שום דבר בכתבה המאלפת של גידי וייץ במוסף "הארץ" אודות אלדד יניב לא הפתיע אותי במיוחד. בעבר תיעבתי בכל לבי את התופעה; עתה אני סולד גם מהאדם שעומד מאחוריה. ההתחטאויות וההתנצלויות שלו, אלה שעשה בחדרי-חדרים ואלה שהוא עושה עכשיו בפרהסיה, לא מעניינות אף אחד. הוא הוקיע את עצמו על צלב גדול לעיני כל, בתצוגה הכי מחליאה של נרקיסיזם חולני שראיתי אי פעם בעיתונות הישראלית. וכך מסכם עו"ד יניב את פרשת חייו ומעלליו עד כה: הייתי קוזה נוסטרה, הייתי תאב בצע (גרידי), אני אחד מהחזירים בדיר, יש לי חלק לא קטן בהשחתתה של הפוליטיקה הישראלית.

יפה, וייתכן שאנחנו פטורים משימוש בשמות תואר נוספים. אין לנו אלא לתמוך בכל לבנו בזכותו של יניב להגדרה עצמית. אתה בעצם טוען שהתנהגת כמו חלאת המין האנושי, ובכל זאת הענקת ריאיון גלוי לב לכאורה לווייץ, כדי לקבל מחילה קולקטיבית מקבוצת ההתייחסות שלך. למצער, תגזור על עצמך שתיקת נצח, או עשר שנים של גלות מרצון באיזה מנזר בודהיסטי. כאשר תתמרק ותשוב, נבחן מחדש את זכותך להשמיע ולהישמע. בינתיים, כיוון שאתה מודה שעיסוקך בפוליטיקה התנהל כל הזמן על גבול הפלילים, כדאי שמישהו מקורבנותיך יגיש נגדך תלונה במשטרה. לא צריך לאסוף הרבה ראיות. כמעט כולן נמצאות בריאיון ב"הארץ" ולא נותר לפרקליטות אלא לעיין היטב בחומר ואז לשלוח אליך את השוטרים.

טבעי הדבר שיניב שירת במשך שנים את הפוליטיקאי השלילי ביותר בתולדות הממסד הישראלי, אהוד ברק, והיה מוכן להרוס את חייהם של אנשים טובים כדי לקדם את האינטרסים של אדונו. ברק זרק אותו לכלבים, כפי שעשה לכל הפחותים שבבני אדם ששירתו אותו בעבר, וגם לעמיתיו הפוליטיקאים, שרבים מהם עלו עליו במידותיהם המוסריות. ברק בורח מפני תוצאת מעשיו באורח שיטתי, ומשאיר את עוזריו לנקות אחריו. גם עתה הוא עדיין מופקד על המכונה הצבאית הענקית של מדינת ישראל. יניב איננו קורבן של ברק; אנחנו הקורבנות והוא אחד העבריינים שהביאו עלינו את הרעה. מוזר שמי שנסע לאוסטריה כדי להציל את הבוס מהאשמות מוצדקות בשחיתות, העז מקץ כמה שנים להתחשבן עם השמאל העקבי במניפסט המעליב בשטחיותו של "השמאל הלאומי".

כיוון שיניב אינו מורגל בחשיבה רעיונית, אלא חי על הברקות פתע ריקות של פרסומאי בינוני, הוא פעל מתוך תחושה שיש בידו נשק פופולארי כדי לקנות בעזרתו את לב הציבור. הישראלים שונאים את השמאל דווקא בשל מעלותיו ולא בגין חסרונותיו. הצדק וההיגיון שעומדים בבסיסם של טיעוני השמאל מוציא את הבורגנים מדעתם. ברק שונא אותנו, ואנשים כמו יניב נגררו למרכז הלאומני, ועוד מרהיבים עוז ללמד אותנו פרק בהלכות אידיאולוגיה שמאלית. את הסוציאליזם הנציונאליסטי המציאו עוד לפני יניב וחבריו, והוא שהשחית את תנועת המחאה החברתית ועִקֵר אותה מהלהט המהפכני שלה. הוא הצליח בפיקחותו להוביל כמה עשרות אנשים מסוגו (שרובם מתבוננים בקנאה מהולה בהערצה ביאיר לפיד) להפגין את סלידתם מכל פעילות שמאלית אמיתית. יניב ואנשיו תומכים בנשק ההרתעה הגרעיני של שמעון פרס, תומכים בסדר הכלכלי-חברתי הקיים חרף הדמגוגיה הסוציאלית שלהם ומאפשרים לימין להשתולל באין מכלים. כך עזר יניב לחברה הישראלית להידרדר לתהום רעיונית והוא מביא לתוך הקלחת המגונה הזאת את הביוגרפיה האישית שלו, שכולה חרפה וביזיון גם לדעתו שלו. מנקודת ראותי יניב הוא תחתית החבית, ואין לי שמץ של אמון בפוזה הנוכחית שלו. איש צעיר יחסית שהספיק במהלך חייו לחבור לכל הסיטרא אחרא בפוליטיקה הישראלית, החל בברק וכלה באביגדור ליברמן, לעזור לאנשי ההון לשלוט בכולנו ולעמוד מן הצד כאשר האנשים שבהם תמך המיטו עלינו מלחמות ואסונות. הוא אומר בשחצנות הישנה שלו שביבי נתניהו לא יהיה ראש ממשלה. על זה יש לנו שתי שאלות לאיש הקוזה נוסטרה של ישראל: מי שׂמך לקבוע מי ראוי ומי לא ראוי? ובשם איזו חלופה רעיונית אתה תוקף את ראש הממשלה?

אין לי אלא לומר, שנתניהו הוא אמנם איש מרתיע וראש ממשלה שימיט עלינו אסון, אבל לעומת יניב הוא טלית שכולה תכלת. ולא רק ביבי. אם הייתי צריך לבחור שכן לתא שלי בגיהנום, הייתי מעדיף אפילו את הפורע הלאומני שלום אייזנר על פני יניב החלקלק והצבוע. יניב שייך לחבורת המצליחנים של המרכז הלאומני שלא מאמינים בשום דבר ומעולם לא טרחו למצוא פתרונות כלשהם לבעיותיה של החברה הישראלית, למעט המצע המגוחך של "השמאל הלאומי". סא"ל אייזנר הגיע לצבא מתוך ציבור המתנחלים המסוכנים לעתידה של ישראל אבל מעולם לא חיפש לעצמו הטבות על חשבון הציבור. הוא אויב מר של כל שוחרי השלום והשוויון בישראל ולא שייך למחנה שלנו; יניב הוא גורם מזיק בגופנו שלנו, ולעולם לא נוכל להילחם נגד אייזנר כל זמן שהחתרנים מהשמאל הלאומי מכלים את תאינו ושותים את דמנו. כבר מזמן הגעתי למסקנה שעל המחנה הנאור לטהר משורותיו את הלאומנים במסווה של "ציונות", ולחשל את בריתו עם האזרחים הערבים. כל יום שעובר מחזק יותר את המסקנה הבלתי נמנעת הזאת. כאשר איש כמו יניב מתערטל בפומבי, מראה לנו את פצעינו אבל מציג אותם כפצעיו, עלינו להוקיע את צביעותו ולהוציא אותו אל מחוץ למחנה. איש לא הצליח לשכנע אותנו בדחיפות של המשימה הזאת, יותר מאשר יניב בכבודו ובעצמו.

אני מציע שיניב, שהוא עצמו משפטן, לא ירוץ אל הפרקליטים שלו. לא אמרנו עליו דבר שהוא לא אמר בעצמו. הוא ניסה להישמע כאדם שבעצם מתעב את עצמו. על כך נוכל להשיב לו בלב שלם, שיש לנו בעצם מכנה משותף יציב ומוצק: אם אתה בז לעצמך, גם אנחנו בזים לך. אל תעזור לנו במאבק נגד אייזנר וחבריו, שכן אינך בן ברית לשום מעשה פוליטי או רעיוני.

יניב מצהיר שהוא "אהב את הכוח ואת הכסף". אנחנו מאמינים לו. זהו תפקידו להוכיח שכאשר הוא מדבר על תאוות הבצע שלו בלשון עבר, הוא באמת מתכוון לזה. לכן מוטב שלא יפזר שבחים מרומזים על חבריו הניאו-ליברלים, גם אם הם נחשבים לעסקנים מסוג חדש. מוטב שהקוראים ישפטו עד כמה הם מאמינים לזן החדש הזה. הרי מפא"יניקים מהעבר כמו עקיבא גוברין, זלמן ארן, יצחק בן-אהרון, אברהם הרצפלד וקדיש לוז, שהיניבים רואים בהם ירחמיאלים מיושנים, עדיפים עליהם עשרות מונים!

• פורסם בכל העיר, 25 אפריל 2012

Share on Facebook