לאחר גלות ממושכת של כ-13 שנה שבתי לארץ הגודש, שמסתבר לפי ידיעה שהופיעה היום (8.4.2012) בעמוד הראשי של הארץ היא גם מקום מס. 14 בעולם במדד האושר. למרות שאני חייבת להודות שמפלס האושר האישי שלי עלה בצורה משמעותית (חמישה חודשי חורף עטויי שלג יכולים לאתגר גם את האופטימי שבאדם), מקום 14?! באמת?
הידיעה ב'הארץ' מצטטת את הכתבה בעיתון פורבס, שבו מוצגת הטענה שלכאורה גם כותבי המסמך World Happiness Report מפקפקים במסקנתם הם, שהקשר בין הצלחה כלכלית לאושר הוא חלש. כנראה שגם למי שכתבו את הידיעה ב'הארץ' נראה מיקומנו הגבוה תמוה לאור מה שנקרא פה "המצב", ואי לכך מעורר תהייה על ממצאי הדו"ח כולו. אך ציטטה זו יותר משמשקפת את עמדות כותבי דו"ח האושר העולמי, משקפת את עמדות העיתון הכלכלי-שמרני פורבס, שגם טוען שהמדינות המאושרות ביותר הן המדינות בהן המס על חברות הוא הנמוך ביותר (נו באמת).
ככה נראה האושר, לא?
אם טורחים היו לבדוק את המסמך עצמו (כפי שעשה למשל אמיר שילה, מוואלה! חדשות), היו מוצאים שכבר בתחילה הכותבים טוענים שאמנם הכנסה משפחתית תורמת לתחושת האושר, אך השפעתה מוגבלת. יתרה מזאת, הם מראים כמותית שבעוד שההבדלים בין מדינות מסבירים כ-42% מהשונות במדד ההכנסה המשפחתית הממוצעת, ההבדלים בין מדינות מסבירים רק 22% מהשונות בסולם קנטריל לרווחה אישית, כך שחייבים להיות גורמים אחרים התורמים לשונות בין מדינות מעבר להכנסה לנפש. אבל בשביל זה צריך ממש לקרוא את הדו"ח, וזה באנגלית, ויש גרפים כמותיים – למי יש זמן.
אם רוצים לתמוהה עוד על מצב הרוח של הישראלים יחסית לאוכלוסיית העולם, ניתן לראות שבסקר החברתי האירופאי ישראל נמצאת במקום ה-7 וה-8 במדדי שביעות הרצון והאושר, בהתאמה. אך העניינים לא כל כך פשוטים כמובן, לפי סקר גאלופ וסקר הערכים האירופאי ישראל דורגה במקום ה-32 וה-40, בהתאמה, במדד האושר מהחיים. מקומות קצת פחות מכובדים. ומסתבר, שכאשר מתשאלים את הישראלים לגבי רמת האושר או שביעות הרצון שלהם מחייהם עד כה (כלומר רק העבר), דירוגנו צונח למקום ה-73.
טוב, אז עכשיו נרגעתי. אנחנו לא עם דלוזי לחלוטין, יש לנו רק אילוזיות לגבי העתיד. למעשה כותבי הדו"ח מבחינים בין הערכה קוגניטיבית של שביעות הרצון מהחיים לחוויה האמוציונלית. מסתבר שלמרות שקוגניטיבית אנחנו מדרגים את עצמנו גבוה, רגשית אנחנו חווים מצוקה. כשמתשאלים לגבי רמת רגשות חיוביים ושליליים שאנחנו חווים, ישראל מדורגת במקום ה-81 בחוויה חיוביות, ובמקום ה-20 בחוויה רגשית שלילית.
יש לזכור מה היא מטרת הדו"ח. למרות שעוני וחסך הם מקור לאומללות אישית, עשורים של צמיחה כלכלית במדינות חזקות לא הביאו לאושר ברמה הפרטנית. נהפוך הוא, אם מתבוננים בארה"ב, המדינה העשירה בעולם, מחלות פיזיות ונפש הנובעות ממצבי עקה כרוניים הם בגדר מגיפה, החל מסכרת והשמנת יתר לדיכאון והפרעות חרדה. וזה דווקא במדינה שבה הזכות להיות מאושר מעוגנת בחוקה. גם בשאר מדינות ה-OECD חלה ירידה משמעותית בחוויות של שביעות רצון ואושר בעשורים האחרונים, למרות שלא ברמות של ארה"ב. מכאן שהדגש במדיניות הכלכלית של צמיחה ללא מעצורים, מעבר לנזקיה הסביבתיים גם לא משפרת את איכות החיים שלנו כבני אדם. כפי שצוין בדו"ח, המחיר ארוך הטווח של הנזק הסביבתי אינו מיתרגם לשביעות רצון ברמה האישית בטווח הקצר – אז בשביל מה זה טוב?
המודעות לכך שניתן, ואף צריך, לשפר את איכות חייהם של אזרחים מעבר לרמה החומרית אינה בדיוק חדשה, אך היא אינה עולה בקנה אחד עם תפיסת העולם הרציונליסטית (rational choicers) של הכלכלנים ברב המאה ה-20 ועד עתה. יש גם שאלה מוסרית מהותית עד כמה אפשר לחוקק אושר.
מאידך אין ספק שלמדיניות חברתית-כלכלית יש תפקיד חשוב ברמת האושר של אזרחי המדינה. וחשוב לא רק להסתכל על הרמה הממוצעת, אלא גם על השונות. רק במדינות סקנדינביה רמת האושר הממוצע גבוהה, ורמת השונות במדד האושר נמוכה. בעוד שבישראל, רמת השונות כפולה מזו שבהולנד, למשל, וזהה לזו של ארה"ב. ואכן, המדיניות הכלכלית-החברתית של ישראל בעשורים האחרונים מאד דומה לזו האמריקאית, ונוטשת בקצב מסחרר מנגנונים המשפרים את רווחת הכלל – כגון אלה שיש בהולנד.
הדו"ח יוצא לקראת ועידה של האו"ם בעניין שימוש במדד האושר הלאומי כתחליף למדדי צמיחה כלכליים. הכותבים טוענים שע"י מדיניות חברתית המחזקת מערכות חברתיות, שמירה על זכויות ורווחת עובדים, שיפור גישה ואיכות של שירותים פסיכיאטרים, טיפוח ערכים של חמלה, אלטרואיזם, ויושר, קידום איכות השלטון והפחתה בעודף המסחריות, ניתן לשפר באופן משמעותי את מדד האושר הלאומי.
כל עקרונות אלה יהוו מארה לממשלת נתניהו-לברמן-ברק, ואולי לחברה הישראלית בכלל. חמלה? אלטרואיזם? מעולם לא היו הצד החזק שלנו, לא בינינו – בתוך השבט, ולא ביחסינו עם אחרים.
אין זה מפתיע שלאור השחיתות השלטונית בארץ, אוזלת היד והאימפוטנטיות של העיתונות הישראלית, והאדישות של החברה הישראלית לסבל שאנחנו גורמים לשכנינו וזה לזה, שמכל ממצאי ומסקנות הדו"ח כל מה שמדווח זה שישראל נמצאת במקום ה-14 בסולם קנטריל. עדיף להישאר בורים ושמחים על פני בחינה עצמית ביקורתית.
הנה אפילו מפלס האושר של שונאת ישראל עלה כשהיא מגיעה לכאן. תשאלי בבקשה את ערביי ישראל איפה הם מעדיפים לחיות בישראל או בפלשתין כשתקום ותראי שרובם מעדיפים לחיות בישראל המדכאת עם המשטר הפשיסטי נצלני. גם זה מדד לאושר. הכי משעשע זה איך את מנסה להתחמק ממה שכתוב שחור על גבי לבן – למרות פשעי המלחמה הפלשתינים הישראלים יותר מאושרים מרב העולם. יש הרבה לתקן? כן. יש סיבות לדאגה? בטח. אבל בסוף, אחרי כל זה הישראלים מאושרים. אוי כמה שהשמאל החום סובל בגלל זה.
פלסטין עדיין לא קיימת, כך שהשאלה שלך היא שאלת סרק. קודם שתהיה פלסטין ואז תוכל לשאול את ערביי ישראל (ולא רק אותם, גם אותי למשל) איפה הם מעדיפים לחיות. בנוסף, העדפה לחיות במקום מסוים עדיין לא מעידה שהמקום הוא טוב אובייקטיבית יותר מהמקום האחר. ישנם שיקולים אחרים כמו: משפחה, רכוש קיים, קשר סנטימנטלי למקום שבו נולדת, מקום עבודה, מעגל חברים וכיו"ב. החשיבה שלכם שם בימין, היא כרגיל, שטחית.
זה לא נכון:
פלסטין קמה בעזה, בשם אחר אולי, חמאסטאן.
הנה קמה מדינה נטולת התחייבויות לישראל, דרכה לשגשוג מובטחת כל עוד לא תפעל נגד ישראל.
והתוצאות ברורות….
מלבד העובדה שאת טועה ודה פקטו כבר שנים יש מדינה פלשתינית שמנהלת מדיניות פנים וחוץ עצמאיות לגמרי הרי שיש לך תובנה מופלאה. את רק צריכה להרחיב אותה מעט – יכול להיות שהישראלים מאושרים בישראל בגלל קשר סנטימנטלי לארץ ישראל, קשרים תרבותיים, משפחה וכו' וכו'? אבל זה לא צריך להשפיע על התפיסה שניתן לשייך דברים כאלה רק לפלשתינים. חשיבה מוזרה יש לכם שם בשמאל החום.
כתבתי שהפלסטינים מאושרים כי יש להם קשר סנטימנטלי לארץ ולישראלים אין? או שאתה מתכוון לטעון טיעון לוגי כזה:
טענה: מי שיש לו קשר סנטימנטלי למולדתו הוא יותר מאושר.
מסקנה: הישראלים מאושרים ולכן יש להם קשר סנטימנטלי למולדתם.
כי אם זה הטיעון שניסית לעשות, הוא לא תקף (בלוגיקה לפחות) כי הוא לא אומר: רק מי שיש לו קשר סנטימנטלי למולדתו הוא מאושר. ז"א שיכולות להיות סיבות אחרות ל"אושר".
המלאה בפליטים שברחו מאימי הקפיטליזם הפאשיסטי האמריקאי בסירות רעועות ממיאמי להוואנה כדי ליהנות מהאושר שהשלטון השמאלני המתקדם מעניק שם לאזרחיו…
כך גם כשתקום פילסטין ערבייה יימלטו אליה כל אנשי השמאל המתענים ביישות הציונית הדכאנית. ובא לציון גואל.
הבנתי. את התכוונת לטעון כמוני כי הישראלים מאושרים למרות הטרור הפלשתיני חסר הפשר כי יש להם קשר לארץ ישראל.
והנה הצעה אחרת להסבר התופעה התמוהה: הישראלים פשוט יותר שקרנים מכל האחרים,ולא רוצים להרגיש פראיירים,אפילו לא בעיני עצמם,אז הם אומרים שהם מרוצים מהחיים.
אז לא הבנתי, במקום לשמוח שאנחנו נמצאים במצב (יחסית טוב) את מציעה לבחון לשלילה את הקביעה הזאת ולנסות ככול יכולתנו לבנות ביקורת עצמית שתסביר לנו למה עלינו להיות עצובים יותר!? וואלה!?
של המוני העמלים בארצות הסוציאליזם המתגשם קובה והרפובליקה הדמוקרטית של קוריאה (זאת שהאימפריאליסטים וסוכניהם מכנים 'צפון קוריאה'), שבהן ההמונים פורצים בבכי של אושר כל פעם שאחד מאבות האומה מחזיר ציוד ועובר לשדות הציד הנצחיים.
אני דווקא מאמין לסקר ויש לי הסבר פסיכולוגי :אני מאמין שרב אוכלוסית ישראל מדווחים באמת שהם מאושרים למרות המצב הכלכלי והפוליטי והחברתי המתדרדר ,טענתי היא שהאזרח היהודי וגם הערבי במדינה מרב אירועים שליליים הפסיק לחשוב מחשבות שליליות . התיאוריה שרגש מעורר קוגניציה לא נמצא בליקסיקון שלו. האזרח הישראלי נמצא בחרדה {מלחמה,אבטלה,וכו]הוא דוחה אותה{תיאורית ההדחקה}, הרשגת עצב, כעס וכו', לא "עובדת עליו יותר". גם אם המחשבות הן אלו שיוצרות את הרגש, כמו על סכנה המלחמה או פיגועים או להיות מובטל, למרות שהוא פוחד. לא להיפך.
איך אמר ז'וז'ו חלסטרה ?
מפגרים אך אופטימיים
כנראה שהוא הבין אז מה שאנו מבינים כיום
העם דורש אסקפיזם.
ligalize it
לעמוד דום ולהיות מאושרים. בפקודה!
על החתום
אלי ישי.
אני חושב שזה פתטי שאת מנסה להוכיח, באמצעות פיתולים סטטיסטיים, שבעצם האנשים פה לא כל כך מרוצים מהחיים שלהם ומאושרים באופן כללי רק על מנת להשקיט את דעתך אודות כמה המצב כאן איום ונורא בעצם.
האושר, כפי שהוא משתקף בשאלונים הללו, מקורו בעיני בשורשים עמוקים של נפש האדם והשקפת העולם – דת, פילוסופיה – שלו.
ההמשך: נהפוךהוא הוא מתמלא כעס. אבל הוא לא נותן יותר לרגשות שליליים לשלוט עליו .לכן לאזרח הישראלי בכל פעם שזכרונות ומחשבות שליליות מתגברות, הרגשות השליליים מתגברים, החברה הישראלית מצליחה להתגבר על המחשבות השליליות ולהתנגד להן, מצב הרוח משתפר ותחושת האושר גוברת. יש אצל האזרח הישראלי מין טיפול קוגניטיבי שמאתר את הסכמות ודפוסי המחשבה השליליים ומשנה אותם. אדם יכול להפסיק להיות קורבן של עברו רק כאשר יבין את עברו כולל הטראומות שהיו בו, וישלים עימם.
מדובר בסולם שמדרג הרגשה סובייקטיבית של האנשים, לאו-דווקא את מצבם בפועל.
אבל גם במדד הפיתוח האנושי ישראל נמצאת במקום 15, ובהתחשבות בממד השוויון במקום 23. וזה גם משהו :
http://en.wikipedia.org/wiki/Human_Development_Index
איתי אומר שהוא חושב שזה פטתי לנסות להוכיח באמצעים אמפיריים שאזרחי ישראל לא מאושרים. ואני שואל את איתי – האם זה לא יותר פטתי לנסות לתמרן סטטיסטיקות בשביל להוכיח שתושבי ישראל ( וארצות הברית יפן ועוד מדינות) כן מאושרים ?
יש לי 2 הסברים לזה:
1. גן עדן של שוטים.
2. הכל יחסי.
אני אסביר את 2. הישראלים חיים במצב פוסט שואתי בעיקר מבחינה תודעתית (רובנו הרי לא עברו פיזית את השואה) ואנחנו עסוקים בקיום פיזי. כל עוד הקיום הפיזי ממומש וממומש טוב (אפשר להחליף את הרכב, לקנות פלזמה, לסוע לחו"ל וכו,) זה נתפס כ"אושר". רובנו לא למדנו פילוסופיה כדי להתחיל לפחות להבין שאושר משמעותו ראשית כל חירות לך ולאחר, ולא, גם 2000 שנות חג פסח לא ילמדו את זה.
19 תגובות…עד כה,נדמה לי כשיא. כלומר הנושא מרתק ושווה התייחסות. פעם,לפני שנים, ביצעה חברת פולקס ווגן מחקר,מעיין סקר שביעות רצון מן הפרסומות שלה. התברר כי המרוצים ביותר מן המודעות היו בעלי הרכב (פולקסווגן,כמובן) עצמו. הפרסומת "הוכיחה" להם כי בחירתם הייתה נכונה… מי שחי כאן,בארץ שבה רמת האי וודאות היא מן הגבוהות בעולם,ובה שיגרה היא מושג של לוקסוס,שאינו ניתן להשגה,ונינוחות היא אגדה…מי שחי כאן…לבטח מאושר. האחרים אינם חיים כאן.
למה מאות משפחות פלסטניאות רוצות תעודת זהות כחולה ? כל חודש מקבל משרד הפנים מאות בקשות לתעודת זהות כחולה 2 אם כל כך רע כאן בגהנום הציוני איך זה שיש כל כך הרבה שבח"ם
[שוהים בלתי חוקים תושבי השטחים] 3 אלפי מסתננים מסודן אריתראיה [רובם מוסלמים] באים לגהנום
הציוני גזעני ולא הולכים לסעודיה מצרים או למדינות המפרץ איך אמר המסתנן מסודן [ערוץ 1 בחדשות יום השישי ] ישראל סבבה כאן הכל טוב כשנשאל מדוע לא הלך למדינות ערב ו הרי ע"פ האידולוגיה שלכם ישראל מדינה פסישטית גזענית נאצית [מקווה שלא שכחתי עוד ]
לאחר גלות ממושכת של כ-13 שנה שבתי לארץ הגודש,את כותבת מתארת שבישראל אני מצטט
"אין זה מפתיע שלאור השחיתות השלטונית בארץ, אוזלת היד והאימפוטנטיות של העיתונות הישראלית, והאדישות של החברה הישראלית לסבל שאנחנו גורמים לשכנינו וזה לזה" אז אני שואל מדוע חזרת למדינה כזאת לא עדיף היה לך לחיות למשל בקובה מדינתו של צ'ה בגן העדן האדום ששם אחד אוהב את השני ושם בתי הכלא רקים ממתנגדי השלטון ……………