מצחצחים חרבות

במסווה של "אישיות ביטחונית בכירה" העניק שר הביטחון אהוד ברק ראיון לעיתון "הארץ" (10 באוגוסט 2012) במטרה ליצור דעת קהל אוהדת להתקפה ישראלית על איראן. הראיון חידש את העיסוק האינטנסיבי בנושא, ובין השאר דווח כי ברק ונתניהו נחרצים ליזום את המלחמה נגד איראן כבר בסתיו הקרוב, על אף בקשתו של הנשיא אובמה להימנע מכך, הן משום שלדעתו איראן עדיין רחוקה מייצור פצצה גרעינית והן משום שהדבר עלול לסבך אותו לקראת הבחירות לנשיאות.

במלים אחרות, נתניהו וברק, לפי אותה גירסה, מצפצפים על אובמה, ומנצלים את מצבו העדין לקראת הבחירות לפיו לא ירצה להסתכסך עם הלובי היהודי איפא"ק רב העוצמה, המשמש למעשה כזרוע של ממשלת ישראל בוושינגטון. הגירסה ממשיכה וגורסת כי ברק ונתניהו מעוניינים לבצע את ההתקפה הישראלית בטרם הבחירות בארה"ב למקרה והפעולה הישראלית תיכשל ותסתבך דבר שיחייב את אובמה להיחלץ למען ישראל, אם אינו רוצה להפסיד את הקול היהודי.

לפי גירסה אחרת, הנכונות של ברק ונתניהו ליזום התקפה ישראלית על מתקני הגרעין של איראן, אינה אלא הצגה אחת גדולה, בבחינת "תחזיקו אותי חזק בטרם אשתגע" שנועדה להאיץ בארה"ב ואירופה ליזום פעולה צבאית.

עד כה לא הצליחו השניים לשכנע את דעת הקהל הישראלית. משאלי דעת קהל שנעשו לאחרונה הראו כי רוב הציבור מתנגד לפעולה צבאית, והדבר מכניס את ברק ונתניהו ללחץ והם מטילים אימה על הציבור, מגייסים את השואה ומודיעים שסכנת שואה 2 בפתח. לפי שעה מסע הפחדה זה לא משיג את יעדיו. העיתונות מדווחת שראשי הצבא, המוסד והשב"כ מתנגדים ליוזמה צבאית ישראלית, שפירושה הכרזת מלחמה נגד איראן, שתוצאותיה יכולות להיות קטסטרופליות. לאור מעמדם המיוחד של ראשי הצבא והשירותים החשאיים בישראל, נוטה דעת הקהל לנהות אחריהם.

חשוב להדגיש: מרבית הישראלים לא נהפכו לפתע לשוחרי שלום. רוב מכריע של יהודים בישראל תומך בפעילות צבאית נגד איראן, הם רק רוצים שזה יעשה על ידי האמריקאים או לפחות בתמיכתם וסיועם. הישראלים המתנגדים עקרונית למלחמה, בין מצד ישראל ובין מצד ארה"ב, הינם לדאבון הלב מיעוט. אלה המתנים השתתפות במלחמה ביוזמה צבאית אמריקאית, מתעלמים מהסכנה שפעילות מלחמתית מצד ארה"ב עלולה אף היא להכניס את האזור לתוהו ובוהו. במקום לחסל את פרויקט הגרעין האיראני היא רק תעצים את אותם איראנים המצדדים בחימוש גרעיני כחומת מגן מפני המתנכלים לאיראן.

מתנגדי המלחמה הריצו עצומה באינטרנט הקוראת לטייסי חיל האוויר לסרב לקחת חלק ביוזמה מלחמתית ישראלית נגד איראן משום שמעל הפקודה הזו מתנוסס הדגל השחור של האי חוקיות.

אין זה מקרה שהפגנה שהתקיימה מול משרד הביטחון בתל אביב ב- 6 באוגוסט, הוא יום הירושימה, ודרשה, בצד ההתנגדות למלחמה, את פירוז המזרח התיכון מנשק אטומי, ביולוגי וכימי, לא דווחה בעיתונות. לצאת נגד מאגר התחמושת הגרעינית בישראל, כמעט זהה לפגיעה בקודשי ישראל.

רבים מכירים את הביטוי "חוצפה ישראלית". ואכן, זו חוצפה ישראלית לדרוש מכל העולם לפעול נגד פצצת אטום איראנית שעה שישראל הכניסה את המזרח התיכון למרוץ חימוש גרעיני ומצוידת במאות פצצות אטום. הפיתרון אינו מצוי בפעולה צבאית, בין ישראלית ובין אמריקאית, גם לא בצוללות ישראליות, מתנה מגרמניה, שתשוטנה במעמקים נושאות טילים גרעיניים לצורך "מכה שנייה", אלא בריכוז כל המאמצים הבינלאומיים בפירוז המזרח התיכון מנשק השמדה המונית, שבמסגרתו תפורק ישראל, בתהליך מבוקר, מנשקה הגרעיני כמו גם הכימי והביולוגי, כך שאיש לא יוכל לעשות שימוש בנשק זה.

מהו שווי חייהן של שתי נשים פלסטיניות?

החייל ס. (הצנזורה הצבאית אוסרת לנקוב בשמו המלא) הועמד לדין צבאי כאשר כתב האישום מייחס לו פשע מלחמה מהחמורים שיש: הריגת שתי נשים במבצע עופרת יצוקה שהניפו דגל לבן. הודות לדו"ח גולדסטון אנו גם יודעים את שמן, רייה ומג'דה אבו-חג'אג', אם ובתה, שהיו במנוסה מאימת ההפצצות בחיפוש אחר מקלט. בדרכן הם נתקלו בחטיבת גבעתי ובמקום מקלט מצאו את מותן מירי החיילים.

חקירת מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת) איתרה את אותו ס. כחייל שירה והרג את שתי הנשים.

מאז עברו שלוש שנים ובימים אלה התבשרנו כי הפרקליטות הצבאית וסנגוריו של הנאשם הגיעו לעסקת טעון לפיה הוסרה מכתב האישום עבירת ההריגה והומרה "בירי בלתי חוקי" שגרם למותה של "דמות אלמונית". העונש 45 ימי מאסר. זו עסקה תמוהה ומקוממת, המבטאת זילות חיי אדם כאשר מדובר בחיי נשים פלסטיניות.

ובינתיים יותר קשה לחיות

האופק הכלכלי מתקדר. הממשלה איתרה חור גדול בתקציב והטילה גזירות כלכליות על הציבור. במתנחלים לא פוגעים, להיפך, שופכים שם מיליארדים; בצבא לא נוגעים, להיפך, שר הביטחון דורש עוד מיליארד, על כ- 60 המיליארדים שכבר יש לו, אולי למימון מלחמה נגד איראן; גם בטייקונים לא פוגעים, שהרי רבים מהם מהלכים כגבירים במסדרונות השלטון. מס חברות ירד בשנים 2003 – 2010 מ-36 אחוזים ל-25.

אם יש לממשלה חור בתקציב היא יכולה בקלות רבה לממנו מהעלאת מס חברות, מעודפי שומן רבים בצבא, מדילול הקצאות כספים להתנחלויות, ממיסוי כבד למשתכרים מיליונים, אבל הממשלה בחרה להטיל את העומס על מעמדות הביניים, שגם כך קשה להם. ביטוי עצוב לכך ראינו בתכנית החדשות של ערוץ 10 בה רואיינו נשים מהמעמד הבינוני, בעלות מקצוע והשכלה אקדמית, נשואות לבני זוג שעובדים ואימהות לילדים, שהודו כי הן עוסקות גם בזנות כדי לעמוד בתשלום חובות ולאזן את התקציב המשפחתי.

הגזירות הן רגרסיביות ופוגעות קודם כל בחלשים: המע"מ עלה, הלחם התייקר, הירקות והפירות עומדים לפני ייקור, ההקלות במיסוי על רכב קטן יבוטלו, הבירה התייקרה, וזאת רק ההתחלה. אחרי המלחמה באיראן, אם תתממש, תתחלק האוכלוסייה בישראל לשניים: אלה שיש להם דרכון שני ואלה שבעל כורחם יישארו תקועים כאן. אלה שיש להם קרובי משפחה בחו"ל, שיוכלו לשלוח מנות מזון למי שהידרדרו לעוני כבד, לאלה שיהיו סמוכים רק על שולחן סיוע ממשלתי מדלדל. ישראל תהפוך למדינת גמ"חים. עדיין אנו לא שם אבל אנו במסלול מסוכן שמוביל לשם. לקראת ההכרעות יפים דברי רבי עקיבא "הכל צפוי והרשות נתונה".

שטפו את מוחם

ב-14 באוגוסט 2012 נחת בנמל התעופה בן גוריון מטוס שהגיע מארה"ב ובו 300 צעירים יהודים, שבאו מטעם הארגון "נפש בנפש". מדובר לכאורה בארגון פרטי שאחד ממקימיו הוא רב בשם יהושע פס. הארגון מעודד הגירה לישראל, בעיקר של צעירים, שחלקם הגדול נשאר בישראל כבשר תותחים של צבא הכיבוש. לא פלא שממשלת ישראל הכירה בחשיבות הארגון ומממנת שליש מתקציבו.

מבין ה- 300 שהגיעו במטוס נשוא רשימה זו, מצוי מספר ניכר של צעירים שיתגייסו לצבא. דקות לאחר שהמטוס נחת בישראל כבר התראיין אחד הצעירים בשם בן, בן 18, לתכניתו של רפי רשף וסיפר כי הוא רוצה להתגייס לצנחנים.

אין ספק כי יש מידה לא קטנה של הצלחה במיזם הזה, וראשי הארגון מצליחים להחדיר לצעירים האמריקאים בסדנות הכנה את כל הזבל הלאומני-גזעני, מצופה כמובן ב"אהבת ישראל", והדרך לצבא הכיבוש סלולה. אני מקווה שאותו בן יגלה במהרה כי כחייל ישראלי הוא לא מגן על ישראל אלא משמש שוט הצלפה על גבם של פלסטינים חסרי זכויות. כבר היו כמה מקרים של צעירים כאלה שעיניהם נפקחו והבינו את התרמית.

Share on Facebook