נראה שבנימין נתניהו החליט לקחת את המערכת הפוליטית לבחירות מוקדמות. לכן נשארה רק שאלה פתוחה אחת: האם יתקוף ביבי באיראן כדי להרשים את הציבור לפני ההליכה לקלפי, או שמא ישתמש במנדט שיקבל מהעם חרף אזהרות רוב אנשי ביטחון נגדו, ויבצע את זממו אחרי הבחירות. ברור שנתניהו שרוי במצוקה קשה אחרי הביקורת הקשה הנמתחת נגדו מצד אנשים אחראיים, שמבינים את גודל האסון שהוא מגלם. בעבר תהיתי לא פעם על שתיקתם של אנשים מרכזיים במערכת הביטחון, נוכח מערכת ההחלטות הסהרורית בממסד. עתה אמר ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין דברי אמת רבים, שאישרו את כל מה שכתבנו כאן מאז שנת 2000.
את התרגילים המלוכלכים של היחצנים כבר למדנו ובחזית הזאת אין הפתעות. כאשר בן יקיר של הממסד פותח את פיו (תמיד אחרי שאיבד את השפעתו על קבלת ההחלטות) ואומר לנו דברי אמת חשובים מאין כמוהם, פותחים הדוֹברונים למיניהם במסע ההשמצות השגרתי שלהם. כך קרה לראש המוסד לשעבר מאיר דגן, שהיה במשך עשרות שנים אישון עיניהם של מחרחרי המלחמה. כאשר מתח ביקורת על ההכנות של נתניהו ואהוד ברק לתקוף את איראן הוגדר כאיש ש"איבד את הצפון", מתוסכל וחסר אחריות. את השאלה, כיצד הופקד המכשיר הביטחוני הרגיש ביותר בידיו של אדם שהממסד מגדיר כמעט כ"מעורער בנפשו", מציגים רק מעטים. דווקא אנשים שתמיד סלדו מנטייתו של דגן לאלימות קשה ולהרפתקנות מסוכנת מעבר לגבולותיה של המדינה, נאלצו להגן עליו. דגן לא הפך ליקיר השמאל העקבי, אבל הצהרותיו נתנו לנו כוח להמשיך במאבק להגן על תושבי ישראל בפני הממסד השפוי רק למחצה, זה שדיסקין הגדיר השבוע כ"משיחי".
במהלך השבוע פתחו הלחשנים המקצועיים במשרדי הממשלה את כל צינורות הביוב ועתה התברר לנו שלא רק ראש המוסד אלא גם תאומו הסיאמי ראש השב"כ הוא איש מתוסכל ואומלל, שכל מניעיו למתקפה החזיתית על ראש הממשלה ושר הביטחון הם אישיים. כדאי לשקול היטב את הדברים: האיש שהיה מופקד על ביטחון אזרחי ישראל עד לאחרונה סבור שהמזימות לתקוף את איראן הן מטורפות, שברק משקר כאשר הוא טוען שיש לישראל יכולת מבצעית לסכל את פיתוח הנשק האיראני וטוען שדווקא תוקפנות ישראלית עלולה לדחוף את איראן לייצור פצצות גרעיניות כדי להגן על עצמה. דיסקין מוקיע גם את הזנחת הנושא הפלסטיני, מגלה לנו ממסדרונות פנימיים שאין לשרים שום כוונה להגיע להסכם עם הפלסטינים, הכרוך בעימות עם הימין הקיצוני הישראלי. לפתע אנחנו שומעים אותו מתנבא ממש כמונו אודות היחס המחפיר לאזרחים הערבים, על הגזענות כלפי זרים, על הרכרוכיות וחוסר הנחישות של המחאה החברתית.
דיסקין אזר אומץ להפנים את מכלול הביקורת השמאלית על ראש הממשלה ועל שר הביטחון, וזה כולל גם את התנהלותם האישית, שחצנותם, נהנתנותם וחוסר האחריות המשווע שלהם. האיש שנאלץ לשקר ולהחליק דברים בימיו הממסדיים מרשה עתה לעצמו לשטוח בפנינו את הסיפור האותנטי והמצמרר אודות ביבי וברק, שני בוגרי סיירת מטכ"ל לשעבר, שמאמינים שניתן לשנות תהליכים מדיניים, כלכליים וחברתיים עמוקים באמצעות מבצעי ג'יימס בונד מסחררים.
ביבי וברק מסכנים את כולנו, אבל הם רק קצה הקרחון של תסמונת שלמה, המאפיינת את רוב הישראלים ילידי הארץ. את המפתח קל לאתר במסר של ברק ליום העצמאות שבו הגדיר את שליטי איראן כ"לא רציונאליים במובן המערבי של המלה". אם נמשיך להאמין במנטרה הגזענית הזו, שמאפיינת לא רק את ברק, נוריש לילדינו ולנכדינו סִדרה ארוכה של מלחמות שידרדרו את הכלכלה, יהרסו את התרבות ואת קשרינו עם העולם ויהפכו את ישראל למצדה אחת גדולה. למרבה המזל מקנן עתה גם בממסד חשש מחוסר הרציונאליות של ברק עצמו. מכאן נובעת עמדתו של הרמטכ"ל המכהן בני גנץ, שבניגוד לקודמיו דיבר בשבוע שעבר על הרציונאליות והפרגמטיזם של אנשי הממסד האיראני.
בין הסכמי אוסלו לשנת 2012 עברו 19 שנים, בדיוק התקופה שבה התקיימה ישראל הקטנה לפני אסון מלחמת ששת הימים בשנת 1967. השנים האלה בוזבזו על ידי כל ממשלות ישראל. השלום עם ירדן הוא ההישג המדיני הממשי היחיד של ממשלת יצחק רבין (1995-1992) אבל היחסים עם מצרים הידרדרו עוד לפני נפילתו של השליט המושחת חוסני מובארק, ולא הושגה שום התקדמות בשיחות עם הסורים ועם הפלסטינים. ממשלות רבין, שמעון פרס, בנימין נתניהו, אהוד ברק ואריאל שרון הפכו את כולנו לבני ערובה של המתנחלים. הן המשיכו לדבר על שלום ולבנות בהתנחלויות ואין שום הבדל בנושא הזה בין הליכוד, העבודה וקדימה. כולן היו שלוחות של המרכז הלאומני, שמחזיק בתפיסות המתנשאות והשמרניות של ברק ושל נתניהו כלפי העולם הערבי והמוסלמי. פירוק היישובים בחבל עזה נועד רק להוכיח את מגבלות מדיניות הנסיגה מהשטחים. איש בממסד אינו חולם בשנת בחירות על עימות חזיתי עם המתנחלים ועם ידידיהם ושר החוץ אביגדור ליברמן מתואם לגמרי עם נתניהו בנושא הזה.
כך התמסמסו כל הנכסים שהיו בידי ישראל בשנת 1993. הממשלה העדיפה לחסל באיטיות את יאסר עראפת, כיוון שלא הייתה מוכנה לשלם את המחיר האמיתי היחידי לשלום אמת עם הלאומיות הפלסטינית. לכן התנוון השלום עם מצרים, השלום עם ירדן נותר קפוא, והיחסים עם מדינות ערב המתונות (כלומר, הפרו-אמריקאיות) לא הגיעו לידי הבשלה ופריחה. איבדנו את רצונן הטוב של רוב מדינות מערב-אירופה, הציבור הליברלי-שמאלי ברחבי העולם בוחל בנו ובארצות הברית תומכים בנו בהתלהבות בעיקר השמרנים הקיצוניים.
כך נשארנו עם רשות פלסטינית נטולת התלהבות וגאוות יחידה, שנתפסת בעולם הערבי כשלוחה של ארצות הברית ושל ישראל, וגם איתה אין התקדמות אמיתית כלשהי להסכם כיוון שממשלת נתניהו-ברק מעדיפה את המתנחלים. קעקענו את אש"ף ואת פת"ח וחיזקנו את חמאס כדי להוכיח שאין עם מי לעשות שלום.
הדיכוי המחפיר של העם הסורי יסתיים בעתיד בהקמת ממשלה אחרת, שתייצג את הרוב הסוּני במדינה. אין יסוד להניח שסוריה שאחרי אסד תוותר על רמת הגולן. כיוון שברק הכשיל בעבר את הסכמי השלום עם הסורים, והמתנחלים שם התחזקו מאוד לעומת 1993, תחזור סוריה בעתיד להיות חזית פעילה. צפוי לנו אפוא עימות ממושך ועתיר קורבנות עם הפלסטינים, עם המצרים ועם הסורים בניצוח פוליטיקאים, שראשי המוסד והשב"כ בעבר הלא רחוק רואים בהם הרפתקנים חסרי אחריות. זה מה שאנו משאירים לדור הבא?
- פורסם בכל העיר, 4 מאי 2012
לדור, העולמי, הזה (והבא) תעמוד השאלה כיצד מתפטרים מאליטת הפשע הניאוקונסרבטיבית-ציונית-חייתית לפני שהיא מתפטרת גם מהלבנים (הלא-מתאימים). כשם שתקווה הוניג-פרנס אומרת בכנות מלאה ביוטיוב: "לא היינו ערוכים לחשוב" (ב 48) כך חלק מירבי באוכלוסיה אינו ערוך לחשוב גם היום. ישראל והמערב ממשיכים להדפיס את הלגיטימיות של עצמם אגב ביצוע, בו זמנית, של פשעיהם הכיבושיים. ואם אזרחי העולם מסוגלים לבלוע הריסת מדינות והחרבת עמים כתחביב האימפריה אז אנחנו בעידן נאצי, גם אם מהישבן הפרטי טרם עלה עשן.
אני תוהה האם בהגדרה "להדפיס את הלגיטימיות של עצמם אגב ביצוע" אתה מתכוון לדיקטטור שעושק את מדינתו עד כדי הון משפחתי של 70 מיליארד דולר וטובח אלפי חפים מפשע, תוך כדי שהוא טוען שהוא נלחם (לטובת מדינתו כמובן) בטרוריסטים חמושים …?
מדיניות החוץ של האימפריה היא נאצית. אין אימפריה אחרת. היא(!) הכוח והסדר הקובע בעולמינו. האימפריה מומחית בלמצוא דיקטטורים (אמיתיים או מדומים) ואז לבוא לטהר את השטח לטובת התאגידים והתעשיות שלה. לשם כך כל החיסולים כשרים. 70 מיליאד זה כסף קטן. הידעת כמה עלתה המלחמה (יותר נכון פשע המלחמה בעירק)? הידעת מה התקציב הצבאי שלה? צא מזה. איפה אתה חי?
כמו שהתייחסתי בעבר לאנשים כמו גבי אשכנזי, יובל דיסקין ומאיר דגן כקילרים חסרי רחמים, רומסי זכויות הפלסטינים ונציגי הקומפלקס ההתנחלותי-ביטחוני עלי אדמות, אני ממשיך להתיחס כך גם היום ,לצערי ברעם וחבריו מגלים לפתע שלמעשה מדובר בלמד-ווניקים אוהבי שלום, מתעבי אלימות ודוברי אמת כפייתיים.מוזר.
אתה והשמאל החום פשוט תמונת ראי של ביבי וברק. אצלם ראשי השב"כ והמוסד היו חכמים נבונים וידעים את התורה עד שפתחו את הפה ומאז הם מוקצים ואצל השמאל החום הם היו מוקצים כשהיו בתפקידיהם ומאז שפתחו את הפה הם חכמים נבונים ויודעים את התורה. אז במה אתה צבוע פחות מביבי וברק? ובענין פספוס השלום אתה צודק רק שהכתובת היא לא ישראל ומנהיגיה אלא הפלשתינים שכמו ב-1936 ב-1948 והלאה גם היום מסרבים לקבל את ישראל ורק רוצים להשמידה. כשהם ירצו יהיה שלום ולא חשוב מי יהיה מנהיג ישראל.
כאשר ה'לשעברים' שהיו מופקדים על עינוים וחיסולים –ממוקדים וגם לא– [[ מה שנקרא "בטחון אזרחי ישראל" ]] הופכים לאלו "שאיבדו את הצפון", מה אומר העם? – איך יגיב העם למנהיגיו הדוברמנים ולמסרים היומיומיים שלהם – ולמאתרגים – ארי שביט, איילה חסון, רוני דניאל ושות'? האם העם חפץ בעוד מלחמת שולל –נוראה פי כמה מקודמתה– כפי שחפצה ההנהגה שהסתבכה בפלונטר של כיבוש והתנחלויות, שכולן בלתי חוקיות?
אלה ואלה פשעו (וממשיכים לפשוע) בנו ובשכנינו. מי שהיו מופקדים על עינוים וחיסולים אינם כשירים לדמוקרטיה, ואינם כשרים להיות דוברי השלום והצדק. כולם רק 'אסא כשרים'… וכך גם חבריהם בעבר הקרוב – משחיתי האמת בשם הכיבוש – בנג'מין ניתאי-איבט ליברמן-אודי דרעק ושות'. (ואללה איך עמדתי בתנאי של ה-500 תווים… אבל אילו רציתי לנמק הייתי נופל עליהם…)
המדינה עומדת בפני הכרעה גורלית 2 הבחירות שלפניה הן רעות והיא צריכה לבחור באפשרות הרעה פחות. היא איננה ששה אלי קרב אך ניתן למומחים לבבחור . בל נשכח גם שאם המעצמות היו תוקפות את גרמניה הנאצית ערב מלחמת העולם השניה במלחמת מנע התוצאות לא היו כה טרגיות.