היבחרותו של אובמה לנשיאות שניה מוציאה כנראה את הרוח מהבלון של תקיפה ישראלית באירן.
הפרשנים שכבר "הוכיחו" את תחזיותיהם בעבר, מודיעים לנו שכל עיסוקו של אובמה מעכשיו יהיה בכלכלה ובעניינה הפנימיים של ארה"ב ולכן הבעייה הפלסטינית ומדיניות החוץ בכלל לא יתפסו כלל או מעט מאוד מקום בסדר היום של הנשיא החדש-ישן.
נכון שמשבר הקפיטליזם שפגע קשות בארה"ב וסיומו עדיין לא נראה, מצריך אפילו יותר מסדר יום אחד של אובמה. אבל מה שהפרשנים לא לוקחים בחשבון הוא שכדי להתמסר לפתרון הבעיות מבית צריך קודם כל לייצב עד כמה שאפשר את המצב בחוץ.
ברק אובמה וג'ו ביידן, מסע בחירות באילינוי, ארה"ב
בהקשר של המזרח התיכון, חוסר היציבות נובע קודם כל מהיריבות בין המשטר באירן למשטרים הפרו מערביים באזור וההתנגדות לשליטה של ארה"ב ובת תלותה ישראל. הבעייה הפלסטינית משמשת כלי על לוח השחמט הזה.
התחמשות אירן בנשק גרעיני עושה אותה כביכול לחסינה מהתקפה צבאית, מבטלת את המונופול שיש לישראל על נשק כזה ועל ידי כך מנטרלת אותה משימוש בו. זה שינוי אסטרטגי שאמור להגביל את יכולת הפעולה הצבאית של ארה"ב וישראל מול אירן.
הניסיונות הצבאיים, מלחמת עירק בתמיכת ארה"ב נגד אירן, להפיל את המשטר המהפכני באירן – שגם ללא נשק גרעיני חיסל את המעורבות האינטרסנטית של ארה"ב באירן, הלאים את הנפט, תומך בתנועות רדיקליות ומאיים על ההגמוניה של ארה"ב באזור – לא צלחו.
אחרי ההתערבות הצבאית של ארה"ב בעירק ובאפגניסטן שהתבררו כהסתבכויות ובמקרה של עירק גם כהונאה של הציבור האמריקאי, ולאור המשבר הכלכלי שעובר על ארה"ב ורצונו של אובמה כאמור להתרכז בבעיות האלו מבית. אין כל סיכוי שממשל אובמה ילך להסתבכות צבאית באירן.
היום אנחנו כבר יודעים בבירור שפניה של ארה"ב למו"מ כולל עם אירן. התוצאה הסופית ההגיונית (בגדול) של השיחות האלו (שמתקיימות משום ששני הצדדים מעוניינים בהם), תהיה השלמה של ארה"ב עם המשטר באירן שמשמעותו אי התערבות מבחוץ להפלתו, הכרה של אירן באינטרסים של ארה"ב באזור ו/או חלוקה מוסכמת של ההשפעה וכן ויתור של אירן על פיתוח גרעין לצורך צבאי. בעקבות הסכם כזה או דומה יוסרו הסנקציות מעל אירן.
מה שאנחנו כבר יודעים היום על רצונם של הצדדים להידבר והתוצאות הצפויות מכך ידוע לממשלת נתניהו כבר מזמן. ברור שהסכם כזה יפחית את חשיבותה האסטרטגית של ישראל בשביל ארה"ב. כמו כן ברור שישראל תצטרך לפנות את המוקש ליציבות שהצדדים מבקשים להשיג, הבעייה הפלסטינית.
זה "הגרעין" שמאיים על המשטר בישראל (וכן ביטול המונופול הגרעיני שישראל לא מודה בו) ולא סכנת הפצצה שמפתחת אירן להשמדת ישראל. נראה כי באמצעות תקיפה באירן קיוו נתניהו וברק קודם כל לפוצץ את המגעים האלו המאיימים על מדיניותם, לאלץ את ארה"ב להתערב בלחימה או לברך עליה בדיעבד.
על כך אף אחד לא מדבר, לא מחוגי הקואליציה ולא מהאופוזיציה ולא בתקשורת. כולם חוזרים על המנטרה כאילו סכנת השמדה מרחפת על ישראל ולא ערעור הברית האסטרטגית "שלא ניתנת לערעור" שהיא האבן הראשה של המדיניות, הקיום והכיבוש הישראלי.
עכשיו אני מגיע לחלק החשוב שבעטיו נכתב המאמר, חשיפת אורח המחשבה של נתניהו שהתגלה במלוא פלצותו או מגוחכותו בראיון שנתן בתכנית "עובדה" של אילנה דיין. בתכנית שגילתה "סודות מהחדר" היו דברים "מעניינים" שלא כל יום מובאים בתקשורת מפי הסוסים עצמם, אלא שאלו לא מעיננו כאן. הראיונות התנהלו באווירת לחש של גילוי סודות. המראיינת הרימה למרואיינים כדורים להנחתה ואלו השתמשו בהם כדי להנחית האחד על ראשו של השני.
לבסוף הגיע תורו של נתניהו שהמראיינת איתגרה אותו בשאלות ועימות עם אולמרט בענין התקיפה באירן, שאלות שנתניהו אמון להדוף כשהוא חוזר על המנטרה הידועה "אירן היא רצינית, היא מתקדמת להשיג פצצת אטום כדי להשמיד את ישראל". בהקשר זה שאלה דיין: "יש משהו שאתה ראית, מידע שנחשפת אליו, תצ"אות (תצלומי אויר) שאת עיינת… שאתה יכול להגיד לי אילנה לו את נחשפת למידע הזה את היית מבינה את גודל החרדה שלי… יש משהו כזה?"
נתניהו: "מידע אחד? אחד? ספריות! אין שום ספק לגבי כוונותיה של אירן להשמיד אותנו".
המסקנה היא כמובן לא ממין התשובה העובדתית. היא עושה שימוש בה כדי להנחית שוב את המנטרה, אין ספק וכו'. אז איך תצ"א ואפילו ספריות שלמות יכולות להעיר לא על כוונותיה של אירן לפתח פצצה גרעינית אלא על כוונותיה להשמיד באמצעותה את ישראל? אבל שאלה כזאת המראיינת "המאתגרת" לא שאלה.
בכך לא היה גילוי יוצא דופן כלשהו. שטיפת המוח בסגנון הזה נוחתת על הציבור מרגע שנתניהו עלה לשלטון בפעם השנייה ואולי לפני כן.
לי אין מקורות פנימיים אבל גם לא צריך. מספיק שכל ישר בכדי להבין שנתניהו עושה שימוש באינפורמציה הידועה שאירן מעשירה אורניום וההגיון גם לא פוסל שהוא עלול לשמש לצרכים צבאיים (אם כי גם זאת לא אפשרות הכרחית). אך מכאן להוציא את המסקנה שנתניהו חוזר ומשמיע זה זלזול באינטליגנציה.
המשטר באירן צריך לשאוף להתאבד ולמשוך מאות אלפים מהעם האירני אחריו כדי שיתכנן להשתמש בנשק גרעיני נגד ישראל ובכלל, זאת לא רק מתגובה ישראלית אלא מתגובת כל המעצמות שיש להם נשק גרעיני. אז מי שחושב שהמשטר האירני עד כדי כך פנאטי, מטורף או מטומטם אז יש לו בעייה (או לי, כי לי אין כל אפשרות לסתור הגיון מהסוג הזה ומבחינתי כאן הויכוח מסתיים).
יותר מכך, לאירן יש אפשרות להשתמש בנשק גרעיני רק כתגובה לשימוש נגדה בנשק גרעיני. אפשרות כזאת היא לא מופרכת. היא קיימת במקרה של מלחמה כשלישראל לא תהיה תשובה אחרת. עפ"י ניסיון העבר, ישראל אכן נערכה לתגובה כזאת ומסיבה "מוצדקת" היא תקבל גם גיבוי לכך מארה"ב.
גם ארה"ב תחת הנהגה "מתאימה" מהסוג של בוש הבן יכולה לעשות שימוש כזה כדי למנוע הסתבכות יקרה על הקרקע דוגמת עירק ואפגניסטן. הסיכויים לכך אמנם לא גדולים אך קיימים. אירן לעומת אלו, אפילו תותקף בנשק קונבנציונלי ותגיב בגרעיני התוצאה תהיה התאבדות.
מטרה נוספת שיכולה להיות לאירן במהלכיה ליצירת פצצה היא כקלף מיקוח במו"מ עם ארה"ב כדוגמת צפון קוריאה שתמורת דלק, אספקה אזרחית אחרת והסכמים פוליטיים כאלו ואחרים כנראה, הסכימה להתפרק מהגרעין אלא שבוש הבן חזר בו לאחר ההסכם וזו חזרה לסורה.
לסיכום:
המדיניות השוטפת של נתניהו היא למשוך זמן בנושא הפלסטיני ולהרחיב את ההתנחלויות כמה שאפשר. זו בדומה למדיניות של שמיר. אלא שלא שמיר נתניהו. הראשון היה איש צנוע שהתרכז בשקט ובעקשנות במשימתו. נתניהו זה סיפור אחר. הוא הבן של האבא ומגלומן לא קטן בזכות עצמו. מדיניות של שב ואל תעשה לא תקרין הילה על פניו. ההזדמנות נקרתה לידיו קודם כמר טירור שלא הניבה תוצאות מרשימות, עכשיו בנושא הפצצה של אירן. אם תצליח משימתו הוא ימוטט (לבד או שימשוך לכך גם אחרים) את המשטר השנוא ביותר לא רק על ישראל אלא על ארה"ב והמערב. בכך הוא יוכתר לא רק לגיבור ישראל אלא לגיבור "העולם החופשי" כולו ואולי לנשיא הנשיאים של ארה"ב…
בנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל הוא סכנה אמיתית או מוקיון. עפ"י התנהלותו נראה מסוכן, יש אומרים שהוא סתם פנטזיונר. על כל פנים אובמה ניצח ונראה שאובמה איתנו מסיבותיו הוא לפחות בענין הזה.
חוש הומור יש לכותב. "…המשטר המהפכני באירן …תומך בתנועות רדיקליות…". תמיד היתה לשמאל החום משיכה מיסטית לתנועות דיקטטוריות שוללות זכויות אדם ומתנגדות לכל קדמה שרצחו ורוצחות באכזריות כל מי שחושב על ליברליזם שלא לדבר על קומוניזם. ובענין זקוק האורניום. זה לא יכול להיות שהם ייצרו נשק גרעיני. מי שמזקק אורניום מעל 3% (הרמה הדרושה לשמוש אזרחי) מתכוון ליצר פצצה גרעינית. מי שלא היסס להקריב מיליונים במלחמה עם עיראק לא יהסס להקריב מיליונים כדי להשמיד את ישראל. הקומוניסטים לא למדו דבר מהסכם מולוטוב ריבנטרופ והם ממשיכים לקוות שדוקא בהם השטן לא יפגע. חלומות פז.
כרגיל בכתבות כאלה שוב עולה התמונה (הלא חדשה) בה דובר חושב ומתעניין לרדת לעמקו של עניין עם תופעה מטרידה. כל אחד מן ההסברים האפשריים (לרוב מדובר ב 2) נראה כמעט כמתחייב ומשום מה קשה להחליט מי מבינהם הנכון. אחד ההסברים לקושי הזה הוא אולי הריחוק שיש לאדם הנורמלי מן התופעה הנחקרת. למשל, ישנו ראיון (ישן) ביוטיוב בו מספר ישעיהו ליבוביץ לגדעון ספירו על חב'ד והמשיח שלהם. ליבוביץ מציין שם 2 אפשרויות לגבי אותו "המשיח" ואומר שמדובר באחד מן השניים, או שמדובר בנוכל או במטורף…אותו הדבר עם "המשיח" הנוכחי, ובעצם עם כל המערכת שמאחוריו.
צריך להבין שביבי ואובמה הם שתי חתיכות מאותו הגוש. ההבדלים (האסטרטרגיים, ספינולוגיים וכו') שבינהם (מטעמי כל אחד לקהלו שלו) אינם משנים את טיבו של הגוש, יהיה ההסבר לכך הראשון או השני או שילוב של שניהם. תפקידם לווסת את זרימת הדומינציה למקום אחד. מעין תפקיד 'אנטי-אנתרופי' של השדון של מקסוול, למי שמכיר.
שוב סחור סחור מבלי לגעת בנקודה עצמה.
איראן, מאיימת בגלוי, במפורש, על כך שתפעל לחיסול ישראל.
זוהי אינה תוצר לוואי של משחק צירופים מדיני, אלא מדיניות רשמית, פורמאלית, בריש גלי, ומהווה נדבך מרכזי בשאיפה של איראן להיות אימפריה איזורית.
ובנסוף, איראן שואפת לנשק גרעיני, וכנראה שעם אובמה, היא גם תשיג אותו.
אז 1+1=???
לגבי דעת הכותב שאיראן היא פרגמטית ולא מטורפת, נזכיר שישנם דרכים רבות למנף נשק גרעיני לצורך השמדה. לא חייבים תקיפה ישירה (חיזבאללה? חמאס? ג'יהאד איסלאמי? סלפים?), וגם תקיפה ישירה תופיע כתגובה הולמת לאחר הפרובוקציה המתאימה.
ברגע שישנה חבית חומר נפץ ואדי דלק באוויר, הנפץ הוא רק עניין של זמן.
לגבי ההיגיון של ק.א., להשוות דומינציה לאנטרופיה שקול להשוואת דימנסיה לרעש לבן, ז"א, אין קשר. אולי תמצא השראה דווקא מעולם הביולוגיה…
אגב, השדון של מקסוול אכן פועל כנגד האנתרופיה – זה מקורו של הרעיון מלכתחילה.
ההתפתחות הטבעית, והחופשית, של מדינות היא המשווית לאנתרופיה (לא הדומינציה). האימפריאליזם הוא זה שמקבל מזה חררה שכן המשאבים וההשפעה אז מפוזרים. השדון של מקסוול בא לעשות סדר עולמי (אט אט להעביר את כל הכוח לידיים אימפריאליסטיות) ובכך להשיג דומינציה.
לו היה הכותב מעיין מעט בנאומי חומייני ויורשיו (הדברים ש"אנחנו יודעים". מה זה יודעים? מפי הסוס! מאו בעצמו אמר!) – הרי שהיה מבין היטב שהרס ישראל היא אחת ממטרותיה העליונות של המהפכה האיסלמית האיראנית. צריך להיות הדיוט מדופלם, בכל הכבוד הראוי, כדי לנסות ולטעון ברצינות שנשק גרעיני איראני אינו מעמיד את ישראל בסכנה קיומית.
אבל רגע, זה לא אתר של מרקסיסטים פה, רחמנא לצלן? נו, פלא. בטח כולכם קוראים ומהנהנים בכובד ראש. "אנחנו יודעים". יודעים, יודעים, ומהדגל האדום מה נשאר? סמרטוט קרוע!
הגרעין הוא דבר מסוכן למרות שאנחנו יודעים מנסיון שאפילו מדינות בלתי שפויות במזרח התיכון שבידן גרעין (עמום) לא משתמשות בו. האפשרויות הפתוחות הן – ויתור רב צדדי על הגרעין ופירוז המזה"ת, או חיים בפחד.