מרואן ברגותי, אולי המנהיג הנערץ ביותר בקרב הציבור הפלסטיני, פרסם לפני כ-3 שבועות מתוך תאו בכלא של הכיבוש מכתב ובו קריאה לפעולה בלתי שגרתית. מדובר למעשה בביקורת נוקבת נגד דרכה המדינית של הרשות הפלסטינית. המכתב, שאין מחלוקת לגבי תוכנו, זכה לתהודה רחבה כאן ובעולם. מסריו של ברגותי הם חדים:

לדעתו יש לעורר גל חדש של מרי אזרחי ולהפסיק לשווק אשליות שאפשר להפסיק את הכיבוש או להגיע למדינה פלסטינית דרך מו"מ. הוא גם קורא לניתוק כל הקשרים עם ישראל, כלומר הפסקת כל צורות התאום הכלכלי והביטחוני עם ישראל כדי לשים קץ לשנים של דו-קיום בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית. ברגותי דורש פנייה לאלתר לעצרת הכללית של האו"מ ולמוסדות נוספים בדרישה להכרה במדינה פלסטינית. למאמר בג'רוזלם פוסט.

הדרישה לתפנית מדינית גורלית

פעילים רבים בשמאל הישראלי רוצים לעודד את ברגותי ואף ישבחו את עמידתו. אך עמידה לחוד ועמדות ברגותי לחוד. ישנם אנשים רבים שמתחמקים באופן אלגנטי מדיון רציני ומחייב במסריו הנוקבים.

למשל, ישנם כאלה שרואים את עצמם כאנטי-אימפריאליסטים מושבעים ולמרות כך, מתייצבים עד עצם היום הזה לימין הרשות הפלסטינית ומדיניותה הכושלת, תוך כדי הימנעות מביקורת חיונית ומוצדקת נגד הנהגתה הבלתי מוצלחת. האם יש ספק שכל מערכת הקשרים הכלכליים, ובמיוחד הצבאיים, בין ישראל ובין הרשות הפכה מזמן לנכס אסטרטגי בידי ארה"ב, נכס שנועד בין היתר לטפח ולשחד אי אלו כוחות פלסטיניים באש"ף ומחוצה לו. הקריאה של ברגותי להפסקת הקשרים הכלכליים והצבאיים עם ישראל מכוונת בדיוק למשולש הבלתי קדוש הזה של ישראל-הרשות הפלסטינית-ארה"ב. לא צריך להיות אנטי-אימפריאליסט כדי להבין ששום דבר טוב לא יצא לפלסטינים ממשולש תמוה זה.

נגד שיווק אשליות

ברגותי מבקש לשים קץ לאשליות שיש טעם או תועלת במו"מ עם ישראל כאילו זאת דרך להקמת מדינה פלסטינית. ברגותי הציע להסיר מסדר היום את כל הדיונים והפטפוטים על הנושא העקר ששמו שתי מדינות-מדינה אחת. אין צורך להתאמץ כדי להוכיח שהנושא הזה אינו עומד על סדר היום. אני סבור שנקיטת עמדה קשוחה ועיקשת בנושא הפתרון הרצוי היא ביטוי לסוג האשליות שברגותי מזהיר נגדן. לפי דעתו השקולה והנבונה של ברגותי, כל הקשקושים סביב הפיקציה של מו"מ במסגרת הקווארטט, במסגרת המסלול הירדני, בהחלפת ניירות חסרת תכלית – הנן אשליות המסיחות את הדעה מהעיקר. ויש להפסיק לשווק אשליות.

עושים צחוק מהעבודה

עלינו לשאול את עצמנו מה עומד מאחורי מלאכת השיווק הזו. מי דוחף לקיום סידרה אינסופית של פגישות סרק בדומה לפיאסקו השבוע. סאלם פייד אמור היה להתייצב אצל נתניהו כדי למסור לו את פרטי העמדה הפלסטינית כדי שנתניהו ימסור מענה, ותוך שבועיים, את עיקרי העמדה הישראלית. הסוד לבימוי הקומדיה הזאת נחשף כאשר שתי המשלחות הודיעו ששני הצדדים מחויבים לשלום. הייתכן שמשלחת פלסטינית רשמית תחתום על הודעה כי ישראל מחויבת לשלום? יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן) הבריז, פייד הבריז, ומשלחת פלסטינית משתתפת במיצג של האבסורד. השתתפות זו אינה אלא חוליה בשרשרת של פגישות שיש להם תכלית אחת ויחידה: להסתיר מן העולם שיש קיפאון גמור בחזית המדינית בשעה שישראל ממשיכה לספח ולנשל בהתמדה כאוות נפשה. אני מתקרב למסקנה כאובה. אולי ישנם מנהיגים שמשווקים אשליות כדי לשכנע את תומכיהם שישנה עדיין תוחלת בתוכנית המדינית שלהם שלמענה הם מטיפים במשך שנות דור.

יש להקשיב לקולו של ברגותי. דבריו אינם דברים בעלמא. אחרי עשר שנים במעצר שרירותי מתווה ברגותי מדיניות חדשה לעם הפלסטיני תחת הכיבוש. ברגותי אינו זקוק לשבחים. ברגותי הכלוא מזה עשור (!) מבקש רק דבר אחד. לנטוש בהקדם את המדיניות הקיימת של הרשות הפלסטינית בהנהגתו של מחמוד עבאס. ויפה שעה קודם.

בסוף השבוע התפרסם מאמר השמצה שפל נגד ברגותי ב"הארץ" (20 אפריל 2012) . המאמר מתבסס כולו על חומר סלקטיבי שנמסר לעיתונאים על ידי אנשי השב"כ ומתפרסם על רקע התהודה למכתב של ברגותי שהתפרסם לאחרונה. העיתונאים חותרים ככל הנראה לשבור את שיא הנבזות כשמפרסמים גרסת החוקרים של קטעים מחדרי החקירות נגד ברגותי בתנאי מעצר קשים. העיתונאים אינם מתביישים לבשל "סקופ" בנוי על שימוש סלקטיבי במידע שאורגן ועוצב כולו על ידי אנשי השב"כ. האם זו אתיקה עיתונאית?

Share on Facebook