השנתיים האחרונות היו מרובות שביתות ומאבקים בין ועדי עובדים להנהלות של מערכות ציבוריות גדולות ומשרד האוצר. הרשימה החלקית כוללת את שביתת עובדי הרווחה והעובדים הסוציאליים, שביתת הרופאים והמתמחים וההשבתה של רכבת ישראל על ידי ועד העובדים שלה. בכל אחת מאלה נחתה גזירה קשה על הציבור הישראלי, במיוחד על השכבות החלשות: מטופלי רווחה ובכללם ילדים בסיכון לא זכו לטיפול חיוני, חולים לא זכו לסעד רפואי ומאות אלפי ישראלים נפגעו מהשבתת כמה ממערכי התחבורה החשובים במדינה. המהות האמיתית שמשותפת לכל המאבקים וההשבתות היא מלחמה של ממש על אופיו של שוק העבודה הישראלי הציבורי והניסיון הברור לפרק את ועדי העובדים מכוחם באמצעות הפרטה.
מדינת ישראל נגד העבודה המאורגנת
ועדי העובדים נולדו בכדי להעניק לעובד הבודד את הכוח להגן על זכויותיו ולדאוג שלא יפגעו בפרמטרים רבים: רמת שכר, תנאים סוציאליים, תנאי עבודה, מנוחה, חופשות וכדומה. במקומות רבים ועד העובדים לא מאורגן, קטן או חלש, כך שאין בכוחו להפריע למעסיקים לעשות כרצונם. במקומות בהם הועדים חזקים הם יכולים לנקוט בשורה של צעדים שיבטיחו התייחסות רצינית של המעסיקים לתביעותיהם, בגלל האיום על הרווחיות של המערכת. השבתה של מערכת ציבורית חיונית היא הצעד העוצמתי ביותר מהם, אבל הוא פועל כחרב פיפיות: הגזירה והעול נופלים על הציבור בזמן שהאוצר והמעסיקים עומדים מנגד וממתינים שעם הזמן תאבד השביתה לגיטימציה בציבור וועדי העובדים יתפסו באור שלילי ויתקפלו. נדמה שמה שבאמת גורם לועדים הגדולים לעמוד על הרגליים האחוריות ולצאת בצעדים דרסטיים כמו השבתה, אלו לא תנאי העובדים, אלא הניסיון הלפעמים מוצהר ממש של האוצר והמעסיקים להפריט חברות ציבוריות ולעקר את הועדים מכוחם.
כולנו עובדי קבלן
דווקא לאחרונה הגיעה ההסתדרות להשגים ניכרים במאבק נגד העסקה של עובדי קבלן. עובדי קבלן, במילים פשוטות, הם לא רק עובדים שמרוויחים 30 אחוז פחות וסובלים מתנאים סוציאליים לא ראויים, אלא בעיקר עובדים שלא יכולים להתאגד בצורה מסודרת ומשמעותית. ההפרטה של חלקים גדולים ממערכות ציבוריות גדולות, שהממשלה מעודדת בכל דרך אפשרית, מנסה להפוך את הועדים לחלשים כדי שלא יפריעו. עם כל האהדה, חייבים להודות שחלק מהועדים הגדולים מתנהגים בכוחניות, שלא לומר בבריונות ושכרון כוח ולא תמיד קל למצוא את הקשר בין העומדים בראשם לאינטרסים האמיתיים של העובד הבודד.
ועד הרכבת כמקרה מבחן
הסיפור של ועד עובדי רכבת ישראל הוא דוגמא מצויינת לקרב שניטש בין הועדים לאוצר, על חשבוננו- הציבור, כמובן. העימות בין הצדדים מבוסס בעיקרו על ניסיון ההפרטה של מערך התחזוקה – שיוציא עבודה למיקור חוץ וייבש את המערך הקיים, על עובדיו. המשמעות היא הקטנה של סגל העובדים המוסדר של הרכבת והקטנת כוחו של הועד. התגובה של ועד עובדי הרכבת להפרטה, בינתיים, שבאה לידי ביטוי בהשבתות, בהתבטאויות לא הולמות או באיחור אופנתי בהגעה לבית המשפט, לא עושה טוב עם הדימוי, המעורער ממילא, של ועדי העובדים מול הציבור הרחב.
