את תחילת יוני 1967 ביליתי בעודי יושב עם אמי ואחיותיי בשירותים בקומה התחתונה של ביתנו במוצא, במורדות ירושלים. חדר השירותים שימש לנו למקלט מאחר ובבתינו החדש לא היה מקלט, ולמרות שאבי היה מאלופי צה"ל באותה תקופה, לא ידענו מה מצפה לנו. לא עלה על דעתנו שהמלחמה שזה עתה החלה תסתיים תוך ששה ימים. איש לא העלה על דעתו שצה"ל ישמיד שלושה צבאות, יהרוג למעלה מ 15,000 חיילים ערביים (במחיר מותם של 700 חיילים ישראלים), יגדיל את שטח המדינה פי שלוש ולראשונה ביותר מאלפיים שנה יגיש לעם היהודי את השליטה בכל ארץ ישראל, כולל יהלום הכתר, ירושלים העתיקה.
בניית החומה במחנה הפליטים שועפט, מזרח ירושלים 27.12.11 (צילום: אקטיבסטילס)
היום, כאז, יש המאמינים שישראל פעלה מתוך הגנה כאשר החלה בהתקפת הפתע, ב-6 ביוני 1967 מכוון שעמדה בפני סכנת מצבאות ערבים שעמדו נכונים ומוכנים להשמיד את ישראל. אך אבי ז"ל, האלוף במיל. מתי פלד היה חבר במטכ"ל 67 והוא היה מאלה שידעו שלא כך היה. במאמר שהוא פרסם ב"מעריב", במלאת שש שנים למלחמת ששת הימים, הוא כתב: "הופתעתי לראות שנאצר החליט לעמיד את כוחותיו כל כך קרוב לכוחותינו מכוון שזה איפשר לנו לתקוף ולהשמיד אותם בכל רגע שרצינו, ולא היה איש בר דעת שלא ראה זאת". מאוחר יותר גם האלופים אריק שרון ועזר ויצמן, שגם היו באותו מטכ"ל, הודו שלא הייתה שום סכנה למדינה.
ב-1967 בדומה להיום, שני מרכזי הכח במדינה היו המטכ"ל של צה"ל והממשלה. ב-2 ביוני 1967 שני מרכזי כח אלא נפגשו ב"בור" בתל-אביב. העוינות שבה קיבלו האלופים את ראש הממשלה דאז לוי אשכול זיכתה את המפגש בשם "מרד הגנרלים." מתמלילי המפגש שמצאתי בארכיון צה"ל מתברר כי האלופים הבהירו לאשכול כי הצבא המצרי זקוק לשנה וחצי עד שנתיים כדי שיהיה מוכן למלחמה, ודרשו שירשה להם לפתוח בהתקפה מיד. אבי ז"ל אמר לראש הממשלה כי: "אנו יודעים שהצבא המצרי אינו מוכן למלחמה… הוא זקוק לשנה וחצי נוספות כדי להיות מוכן למלחמה. לדעתי הוא סמך על הססנות ממשלת ישראל. הוא עושה שאת מתוך בטחון שלא נעיז להכות בו… מגיע לנו לדעת מדוע סובלים אנו את החרפה הזו…אולי נקבל בהזדמנות זאת הסברים". לאורך כל הישיבה, כבישיבות אחרות בהן דן המטכ"ל במצב, אין תזכורת לסכנה אלא אך ורק להזדמנות להכות בצבא המצרי ולהשמידו.
בסופו של דבר, לאחר ימים מספר נכנעה הממשלה ללחץ והשאר כפי שאומרים, היסטוריה. ב-10 ביוני עם דום רעם התותחים היה אלוף אחד שראה הזדמנות שליתר ההנהגה הפוליטית והצבאית לקח עשרות שנים לזהות. במאמר שפורסם במארס 1995 משחזר חיים הנגבי את ישיבת המטכ"ל הראשונה לאחר הניצחון, ישיבה שבא אמר אבי את הדברים הבאים: "לראשונה מאז קום המדינה יש לנו הזדמנות לפתור את הבעיה הפלסטינית אחת ולתמיד. לראשונה אנו פנים אל פנים ללא מדינה ערבית בינינו ויש בידינו לתת להם להקים מדינה שתחיה בשלום לצד ישראל."
עמדתו של אבי הייתה מוכרת היטב, ובמאמר שפרסם ב"מעריב" לאחר שפרש ב-1969 הוא כתב: "מעשה זה (הקמת ישובים וסיפוח הגדה המערבית הלכה למעשה -מ.פ.) פירושו דיכוי הרצון הלאומי של ערביי פלשתינה להגיע לריבונות מדינית…אין מקום לספק שדיכוי זה של האוכלוסייה ששאיפתה לעצמאות לאומית כל כך חזקה ומוכחת, יביא בעקבותיו, בהכרח, משטר של דיכוי…במערכת יחסים כזו תושחת דמותה המוסרית של מדינת ישראל." במשך שנות חייו הוא המשיך לטעון שהמשך השליטה בגדה המערבית ורצועת עזה יהפוך את המדינה היהודית למדינת כיבוש אכזרית (ובכך הוא צדק) ויוביל בסופו של דבר למדינה דו-לאומית (גם כאן כפי שהדברים מתפתחים מסתבר שצדק). לעומת זאת, אם יורשה לפלסטינים להקים מדינה עצמאית לצד ישראל זה "יבטיח את טובתן של שתי המדינות גם יחד."
במשך 45 שנה השקיעו ממשלות ישראל מיליארדי דולרים כדי להפוך את כיבוש הגדה לבלתי הפיך ובכך הרסו כל סיכוי לממש את פתרון הסכסוך על בסיס שתי מדינות. ישאל בנתה ערים ומרכזי קניות, סללה כבישים והקימה תעשיה שלמה כדי להביא מתנחלים להתיישב בגדה, וביחד עם זאת הטילה משטר של טרור על תושביה הפלסטינים של הגדה. דיכוי העם הפלסטיני כולל בין השאר מניעת הספקת מים סדירה, מניעת גישה חופשית לאדמות, מעצרים של אלפי פעילים פוליטיים תוך הפרה בוטה של החוק הבינלאומי, החלת אין ספור חוקים וצווים המפלים את הפלסטינים לרעה וכמובן התקפות טרור ממשיות של צה"ל על אזרחים. ישראל משקיעה כמויות אדירות של משאבים לדיכויים ורדיפתם של הפלסטינים בארץ ומחוצה לה.
כיום שוב עומדות בפני ישראל שתי ברירות: להמשיך להתקיים כמדינה יהודית תוך כדי שליטה בעם הפלסטיני ושימוש בחוקים גזעניים ומשטר צבאי ברוטלי, או לעבור שנוי עמוק ומהותי שבו תהפוך ישראל למדינה דמוקרטית אמיתית בה חיים ישראלים ופלסטינים בשוויון זכויות מלא במולדתם המשותפת. יש לקוות, לטובתם של ישראלים ופלסטינים גם יחד שישראל תבחר בברירה השנייה.
- מיקו פלד הוא ישראלי שחי בסן דיאגו, ארה"ב, ספרו החדש: "The General's Son, Journey of an Israeli in Palestine" יצא לאור לא מזמן בהוצאת: Just World Books
השיטה הישראלית היתה שיטה של מכות התקפיות וקצירת דומינציה טירוריסטית-מאפיונרית.
המדיניות תמיד היתה בשלושה שלבים החוזרים חלילה – כנורמה קרימינלית מתמשכת:
1) להצטייד בכוח. 2) לשקוד על עבודת הכנה תעמולתית משובחת. 3) בשעת הכושר להפעיל אלימות.
ככה זה עובד. העתונות, המשטרה, בתי המשפט ושאר אושיות החברה – במילכוד חסר מענה הן בגלל עצמתו של ההון שלטון והן בגלל השחיקה וההשחתה התרבותית.
מה דעתך,לשלטון הנוכחי יש כוונה אמיתית לסיים בשלב כלשהו את שליטתנו ביהודה ושומרון? (מה שמכונה בפיכם "הכיבוש")
למתנחל השואל על כוונות, אין סימן שיש לשלטון הפשע הציוני הנוכחי כוונה לנרמל יחסים עם העולם המוסלמי. השלטון הזה בוחר לחיות במצב קבע של מלחמה עם העולם המוסלמי (בשיתוף ממשלות המערב). קשה לי לומר בוודאות האם החלק היהודי-ישראלי שבמשטר הזה הוא המוביל או המובל למטרה זו, יתכן שהוא דווקא זה המוביל והיוזם! כך או כך מדובר בשיתוף פעולה (כמו שאמר ביבי לאובמה: אנחנו זה אתם ואתם זה אנחנו). אז כל עוד אנו בקונטקסט הזה וויתור על שטחים – אם יהיה – יבוא רק ברמה של תכסיסנות וטקטיקה.
wishful thinking
א. מה זה מדינה יהודית לטעמך כי ישראל היא לא מדינה יהודית ולא היתה מעולם?
ב. מה זה מדינה דמוקרטית לטעמך כי ישראל היא לא מדינה דמוקרטית ולא היתה מעולם
ג. תוכן מעניין מאד שלא ידעתי ולפי דעתי אנחנו במטריקס של רדיפות כבר 5000 שנה אז באמת עוד
50 שנה זה כלום מה גם שעכשיו המשולש גרמניה פלסטינים שואה וישראל רק שפך שמן וכולם מרגישים קורבנות
צדק מתי פלד שבזבוז ההזדמנות בתום מלחמת ששת הימים היה יכול למנוע את המצב אליו הגענו היום ולחסוך קורבנות אין סוף ותסבוכת נוראית. היה כשלון עצום של ההנהגה המדינית של ישראל.
ההחלטה לצאת למלחמה לפני שמצריים תגיע למוכנות מוחלטת למלחמה הייתה צודקת ונכונה,אחרת המלחמה לא הייתה מסתיימת ב6 ימים אלא מי יודע איך.הבעייה הייתה בהנהגה המדינית.מרבית הכשלונות של ישראל לא בצבא שלה והלוחמים והמפקדים יוצאי הדופן המוכנים לכל הקרבה,אלא במדינאים הגרועים והחלשים שלה הגוררים אותנו מאסון לאסון.
לאשר. רציתי להזכירך את שלושת הלאוים של ועידת חרטום שהתקיימה ב1 לספטמבר 1967 . לא לשלום עם ישקאל. לא להכרה בישראל . לא לעריכת משא ומתן עם ישראל.. כמו כן ב 19.6.1967 קבלה ממשלת אשכול כולל שרי חירות והליברלים החלטה על נכונות לנסיגה מחצי האי סיני ומרמת הגולן על בסיס הגבול הבינלאומי וצרכי הבטחון של ישראל תמורת הסכמי שלום ופירוז סיני ורמת הגולן חופש שיט בתעלה ובמיצרים.אך התשובה היתה שלושת הלאוים של ועידת חרטום.
שלושת הלאוים של חרטום היו מן השפה אל החוץ. כבר באותה שנה קיבל חוסיין אור ירוק מנאצר לנהל עם ישראל משא ומתן לשלום תמורת הגדה (העובדות לקוחות מהביוגראפיה על חוסיין שכתב אבי שליים ממקורות רבים, ירדנים וישראלים). הוא ניהל משא ומתן ממושך עם כל ההנהגה הישראלית דאז: גולדה, דיין, אלון, ועוד. הם לא הסכימו להחזיר את הגדה תמורת שלום ודחו אותו בקש.
ישראל עשתה כמובן צימס תעמולתי גדול משלושת הלאווים של חרטום, אך מה לעשות, העובדות לא תמיד מסתדרות עם התעמולה.
את ההיסטוריה אי אפשר לשנות אך בהחלט אפשר לשכתב..
מדוע הכניס נאצר את חיליו לסיני המפורז, חסם את מיצרי טיראן וגרש את אנשי האו"ם .
מה היה תפקידם המיועד של גדודי הקומנדו המצרי שנפרסו בגדה המערבית לאחר הכפפת הצבא הירדני לפיקוד מצרי .
מה היו כוונותיו של אחמד שוקירי שדבר בתחילת יוני 67 על השלכת היהודים לים .
.
הניתוח במאמר מעניין, אבל הוא לוקה בחסר.
היה מודיעין מובהק של כוונת מלחמה. היו פעולות שהורה הנשיא נאצר, שהיוו קזיוס בלי מוצדק.
נאצר קרא מפורשות להשמדת ישראל, נוסח אחמדאינג'ד דהיום.
בסופו של דבר אכן, הכיבוש מביא אותנו לסף התהום, שהיא האופציה השניה שהוצגה במאמר.
אין חיים משותפים של פלסטיני והיהודים במולדתם המשותפת.
אין הכרה של הפלסטינית במולדתם של היהודים.
הפיתרון השני שהוצג הוא למעשה פיתרון השמדת המדינה הציונית, פיזור היהודים, אם בנועם, אם בפחות נועם, ואם באמצעות שחייה לקפריסין.
אז מה אפשר?
2 מדינות. אולי חילופי שטח ואוכלוסיה – מי שיהיה מעוניין.
מזל טוב. שיא גינס חדש.
http://www.youtube.com/watch?v=ZMKwfsKiIj4
למיקו שלום,
למיטב ידיעתי -ותקן אותי אם אני טועה – אביך השתייך לאלה במטכ"ל שלחצו להגיב במתקפה על הצבא המצרי מן הסיבה הפשוטה שכל עיכוב במתקפה יאפשר למצרים להזרים עוד ועוד כוחות לחצי האי סיני, לחזק את מערכיהם המבוצרים ובכך לגבות מחיר כבד מכוחות צה"ל.
למיטב ידיעתי – ותקן אותי אם אני טועה – אביך היה בין אלה שסבר כי במסגרת הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים חייבת המדינה הפלסטינית להיות מפורזת
מומלץ לקרוא בויקיפדיה ובאתרים נוספים על מלחמת ששת הימים. ואז יתברר שתיאורה של מיקו פלד מסולף. אני חייתי בתקופה ההיא וזוכר אני את איומי התחנות הערביות ונאומיו של נאצר להשליך אותנו לים. זוכר אני את הצבא המצרי שנכנס לסיני לא בכדי לשחק גולף. זוכר אני גם את השריון העירקי שנכנס לירדן וגם את תחילת ההפגזות של הצבא המצרי מרצועת עזה. האוירה היתה של ערב שואה והערבים לא התאמצו להסתיר זאת.
הברירה הימנית היא ברירת חיסול ישראל. אתה צודק! אין המדינה יכולה "להמשיך להתקיים תוך כדי שליטה בעם הפלסטיני ושימוש בחוקים גזעניים ומשטר צבאי ברוטלי". מגיבי הימין מעדיפים להתווכח על פרטים בהיסטוריה, במקום לנסות להבין מה אנו חייבים ללמוד ולהבין שרק בחירה במדינה "דמוקרטית אמיתית בה חיים ישראלים ופלסטינים בשוויון זכויות מלא במולדת המשותפת" תציל אותנו מכיליון.
כמו בסוריה? בעירק? בלוב? בתוניס? ברצועת עזה? בביירות? בתימן? בסודן? בניגריה? בסומליה? באירן? באפגניסטן?
סליחה שנצחנו
סליחה שסוריה של אסד ומצרים של נאצר לא הצליחו לכבוש את ישראל ואנחנו בחיים.אחרת הירדן היה זורם עד היום מהדם שהיה נשפח כאן. לדוגמית ראו את סוריה היום.בקורת על ישראל מבלי להתייחס לממשלות הברבריות שמסביב אין לה כל ערך.ממשלות מדינות אלה וגם מנהיגי הפלסטינאים תמיד השתמשו בישראל כשק חבטות לבלבל את עמיהם מי האויב האמיתי שלהם,השוכן בתוך תוכם.
דמוקרטית אמיתית בה חיים ישראלים ופלסטינים בשוויון זכויות מלא במולדת המשותפת" תציל אותנו מכיליון חחחחח ראה מה קורה במדינות שחיים שם ערבים במדינות דמוקרטיות לוב עירק אירן סוריה מצרים לבנון איך האחים הערבים חיים [הסוניים השעיים הקופטים העלאיים הנוצרים] בשוויון באחוה
שחכתה את רצח הקופטים במצרים רצח השעיים בעירק והסוניים מלחמות בלבנון בין הנוצרים למוסלמים בקיצור אתה חי בעולם של אגדות תתעורר תאר לך שהם שוחטים אחד את השני אז מה יעשו לנו "הכופרים"
הפתרון הצודק הוא שלוש מדינות לשלושה עמים: מדינת ישראל, מדינת פלסטין ומדינה לשמאלנים.