית שלו.
המאמר מלא סתירות וחצאי אמת.נכון שהציונות "שכחה" שהארץ הייתה מיושבת,ולא חשוב אם כולה או בחלקה.אבל לא היה הכרח שיהיה על חשבון העם שישב כאן.זה כמו לטעון שההגירה של פליטים מאפריקה לאירופה היא על חשבון האירופיים.כל ההסטוריה האנושית רצופה תנועות הגירה מסיבה זו או אחרת.הקמת המדינה הייתה לאחר השואה וגלי האנטישמיות(לא בלבד) ומרבית העולים היו פליטים.לפי הכותב,מדינת ישראל לא הייתה צריכה לקום בכלל.משם לאבסורד לטעון שהמקור לדאגה הוא לא אירן אלא ישראל,המרחק קטן.לא קשה לגלות את שרשרת החשיבה המעוותת המובילה ל
עם הופעת הציונות בשנות השמונים של המאה ה 19 ישבו בארץ כ 300000 איש (מתוכם 7% יהודים) תושבי הארץ לא ראו את עצמם עם בטח לא עם "פלסטינאי" .רבים מתוכם היו מהגרים זה מקרוב באו מחורן, ממצרים ומשאר ארצות האימפריה התורכית כמו אלבנים, מוגרבים וצרקסים.
אבל היו לנו מורים טובים כמו הרוסים הסוביטים שגרשו מליוני טטרים וגרמנים והתנחלו במיליונים בקווקז, וארצות הבלטיות
מה ההבדל ביו חשיבה קרימינלית לחשיבה אימפריאליסטית-ציונית?
העבריין הפשוט נהנה לשים את ידיו על הסחורה אך אינו ממש מתלהב מהפשע.
בגלל זה הוא גנב חובבן, מעין השלמת הכנסה רק בשעת הצורך.
אצל החמסן הציוני זה ההיפך – הוא לא ממש מתלהב מהסחורה אלא מהפשיעה עצמה.
בגלל זה הוא לעולם לא יוכל להפסיק.
מיהו העבריין הפשוט? בשאר אסאד למשל?
הרי את הרצחנות שלו בשנה אחת לא מדביקה ישראל גם בחמש שנים.
האם אנו אמורים לתת לו קרדיט כלשהו על כך שרצח עשרת אלפים בני-אדם אבל "לא ממש התלהב מהפשע"?
לגבי החמסן הציוני שלא יכול להפסיק:
אם הטענה הזו היתה נכונה אז היינו אמורים לראות מסעות כיבוש נרחבים לתוך המדינות השכנות כדי להשיג עוד ועוד שטח, מה שלא ממש קרה מאז 67 (וגם אז כולם יודעים מה באמת קרה).
מה גם שחצי האי סיני למשל הוחזר למצרים – דבר הסותר לחלוטין (ממש סותר) את טענתך.
60 שנות נאציזם לוחץ בעקביות דווקא מוכיחות את טענתי. לצערינו זו עובדה ולא תיאוריה.
העובדות שלך התבלבלו שנית, ישראל לא נאצית, היא לא מחזיקה באידיאולוגיה נאצית, היא לא מדברת כמו נאצית הולכת כמו נאצית או מגעגעת כמו נאצית , בקיצור היא לא נאצית , הזילות שלך במפלגה הנאצית מבהיר בדיוק למה הנאציזם יחזור, בנוגע לישראל – לדעתי יש חוק שלא מאפשר להשתמש בסמלים נאצים או לזרוק לחלל האויר רמזים כאילו ישראל היא נאצית, אתה רומז כי אני ורוב המגיבים באתר זה הם נאצים …, בבקשה תפסיק
נקודת המוצא שלך שגויה: ציונות אינה אימפריאליזם ומעולם לא שאפה להפוך לכלי שרת בידי מעצמות- המעצמות הן כלי שבהם הציונות משתמשת להשגת מטרתה האמיתית היחידה- זו אשר קיימת בשטח יותר ממאה שנים: להקים ולקיים בית לאומי יהודי בארץ ישראל, לא לגרש את הערבים ולא להקים חברת אדונים, המאבק של הערבים בציונות נובע מהכרה במציאות: בארץ ישראל יכולה להתקיים רק מדינה אחת: ערבית או יהודית, כמעט כל ראשי הממשלה של המדינה היהודית ויתרו על שטחים כאלה ואחרים, ועל מה וויתרו הערבים?- על שום דבר.
רוב הציבור בארץ מוכן לפשרה עם הפלסטינים. אהוד אולמרט הציע לאבו מאזן את מה שכתבת: ההכרה שהארץ היא לא רק שלנו אלא גם של הפלסטינים, הפסקת הכיבוש ואפילו החזרת חלק מן הפליטים.
ומה היתה התגובה של הצד השני?
לק.א. : נכון שבשם הציונות בוצעו פשעים,ויש לגנות אותם.פשעים נעשו ונעשים כל יום ואסור לשטוק או להצדיק אותם.אבל נתן היה וגם היום נתן,להקים בית לעם היהודי,מבלי שזה יהיה על חשבון עם אחר.יש מקום לכולם אם רק רוצים בכך,ואפילו העם הפלסטינאי היה יוצא מרווח מכך,אבל,אין לזלזל בטיפשות האנושית,ומשם ל"חשיבה קרימינלית" שלך ,מרחק קצר.
אני מבינה שההגירה האפריקנית לתחומי מדינת ישראל תנשל את האוכלוסיה הילידית כפי שעשו – לטענת הכותב המלומד – המהגרים הציונים.
אם כך הדבר הרי שהכותב המלומד, אם הוא נאמן לעקרונותיו , אמור להזהיר את קוראיו מפני הסכנה לאוכלוסיה הילידית מגל ההגירה האמור לנשל אותם מאדמתם…
אין כמוך