מנהיג המפלגה השמרנית ביוון, אנטוניס סמאראס – יו"ר "הדמוקרטיה החדשה", הרכיב קואליציה ממשלתית, אחרי שהגוש התומך בהמשך המדיניות הניאו-ליברלית מבית מדרשה של קנצרלית גרמניה, אנגלה מרקל, הצליח לזכות ברוב הקולות בבחירות החוזרות שנערכו בשבוע שעבר.
מספירת הקולות עולה כי "הדמוקרטיה החדשה" הגיעה ראשונה עם 29.7 אחוז, ומיד אחריה מפלגת השמאל הרדיקלי סיריזה עם 27 אחוז. הסוציאליסטים קיבלו 12 אחוזי תמיכה. לפי התוצאות, לגוש התומך בתוכנית החילוץ יש רוב של 162 מתוך 300 מושבי הפרלמנט. הקומוניסטים זכו ל-4.5% מקולות הבוחרים, לעומת 8.5% בבחירות שנערכו בחודש שעבר. השמאל הדמוקרטי, פילוג מסיריזה, זכה ל-6% מהקולות, בדומה לבחירות הקודמות והצטרף יחד עם הסוציאליסטים לממשלה הניאו-ליברלית בראשות השמרנים. מתוצאות הבחירות עולה כי גוש מפלגות השמאל המתנגד לתכניות הצנע הניאו-ליברליות: סיריזה והקומוניסטים, זכה לכ-33% מקולות הבוחרים. זאת, לעומת כ-25% שנרשמו בבחירות בחודש מאי. התמיכה בסיריזה גדלה בהרבה: מ-17% מקולות הבוחרים ל-27%.
מנהיג השמאל הרדיקלי, אלכסיס ציפראס, אשר מתנגד נחרצות להמשך צעדי הצנע העמוקים, הבהיר כי אינו תומך בהצעתו של סמאראס להקמת "ממשלת הצלה לאומית" כדי להתמודד עם המשבר הקפיטליסטי. ציפראס הבטיח להמשיך את המאבק נגד תוכנית החילוץ. "לא יהיו עוד הרפתקאות חדשות או משחקים פוליטיים", אמר. "אנחנו נעבוד עם שותפינו האירופיים בשמאל ונוסיף להתחייבויות שלנו את המדיניות הדרושה לצמיחה ולמאבק באבטלה".
זואי קונסטנטופולו בפרלמנט היווני (צילום: סיריזה)
שליח העיתון הצרפתי "הומניטה" שוחח בסוף השבוע עם אחת מחברות הפרלמנט של השמאל הרדיקלי, זואי קונסטנטופולו, על הממשלה החדשה ועל המצב הפוליטי שנוצר בארצה.
ש. איך ניתן לסכם את התוצאות הבחירות?
ת. חלק לא מבוטל של אזרחי יוון הגיעו למסקנה שלא ניתן לסמוך על שתי המפלגות שניהלו את ענייני המדינה ב-38 השנים האחרונות. למפלגות אלה אין כל מדיניות העשויה להוציא את יוון מהמשבר. לעומת זאת, חלק הולך וגדל של האוכלוסייה רואה בסיריזה את הכוח הפוליטי הנותן ביטוי נאמן לדרישותיו, לתקוותיו ולא פחות חשוב: לזכויותיו. נקלענו למצב בו לרבים אין כבר מה להפסיד. רבים איבדו את עבודתם, את קצבאותיהם ואת הזכויות שהושגו במשך שנות מאבק רבות. רבים רוצים לשמור על רמת חיים הוגנת והם לא מצליחים בכך.
ש. את סבורה שהממשלה החדשה מסוגלת לתת תשובה לדרישות אלה – ולו חלקית?
ת. חוששני שכבר היינו בסרט הזה. הממשלה הקודמת בה כיהנו נציגי השמרנים, הסוציאליסטית ומפלגת הימין הקיצוני "לאוס" – שבינתיים נעלמה מהמפה הפוליטית, התגלתה ככושלת במיוחד. עכשיו, לכאורה, מדובר בממשלה מתקדמת יותר, בשיתוף "השמאל הדמוקרטי". אבל לא ניתן לגלות בממשלה החדשה כל סימן לאופטימיות. המרכיבים המרכזיים בממשלה החדשה, כבר היו שם ונכשלו. שר האוצר החדש הוא מי שכיהן במשך שנים כיו"ר איחוד הבנקים. הקואליציה החדשה אינה מסוגלת לתת מענה ולו חלקי לדרישות העם היווני. לדעתי, ימיה של הממשלה החדשה ספורים.
ש. מנהיגי אירופה שבים ומכריזים שלא ניתן לנהל מו"מ על תנאי הצנע שהם חלק בלתי נפרד מחבילות הסיוע. את משפטנית, האם זה נכון?
ת. ראשי מדינות אירופה ופקידיה הבכירים סוחטים וסחטו, סחיטה באיומים, את העם היווני – לפני, במהלך ואחרי הבחירות. מבחינה מקרוב של תכניות ההצלה והתנאים הנלווים עולה כי הם אינם תואמים את עקרונות האמנות האירופאיות. תודות לתכניות ההצלה, בשנת הלימודים הקרובה תלמידי יוון לא יקבלו ספרים לימוד. הודות לאותן התכניות, נגמר מלאי התרופות בבתי החולים הציבוריים! הרי על פי סעיף 3 של האמנה האירופאית, מטרת האיחוד האירופאי היא לקדם את רווחת עמי אירופה. ועוד: בסעיף 122 באותה אמנת יסוד נאמר מפורשות שיש לחתור לסולדיריות בין העמים. איך כל זה מתיישר עם המדיניות הניאו-קולוניאלית כלפי יוון?
ושום מילת ביקורת על היוונים, שרימו והונו את האיחוד לכל אורך הדרך, אותם בעלי מוסר עבודה אפסי, שהשתכרו בשכר מינימום של 2000 יורו!! יש לא מעט עמים, בעיקר בעולם השלישי, שהם באמת אומללים על לא עוול בכפם, קורבנות של מערכת אימפריאליסטית. הגנה על היוונים היא עלבון לאינטליגנציה וביזוי הקורבנות האמיתיים.
צודק ונבון כל שנכתב ע"י גופי.משום מה חוזרים אנשי השמאל דור אחרי דור (חס וחלילה לא ללמוד משגיאות העבר) על אותן מנטרות נכונות אך בלתי קבילות על מרבית האנשים בדבר נ בזותם של הבנקים והיותם של הפוליטיקאים מושחתים.כך לא משיגים חברה חדשה ומתוקנת וכך כן משחקים לידי הימין מקיצוניו הפאשיסטיים ועד ה"נחמדים שבהם" הניאו -ליברלים.לשמאל מלוכד ,נקי ושקוף, חרוץ , פתוח ומתחדש תמידית יש אולי סיכוי,הבעיה שלא כך דרכו הנוכחית וחבל עד מאד.
השמאל בארץ מצוי במשבר כה חריף, כי הוא מחולק לשני פלגים קיצוניים ומקוטבים: האחד, או כמו שחיים ברעם נוהג לכנות- "המרכז הלאומני" (ובצדק), כרת ברית שטנית עם הממסד ועיקר ביקורתו היא לא אמיתית, כנה ומוסרית, אלא מתמקדת יותר במישור האסטרטגי ושוב, מדובר יותר בביקורת מרוככת, בין ידידים. הפלג השני, כמו כותב מאמר זה, שבוי בקונספציות העבר. זו טיפשות שגובלת לעתים באכזריות לשמה. למשל, קיבלתי חלחלה כאשר שמואל אמיר הביע תמיכה כמעט מפורשת בסטלין ומאו באתר הזה, או כאשר ראובן קמינר הגן על משטר הדמים של בשאר אסד.
המפלגה השמרנית Neo Dimokratia ו"הסוציאליסטית" – PASOK שותפות בממשלה החדשה. הן בדיוק המפלגות שהביאו את יוון למצב שבה היא מצויה… אשר לסעיף 122 באמנה האירופית: הכל תלוי בפרשנות של אנגלה מרקל, ממשלות צרפת, בריטניה וגם פינלנד (כולל את ה"סוציאל דמוקרטים" שבידם משרד האוצר). הם טוענות ש"לחתור לסולידריות" עם ה ב נ ק י ם חשוב יותר מהסולידריות בין העמים. אם יתאחדו העמים יוכיחו להון-שלטון-עיתון את טעותם ב ג ד ו ל.
האיחוד האירופי הוא בסל הכל פאסאדה שהחזיקה מעמד זמן רב מדי וקיצה קרב. המצב הטבעי -שאותו ניסו לשווא לטשטש בדיבורים ריקים מתוכן אודות "מסורות תרבותית משותפת" – הוא קייום נפרד של מדינות לאום.
כפי שנוכחנו לדעת האשליה שאיחוד יביא לקץ העימותים האלימים התנפצה לרסיסים (ראה מקרה יוגוסלביה).
במזרח התיכון מתרחש תהליך דומה, אבל כאן המבנה הקודם, של מדינות לאום – שבמובנים רבים היה מלאכותי לחלוטין – מתפרק ליחידות הטבעיות, דהיינו לשבטים ומיעוטים, ראה מקרה סוריה.
אותם היוונים היו המיעוט שבמיעוט ששלט במדינה. לא הפועלים והעובדים אלא אלה ששלטו בהם והבריחו ("העבירו") מילארדים מיוון החוצה. גם לא כל הישראלים הם גזענים, אבל המדינה גזענית – כמו שטען בצדק סמי מיכאל. רק חבל שסמי האשים את כל השמאל ולא הבחין בין "סמול" ציוני לשמאל האמיתי.