ישנן תקופות עונתיות ההופכות למושגים פוליטיים עבור לאומים וציבורים שונים. במזרח-התיכון ידוע על ה"אביב הערבי" כמושג עונתי – פוליטי חיובי ואילו על "ספטמבר השחור" (שנת 1970 – גרוש ההנהגה והכוחות הפלסטינים מירדן) כמושג של אסון עונתי – פוליטי, ולימים הוקם גם ארגון פלסטיני בשם זה. אבל לערבים הפלסטינים בישראל בפרט, ולפלסטינים בכלל, אפשר לצרף עוד מושג עונתי – פוליטי המכיל בתוכו שתי מילים מהמושגים העונתיים – הפוליטיים הקודמים: האביב השחור.
יום האדמה, בוסטון 2012 (צילום: אקטביסטילס)
בין יום האדמה (ה-30 במרס) לציון מלחמת ששת הימים עובר יום הנכבה (יום העצמאות הישראלי) – כשבתווך גם עולה יום השואה, ואז צריכים הערבים בישראל ושאר הפלסטינים לזכור ולהזכיר לעצמם לאיזו ביצה נכנסו ולחשוב כיצד לצאת ממנה בשלום ולא להרגיז יותר מדי את הלאומנים הציונים שחלק לא מבוטל מהם אפילו אינם דוברי עברית. כאשר בארץ ישראל פורחות הכלניות האדומות והרקפות הסגלגלות, בין יריחו לגליל – ועד למחנות הפליטים הפלסטינים ברחבי העולם הערבי, נפערים פצעי וזיכרונות העבר. ביום שמהגרים סלאבים רוקדים ומשתכרים בישראל במסגרת ה"חג שעושים על האש", בלונדון שואל אחמד בן ה-22 את סבו "איפה נולדת בדיוק – איפה זו העיר עכא?" ואח"כ פולט בתקווה – "מתי נחזור לשם?" כשינקו מרומניה וולדימיר מאוקראינה צופים בחידון התנ"ך (בדיוק כפי שחתול מסתכל בלוח השנה…) בטלוויזיה הישראלית בה' באייר; עבד וסמירה צועדים בהפגנת הנכבה בגליל או במשולש הצפוני. כשיהודים מכינים הכנות אחרונות לחג החירות – הוא חג הפסח, הרי שהבדואים חווים שוב ושוב את יום האדמה ה-36 שלהם בביתם החי, הנושם והבועט שמזה עשרות שנים הוא מוגדר כ"כפר לא מוכר". ובין יום האדמה ליום הנכבה נופל יום השואה הישראלי שבו הערבים והפלסטינים "צריכים להבין" מהי הסיבה לנכבה, מדוע עליהם "לחגוג" את יום העצמאות ולשיר במהלכו המנון זר ומנוכר ולבסוף גם לעמוד בצפירה. וכמובן, הם חייבים להבין שאירועי יום האדמה לא היו גזל קרקעות אלא "פיתוח הארץ" ומי שמתנגד לכך הוא "קיצוני" ואינו ראוי ל"זכויות" תושב ואזרח ב"מדינה הדמוקרטית היחידה במזה"ת". ושכחתי לציין כי לפני יום הנכבה יש גם יום נכבה קטן – יום הטבח בכפר דיר יאסין… ולבסוף – כשהקיץ מוציא את קרני החימום שלו, שמחים בית ישראל בחג השבועות התורתי וה"יהודים החדשים" חוגגים את החג החקלאי שלהם אך בגדה וברצועת עזה המכותרות תיל ומי ים מלוחים עדיין מלקקים את פצעי 45 שנות כיבוש שלא הסתיימו.
אז, רבותי הנכבדים, קרוב לשישים וארבע שנים – עם שלושה פצעים עונתיים שלא הגלידו, חיים הערבים בישראל והפלסטינים בכל מקום את ה"אביב השחור" כתקופת אסונם בזמן שזו היא בדיוק תקופת שמחתם של אלה הדורשים מהם "נאמנות למדינה". אני מאוד פסימי ביחס להצלחת הכובשים ושותפיהם – המהגרים הסלאבים והאירופאים, להשכיח מאותם קרבנות הנכבה המשולשת את אסונם ולשכנעם לשמוח ביום יגונם. במה שלא הצליח אחשוורוש לעולל ליהודי ממלכתו (לשמוח ביום ביטול גאולתם) בוודאי שלא יצליחו בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן , אהוד ברק והכוכב העולה, שאול מופז, לגרום לפלסטינים משני צידי הקו הירוק. הדרך לשלום אמיתי איננה עוברת דרך כפיה לאומנית וממלכתית מזויפת.
פצעי הפלסטינים אכן נשמרים (באדיקות) פתוחים, עם ריסוס בחומרים מונעי קרישה כדי שלעולם לא יגלידו. לא רק מירושלים יוצאת לה הלכה זו אלא גם משאר ערי נאט"ו. במקביל, לפי אותה ההלכה, את שאר הציבור יש לרסס באופן קבוע בשיטות תעמולה מקצוענית. זוהי אם כן לוחמה אכזרית תמידית בשתי גזרות בו זמנית, חוזרת במעגל: 1) ייצור בלבול והסכמה רחבה מבית. ו2) פשיעה ברברית כלפי חוץ.
לא קשה לנחש שמדינת היהודים במתכונתה היתה חלק מהמנגנון הזה מיומה הראשון או אף בטרם. במילים אחרות היא סיפקה (ומספקת) את הסחורה.
אדם יכול להפסיק להיות קורבן של עברו רק כאשר יבין את עברו כולל הטראומות שהיו בו, וישלים עימם העם הערבי הפלסטיני לא יכול להתפטר וגם לא צריך להיפרד מהעבר הטראומתי ,לעולם לא יכול להשלים עם העבר וגם עם המציאות היומית שבו הוא נמצא ,כי טראומת העבר היא גם טראומת ההווה והעתיד שלו ,לכן הוא לא יכול לחיות חיים מלאים במדינה שבה יום יום מזכירה לו את העבר הטראומתי ,על ידי אפליה ,גזענות ,הפקעת קרקעות,כיבוש וניצול ללא תקווה לשיפור מצבו .
לא יאומן כמה שנאה נוטפת לך על המקלדת. האם שלילת הלאומיות של היהודים היא הדרך הטובה ביותר שמצאת כדי לתמוך בלאומיות של הערבים? האם הישראלים הם אוסף מהגרים סלאבים (טוב שלא אמרת גרמנים!) שבמקרה עלו על האנייה הלא נכונה והגיעו לפלשתינה? אתה קורא את מה שאתה כותב?
אין הבדל בין אנשים כמוך ובין מטורפי הימין היהודי והפלסטיני. כולכם מעורבים בעניין לא כדי לעשות טוב, אלא כדי לפגוע. אתה עושה שירות דב לפלסטינים, הרב קאופמן, בכך שאתה מתחבר לנקודות הבעייתיות ביותר בנרטיב שלהם. אנטישמיות יש שם בשפע. צריך להלחם בה.
זו לא שנאה. זה אכזבה, כעס וכאב. בדיוק כמו שאתה מרגיש כשלא מפציצים את עזה מספיק חזק אחרי שנורה טיל בדרום.
לגבי מי שעלה לארץ היו מניעים שונים ומשונים ולחלוטין סובייקטיביים. דווקא עולי המזרח באו מטעמי ציונות, יותר מאשר העולים מאירופה. אתה יודע, 60 שנה אחרי השואה, היום הדור שלנו עולה בחזרה לאירופה. כן, לא רק אנשים כמוני שהציונות סרחה בעיניהם, גם ציונים קרביים שירו כדור או שניים בראש של מחבלים בני 12. באקט של הגנה על המדינה, כמובן.
סוריה: אלף הרוגים ב-8 הימים האחרונים -עיתון הארץ מהיום – הוא בודאי אמין
חלק מהנ"ל הם פלשטינים
הייתי רוצה לדעת איך סוריה קשורה למאמר או לכיבוש. אודה לך אם תאיר את עיני
לאבנר:: אני מוכן לבדוק איתך כמה "יהודים" "עלו" מחבר העמים בעשרים שנה האחרונות וכמה מהם מהגרים בעלי מקצועות פשע ! דרך אגב, גם בדרום אפריקה של פעם לא היה "חוק שבות" ללבנים…
למשה: בשביל מה הבאת את הדוגמא הסורית-כדי שהציונים ילמדו ממנה?
להראות שיש גרועים מאיתנו
מדינת ישראל נולדה כדי להציל את העם היהודי אבל מאז שהיא נולדה היא רק עסוקה בלרצוח את העם הפלסטיני. רצח וכיבוש העם הפלסטיני הם מילים שקשה למצוא היום ישראלים שהמילים האלו יפיקו איזה שהוא זעזוע במוחם וליבם, ולכן לא נותר לי, כנחמה, להזכר מידי פעם בסבא שלי, ניצול השואה האמיתי, שעד כמה ששנא את הנאצים ואת הרומנים, לא היה יכול לשים על כתפו רובה אפילו לא כדי לנסות איך ההרגשה להיות בצד השני..
שכחת, כבוד הרב, עוד כמה נאכבות: פרעות 1920, 1921, 1929, 1936, טבח היודים בגוש עציון ושריפת האחיות והרופאים בשיירת הר הצופים.
אני מקווה שאת התגובה הזו תפרסמו בניגוד לזו שצינזרתם לי קודם
תמציתו של הסכסוך במאמר הנואל הזה, שכולו פרשנות שטחית, חד מימדית על מחצית מהעובדות, בכוונת זדון.
אבל בכל זאת, מספר תובנות:
א. יום הנכבה היא כזה כיוון שהפלסטינים נכשלו בתוכנית השמד.
ב. הנכבה מתמשכת כיוון שישראל משגשגת (עם על הצרות) – אילו הייתה חרבה, אף אחד לא היה
נשאר.
ג. מדבריך ודברי האדמו"ר ק.א. שליט"א, יש להשמיד את ישראל והציונים שטופי המוח והסלאבים
השיכורים, יפה שעה אחת קודם. אפילו בימין הקיצוני אין כזו שנאה ממוסדת לפלסטינים.
ספטמבר השחור לא היה רק גירוש ההנהגה הפלסטינאית מירדן,שם נעשה פרוגרום של הפליטים הפלסטינאים על ידי הצבא הירדני שנכנס למחנות הפליטים עם טנקים והרגה אלפי פלסטינאים.
אף מדינה ערבית ואפילו הפלסטינאים לא גינו מעשה זה ולא רק זאת: הפכו אותו למעשה של ישראל !!.כך,ארגון הטרור הפלסטינאי "ספטמבר השחור",עסק בפעולות טרור נגד ישראל כגודמת רצח הספורטאים במינכן,"לזכר הקורבנות בירדן".
הבנתם ? זו השיטה : הפוך על הפוך