שמעתי השבוע מאיש לא נבון במיוחד מקרב שדרני ערוץ 10, שלא הצלחתי לקלוט את שמו, שהחלטת עיתון צרפתי לפרסם את הקריקטורה הנתעבת שמכפישה ולועגת לנביא מוחמד היא "אמיצה". גם בלי לנתח את החברה הצרפתית ואת הגזענים הרבים ששורצים בה (מהם גם מוסלמים, אני יודע) ברור לחלוטין שמישהו זרק גפרור נוסף לחבית של אבק השריפה.
מיצג נגד בניית מסגד בקרבת אתר הזכרון לאסון מגדלי התאומים, 2010 (מקור)
כמה קל להצית כיום תבערות, שמתפשטות במהירות עצומה מקצה העולם ועד קצהו. מי שקיווה שהתמוטטות הגוש הסובייטי והמעבר של סין העממית לקפיטליזם יבטיח שלום ושקט לשנים רבות, התבדה. קץ הדיקטטורה הקומוניסטית "הרכה" יחסית, היטיב בעיקר עם שכבות מסוימות במזרח אירופה, אבל הרס את מדיניות הרווחה, את השגשוג התרבותי (שחדר גם לשכבות העממיות ביותר וחיסל את הבורות ואת האנאלפביתיות) ואת הספורט התחרותי והעממי שפרח שם.
שלטון הגנגסטרים בברית המועצות לשעבר המחיש לעשרות מיליוני בני אדם, ששגו באשליות על "קץ האידיאולוגיות" שהם צופים, באלפי שידורים חיים בכל כלי התקשורת, בתחילתו של עידן חדש ומפחיד. אזרחי הרפובליקה הצ'כית ואזרחי הונגריה אינם מתגעגעים במיוחד לשלטון הלניניסטי על גילוייו הקשים, אבל ניתן לאתר בכל מקום ביטויים של חוסר נחת בשל הידרדרות מצבם הכלכלי והחשש מפני ימים גרועים עוד יותר בעתיד.
הפשיזם האנטישמי, למשל, מרים את ראשו המכוער בהונגריה ובמדינות אחרות בגוש המזרחי לשעבר, ושלטון היחיד של ושינגטון בזירה הבינלאומית (חרף האילוצים שמגבילים אותו) מאפשר לקפיטליזם הפראי והחזירי לעשות כאוות נפשו, ובעיקר, להימנע מהצעדים הדרושים כדי להציל את מדינות אפריקה ואסיה מעוני, מבוּרות וממחלות קשות בלי שמץ של תקווה לעתיד טוב יותר.
כמו המועמד הרפובליקני לנשיאות, מיט רומני, גם בנימין נתניהו מזלזל בפתרונות הומניים למגֵפות באפריקה וכל רעיון מתקדם להעברת משאבים לארצות העניות נדחה על ידו בבוז. לכן מקוממת כל כך התגובה של השדר הישראלי, שמאפיינת היטב את החשיבה של דור שלם של בורים ועמי ארצות, שמאמינים (כמו ביבי) בפתרונות מהירים של "זבנג וגמרנו" ובעת ובעונה אחת מצטרפים לאווירה האופנתית של איבה לליכוד ששוררת בסביבה החברתית שלהם. "איסלאם" בעבורם איננו אלא גוש קודר של מפגינים סגפנים ו"תאי טרור" שצבי יחזקאלי מפריז כל כך בגודלם ובחשיבותם. אלה שחברים באמת בארגוני טרור כאלה, אפילו בלי מירכאות, מתייחסים להסתה נגדם כאל נכס וגורם מגייס.
השנאה הגזענית כלפי האיסלאם מקבלת משקל מיוחד ומאיים במדינה כמו ישראל, שעשרים אחוז מכלל אזרחיה הם מוסלמים והיא מוקפת בעשרות מיליוני מאמינים בנביא מוחמד. דווקא אצלנו צריך להתייחס בחומרה לכל ביטוי של הסתה נגד הנביא, להנמיך להבות ולמזער את הרכיבים הנפיצים של הסכסוך. בשנים האחרונות מוּדרת האוכלוסייה הערבית והיא מוצגת כאויב במקרה הרע וכגורם זר במקרה הטוב. בעיני רבים המונח "ישראלי" איננו כולל את האזרחים הערבים. בכך אנחנו מוותרים ביודעין על נכס חברתי ופוליטי גדול וגם שדרים, שרואים את עצמם כאנשי שמאל או כליברלים, מסרבים להפנים את ציוויי העת הזאת.
קשה מאוד לשכנע בכך את הציבור היהודי-ישראלי המוסת, על רקע התחממות הגזרה בצפון, השפעת "האביב הערבי" וההכנות למתקפה על איראן. בשבועיים האחרונים קיימת בארץ אווירה של רגיעה בנושא האיראני. נסיון העבר מלמד שאולי מדובר בערפל קרב, שנועד להבטיח שגורם ההפתעה יישמר. אבל כפי שהסברנו כאן במהלך השנים, קיים חשש אמיתי בקרב האליטות (שנחלשו מאוד בעשרים השנים האחרונות) מפני קרע גלוי עם ארצות הברית.
כדי להבין את הדברים יש להדגיש שבישראל בקושי קיימת ביקורת אנטי-אמריקאית משמאלה של המפה הפוליטית. הביקורת העיקרית היא ימנית: ושינגטון מגבילה כביכול את היקף ההתנחלויות וקצב בנייתן; היא מונעת מאיתנו לתקוף את האיראנים; היא לא מקבלת את התנ"ך (הברית הישנה) כמצע מדיני קביל וישים בעשור השני של המאה ה-21.
רק מתי מעט תוקפים את הבית הלבן על הריגת בני אדם בלי משפט, על התנאים המחרידים שבהם היא מחזיקה עצירים פוליטיים וביטחוניים במחנה הריכוז גואנטנמו בקובה, את העידוד שהיא מעניקה מטעמים אינטרסנטיים למשטרים חשוכים ברחבי העולם, את האור הירוק שהם נתנו לגזל זכויותיו של העם הפלסטיני, את התמיכה שלהם בראשי מדינה מושחתים העושקים את בני עמם בכל הארצות המוסלמיות. לכן הנשיא ברק אובמה לא נתפס כאן כימני גם אחרי רצח אוסמה בן-לאדן. פרשנים רבים מתקשים להסתיר את תמיכתם במועמד הרפובליקני, האיש שמתעב את בני עמו ואת כל נדכאי העולם, כיוון שהם רואים בו (בצדק) את תאומו הרוחני והפוליטי של נתניהו.
לכן צפו גם מבקרים חריפים מאוד של נשיא ארצות הברית בחדווה רבה בשערים העצמיים הרבים שמיט רומני מבקיע בהתבטאויותיו התמוהות, שמחבלות בסיכוייו להצליח בבחירות לנשיאות. אובמה אינו מבשר לעולם שלום ושגשוג, אבל מנסה למנוע את יצירתם של מוקדי התנגדות למדיניותה החמסנית של וושינגטון. מכאן גם האינטרס שלו במניעת התלקחויות שנתפסות בממשל כמיותרות או כמזיקות. קשה אולי לסמוך על התיעוב שנתניהו מעורר באובמה, אבל חשוב מאוד לטפח את האיבה ההדדית ביניהם. רגשות אינם משחקים תפקיד חשוב במיוחד בפוליטיקה, אבל החשדנות במפלגה הדמוקרטית כלפי נתניהו מבוססת על עמדותיו בכל הנושאים ועל הקשרים שהוא מטפח עם אנשי ימין שמרניים ולאומנים בארצות הברית.
להסתה נגד האיסלאם (שנתניהו הוא מומחה ידוע בליבויה) ונגד אובמה יש היבט פנים-אמריקאי חשוב, עם השלכות בינלאומיות מרחיקות לכת. ראש ממשלת ישראל מאבד את הקלף החשוב ביותר שלו בזירה הגלובלית, והוא האמונה (המופרזת) בעולם על אודות השפעתה של ישראל בוושינגטון. אבל גם הידרדרות היחסים בין ישראל לבין הציבור השחור בארצות הברית היא מסוכנת ורבת משמעות. השחורים מתחזקים (הם מונים כמעט 14% מכלל 313 מיליון אמריקאים לפי דיווח של ה- CIA מיולי 2012), וחרף אכזבתם המוצדקת ממדיניותו החברתית של הנשיא הם תומכים בו מול אויב מעמדי וגזעי כמו רומני. השילוב המכוער בין דיכוי הפלסטינים בארץ ובשטחים, האיבה של ישראל כלפי האביב הערבי, השנאה הכוללנית כאן כלפי המוסלמים והיחס לפליטים מאפריקה ממיט אסון טוטלי על מערכת היחסים עם השחורים.
ניתן להמעיט בחשיבותו של ההיבט הזה, אבל חרף כוחם הכלכלי העצום של יהודי ארצות הברית הם מאבדים את היתרון הגדול שהיה להם בעבר, מבחינה חברתית ופוליטית, על השחורים. לכן קל אולי לעודד התבטאויות אנטי-מוסלמיות בעולם הערבי; קשה הרבה יותר לשקול ברצינות את המשמעויות של הפשע הקשה נגד עצמנו.
- פורסם בכל העיר, ב-28 בספטמבר 2012
פלשתינים מעניינים את החורים בראה"ב,בדיוק מהסיבה שם מעניינים את שאר העולם "הנאור" – אנטישמיות פשוטה,שניתן להסב אותה לאנטי ישראליות או לאנטי ציונות.
ההזדהות הנפשית והמדינית של השמאל הקיצוני בישראל עם הלאומנות הפלשתינאית,גורמת לעיוורון מסויים.
"האביב הערבי" הוא מושג דומה במופרכותו למושג העתיק "מחנה השלום" הזכור לשימצה.
איזה "אביב" הוא זה,שהחליף את מובארכ במשטר איסלאמיסטי פנאטי?
השנאה לאיסלאם הקיצוני השוטף את אירופה והמפרנס את הטרור הבינ"ל,היא בלתי ניתנת לעצירה.
גם הציבור "הנאור" בישראל יבין זאת,אם כי,כמו תמיד,באיחור ניכר.
ברעם מצליח שוב להצליף בשוט שמאלני ולחתוך את המציאות לשניים:
ה"טובים" – קרי, השמאל הרדיקלי האנטי אמריקני, האנטי ציוני, הרואה באיסלאם הרדיקלי ידיד אידאולוגי בגלל אותם תכונות בדיוק.
וה"רעים", קרי, האימפריאליסטים מאמריקה (טפו…) וסייעניהם הציוניים ימ"ש.
ובכל פעם אני מתפעל מחדש מהיכולת המופלאה הזו להתעלם, להמעיט, להפחית בחשיבותן של עובדות אחרות, שבעיניים ציוניות הופכות את התמונה כולה.
ובכן, פרה פרה:
הקריקטורות האנטי איסלמיות כביכול הן בדיוק כך, קריקטורות. לקרוא להם גפרור תבערה זו פעולה כה צבועה, ממש גלונים של צבע, שכן בה בעת, קריקטורות אנטישמיות קיצוניות בהרבה לא זוכות לשום התייחסות מצד השמאל הרדיקלי, כנראה גם כן, לא "לזרוק גפרור תבערה" לידיד המוסלמי רדיקלי.
גם האשליה כי המצב בעת הקומוניזם היה כה טוב במובנים של חינוך לכל הוא גם מעוות, שכן הוא מתעלם מתרבות של שחיתות כל כך רחבה.
דווקא בישראל האיסלאם זוכה לפריחה – נכון, אזרחיה הערבים של המדינה לא נכנסו לקונצנזוס הלאומי, אינם במדורת השבט – בעיקר כיוון שמנהיגיהם קוראים לבטל את השבט….
אבל דווקא בישראל, תנועות איסלמיות קיצוניות (הפלג הצפוני) זוכים ל
הפשיזם האנטישמי, למשל, מרים את ראשו המכוער בהונגריה ובמדינות אחרות בגוש המזרחי לשעבר ולא רק אלה גם בצרפת שבדיה אנגליה גרמניה כאשר יהודים מותקפים על חבישת כיפה או נרצחים בגל יהדותם רב מותקף על שהינו יהודי אותו פשזים איסלמי מגיע מאירופה המלאה במוסלמים לראות את הסדרה הנפלאה של צבי יחזקאלי [אני לא מבין מדוע סדרה חשובה כזו לא דנו בה אמצעי התקשורת אבל מצד שני אני מבין מדוע לא דנו בה היא הורסת לשמאל הליברלי העוזר ומסית נגד ישראל בחול אותום אנשי רוח המופעים בתקשורת בחול ומאשימים את ישראל בגזענות אפרטהאיד
והתנהגות נאצית הדלק לשינאת היהודים בחול מגיע מאותם אנשי רוח "'נאורים" יום אחד יצטרכו אלה לתת תשובות לעם ישראל [אני מקווה שדברי יפרסמו ולא יצנזרו די להטמין את הראש באדמה]
להתעלם מהבעייתיות של האיסלם ולדבר על הסתה נגדו או שינאה נגדו כאילו הם תלויים באוויר זה די פתטי. האיסלם, מה לעשות, משמעו ערכים של הדרת נשים קיצונית, אלימות וחוסר סובלנות קיצונית למביעי דיעה אחרת. היהדות והנצרות היו בסרט הזה בעבר אבל היום אין כלל מקום להשוואה. מאמרים מהסוג של ברעם אינם אלא עידוד לבריונות האיסלמית שמנסה לסתום פיות בגלל עלבון, תוך כדי העלבה ללא הרף של ריגשיותם של אחרים והסתה נגדם. למרות הפיתוי, לא מאחל לאותם אנשי שמאל קיצוני שתומכים באופן עיוור בנציגי דת השלום שיגיעו למצב שבו הם נתיני מדינות בהם אלו מגיעים בשילטון. עיין ערך למשל אנשי השמאל באירן ששיתפו פעולה עם החומייניסטים נגד השאה.
כן, זה איום ונורא שיש קרקטורה של מוחמד או על האיסלאם. יש אלפי קרקטורות על כל העולם ואשתו כולל יהדות ונצרות ולא קורה כלום אבל אם יש קרקטורה על האיסלאם זו כמובן סיבה טובה לצאת לרחובות ולרצוח כמה אנשים ולשרוף כמה בנינים. כמובן שמי שאשם זה מי שפרסם את הקרקטורה ולא המוסלמים הרוצחים. יש להם נפש רגישה לרוצחים המוסלמים.
עמי, אני מכיר היטב את פרשת "טודה" ואת הנגזר ממנה. ההסתה האנטי איסלמית נועדה להכשיר את השרץ של הניצול, של הכיבוש, של הגזל והעושק של אוצרות הטבע של האזור בידי כמה אלפי "נכבדים" שמאשרים לארצות הברית לחמוס את ארצותיהם. אתם יודעים היטב את כל זה. לצערי לא הצלחנו למנוע מישראל להפוך באורח קולקטיבי למדינה ימנית. יש להבין העניין הישראלי נחשב בעיני מיליוני אנשים נאורים כהתגלמות הריאקציה. מי שמצטרף למסע האנטי איסלמי הכוללני חובר לימין הקיצוני באירופה ובארצות הברית.
יש להבחין בין עמדה כזו לבין תמיכה טוטאלית בכל מה שהמוסלמים עושים ואומרים
זה מצויין, שישראל תמשיך להרוס את עצמה.
ככל שיקפידו הציונים, להסתכסך עם גורמים רבים יותר – כן יפחת הסיכון, שיעמוד מישהו לצידם, ביום-הפקודה המאושר, של חורבן-ישראל ותקומת-פלשתין, במהרה בימינו ואִמרו אמן.
וכפי שאמרה, בזמנו, הקדושה מרי בייקר אדי: לרוע יש כוח, אך ורק, להשמיד *את-עצמו*.:-))
עצוב שקריקטורה או סרט יצרו פרץ כזה של מחאה אלימה, בעוד מעשי טבח כמו בסוריה לא ממש מזיזות למוסלמים בעולם
הפאשיזם המוסלמי הגיב בדיוק כפי שהגיבו הנאצים לאחר שיהודי התנקש בפון ראט: אז הציתו והרסו הנאצים מוסדות יהודיים כמו בתי כנסת ואילו כיום מציתים ומחריבים האיסלמו פאשיסטים מוסדות מערביים כמו שגרירויות, נציגויות מסחריות של המערב וכדומה.
שימו לב – כאן המוסלמים הגיבו על סרטון, לא על רצח. נקל לשער מה תהיה התגובה המוסלמית אם יירצח אימאם או שגריר אירני.
ליל הבדולח יראה כקייטנה של נערות מתגרות לעומת הפוגרום שיערכו המוסלמים בבירות המערב.
אני מזמין את מר ברעם למנות את מספר ההרוגים, שריפות הדגלים והשגרירויות ומתקפות הונדליזם על אתרים דתיים, בגלל הקריקטורות האנטישמיות המתפרסמות יום יום ברש"פ, בסעודיה, במצרים, בלבנון ובשאר מדינות ערב. אין כאלה? מעניין. מעניין גם שדווקא המוסלמים, הרגישים כל כך לכל שטות שעשויה להשתמע כעלבון ופוצחים באורגניות של הרס ורצח על כל פיפס שמבקר את הנביא שלהם, הם גם אלופי העולם בהסתה לרצח ולהשמדת עם ובפרסום קריקטורות בסגנון נאצי כנגד היהודים כמעשים של יום יום. אבל זה מבחינת ברעם לא "גפרור שמצית את האש", שלא לדבר על כך שאין לו אפילו מילת ביקורת על כך.
אולי יסביר מר ברעם איך הגיע למסקנה בנוגע למנת המשכל של מישהו מבלי שאפילו ידע את שמו משמע אינו מכיר אותו כלל