הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 ביוני, 2012 28 תגובות

צלילים צורמים

ריכרד וגנר הוא מלחין גרמני (1813- 1883) ידוע שתרומתו הייתה בעיקר בתחום האופראי. מאז 1876 מתקיים בכל שנה פסטיבל וגנר בעיר הבווארית ביירוית.  זהו אירוע מליגת העל שכל המי ומי בפוליטיקה, בתרבות ובאמנות הגרמנית לוקחים בו חלק.

wagnerרנוואר מצייר את וגנר

וגנר, בצד היותו מלחין נערץ, היה גם אנטישמי. ב-1869 פירסם חוברת "היהודים במוסיקה" ושם טען שהיהודים מסוגלים רק ל"מוסיקה רדודה מלאכותית  שיש בה סימנים של מוסיקה דתית הניזונה מהפולחן היהודי בבית הכנסת, המחקה באופן שטחי את המוסיקה האמיתית ששורשיה ברוח האמיתית של הפולק (העם)". בסוף מאמרו כותב וגנר: "ישנה רק דרך אחת לגאול את היהודים מהקללה הנוראה הרובצת עליהם — Der Untergang" (דהיינו, שקיעתם או הסתלקותם)".(לקוח מויקיפדיה). וגנר צידד בהיטמעות היהודים אל תוך התרבות הגרמנית, כך שהשפעתם ה"זרה" תיפסק. אף על פי כן היו לו חברים יהודים, כמו המנצח הרמן לוי, יהודי דתי.

וגנר ראה ביהודים גורם זר ותלוש,  ובכך הקדים במספר שנים כמה תיאורטיקנים של התנועה הציונית שדיברו במושגים דומים על "היהודים הגלותיים", רק המסקנות היו שונות. זה הציע הטמעה ואלה הציעו התנתקות ופרישה מהגלות לעבר עצמאות לאומית.

האנטישמיות של וגנר הפכה אותו לגיבור תרבות של המשטר הנאצי. הקנצלר אדולף היטלר היה כמובן אורח כבוד בפסטיבל ביירוית.

מעמדו המיוחד בתרבות המשטר הנאצי הפכו אותו עבור רבים בישראל לסמל שיש להחרימו. ואכן, יצירות של וגנר לא הושמעו על ידי תזמורות ישראליות. ניסיון של הפסנתרן והמנצח דניאל בירנבוים לנגן קטע של וגנר עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, נתקל בקריאות בוז של הקהל וארגוני ניצולי השואה יצאו נגדו.

הזמן עושה את שלו והעוינות כלפי וגנר פחתה במידה רבה. בישראל יש חוג או עמותה של מעריצי וגנר שסבורים כי יש להפריד בין וגנר הפוליטיקאי ווגנר המלחין, שלדידם הוא ענק מוסיקה. אחד מאותם תומכי וגנר שכר אולם באוניברסיטת תל אביב לערב שיוקדש כולו ליצירות וגנר. העניין פורסם בעיתונות, ארגון ניצולי השואה יצא בהודעה נגד הקונצרט המתוכנן, ולא עברו מספר שעות ונשיא אוניברסיטת תל אביב הודיע על ביטול השכרת האולם, בנימוק שלא ידע כי מדובר בקונצרט של יצירות וגנר.

החרם על ריכרד וגנר נראה בעיני מעט אנכרוניסטי ביודעי שמנגנים בישראל יצירות של מלחינים ששיתפו פעולה עם הנאצים, כמו ריכרד שטראוס שבשנים 1933 -1935 שימש כ"נשיא לשכת המוסיקה של הרייך".  ריכרד וגנר, ראוי להוסיף, מת לפני שהיטלר נולד. הוא לא אחראי למעמדו הרם בתקופה הנאצית.  הוא היה איש של ניגודים: אנטישמי שהיו לו חברים יהודים, פציפיסט שתמך בהיטמעותם של היהודים לתוך התרבות הגרמנית. הרחק מהעמדות של הנאצים.

יחד עם זאת הייתי מוכן לגלות הבנה עם העמדה של ניצולי שואה שעומדים על כך שהחרם על וגננר יימשך, אילו הייתה להם עמדה עקבית נגד מתן כיבודים לגזענים בישראל. אולם במדינה המעלה על נס ומקיימת יום זיכרון רשמי לגזענים כמו השר והגנרל לשעבר רחבעם זאבי שתמך בטרנספר לערבים,  מדינה ששר הפנים שלה, אלי ישי, מנצח על גירוש מביש של מבקשי מקלט ומעליל עלילות בנוסח קו קלוקס קלן על שחורים מאפריקה, מדינה שרוצח המונים כמו ברוך גולדשטיין זוכה לאחוזת קבר המהווה אתר עלייה לרגל, מדינה בה פעיל ימני, אב"א אחימאיר, שכתב בשעתו טור "מיומנו של פשיסטן", גילה אהדה לפשיזם ומנהיגיו, כתב לקראת ביקורו של ז'בוטינסקי בא"י "עם ביקורו של הדוצ'ה שלנו", "במאמר נוסף הכיל דברי חיוב על תנועות לאומיות באירופה ומנהיגיהן כגון יוזף פילסודסקי, בניטו מוסוליני, מוסטפא כמאל אטאטורק ואדולף היטלר – כמובן עד שנודעו תכניותיו האנטישמיות", (ויקיפדיה) זוכה שרחובות ייקראו על שמו בערים שונות בישראל, מדינה כזו יכולה לעכל ללא קושי מלחין כמו ריכרד וגנר.


שטיפת מוח

אתר החדשות הגדול בישראל YNET פרסם לאחרונה ידיעה מלווה בתמונות על מסיבת סיום ל גן ילדים בעזה.  הילדים הולבשו מדים, צוידו בכלי נשק מעץ ופלסטיק, הצטלמו על רקע מסגד אל אקצה והתחייבו להילחם באויב הציוני. הם נשבעים להיות חיילים בשרות הג'יהאד. אחד הילדים הצהיר כי הוא רוצה להתפוצץ באוטובוס של הציונים וילד אחר שאביו נהרג מטילים שישראל המטירה על עזה, אמר כי כשיהיה גדול יטיל על ישראל פצצות כמו שזו הטילה על עזה.

זוהי כמובן שטיפת מוח מסוכנת ומצערת שבוודאי לא תרבה שלום במזרח התיכון. גידול ילדים בצל פולחן המוות אופייני למשטרים המשלבים רודנות עם פונדמנטליזם דתי. במדינה דמוקרטית, או כזו עם יומרה דמוקרטית,  חינוך כזה, מה עוד בגן ילדים, לא יעלה על הדעת.

לא יעלה על הדעת? זה סימן שלא ביקרתם ולא התחנכתם במדינה שיש לה יומרה, חצופה לטעמי, להיותה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, "וילה בג'ונגל" כהגדרת שר הביטחון אהוד ברק.

הנה סיפור מהחיים: לפני 30 שנים היה בני בגן טרום חובה (גילאי שלוש). ביום הזיכרון ”לחללי מערכות ישראל", גררה הגננת את הילדים למחנה צבאי "לראות את החיילים הגיבורים שלנו". הביקור גרם לעימות עם הגננת. בגיל שלוש, אמרתי לה, זה הזמן להתחיל בחינוך לצבאיות, החייל כמודל לחיקוי? צריך לקחת ממך את הרישיון, אמרתי בכעס רב.

לפני מספר ימים קראתי ב"הארץ" מאמר בו הכותב מתלונן על אותה תופעה בגן של בתו, או שמא היה זה בנו –הצבא כמודל של הזדהות. עברו שלושים שנים ולא רק שהמצב לא השתנה, הוא נעשה גרוע יותר בממשלה הנוכחית. ההכשרה הנפשית והרוחנית להתגייס לצבא מתחילה בגן הילדים וממשיכה לכל אורך שדרת החינוך. קצינים  בכירים מבקרים בבתי ספר לשיחות מוטיבציה עם תלמידים לפני גיוס. גם צוות המורים  מצווה (צ' בקובוץ) על ידי משרד החינוך להיפגש עם קציני צבא בכירים על מנת לחנך את המחנכים לשמש כזרוע מוארכת של הצבא בבית הספר. ובל נשכח את הגדנ"ע שמארח מחזורים של תלמידי תיכון לקבלת הכשרה צבאית ראשונית. במלים אחרות, בכל הקשור לפולחן המוות והנכונות למות למען אתרים דתיים כמו הכותל או מערת המכפלה, ישראל לא רחוקה מערכות החינוך שמפיקות תנועות החמאס והג'יהאד האיסלאמי.


על מה ולמה קיבל את המדליה

הנשיא שמעון פרס קיבל את מדלית החירות האמריקאית מידי נשיא ארה"ב ברק אובמה. זהו האות האזרחי הגבוה ביותר שנשיא ארה"ב יכול להעניק. הטקס היה חגיגי, וכל המי ומי בוושינגטון השתתפו בו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ברך את פרס ואמר כי מדליית החירות היא גם למדינת ישראל. משהו מהכבוד הרב לפרס זלג גם אליי.  לפי נתניהו החלק שלי במדליה הוא אחד חלקי שבעה מיליון, והדבר כמעט ממלא את ליבי גאווה רבה. נשיא המעצמה הגדולה בעולם עושה כבוד לנשיא של המדינה בה אני אזרח, ליבו של מי לא יתרונן?

בכל זאת, שאלה קטנה מציקה לי בכל העסק הזה של מדליית החירות. על מה ולמה קיבל "שמעון" (כך "ברק") את המדליה?

אובמה הציג את פרס כאיש של שלום וחזון. מתי היה כזה? הוא היה סנדק המפעל הארור של ההתנחלויות, הוא נטע את העץ הראשון בהתנחלות עפרה, הוא היה שותף בוועדת השרים לענייני התיישבות שהחליטה על רכישת קרקעות להקמת ההתנחלות אריאל. הוא יזם מלחמות ומבצעים צבאיים. הוא נמנה עם יוזמי חימושה הגרעיני של ישראל ובכך הכניס את המזרח התיכון למרוץ חימוש גרעיני. הוא בין האחראים לכך שישראל הפכה ליצואן נשק למשטרי  עריצות , הוא נמנה עם הבכירים ששללו ושוללים את חירותם של מיליוני בני העם הפלסטיני באמצעות זיבול, השקיה ודישון  משטר הכיבוש והאפרטהייד שישראל הקימה בשטחים הכבושים. אם פרס מצליח עם רקורד כזה לקבל מדליית חירות, אז האיש הוא גאון בהולכת שולל.


מצפצף על העולם

בשאר אסד ממשיך לטבוח בבני עמו. המדינות היותר נאורות מגנות, מחפשות דרכי ענישה והתערבות, אבל אלו נמנעות כל עוד הממשל הסורי נהנה מתמיכת מעצמה אחת לפחות.  עם תמיכה של שתי מעצמות, סין ורוסיה, והצבא עדיין עימו, יכול בשאר אסד לצפצף על העולם ולהמשיך בפשעיו. מההיבט הזה ישראל היא דוגמה מנצחת. על אף אין ספור גינויים כמעט מכל מדינות העולם בכל הקשור לכיבוש והקמת ההתנחלויות, כולל החלטות מועצת הביטחון, ממשלות ישראל צפצפו ומצפצפות על העולם משום שעומדת להן תמיכתה של ארה"ב.

על מנת שהקהילה הבינלאומית תוכל לפעול נגד מדינות פושעות, בהנחה שיש רצון כזה, אחד התנאים הבסיסיים הוא, שמאחורי הפושעים לא עומדת מעצמה.


שוברים שתיקה

זה עתה יצא לאור הספר "כיבוש השטחים" מטעם הארגון "שוברים שתיקה".  ב- 347 עמודי הספר מופיעים עדויותיהם של 183 חיילים על היום יום של הכיבוש ללא השפה המכובסת של דובר הצבא. העדויות מתפרשות על עשר שנים 2000 – 2010. התמונה הנחשפת היא נוראה.  הנה רק דוגמית, ולא החמורה ביותר: יחידות הצבא נכנסות מעת לעת לכפרים ללא קשר לאירוע כלשהו אלא להראות נוכחות. החיילים פורצים באמצע הלילה לבתים, מעירים את כל בני הבית, הילדים רועדים ומרוב פחד משתינים על לבושם, הדיבור אל הזקנים הוא גס.  מרכזים אותם בחדר אחד ואז מתחילה מלאכת   "החיפוש". הופכים את כל הבית, שוברים את הרהיטים, את מכשירי החשמל, לא נמנעים מביזה, בעיקר כסך מזומן, ועוזבים את הבית. פעולות כאלה עושים כמעט מדי לילה. מה התכלית של פשיטות אלה? לזרוע אימה ופחד משיב אחד החיילים. זו ההגדרה הקלאסית של טרור. לכן צבא הישראלי בשטחים הכבושים הוא צבא טרור.

ליד צבא הכיבוש פועלת מיליציה חמושה של המתנחלים, גרסה ישראלית של בריוני השביחה, שבחסות צבא הכיבוש יורים על פלסטינים, פוצעים והורגים בהם, מכים אותם בנבוטים, שורפים את מסגדיהם ושדותיהם, עוקרים את עצי הזית שלהם, עורכים פוגרומים, מחבלים ברכוש כמו רכב ודודי שמש וגונבים את אדמתם.  השביחה הישראלית, עוד לא הגיעה לדרגות האכזריות של השביחה הסורית, אבל היא בכיוון, היא תמנון שזרועותיו מתפרסות למשרדי הממשלה, הפיקוד הצבאי ויש להם גם נציגות בכנסת. גם בתי המשפט נוהגים בהם ביד רכה.

במקום לנסוע לחברון לבקר קברים במערת המכפלה, עדיף שתלמידי התיכון ילמדו א הספר בשעורי אזרחות.


הזמיר ביקרה בפירנצה

הזמרת הנפלאה אחינועם ניני הופיעה לאחרונה בקונצרט בפירנצה. בתי שנכחה בהופעה ספרה על קבוצה של פלסטינים או תומכיהם שהניפו דגלי פלסטין והחלו להפריע. אחינועם הגיבה בחוכמה וברגישות: שלום לאחי הפלסטינים והישראלים, הבה נעשה שלום כבר כאן. הקבוצה הפלסטינית קיפלה את הדגלים וההפרעות פסקו. עצתי לאחי הפלסטינים ותומכיהם לא לפעול על אוטומט אלא ללמוד את המציאות הישראלית. אחינועם ניני נושאת עימה את ענף הזית לכל מקום על פני כדור הארץ. לקונצרטים שלה רצוי לבוא חמושים בענפי זית ולשיר בקול צלול WE SHALL OVERCOME שיר אותו שמעתי לראשונה מפיט סיגר הגדול.


הידד לסרבן

יניב מזור, מורה דרך בן 31 מירושלים, רס״ל בשיריון במילואים, יושב בכלא הצבאי בגין סירובו לשרת "בצבא שהפעילות המרכזית שלו היום היא לתחזק את משטר הכיבוש על מיליוני אנשים בגדה ובעזה"  כדבריו המדויקים. במציאות הישראלית היום זו גבורה אמיתית לסרב לשרת את מנגנון הדיכוי. יישר כוח.

תגובות
נושאים: מאמרים

28 תגובות

  1. דרור מרמת גן הגיב:

    רק במדינה היהודית החולה והמתפוררת,פירסום דברי תמיכה בעבריין היא פעילות לגיטימית שאין עונש בצידה.

    ככה זה תחת המשטר הפאשיסטי הציוני "היום זו גבורה אמיתית לסרב לשרת את מנגנון הדיכוי. יישר כוח".

  2. דרור בל"ד הגיב:

    מי אני שאתן עצות אבל עצתי לאחי הפלסטינים ותומכיהם כן לפעול על אוטומט ו"להפריע" לכל ישראלי. תגובתה של אחינועם ניני ראוי שתיאמר ע"י כל ישראלי כתנאי להפסקת ה"הפרעה". לדעתי זו אחת ממטרות ה"הפרעה". חשוב לגרום גם לאחרים לנהוג כמותה אך במקום לשבח אותה יש לגנות את אלה המתעלמים מה"הפרעה", ואלה הרוב המכריע.

  3. ע"ש הגיב:

    לצערי כל מילה – אמת.

  4. ק.א. הגיב:

    התמונה בה עונד אובמה את המדליה על צווארו של פרס תזכר בספרי ההיסטוריה כסמל של רקבון עילאי בלתי נתפס. הרווח (של כמה מילים) שהושאר בין המילה 'פרס' למילה 'סנדק' מיותר.

  5. דני הגיב:

    יש תחושה לא נעימה של קטנוניות בקריאת המאמר … "אם ישראל היא מדינה גזענית, למה שלא תאמץ את וגנר לחיקה", "אם ישראל כובשת בשטחים בחסות אר"הב, למה שאסד לא יטבח בעמו בחסות הרוסינים", ועוד ועוד. אנשי רוח אמיתיים מתאפיינים בזה שליבם נמצא במקום הנכון, מילותיהם – גם שהן ביקורת, מגיעות ממקום של ענווה וצניעות, וכך יהיו מודל חיקוי להמונים … אנשי רווח לעומתם מתאפיינים בקטנוניות פופוליסטית צרת אופקים. נקודה למחשבה.

  6. לא בטעות הגיב:

    היחסים בין ישראל לארה"ב כל כולם מבוססים על צביעות לכן אין ראוי יותר מפרס לקבל את המדליה. מדלית הצביעות לצבוע הגדול מכולם

  7. רמי מתנחל הגיב:

    בעניין הביזה, רובם של החיילים המסורתיים/דתיים לא נוגע בביזה, הסוג הבוזז נפל על חינוך ומגזר שאתם אמונים עליו, ללא הריחוק וההתנשאות מצידכם כלפי החלק הזה, המשימה הייתה עוברת בהצלחה. הסיבות הברורות הם מהמסורת, ראה ספר יהושע במעשה עכן וחז"ל טענו שאסור להתעלל, מסיבות של שלום עם הגויים (העולם), שכן האויב יזכור לרחוק את העניין שלא חמלתה עליו ברגעי הששפלתו ובהוספת רוע מיותר, הזקת בבחינת כול המוסיף גורע. זה כולל סייגים של אונס ואלימות יתירה, בנוגע לאחינועם ניני אני אוהב את המוזיקה הנהדרת שלה למרות דעותיה

    • שירה הגיב:

      זו נקודה מעניינת מה שאתה אומר ושווה לפתוח עליה דיון או לעשות מחקר רציני. אני מכירה 2 בחורים דתיים לאומיים, אחד גר בהתנחלות, בחור אחד אומר: אני לא רוצה לאבד את א"י, אני הולך להצביע למפלגה דתית שהמצע שלה זה לתת אזרחות לפלסטינים. השני אומר: הם בטוח יהודים ויש רבנים שיפסקו שאפשר לגייר אותם. אני לא בטוחה שהטיעונים שלהם "הומניים", אבל יחסית לגזענות נטו ולרצחנות במסווה של הגנה עצמית, הפתרונות האלו הם הכי נאורים שעד עכשיו שמעתי מהצד הימני של המפה.

  8. עמי כהן הגיב:

    וגנר לא היה "סתם" אנטישמי. אם היינו מחרימים כל אנטישמי היינו צריכים להחרים גם את שופן,ג'ורג' ברנרד שואו ואולי גם את מרקס בכבודו ובעצמו.
    וגנר היה ממבשרי הנאציזם וגיבורו התרבותי הגדול. להשוואת בינו לבין אב"א אחימאיר (הבעייתי בפני עצמו) או להשוות את קבלת וגנר באופן רשמי להערצה של גורמי שוליים לגולדשטיין (תוך התעלמות מהיחס החמור אליו ואל דומיו מצד רוב הציבור ומצד המימסד הישראלי-כולל שימוש בנשק של מעצרים מנהליים וכו')מהווה עילבון לאינטליגנציה.

  9. אשר פרוליך הגיב:

    גדעון ספירו לא יכול להתאפק ובכל הזדמנות,גם כשמדברים על מוזיקה,ועל האנטישמיות של וגנר והערצתם של הנאצים אליו,לנצל את ההזדמנות כדי לדבר על הגזענים בישראל(עוד פעם ההקבלה של הנאזים הגרמנים עם הגזענים בישראל).ובכל זאת,מר ספירו,השוואות והקבלות כאלה פסולות!
    מותר לך לגנות את הגזענים שיש בישראל,ויש כאלה,אבל הם רחוקים מ1000 סיבות לנאצים בגרמניה.אם תהיה ישר עם עצמך,תבין את ההבדלים.אדורנו הסביר את זה היטב.אין דוגמה לנאציזם ולשואה,וכל השוואה אתה זה פשע נגד זכרון הקורבנות והדורות שאחריהן.

    • הפשע נגד זכרון הקרבנות הגיב:

      הוא השימוש שעושים בשואה כדי להצדיק את הגזענות הציונית.

      הביצה שעליו צומחת הגזענות – הקולוניאליזם, משותפת לנאצים ולגזענים האחרים כולם באותו מסלול אם כי לא כולם הגיעו לאותה מדרגה.

      כדי להציב תמרור אדום בוהק ההשוואה בין גזענות מכל סוג לנאציזם היא נדרשת לא רק מתבקשת .

  10. amit הגיב:

    אתה מתפלא על המדליה שקיבל פרס?
    אני עד היום לא מבין על מה רובמה קיבל פרס נובל לשלום.
    רק בישראל יש עשרות לדעתי שעשו למען השלום יותר ממנו.
    גם אני נתקלתי בפלסטינים שעצם העובדה שאני ישראלי הופכת אותי מבחינתם לפשיסט וכובש.
    יש קיצונים בכל צד.

  11. מי מצפצף על העולם יותר ומשתין בקשת על כולנו הגיב:

    האם זה משטרו של בשאר אסד, או זה של ברק אובמה? מי עוסק בבחירת האתרים שעליהם הוא מתיר לשלוח Predators רצחניים, ולהרוג גם אזרחים, ביודעו שששום נשיא לא בוש או צ'ייני ניתן להעמיד לדין. ולא שכחנו גם את ולדימיר פוטין ומלחמתו הרצחנית בצ'צ'ניה. ושאלה אחרונה: על מה הנשיאים פוטין ואובמה הסכימו במקסיקו? נקווה שלא על הזכות להמשיך לתמוך בדמוקרטיה רצחנית ובכיבוש או חיסול של עמה של פלסטין, או על הזכות לפתוח במלחמה נוראה, כפי שדורש רמטכ"ך לשעבר וסגן רה"מ BB K – בוגי יעלון.

  12. שום בצל הגיב:

    הביקורת מזמן אינה ביקורת – אלא עלילת דם של ממש.
    מערכת החינוך הישראלית נראית אנטי ממסדית בהשוואה לזו פלסטינית המעודדת פיגועי התאבדות ורצח יהודים מהגיל הרך. אף שלא חסרת שטנה בצד הימני הקיצוני, הרי שהשטנה הפלסטינית עולה עליה בכל קטגוריה, ולא בנקודות. השוואת השביחה לכנופיות המתנחלים דומה להשוואת ה-SS להפגנות בילעין.
    גם על "שוברים שתיקה" יש לראות בספקנות לאור המימון הזר והאינטרסנטי עד מאוד בהאדרת האירועים בהרבה מעבר למציאות. אבל מה יש לומר, מאחד שלא מוצא פסול בלקלס את פרס למרות פועלו להסכם אוסלו ולהסכם עם הפלסטינים (כאילו עראפאת היה צדיק…), אי אפשר לדרוש הרבה….

    בריאות טובה

  13. גדעון ספירו הגיב:

    לאשר,
    בסוגיית ההשוואה לנאצים כתבתי עשרות פעמים מדוע זה מותר. אחזור על עיקרי הדברים: בסוגייה זו יש שתי אסכולות: זו של ממשלת ישראל, יד ושם והתנועה הציונית, שאומרים : אסור להשוות -כי זה יחיד ומיוחד, או כפי שאמר סופר השואה ק. צטניק במשפט אייכמן, זו הייתה פלנטה אחרת. ויש אסכולה אחרת שאומרת שלא רק מותר, משום כשמדובר בגזענות, מה עוד אצל יהודים, חשוב להשוות כי יש קווי מתאר משותפים לכל הגזענויות. לא צריך לחכות עד שישראל תקים את אושוויץ שלה, כי אז זה יהיה מאוחר.גם גרמניה לא החלה עם אושוויץ אלא עם חוקי גזע

  14. גדעון ספירו הגיב:

    לאשר (המשך):גירוש של אזרחי מדינות אחרות ומחנות מעצר וריכוז. השואה לא התרחשה בפלנטה אחרת, אלא בעמק הבכא של עולמנו. זה לא היה מאורע חוץ היסטורי,אלא אלא חלק מההיסטוריה האנושית, ומי שלא יפיק את הלקחים עומד בפני הסכנה לחזור על הפשעים. ישראל נתונה עתה בשלב המקביל מבחינות רבות לשלהי רפובליקת וימאר לפני שזו נהפכה בבחירות לרייך השלישי. הימין הישראלי מכין עתה את התשתית החוקית לרודנות פשיסטית ישראלית, ואני שייך לאלה שמנסים בכוחם הדל לעצור את הרכבת שתחנתה הסופית עלולה להיות המדינה הנאצית הישראלית.

  15. עוד על עונדי המדליות ומקבליהן הגיב:

    השופט העליון ברק אובמה לקח חופשה מפסיקת דין מוות במל"ט, וענד מדליה על צווארו של פרס. לא עבר שבוע וזה ענד מדליה לצווארו של הנרי קיסינג'ר. יד פושעת רוחצת יד נפשעת… נראה שהזכות למתן מדליה אדומה כדם – או ענידתה לפושע שמורה לראשי הפשע העולמי המאורגן.
    על פשעיו של Henry K מדברים עוד בוויטנאם ובצ'ילה. זה לא מפריע לנשיא הכיבוש הקטן לחלק מדליון ספוג דם לקולגה האחראי לטבח של מליונים… לכן אמתין בציפיה לראות איך שמעון פרסקי עונד מדליון רווי דם לדיק צ'ייני, לבוש, ולדונלד רמספלד על פשעי עיראק.

  16. אשר פרוליך הגיב:

    זה לא שלא צריך לבקר את פרס,וזה לא שלא צריך להפריד בין אומנות לאידאולוגיה(כמו בין טירוף ליצירתיות)או שלא צריך לבקר תופעות של גזענות בישראל ועוד תופעות שליליות בישראל,אבל
    למה ההתנפלות ה"מיוחדת",ה"אחריות "היוצאת דופן וחריגה של ישראל מול כול אומות אחרות בעולם,כאילו ישראל חייבת להיות לא רק "אור לגויים" אלא זו ללא חטה או פגם?אין משהוא חולני בדרישה זו?,במיוחד כשמגיעה מיהודים וישראלים?אולי בכך מסתתרת שינאה עצמית,הצד ההפוך הדו-פרצופית ,של אותה מטבע ישנה של האנטישמיות?

    • "שנאה עצמית" הגיב:

      היו גם גרמנים "שונאי עצמם" או ששם זה היה בסדר?

    • דני הגיב:

      קצת קטנוני, לא? זה כמו גנב שנתפס על חם ולהגנתו אומר "כולם גונבים, למה תפסתם רק אותי"? … ביקורת היא דבר חשוב, ומדרבן להתנהגות ראוייה. אתה מדבר על ביקורת בונה מול ביקורת הורסת … ובלי קשר, יצא לי לחיות אי-אילו שנים בארצות המערב … ואלימות בינאשית (מילולית ופיזית), חוסר כבוד לזולת, חוסר פרגון וחמלה – כמו שיש בישראל – לא ראיתי בשום מקום בו חייתי. בזה אנחנו לדעתי חושך-לגויים.

  17. רק שואל הגיב:

    מי מפרנס אותכם?

  18. אשר פרוליך הגיב:

    לגדעון: בנושא השוואת הנאציזם העמדות לא רק של ממשלת ישראל "והציונים" (שוב הציונים אצלך בכל חור?).מציע לך לקרוא את אדורנו וארנדט שלא היו ציונים בכלל.תופעת הנצאיזם הינה יוצאת דופן מכמה סיבות:זו לא הייתה "רק" גזענות.הייתה פילוסופיה,טכנולוגיה,שיטה,מדע,תעשייה,הרוע האנושי האולטימטיבי.רק טיפה בים:אונייה נאצית שלקחה את כל יהודי רודוס למחנות השמדה עצרה במיוחד באי קטן בדודקנס לאסוף יהודי אחד (ויחידי)שהתגורר באותו אי.כל השוואה של הנאציזם לכל רוע אחר,פסולה היא.מציע לך לקרוא את אדורנו ואחרים בנושא.

    • רונן הגיב:

      אשר פרוליך –

      באמת נראה לך שלא היו עוד מקרים בהיסטוריה של רצח עם מאורגן ו\או טוטאלי ?

      ברואדנה נטבחו מיליון אנשים בחודש.
      דארפור, קמבודיה, ברית המועצות ?
      השואה ייחודית מול הפשעים האלה ?
      למה ?
      הם לא היו מאורגנים, טוטאלים ? לא הייתה מאחוריהם אידאולוגיה ?

      • דני הגיב:

        מה ש "ייחודי" בשואה הוא שהיא בוצעה ע"י עם שאסתטיקה ותרבות פעמו בעורקיו במשך מאות שנים. אם זה משוררים רומנטיים כרילקה, סופרים אגדיים כגתה – שהיו גיבורי תרבות של אותה אומה. השבר האדיר בשואה הוא לא רק "כמה נרצחו" או "איך נרצחו", אלא בעיקר "מי רצח", והתובנה שאמנות/אסטתיקה/אקדמיה/לאכול דג עם המזלג הנכון, לא יכלו למנוע את ההתנהגות הברברית ביותר שהופגנה ע"י בני אדם. זה, עבורנו, אנשי "המערב" זו סטירת לחי שלא מפסיקה לצלצל.

        • שירה הגיב:

          כל רצח בסדר גודל כזה בגלל דת, גזע או רצון לכיבוש שטחים (הפעם דיברתי על אוסטרליה ודרום אמריקה) יש לו את "הייחודיות" שלו. אני דווקא לא משתוממת על כך שהרציחות הגיעו מעם "תרבותי". להפך. גם בחיים אני רואה יותר אנושיות אצל אנשים פשוטים מאשר אצל המשכילים, שלהוציא מיעוטים יודעים רק לדבר יפה. אז בגלל זה יש לך היידגר מצד אחד ויש לך חנה ארדנט מצד שני ורק מההשכלה עצמה לא תוכל לדעת מי יהיה חיה ומי יהיה בן אדם.

  19. שירה הגיב:

    אם ישימו לרוב האנשים כתר על הראש, הם יגידו: אני מלך!
    זה מזכיר לי משהו הפוך לגמרי: איילת זורר בראשית דרכה. קשרו לה כתרים מכתרים והיא בתגובה ברחה לניו יורק ללימודים. כשהיא חזרה ראיינו אותה ושאלו אותה איך לקחת כזה סיכון שאת כ"כ פופולרית ובמקום לעלות על הגל את בורחת? אז היא ענתה: כי אני לא הבנתי מה רוצים ממני, מה כבר עשיתי שמגיע לי את כל זה ורציתי ללמוד עוד, לא יכולתי לתפוס שכ"כ מהר מגיעה לי הערצה כזאת. הנה לכם תגלית: מאישיות רקובה אי אפשר לברוח, גם לא עם כתר על הראש.

  20. אשר פרוליך הגיב:

    לרונן
    היו ואיך היו מעשים של רצח עם. אבל לא תעשייה מדעית ומסודרת ,שיטתית ואבסולוטית,עד לפרט האחרון ועד לאחרון הקורבנות כמו שהיה בשואה.ובנוסף,בארגון ויוזמה של המדינה ה"תרבותית" והתעשיתית ביותר,התרבותית ביותר מכולן.האם אתה יודע שבשנות ה20 וה30 בגרמניה המפלגה הקומוניסטית מנתה כ8 מליון חברים והסוצאיליסטית כ6 מליון ויותר.מה קרה עם כל המיליונים ה"שמאלנים" דאז בזמן היטלר? איכן נעלמו?(לא רצחו אותם !,פשוט,"החליפו עור.השואה לא עוד רצח עם,היא תופעה ייחודית ועל כך גם נכתב רבות שכדאי לקרוא ולחקור.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים