במאמרי הקודם, "אימפריאליזם ונפט", ראינו שבמשך 40 השנים האחרונות חברות הנפט הפכו לגורם הדומיננטי בעיצוב מדיניות האימפריאליזם האמריקאי. נראה בהמשך כיצד הדבר בא לידי ביטוי במזרח התיכון.

נוהגים לכנות אותו חבל ארץ, עשיר בנפט וגז, המשתרע מקזכסטן ואזרביידג'ן במרכז אסיה ועד המזרח התיכון והמפרץ הפרסי, בשם הכולל – PIPELINEISTAN –  ממלכת צינורות הגז והנפט. כאן מתנהל מאבק איתנים בין חברות הנפט הגדולות ובינם לבין המדינות בהן קיימים שדות נפט וגז או שדרכן אמורים לעבור צינורות גז ונפט בדרכם אל שוק הקונים. היה צורך לפעמים להפעיל כוח שכנוע (לא כל כך מתון) נגד מדינות סרבניות, וכך נוצרו מלחמות עקובות מדם באפגניסטן, בעירק, בלוב, וכך גם סכסוכים קשים עם אירן וסוריה. במאמר זה נדון בסיבות שהובילו להתערבות הזרה בסוריה ואירן.

מקדחה בדרום טקסס (מקור)

סוריה לא נמנית עם מפיקות הנפט הגדולות, אם כי הנפט מהווה כ- 20% מהיצוא ומתל"ג שלה, אבל שדה גז גדול מאד התגלה בחומס לפני שנה. סוריה היא המדינה הערבית האחרונה, להוציא אולי את עירק, שעדיין תומכת באירן, והפלת המשטר של אסאד הייתה מבודדת את אירן עוד יותר בעולם הערבי. אבל זה לא כל הסיפור. זה לא מסביר את הזעם הקדוש של האמיר של קטאר נגד הפרות זכויות האדם בסוריה, וקריאתו החוזרת ונשנית (לאחרונה גם בעצרת האו"ם) להתערבות צבאית בסוריה והפלת המשטר (האמיר כידוע הוא 'שוחר הדמוקרטיה וזכויות אדם' שתרם בזמנו כמיליארד דולר להקמת בסיס אווירי אמריקאי בארצו). מה עומד מאחורי להיטות זאת להחלפת השלטון הסורי בכוח?

ב- 25.7.2011, זמן לא רב אחרי פרוץ המרד בסוריה, דווח ב- WALL STREET JOURNAL (25.8.2011)- על הסכם בשווי של 10מיליארד דולר שנחתם בין אירן, עירק וסוריה להנחת צינור גז בין שדה הגז הענקי, סאות' פארס (SOUTH PARS), במפרץ הפרסי דרך עירק וסוריה לים התיכון. היעד – שוק הגז הרעבתני של אירופה. זמן בניית הצינור שאורכו כ- 5000 קילומטר נאמד בין 3 ו- 5 שנים. המו"מ על גיבוש וניסוח ההסכם היה בעיצומו כאשר 'לוחמי החופש' מקטאר ומערב הסעודית התחילו להגיע עם נשקם לסוריה על מנת ל'שחררה' ממשטר רודני.

כמה מלים על שדה הגז סאות' פארס. הוא ממוקם במפרץ הפרסי בין אירן וקטאר ונחשב לשדה הגז הגדול בעולם. מחציתו שייך לאירן ומחציתו לקטאר. הנחת צינור גז ע"י אירן בינו לבין פקיסטן עומדת להסתיים, למורת רוחם של האמריקאים שניסו לשווא להניא את פקיסטן מלחתום על ההסכם (שגרמה להרעת היחסים בין ארה"ב ופקיסטאן). בהמשכו הצינור היה אמור להגיע להודו (וכל זה בשעה שהאמריקאים ניהלו מלחמה יקרה ועקובה מדם באפגניסטן – ללא הצלחה – ע"מ להקים משטר שישמור על הצינורות המתוכננים בין שדות הגז והנפט העשירים של טורקמניסטן וקזכסטן, הנשלטים בחלקם ע"י החברות האמריקאיות אקסון ושברון, אל השווקים של פקיסטן והודו. עוד לפני 11 שנה שאלו בבי.בי.סי. הבריטי האם ייתכן שזאת מלחמה על צינורות גז ונפט – “pipeline war” – ולא "מלחמה נגד הטרור", כפי שנטען).

נחזור לקטאר וארה"ב שתכננו להוביל את הגז מהשדה בסאות' פארס אל השוק האירופי. התוואי של צינור הגז היה אמור לעבור מקטאר דרך ערב הסעודית, ירדן, סוריה לטורקיה ומשם לשוק האירופי דרך צינור הגז האמריקאי-טורקי 'נבוקו' המתוכנן  בין טורקיה ואוסטריה. מדובר בפרויקט ענק שאמור היה לעלות מיליארדים ולהכניס רווחים של הרבה יותר מיליארדים לכיסים אמריקאים, טורקים וקטארים. החוליה החלשה הייתה סוריה, שחתמה בינתיים על הסכם, כפי שהזכרנו, להובלת גז אירני דרך עירק וסוריה אל הים התיכון. ברור שהפתרון היחיד לתסבוכת זאת היה קודם כל החלפת משטרו של אסאד במשטר אנטי אירני, ומכאן הכנסת הכנופיות המזוינות של ג'יהאדיסטים מקטאר, ערב הסעודית, לוב ואפגניסטן דרך טורקיה לתוך סוריה על מנת 'לשחרר את העם הסורי מהעריצות של אסאד'. המודיעין הגרמני מעריך שעד 95% מ'לוחמי החופש' בסוריה הם זרים.

אינני סבור שהאמריקאים או הטורקים מעוניינים ש'לוחמי החופש' ישתלטו על סוריה. הם זקוקים לממשלה מרכזית חזקה לשמור על צינורות הגז והנפט, ממשלה שתדע לחלק ב'צורה נבונה' זיכיונות להפקת גז מהשדות החדשים שהתגלו, אבל ממשלה עם אוריינטציה על ארה"ב ועושי דבריה במדינות הערביות. הם לא זקוקים למדינה הנשלטת ע"י כנופיות אסלמיות פנאטיות, דוגמת לוב שהופכת ל'אפגניסטאן חדשה' (ראה: "הסתיו האנטי אמריקאי בעקבות האביב הערבי"). התפקיד המיועד ל'לוחמי החופש' האלה הוא לערער את המשטר של אסאד והחלפתו במשטר עם אוריינטציה שונה.

המטרה העיקרית אמנם הייתה שבירת אירן באופן כלכלי ופוליטי, ומכאן המסע המפוברק נגד הסכנה לשלום העולם מפצצה גרעינית אירנית. האיומים של נתניהו לתקוף את אירן תרמו לשכנוע האיחוד האירופי להטיל אמברגו על רכישת נפט וגז מאירן, דבר שצמצם מאד את ייצוא הנפט והגז האירניים, הקפיץ את מחירם כלפי מעלה, והכניסו בכך מיליארדי דולרים לקופות חברות הנפט. יש להניח אמנם שזאת לא הייתה המטרה העיקרית של הטלת האמברגו. ייצוא הנפט והגז מזרחה כמעט ולא נפגע: גז ונפט איראניים ממשיכים לזרום לסין, פקיסטאן והודו. הדרך לאירופה אמנם נחסמה. הזרמת הגז האיראני לאירופה, אם בצינור המתוכנן דרך עירק וסוריה אל הים התיכון, ואם בעזרת הצינור הרוסי המתוכנן סאות' סטרים (SOUTH STREAM), (האמור להעביר גז רוסי דרך הים השחור, ודרך בולגריה אל יוון, איטליה ואוסטריה), תעמוד בפני מחסום האמברגו. (נשים לב שהמסלול הרוסי עוקף את טורקיה.) בהיעדר תחרות אירנית, הדרך פתוחה בפני שיווק הגז הקטארי באירופה עם רווחיו האדירים.

ומה עם ישראל? לאחרונה התגלו  שני שדות גז גדולים, תמר (תחילת 2010) ולוויתן (סוף 2011) בעומק רב מתחת לפני הים, כ-80 ק"מ ו-130 ק"מ מערבית מחיפה. השדה תמר אמור לספק גז לחברת חשמל החל מ-2013. לוויתן גדול בהרבה מתמר, וכעת מתנהל מו"מ חשאי למציאת מפעיל בינלאומי שיוכל לשווק את הגז של לוויתן. כ-40% של מניות  שתי החברות הישראליות מוחזקות ע"י NOBLE ENERGY האמריקאית. והנה מתברר שישראל, בדומה לקטאר, ערב הסעודית ומרבית המדינות מפיקות נפט במפרץ הפרסי, משרתת אינטרסים לא שלה אלא של חברות הנפט האמריקאיות הגדולות. אחרת, כיצד להסביר את העמדות המלחמתיות של ישראל כלפי אירן? תקיפה ישראלית נגד אירן תביא רק הרג והרס לישראל. המעורבות של ישראל בסוריה תמוהה אף היא. איזה אינטרס יש לישראל להעביר נשק ל'לוחמי החופש' בסוריה, או, כמשוער, בסיקולים ממוקדים נגד מדענים, קציני צבא ותומכי השלטון? המימון הכספי הנדיב של המיליארדר האמריקאי שלדון אדלסון בנתניהו, שהיה גם מממנו הגדול של מיט רומני, תרם ללא ספק לעיצוב מדיניותו של נתניהו.

נעיר ,בסיכום, שחובתו של כל איש שמאל הוא קודם כל להבין אילו כוחות ואינטרסים פועלים באזור ולקבוע את עמדותיו בהתאם.