אין רגע דל בממלכה של ממשלת ה"פליק-פלאק" הימנית. בלילה הולכים לישון עם "האיום הכימי והביולוגי הסורי", כדי להתעורר עם "האיום הגרעיני האיראני". בצהריים זהו "איום החיזבאללה הלבנוני" המתפרץ ביומני החדשות ולפנות ערב אנו צופים ב"איום האחים המוסלמים במצרים" במשדרי החדשות של הטלוויזיה. העיסוק הממשלתי האובססיבי באיומים מהחוץ, מדומים ומדומיינים, אמור להשכיח מאיתנו איום אמיתי וממשי: יוון כבר כאן, יוון זה כאן.
אמנם ראש ממשלת ה"פליק-פלאק", בנימין נתניהו, שב והזכיר שקיים ה"איום היווני", יחד עם ה"איום הספרדי"; ושר האוצר, יובל שטייניץ', אף הרחיק והזכיר את "האיום האמריקאי" (לדבריו: "אין לנו את בן ברבנקי שיזרים לנו דולרים בעת משבר"), אבל לדידם זהו איום העומד בפתחנו. עוד מנה גדושה של מדיניות כלכלית וחברתית פליק-פלאקית ניאו-ליברלית, ולדידם, נתגבר על האיום. כי זו ממשלה המבינה רק את שפת הכוח. וכפי שהיא מנתחת את התהליכים במזרח התיכון רק דרך הכוונת, היא סבורה שרק בדרך הניאו-ליברלית, קרי: מכה בראש של השכירים, הגמלאים, העניים ובני משפחותיהם, ניתן "להציל את המשק".
אבל, כאמור, יוון כבר כאן. במילים אחרות: נתניהו וממשלתו צועדים בדרך בה צעדו ממשלות יוון עוד בטרם נכנסה המדינה למעגל הקטלני של המשבר הקפיטליסטי העולמי. ומהי הדרך היוונית, הרצופה כוונות-לא-טובות? קודם כל, עמדה נחושה כלפי השכירים. הם אמורים לשלם את מחיר המשבר. שנית, קיצוץ כואב עד מאוד ברווחה, ברפואה הציבורית ובחינוך. קיצוצים אלה אמורים "להציל את הכלכלה". שלישית, לא פוגעים בהוצאות הביטחון. יתר-כל-כן, בעתות משבר צריך לחזק את הצבא. כידוע, איש לא יודע מה יילד יום. רביעית: העשירים והתאגידים הגדולים – בייחוד החברות הרב-לאומיות – פטורים מכל הצרות האלה. הסיסמא "נשיאה בנטל" אינה נוגעת להם. הם הרוויחו היטב בעת גאות והממשלה צריכה להבטיח שהם ימשיכו להרוויח היטב בעת שפל.
השילוב הקטלני הזה: פגיעה נמשכת ברמת השכר והרווחה של העם, המשך הוצאות הביטחון מופרזות ושאינן יודעות גבול יחד עם עשירים החוגגים כאשר היתר משלמים את מחיר החינגה; הביא את יוון למשבר הכלכלי הקשה בתולדותיה. ממשלות יוון של השנתיים האחרונות (והיו ארבע כאלה…) מתעקשות להמשיך ולצעוד באותה דרך. ממשלת ה"פליק-פלאק" הישראלית צועקת וזועקת "יוון-יוון!", אבל, יוון כבר כאן.

היום פורסם סקר המצביע על פער מינימלי בין הליכוד לעבודה של 4 מנדטים בסה"כ. הפער בין המחנות דומה למדי ובהחלט ניתן לסגירה עד למועד הבחירות שנקוה כי יקדם ככל האפשר. צריך לעשות כל מאמץ לחיבור בין כל שוללי הימין המדיני והכלכלי ולהיפטר סו"ס מקללת הילדותיות הסקטוריאלית שדירדרה את החברה הישראלית לשפל התהומי של השילוב בין הרב וולפה הטייקון תשובה והפוליטיקאי הקטן ביבי.
אני מבקש להזכיר למר דודי,כי מאז מנחם בגין,התברר כי "רק הליכוד יכול" לממש את מדיניות השמאל.
ורק השמאל (הציוני) מימש את מדיניות הליכוד. מה שמוכיח שאין שמאל בהקשר הציוני אלא שני צדדים במטבע הציוני
אל דאגה. עם כל הקשיים החברתיים-כלכליים העם רק יצטרך (במתותה) להתאמץ קצת יותר ולהתרכז (שוב), וכרגיל, בכוונה גדולה בדימיונות של אנטישמיות וערבים רעים שמתקיפים מכל כיוון ומייד יעמוד לו מחדש הכוח לשאת בנטל התפקיד הספרטני-אימפריאלסטי שהוקצה לו. ואם זה קשה טיפה אז משרד ההסברע ושליחיו יפעלו במרץ (ובמקצועיות) להקל על המתקשים להתמקד במצב רוח נפשי-לאומי שרצוי לקרימינלים מהשלטון. נכון, גם בסופרמרקט עושים את זה (עם ריח של לחם טרי) אבל אף שם לא מתים מזה.
מאויב לאויב – כוחנו עולה
אם אתה לא דואג לעתידך ומעדיף לבלות במועדונים ובבתי קפה כל היום, ולמחות על זה שאין לך עבודה, ובמקום להשתקע בארץ אתה מחפש עבודה בחו"ל, אל תתהה למה לאחר מכן המצב הכלכלי בארץ נהיה גרוע מחודש לחודש (כן, הדלק) זאת עקב שאתה וחבריך מעדיפים למחות במקום להקים מצע פוליטי שישנה את המפה (לא, שמאלנות לא תגרום לעם לבחור בך).
למי מכוונת הערתו של משה אופיר?
היות והתפרסמה מתחת לתגובתי הקודמת
-אני לא מכיר אותו והוא אינו מכיר אותי
-על כי אילו היה ממכרי – היה יודע שחזרתי לישראל לאחר 25 שנים בניו יורק
דברי ההטפה המצחיקים שלו – לגבי – גרמו לי לגחך כל הדרך לבית הקפה
שישו ושמחו בשמחת תורה
אין קשר לאיומים המדומיינים. הם לא מדומיינים – הם ממשיים, אבל לא אימננטיים (עדיין…).
אבל ללא ספק, הכי קל למלא קופה חסרה ע"י השכירים העובדים – כיוון שכל מיסיהם מועברים בצורה אוטומטית לקופת המדינה.
לגבי החברות הרב לאומיות – אכן מעניין. השאלה היא כמה כסף וכוח עבודה הם מעסיקים כדי להרוויח הטבות מופלגות שכאלה.
תקציב הביטחון בהחלט מנופח, בעיקר בשכר של אלפים, שלפחות עבור חלקם, תרומתם הביטחונית לא מצדיקה את השכר הגבוה. הדבר נכון במידה כזו או אחרת גם למונופולים אחרים כמו חברת חשמל.
אני רק מקווה שכל ההתנפלות על כספי משלם המיסים לא באה לממן איזה פיאסקו באיראן.
ביוון אגב, קיים הון שחור עצום, כיוון שבמדינה זו העלמות מס הם הכלל.
כול מילה בכתבה זו , ראלית ביותר !
אני שואל לפעמים את עצמי מדוע התקשורת מפחדת
להביא את כבודו אפרים דוידי לבמה הטלויזיה
ולתת לו אפשרות להביע את דעתו בנושא הכלכלי.
כנראה שהם(התקשורת) מחושבים יותר מדי מהפחד שהוא יספק
חומר מחשבה רציונלית לאנשים, שרק לא ידעו את האמת
המרה שאנו חיים תחת שלטון הליכוד.