ממש כל הכבוד ליאיר לפיד ומפלגתו החדשה "אין עתיד" – סליחה, "יש עתיד" – שגייסו עשרות אלפי אנשים להפגין בעד שוויון בנטל. בדיווח ב-Ynet, סטייל אתנוגרפיה עיתונאית, רואיינו כמה מפגינים כמו מה-שמה מאי-שם שמתלוננת על כך שבעלה משרת במילואים כל הזמן ולא רואה את הילדים; או מה-קוראים-אותו מהיכנשהו שערב גיוסו מתבאס מכך ש“דוסים“ וערבים לא יעשו אתו פזצט"אות ומסעות כומתה.

הפגנה למען צדק חברתי בתל אביב יפו, 7.7.12 (צילום: אקטיבסטילס)

העובדה שמר לפיד הוא מיסטר קונצנזוס לא מפילה אותי מהכיסא, גם לא הטון הגזעני של ההפגנה המצייר את החרדים והערבים כעלוקות ופרזיטים מדהים אותי במיוחד (אם כי די מעציב).  הרי כבר ראינו כמה קל להסית לשנאת האחר בקיץ תל אביבי לח. אבל העובדה שב-35 מעלות בצל ניתן היה לגייס עשרות אלפי נשאי הגניוס היהודי להשתתף בקמפיין בחירות במסווה של מחאה חברתית, ועוד להסתובב עם שלטים ”לא פראיירים“ – זה כבר ממש מוגזם.

אין להתכחש לבעייתיות של מגזר (קרי: חרדי) שגודלו היחסי באוכלוסייה הולך וגדל, שאינו שותף פעיל במנגנונים שמקיימים מערכת חברתית-כלכלית תקינה; הן בהשתתפות הנמוכה בשוק העבודה, והן בחינוך לבערות.  העובדה ששיעור התעסוקה בקרב האוכלוסייה החרדית בניו-יורק, למשל, קרוב ל-90% (גם לאחר המשבר הכלכלי) בהשוואה לכ-40% בישראל, מעידה על כך ששינויים קלים במדיניות הרווחה יכולים לשנות התנהגות של כל קבוצה באוכלוסייה.  ניקח למשל את קצבאות הילדים – עדיף לכל אזרחי המדינה קצבת ילדים שהולכת וקטנה החל מהילד הראשון ועד לשלישי, במקום המדיניות הקיימת של עידוד ילודה. מן הסתם, ה“לא פראיירים“ עדיין אחוזים בפאניקה של ”הבעיה הדמוגרפית“, ויבקרו עידוד ילודה יהודית על פני השכל הישר.  האם אכפת למישהו מהם שמשפחות חרדיות (וערביות) מרובות ילדים חיות בעוני מרוד? או שבכלל זה עידוד ילודה מכל סוג שהוא מהווה איום קיומי לעתיד הפלנטה כולה? אני משערת שלא.  רק שישרתו בצבא ובמילואים, לכל הרוחות.

אם ה“לא פראיירים“ היו טורחים לקרוא איזה עיתון כלכלי, ולא להשתמש רק באזור המח הקרוי ”אני מרגיש מקופח“ (אמ“מ, בקצרה), הם היו למדים שגיוס החרדים עולה לא מעט, אולי אפילו יותר, מהקצבאות שמקבלות משפחות חרדיות.  הרי שחייל חרדי בשירות סדיר הוא לרוב נשוי, ולעיתים אב לילדים, כך שבעוד חייל סדיר רווק מקבל משכורת נמוכה מ-1000 ש“ח לחודש (גם כן בזיון) מקבל חייל נשוי בין 3,000 ל-4,000 ש“ח.  ובל נשכח את העלות של הכנת תשתית כשרה למהדרין, בהשגחת יהוה עצמו, למי שמאמינים שלאלוהים אכפת מכל דבר הנכנס ויוצא מגופם בכל רגע נתון.

אני תוהה גם כמה מן הנשים המפגינות (ומיעוט הגברים שאכפת להם מכאלה דברים) חשבו על השפעת גיוס החרדים על סטטוס הנשים בצבא; גיוס אנשים שמבחינתם קול באישה ערווה, שלא לדבר על איזו רגל או זרוע חשופה רחמנא לצלן. האם גם שם יידרשו להדיר נשים? לא שאני מתה על המאבק להפוך נשים ללוחמות קרביות, אבל רַבַּכּ – כדי שה“בעלים“ שלנו לא יצאו פראיירים אנחנו צריכות לצאת פראייריות?

בהפגנה השתתפו גם אנשי ”שמאל ציוני“ (יחי האוקסימורון). האם הקדישו מחשבה לרגע מה המשמעות הפוליטית של גיוס אנשים שהתורה והדת חשובים להם יותר מערכי דמוקרטיה? אנשים שאולי לא למדו אזרחות, ואינם מבינים את כפיפות הצבא לזרועות המחוקקת והמבצעת.  השילוב של תנ“ך ואקדח מעולם לא הביא גאולה לאף אחד, ובוודאי לא שלום או צדק. האם ה"לא פראיירים" של השמאל מבינים את משמעות התחרדות הצבא? מי מקור הסמכות לחייל שתורתו משנתו? ובכלל, מה הם עושים שם, לכל הרוחות? כשמאלנים, ראוי היה שיתמכו בזכות לסרב פקודה ואף להימנע מלשרת מסיבות אידאולוגיות ודתיות; גם כשהאידאולוגיות משוקצות בעיניהם ( – כולל זכותם של אנשי ימין לסרב לפנות התנחלויות).

חוץ מזה שיאיר לפיד מנצל את הטמטום וחדוות השנאה של ה“לא פראיירים“ נראה שגם לא אכפת להם לצאת פראיירים כמעט בכל היבט אחר של החיים.   בעוד ה“לא פראיירים“ מתלוננים על הפער בנטל, חברות הענק סובבו את זרועו של שטייניץ עוד קצת, וישלמו 3 מיליארד ש“ח על רווחים בסדר גודל של 120 מיליארד.  לאלה שמשתמשים רק באמ“מ זה 2.5% – מתי פעם אחרונה אתם שילמתם אחוז מס כזה? פראיירים!  שלא לדבר על התספורות לאגרות החוב הקונצרניות על חשבון הפנסיות של דווקא ה“לא פראיירים“, שכן החרדים רק מתקיימים מקצבאות הביטוח הלאומי; או הממשלה מקיר לקיר המקצצת בקצבאות של החלשים, שמשתמשת בחוק הריכוזית חסר השיניים כעלה תאנה, שמסרבת לעשות דבר כדי לפקח על הבנקים העושקים את – כן – ה“לא פראיירים“, ושמקצצת בתקציב החינוך של – שוב – ה“לא פראיירים“. ובל נשכח את תפיסת העולם של 'חיים על חרבנו' לנצח נצחים, עם תקציבי בטחון מנופחים הכוללים, בין היתר, פנסיות מנופחות לאנשי קבע הפורשים בגיל 55.

 מעבר לכביש הפגינו קומץ אנשי המחאה החברתית. אך זו כנראה האופנה של הקיץ שעבר.  המחאה החברתית, על כל חסרונותיה, לפחות שואפת לשוויון אמתי בנטל. בנטל המס, בנטל עלות המחייה, בנטל נסבלות הקיום.  גם אם לא מספיק, היא שואפת לייצג את כל מי שנדפק מנטל הכיבוש, מנטל עלות הביטחון, מנטל הסימביוזה בין מערכות ההון למערכות השלטון.  תילים של ביקורת משמאל החברתית כבר נכתבו על התנהלות המחאה החברתית, והביקורת בעיקרה במקומה, אבל אלה לפחות יודעים מי באמת פראייר ומי לא.

המציאות היא שהתמודדות אמתית עם נושא הגיוס תאלץ אותנו להתמודד עם הרבה חטאים מוקדמים.  עם המיליטריזם של החברה הישראלית, חברה שבה מי שאינם משרתים – אם מסיבות אידאולוגיות/דתיות, ואם כי פשוט לא מתאים לו או לה – נחשבים פרזיטים. חברה שבה השירות הצבאי הוא אמצעי דיכוי של המיעוט הערבי, וקצבאות ילדים ועידוד ילודה הם אמצעי קולוניזציה של כברת הארץ שהחלטנו שהיא שלנו.

החרדים עולים לנו הרבה פחות מהאטימות ההיסטורית שלנו.

Share on Facebook