אלה המבקשים לתהות אחרי ההתפתחויות בסוריה ובמזרח התיכון בימים אלה מופנים אל הסבר מרכזי, מעין הסבר- שעמו ניתן לפענח את כל רזי האזור על תהפוכותיו. מסתבר שקיים שליט אחד בעל אופי אכזרי ביותר ואכזריותו היא המקור לצרות הפוקדות את ארצו ואת האזור. מכאן למדים שבניגוד לנשיא סוריה בשאר אסד, כלל השליטים באזור זה בתקופה שלנו אינם כה אכזריים והאכזריות אצל אסד היא תכונה נדירה, מיוחדת במינה.

הבה נבדוק רשימה של השליטים האחרים באזור, שאינם אכזריים ולא פקדה מעולם מחשבה אכזרית כלשהי אותם או את משטרם. מובארק ששלט בדיקטטורה-חנק על העם המצרי במשך ארבעים שנה במצרים לא היה אכזרי? הרודן התוניסאי, בן עלי, שדיכא ושדד את העם בתוניס ועינה את בניו הטובים ביותר, לא היה אכזרי? סאלח, שהטיל משטר דמים רצחני על תימן תוך כדי הרעבת העם ופגיעה בלתי הפיכה בילדיו, לא היה אכזרי? הנסיך של בחריין שמדכא בימים אלה את העם תוך הישענות על חיל המצב הסעודי ובצל הציר השישי האמריקאי, הוא בוודאי אדם נעים הליכות ולא אכזרי. בעבר הקרוב שלטו באזור סדאם חוסיין בעיראק, מועמר קדאפי בלוב ועוד הדומים להם. אם יש תכונה אחת המאחדת את כל השליטים בתקופה המודרנית, היא נכונותם להפעיל כוח בלתי מסויג , גם נגד אזרחיהם, אם וכאשר העריכו ששלטונם בסכנה.

אכן, אם יש תכונה מיוחדת אצל שליטי האזור, יש לחפש את מקורה בירושה הקולוניאלית ובהשפעות ישירות ועקיפות של הקולוניאליזם המורגשות עד עצם היום הזה. המשטרים שהוקמו באפוטרופסות הקולוניאליזם המערבי היו באמת אכזריים והותירו את חותמם על כל צורות החיים. ובכן, השליטים שנשארו מתחת ההשגחה האימפריאלית וגם השליטים בארצות באזור שביקשו להשתחרר משלטון זר, לא עברו, שלא באשמתם את התהליכים ההיסטוריים, בני מאות בשנים, המובילים אל משטר חוקתי ופרלמנטארי. האופי הכלכלי של ניצול האזור מנע תיעוש (והקמת מעמד פועלים רחב היקף) תוך הסתמכות על הפקת נפט כמקור לרווחי על של התאגידים הזרים ולמתן שוחד לשליטים המקומיים.

המבנה הרודני נולד והתחזק בתנאים שנקבעו על ידי המעצמות הקולוניאליות. הבעלים הקולוניאליים הם אלה דווקא ששברו את כל השיאים של אכזריות, של דיכוי רבתי ושל עוני ועינויים. גורמים אלה התקשטו בבית בערכים מוסריים וליברליים אך שלטו ביד ברזל ובאלימות חסרת מעצורים מעבר לים.

מלחמה כהמשך של הפוליטיקה

כל אדם מוכן ומזומן לגנות פעולות זוועה נגד אוכלוסיה חסרת מגן ללא קשר לזהות מבצעיהן. אך כאשר התותחים רועמים, הדיווח על הנעשה בחזית נתון בידיהם של מנגנוני תעמולה – בשני הצדדים. ובאזור שלנו דווקא המורדים בסוריה מחוברים היטב למנגנוני התעמולה של מדינות המפרץ ושל המערב.

הנכונות להסתייג מפעולות זוועה ללא קשר לזהות מבצעיהם אינה תחליף לניתוח של הכוחות הפעילים בשטח ושל מניעיהם הפוליטיים. המקור למתיחות מלחמתית ולסכנה של מלחמה כללית באזור הוא בניסיון ארה"ב ובעלי בריתה לחסום את השפעות של אביב העמים הערבי. המכה שהמערב ספג במצרים זעזעה את מערך השליטה האמריקאי שאינו מתייצב עד עצם היום הזה. נחזור ונדון בסוריה ובאסד, אך הכרחי קודם לקיים סיור באזור.

אין יציבות והאזור מדמם

מצרים: מובארק נפל, אך משטרו עדיין נאבק על קיומו. הצבא המצרי עדיין מנהל את העניינים ומסתמך על חקיקה ריאקציונית וסדרי שלטון שרירותיים. יחד עם זאת מגלה המפכה המצרית חיוניות ויכולת להתגבר על מכשול אחר מכשול. ארה"ב מתאמצת לתווך דיל בין הצבא ובין הגורמים השמרניים האיסלמים כתחליף למשטר הישן. אבל נמשך מאבק עממי רחב היקף שנועד להפר את המזימה הזו. הברית המצרית-טורקית-ישראלית שבאמצעותה ניהל המערב את האזור הפכה לערימת גרוטאות. פסקי דין תמוהים וזיופים בקלפי (כשלא פוסלים מראש את התוצאות) הם תחליף אומלל למשולש הצבאות ההוא ששלט באזור.

לוב: לוב הייתה לחזית הראשונה במהפכה נגד של המערב. היו כאלה, גם בשמאל, שסברו שיש להצדיק התערבות מערבית מסיבות הומניטאריות. הסתבר שאיומי קדאפי היו התירוץ להתערבות, ולא הסיבה. אך חשוב מזה, הבה נסתכל על לוב חודשים רבים לאחר ניצחון הכוחות האנטי קדאפיים. הקהילה הבינלאומית נתקלת בחתרנות  "ממלכתית" כאשר היא מנסה להבטיח משפט הגון לסייף אל איסלם קדאפי. גורם אנטי קדאפי מוסמך מתאר ככה את המצב בלוב: "הפרשה (של מעצר בלוב של נציגי בית המשפט הבינלאומי בהאג) מהווה תזכורת מדאיגה לקהילה הבינלאומית של התוהו ובוהו הנמשכים בלוב. גוברים הקרבות בין מיליציות מקומיות רבות עצמה. צדים והורגים את אלה החשודים בנאמנות לקדאפי. נחטפו עיתונאי חוץ ופקידי המשטר." אין צורך להוסיף שהנפט זורם ללא הפרעה. ("ניו יורק טיימס", 12 ליוני, 2012)

תימן: ארה"ב חילצה את סאלח, הדיקטטור ששלט עבורם במשך עשרות בשנים וניהל לאחרונה, לפני הדחתו "המסודרת" ממלחמת אזרחים עקובת-דם. השלטון נשמר בידי בני המשפחה שלו, אך סכסוכים בקרבם מערערים את השלטון. סאלח מחכה בצנעא מאחורי הקלעים. יש דיווחים על הצלחות גוברות של אל-קעידה. לא הוכרעה מלחמת האזרחים. דבר אחד אינו משתנה: רעב המוני הפוקד את הארץ הכפופה למעשה לערב הסעודית העשירה.

בחריין: מלך בחריין, חאמד בן עיסא אאל כליפה ממשיך לדכא את האופוזיציה השיעית המייצגת את רב העם. כפי שציינו, חיל המצב הסעודי מתגבר את המלכות. והצי האמריקאי משגיח על הנעשה מקרוב. הנפט, אגב אורחא, ממשיך לזרום.

עיראק: "הסיפור" העיראקי לא נגמר. האמריקאים נאלצים לעזוב אך המתיחות הפנימית ממשיכה. חלק רחב של הממסד ושל העם נוטה לתמוך באיראן השיעית, אך הממשל נאלץ לתמרן בין הרחוב ובין הדרישות האמריקאיות כמחיר ההתערבות בעבר וליציאה היום. יש הקובעים שהפלישה והכיבוש של ארה"ב וידידיה עלו לעם העיראקי מחיר דמים: מאות אלפים הרוגים ופליטים.

עיראק מדממת, תימן מדממת, בחריין מדממת, המצב בלוב אינו מתייצב. ושאלה נוספת: האם תעלם המהפכה המצרית שנעצרה בעיצומה? זוהי תמונה של האזור והסתירות שבו אשר משפיעות ומושפעות מהנעשה בסוריה.

מסכסוך מקומי לסכסוך אזורי

מאוד ייתכן שכוחות עממיים כנים ירדו לרחוב בסוריה לפני שנה בהשראת האירועים במצרים ובתוניס. מאוד סביר שהמניעים והתקוות שלהם היו אותנטיים. אך המתיחות האתנית הקשה בין המשטר ובין האוכלוסייה הסונית לא נולדה אתמול. המשטר הגיב תוך מידה מוכרת של פרנויה הראויה לגינוי. הרוב בקרב המורדים החליט, לאחר ויכוח פנימי מר וחריף, ובניגוד לעצות אנשים שדרשו את טובתם, לבחור במסלול המאבק המזוין. תהיה זאת תמימות להעריך שהמורדים גלשו באופן אוטומטי לכיוון של התקוממות מזוינת במקום מאבק אזרחי. המהלך הזה הושפע על ידי "ידידים" בערב הסעודי, קטאר וטורקיה. בהכרעה של הנהגת המורדים לעבור למאבק מזויין נחצה קו אדום.

בעולמנו קיימים גורמים אדירים שבכוחם להפוך סכסוך מקומי לקרדום לחפור בו. ככל שגברה המתיחות ושפיכות הדמים, ביקשו המורדים להשליך את יהבם על התערבות סמויה וגלויה של הכוחות האזוריים, כלומר על טורקיה, ערב הסעודית וקטאר. כוחות אלה לא היססו להבטיח למורדים שאם יעמדו בפרץ, בוא תבוא ההתערבות הזרה. כך הפך הסכסוך בסוריה לסכסוך אזורי בעל פוטנציאל של סכסוך עולמי. ארה"ב מבקשת לסלק את אסד כמהלך שנועד להחליש את ההשפעה האיראנית הגוברת באזור. ישראל מצטרפת לחזית האמריקאית כחלק מהמסע לתקוף במוקדם או במאוחר את איראן. רוסיה וגם סין מבינות היטב שהצלחה אמריקאית במשימה לחסל את המשטרים בסוריה ובאיראן (תוך כדי פירוק חיזבאללה מנשקו) תהיה על חשבונן. אלה האינטרסים הכלכליים והפוליטיים שמתבטאים בשלב זה במזרח התיכון. ארה"ב מנסה ליצור תחליף להשפעה המתנדנדת שלה במצרים. סין ורוסיה מבינות שהצלחה אמריקאית תפגע במעמדן באגן המזרחי של הים התיכון. כל אחד רשאי להעריך את הדברים לפי רצונו, אך מספיק ודי עם התמימות המתמקדת בתכונות האישיות של אסד.

המסרבים להפנים

הפרשנות הממסדית הרדודה מסבירה לנו מדוע כל כך הרבה ערבים מסרבים לצאת חוצץ נגד ה"רוצח אסד". סלמן מסאלחה ב"הארץ" 13.6, וארי שביט ב"הארץ", למחרת היום, באים להחכים את קוראיהם כדי שיבינו את המקור של חולשה חמורה אצל הערבים: הם, הערבים, אינם מצליחים להפנים ערכים מוסריים אוניברסאליים. מסאלחה מסביר את התופעה בהיעדר יכולת להתגבר על השבטיות. שביט צועד צעד אחד קדימה ומוקיע את האוכלוסייה הפלסטינית בישראל על "שתיקתם". אך מה אפשר לעשות, יש באוכלוסיה הערבית ובשמאל הישראלי ניתוח שונה מניתוחם של מסאלחה ושל שביט. על פי ניתוח זה, הדרישה להתערב בסוריה נועדה לעזור לישראל לקדם את מטרות המלחמה שלה. מטרות המלחמה הישראליות כלפי איראן וכלפי השטחים הכבושים משולבים במאמצי ארה"ב לקדם את האינטרסים שלה תוך כדי התערבות עקיפה, שקיימת כבר בפועל, או התערבות גלויה אם אין לה לארה"ב ברירה. השמאל העקבי בישראל ומרבית האוכלוסייה הערבית הספיקו ללמוד מקרוב מה משמעותם של ה"ערכים המוסריים האוניברסאליים" שעליהם להפנים. שביט, אלוף ההיסטריה נגד איראן, מבקש להזהיר את האוכלוסייה הערבית בארץ שחובתה ליישר קו עם ממשלת ביבי-ברק במבחן נאמנות חדש. אך הפלסטינים ואלה התומכים במאבקם על זכויותיהם מכירים היטב את המשמעות האמיתית של הגרסה הישראלית-מערבית של ערכים מוסריים אוניברסאליים. הפלסטינים ולא רק הם הבינו היטב את שם המשחק הזה: מדובר במילים יפות וסיסמאות ריקות מתוכן שתפקידיהן להסוות את המהלכים של ארצות המערב לקראת תוקפנות ומלחמה.

מאחר שאנו בשמאל לוקים במיוחד בהפנמת ערכי המערב האימפריאלי, רצוי שנתגבר על החיסרון הזה. ודווקא בעניין זה יש לנו מזל. מסתבר שישנו מקום חדש שבו ערבים ובתוכם פלסטינים וגם אנשי שמאל יכולים ללמוד כיצד להפנים את הערכים המוסריים והאוניברסאליים החסרים לנו. לא מזמן הוקם בקטאר מרכז ערבי למחקר ולימודי מדיניות, וברשימת חוקריו מוצאים אנו את עזמי בשארה. ויקיפדיה מעיר שהמרכז הטוען שהוא מוסד עצמאי, מחובר באופן משפטי וכספי לשירות הממלכתי הקטארי. מקור אחד ממן את  המורדים בסוריה ואת המכון המחקר החדש שמתמחה בהפצת ערכים מוסריים והומניטאריים – בגרסתם הישראלית-מערבית. תוך כדי כך מעלה ארי שביט את עזמי בשארה הנמנה על צוות של המכון ההוא, על נס על כך שהוא מנהל קרב אמיץ ואינטנסיבי נגד אסד באל ג'זירה. ויש לשאול מתי ואיך גילה עזמי בשארה את אופיו האכזרי של בשאר אסד?

Share on Facebook