הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-1 בדצמבר, 2012 16 תגובות

גם המלחמה הזאת לא היתה שלי, ביבי. וגם המלחמה הארורה הקודמת לא היתה שלי, ולא בשמי ולא למען ביטחוני. וגם חיסולי הראווה והרהב של אחמד ג'עברי ורנטיסי ויאסין ואלקייסי ושחאדה ועיאש, מנוולים ככל שיהיו – הם לא למעני ולא למען ביטחוני. ולא שורת המבצעים הצבאיים שנארזו בשפה שקרנית כדי לרכך את עוצמת חורבנם: לא גשם ראשון ולא חורף חם, לא גשמי קיץ ולא קשת בענן, ולא עופרת יצוקה ולא עמוד ענן. ונכון ביבי, אתה בהחלט לא חתום על כולם, אבל הרוח היא תמיד אותה רוח, רק הידיים הן של הקבינט הביטחוני התורן.

Qassam-Rockets-Sderotאוסף טילי קסאם שנפלו בעיר שדרות (צילום: Marek Peters)

לעולם לא קניתי לי גרם אחד של ביטחון ושקט כאשר מטוסינו חלפו עם ליל מעל שמי שדרות בדרך לרוצץ את "ראש הנחש" של המבוקש הבכיר או הזוטר או את כל מי שנקרה בטעות בדרכם; כשגילחו 200 בתים בליל חורף קר בינואר, כשהותירו 2000 פליטים ללא קורת גג, כשהפציצו את תחנת הכוח והותירו חצי מיליון עזתים ללא חשמל. ולא קניתי לי שקט כאשר הבולדוזרים חישפו שטחים וגרפו שדות ועקרו פרדסים ולולי תרנגולות, וטנקים ירו ללא הרף תחמושת שפג זמנה, ובומים על-קוליים ניפצו שוב ושוב חלונות וזרעו אימה. ולא כאשר הוטל המצור על עזה, ובחורינו הטובים נדרשו לספק חישובים מדעיים לכמות הקלוריות שלה נזקק אזרח עזתי כדי לשרוד. ולבטח לא ב"אם כל המבצעים", כשלהק מסוקים השכיב 89 נערים על רחבת בית הספר לשוטרים, איך זה מרגיש להשכיב בתוך 3 דקות וחמישה טילים 89 נערים. ולא כאשר גולחו עשרות אלפי בתים ונכתשו תשתיות, וגופותיהם מוטלות שורות שורות, ילדים ללא שם, נערים ללא תואר, אזרחים חסרי זהות. אלף ואחד דרכי ביטוי יש לדיכוי אלימות באמצעות אלימות, ואף אחת מהן לא הדבירה אותה.

אז בואו נראה מה בדיוק קיבלנו בתמורה: עוד קאסמים, עוד הרס, עוד חרדה, עוד פחד, עוד דם, עוד שנאה, עוד תאוות נקם, עוד אובדן אמון. הכל כלול. כל פעם יותר עמוק. כל פעם פחות הפיך. כל אזרח בשדרות יודע שכאשר הוא שומע את המטוסים בדרכם לעזה, הוא נדרך לקראת מטח הטילים הבא. כל תושב בשדרות יודע שכשאר יוצאים למבצע הבא, הוא נכנס לכוננות ספיגה. אלא שהפעם מדובר בטירוף של מדינה שלמה. חד גדיא. חד גדיא.

קשה להסביר למי שלא חי כאן, מה המשמעות של עוד הסלמה עבור תושבי שדרות והאזור, ללא קשר לעמדותיהם הפוליטיות. מה המשמעות של חיים במרחב אלים, שהוא למעשה הווה מתמשך. קל יותר לשרוד שלושה שבועות של מלחמה מאשר קונפליקט שאין לו סוף ותוחלת. זה הרצף, אלו השנים שחולפות, זו החוויה הנצברת, אלו החרדות שצפות מחדש, זו הטראומה שאין לה פוסט, זו ההשפלה של אזרח שנאלץ להפוך שוב ושוב לקרבן בעל כורחו. זו "מוסיקת המלחמה" שמזמזמת את חייך כשמטוסים ומסוקים ופצצות וטילים, פוצעים את האזניים ושורטים את הנשמה. זו מוסיקת המלחמה שהולכת איתך לשירותים, ויושבת איתך לעבוד, ומלווה אותך למקלחת בהולה, ומשכיבה אותך לישון בבגדים, כי אולי תהיה אזעקה ותצטרך להישלף מהמיטה במהירות גדולה מזו של הטיל.

זה השוב ושוב ושוב. זה העוד ועוד ועוד, ותמיד מאותו דבר. מבצע צבאי, מלחמונת, מלחמה. ושוב גנרלים מסוקסים, ושוב כתבינו הפרושים בשטח, ושוב נפלאות הסולידאריות הישראלית השמורה כמעט רק לעתות מלחמה, ושוב תושבי העורף שמגלים בגרות, ושוב חיילי המילואים הרעבים לקרב, ושוב רוני דניאל – המוביל הלאומי של האלימות מחדרי "התשיעיה" אל מסכי הטלוויזיה, ושוב שעתנו היפה והמאוסה עד זרא.

יום לפני סיומה של עופרת יצוקה ראיינה עיתונאית מוערכת, אישה משדרות שנבחרה בקפדנות כמרואיינת "ייצוגית" לאורך ימי הלחימה. "ומה דעתך, צריך לסיים עכשו או שזו תהיה טעות איומה לעצור כאן?", ניסחה העיתונאית הבכירה את התשובה בגוף השאלה. "מה פתאם להפסיק", השיבה המרואיינת המשולהבת בלי להתבלבל, כאשר בעזה נערמו הגופות, ובחדרי הקירור לא נותר מקום לקלוט את המתים. "לכסח בכל הכוח, אסור להתרפס בפני החיות האלו, מוכרחים לגמור את העבודה אחת ולתמיד!". "תגידי", לחשה השדרנית כממתיקת סוד, כשהיא משתאה נוכח עוצמת הנחישות של בת שיחה, "אני רוצה לשאול אותך משהו מאד אישי. נכון שאת מרגישה עכשיו מאד מאוד ישראלית?". כך סיכמה השדרנית הבכירה בעזרת המרואיינת "הייצוגית" – המדברת תמיד בשם כולנו – את תמצית הישראליות: יונתן יונתן, קצת דם, רק עוד קצת דם לקינוח הדבש.

כך בונים במשך עשרות שנים, פוליטיקאים, גנרלים ודובריהם הנאמנים בתקשורת – את פרדיגמת הכוח ואת מותה של האלטרנטיבה. כך נבנית בעשרות אלפי שעות שידור מתוזמרות היטב, חומת המגן של התודעה. כל כך עמוקה הפרדיגמה וכל כך מונוליטי השיח המיליטריסטי האלים, עד אשר שום כיפת ברזל לא תצליח ליירט אותם. השדרנית הבכירה לא תשאל למה יצאנו בכלל למלחמה הארורה הזאת, או לקודמתה או לזו שלפניה. היא תשאל למה להפסיק עכשיו.

איך קרה שאיבדנו כחברה את היכולת לנסח את השאלות על היתכנותה של אלטרנטיבה מדינית? איך קרה שמי שמבקש פתרון לא אלים הוא הזוי ובוגד, ומי שקורא למחוק את עזה הוא הפטריוט האמיתי? איך קרה שהשלום הפך אויב העם והמלחמה היא תמיד האופציה המועדפת? איך קרה שהידברות וחתירה להסכמים, מהלכים אימה על הציבור יותר ממטח של טילים? ואיך קרה שתהליכי דה-הומניזציה עמוקים הפכו אותנו אטומים כל כך לסבל הזולת? איך קרה שאיבדנו את יכולות האמפטיה? איך קרה שנערה מעזה שבית ספרה הופצץ וחברתה הטובה נהרגה מול עיניה, צריכה להזכיר לנו שגם הם בני אדם? ומן הצד השני, שהוא אותו צד, איך קרה שעם הכובש עם אחר במשך 45 שנים, ממשיך לספר לעצמו בשכנוע פנימי כל כך עמוק, שרק הוא הקרבן היחיד והאולטימטיבי בסיפור הזה? ורוע הכיבוש הפך כל כך בנאלי, עד כי איש כבר לא מבחין ברוע. אלו וגם אלו כלולים בדיל של יצירת אלטרנטיבה מדינית אחרת.

במשך חמש שנים מנהלת קבוצת קול אחר משדרות ומיישובי הסביבה דיאלוג עם תושבים בעזה. זוהי בחירה מודעת לא להישטף בזרמי העומק של הדה-הומניזציה והשנאה. זוהי בחירה לראות בני אדם מעבר לפצצות ולטילים. זוהי בחירה לשמור על שפיות הומאנית בתוך מרחב אלים והרסני במיוחד. זוהי בחירה להכיל גם סיפור אחר, דווקא כשהכי קשה, ולצפות בלב נשבר בהרס ובטראומה שחווים חברינו מעבר לגדר, ובמצוקה שאין לה שיעור. לכן כל כך קשה לנו בימי מלחמה. כי היא נחווית תמיד בכמה מימדים, ולא רק בחלוקה הנוחה של טובים ורעים. אבל זו גם קריאה פוליטית למשא ומתן, להידברות עם החמאס באופן ישיר או עקיף, להסרת המצור והסגר על עזה, לפתיחת מעברים, להסדרי ביטחון, לשיקום הכלכלה, לערבויות בינלאומיות, לקידום עסקה כוללת שתביא בחשבון את העולם הערבי המשתנה, ותתמודד עם מפלצת הכיבוש. זה ניסיון כמעט נואש להשמיע, דווקא מכאן, קול אחר בדמוקרטיה המתמעטת, שבה הקול האחר הוא בקושי הערת שוליים בתוך הרעש התקשורתי הגדול של שיכרון הכוח וחדוות המלחמה.

גם עמוד ענן הוא לא המלחמה שלי, ביבי. הייאוש, לעומת זאת, הוא לגמרי שלי. פרטי ועמוק ולופת ומחליש. 12 שנים של סבבי אלימות חסרי תוחלת מותירות בך סימנים. בשנים הראשונות יש עוד תקווה שפעם הדברים יראו אחרת. אחר כך יש אשליה של תקווה. אחר כך מכה בך ההכרה שזה כאן כדי להישאר ולהעצים מהסלמה להסלמה. שהמלחמה היא הדבר העקבי והקבוע ביותר בחיינו והיא גם סוג של משאת נפש. שאין בנמצא ואין באופק שום מנהיגות חזקה דיה, שינתן לה המנדט לדגדג את קצה החזון שמעמידות בפניה השאלות לעיל. ועוד מעט גם לשאלות לא ימצא דורש, ועוד מעט כבר לא יהיה מי שיבקש לנסח אותן.

למי שאינו מאמין, קשה לחיות השנה. קשה בשדרות. קשה מאד בעזה. גם לייאוש יש מחיר, ביבי. אופק חסום. תודעה חסומה. חיים בלי תקווה גובים מחיר נפשי יקר מכל מי שכל כך חפץ להאמין שניתן לחיות כאן אחרת. אנחנו נמשיך להשמיע קול אחר באור המתמעט, ובד בבד להמתין מרוטי עצבים לסבב הדמים הבא, שבו לבטח נשכיל "לגמור את העבודה", ולעשות כמו תמיד, את מה שאנחנו יודעים כנראה לעשות הכי טוב מכולם: יונתן יונתן, עוד קצת דם, רק עוד קצת דם לקינוח הדבש.

  • נעמיקה ציון היא תושבת שדרות וחברת "קול אחר".
תגובות
נושאים: מאמרים

16 תגובות

  1. נעמיקה התקוה הגיב:

    אם יש קולות כמוך בשדרות אז יש תקוה

  2. אשר פרוליך הגיב:

    מאמר מדהים ויוצא דופן באתר זה ובכלל. מתי נחזור כולנו לשמוע ולהרגיש את הכאב של החיים באיום מתמיד,בבכי של ילדים קטנים ואת הזעקות של הפצועים?ולא משנה מאיכן באים. מתי נעמיד את קדושת החיים מעל האדמה,הסלעים והאידאולוגיות המטורפות?. מתי תפסק המשיכה להתאבדות ולהרס? לאדמה,כמו לאוויר ,כמו למיים אין "בעלים" וזה לא רכוש של אף אחד.סוציאליזם זו לא רק שיטה כלכלית או שילטונית.זה קודם כול,אהבת האדם מעל לכול. והתרגום המעשי הוא חינוך,בריאות,שיוויון ,כבוד הדדי ואהבת החיים.האלטרנטיבה היא הברבאריות,השינאה,ההרס והמוות.בואו ונדחה את האלטרנטיבה השנייה ונאמץ את הראשונה בכול הלב.

    • ק.א. הגיב:

      לאשר, השאיפה המוצהרת ל Full Spectrum Dominance, עומדת בסתירה לדברים שציינת (אהבת אדם, כבוד הדדי, בריאות, שיוויון). למשל, כשהבינה האימפריה שאין יותר איום קומונסטי כבר עמדה לה תעשיה אימפריאליסטית שלימה. לראשיה לא היה אז החשק לפרק את האימפריה. אז המציאו איומים חדשים. מהמלחמה באויב הקומוניסטי היא עברה למלחמות שקר אחרות ברחבי הגלובוס (וגם במזרח-התיכון) ולו רק בכדי שהתעשיה הקרימינלית שלה תמשיך לתקתק. לך תסביר לעיירה נידחת באמריקה שסוגרים את מפעל הנשק שמפרנס אותם כבר שנים… ככה זה עובד בדומינציה. ואין צורך בשום אידיאולוגיה פוליטית. רק בתאוות כוח, ממון ושלטון. תאר לך שמחר בבוקר המזרח התיכון היה לפתע מתנרמל (אפילו חלקית). מליוני אנשים היו יורדים ברמת ההכנסה שלהם והאימפריה היתה מוותרת על מידת שליטתה באיזור.

      לזה אובמה, ביבי, קמרון (ועוד) – לזה הם פשוט לא יכולים להסכים.
      אז יש לנו במקום בדיוק את מה שאמרת: "ברבאריות,השינאה,ההרס והמוות".
      בהעדר שיפוט צדק בהאג – מדוע שיפסיקו?

  3. פאול הגיב:

    תודה . אמת וצדק.

  4. מי ישלח את ביבי להאג? הגיב:

    אם טרם הבנתם שנתניהו הפך בן-ערובה לקיצוני מפלגתו הוא בא והצהיר על כך בעצמו ב"תגובה" להחלטת עצרת האו"ם מה- 29.11.2012 — חרף ההתחייבות לאובמה נתניהו מבטיח לקדם גם תוכנית בנייה באזור E1 שתקשה על הקמת מדינה פלסטינית רציפה — ועל כך הוא יישלח לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. אגב נכון ששני בתי הנבחרים בוושינגטון, שבהם שולט הלובי הציוני, לא תומכים במדיניות ביקורתית כלפי הכיבוש — אבל הם טרם סתמו את פיו של הנשיא… ואם אובמה בחר לשתוק ולא לומר מאומה על נתניהו שמפר כל הבטחה הרי שבמקום להיות מקור לתקווה – אובמה הפך למקור היאוש. במקום CHANGE אובמה הפך לאובמיהו ולתומך של Wall St וה-Stock Exchange

  5. שום בצל הגיב:

    באותה מידת יאוש של כותבת המאמר, ניתן למצוא יאושם של אזרחים מן השורה בכל אותם מאמיני מו"מ למיניהם, שעוד חושבים שלמרות הקסאמים, הגראדים, פיגועי ההתאבדות, ירי נ"ט על אוטובוס ילדים, מחבלים שפועלים מתוך אמבולנסים, יורים מתוך בתי ספר ובתי מגורים, רוצחים בשם אללה,
    עדיין אפשר להגיע להסכם שלום של פרחים ושושנים, וגרו זאבים וכבשים במתיקות רומנטית.
    שום שלום לא נקנה בהסכם אוסלו, חברון, מיניאפוליס, מפת הדרכים או כל הסכם אחר.
    גם ההתנתקות לא נוצלה לשיפור עזה, אלא לשיפור עמדות ירי. והירי הבלתי נפסק, הוביל בסופו של דבר לסגר על עזה, שגם זה לא עוזר….
    עד היום עזה מוחזקת בתנאי פליטות, בכוונת תחילה, ע"מ לתחזק להבת שנאה שלעולם לא תדעך, לא בהסכם ולא בהידברות. שנאה הניתנת מינקות, מטופחת ומתוכנתת.
    אי לכך, צר לי – כל הידברות עם החמאס, כל כוונה אמיתית להגיע להסדר עימו, כל פשרה וויתור, כל מעשה הומני של פתיחת מעברים, פתיחת הים, והסרת כל מגבלה אחרת סופה בחיזבאללה מאובזר הרבה יותר טוב, בטילים הרבה יותר טובים, בעמדות הרבה יותר מבוצרות מתחת לבתי מגורים, במנהרות הרבה יותר גדולות שיגיעו על לשדרות, ובשום פנים ואופן, ללא שיפור אחד ברמת החיים בעזה, ולמעשה, בסבל הרבה יותר גדול, גם לשדרות, ובסופו של דבר, על העזתיים עצמם, שחיים בפנטזיה של החמאס שעוד יגרש את היהודים מכל פלסטין ויבנה כאן חליפות איסלאמית סונית.

  6. ק.א. הגיב:

    לא שהדברים האלה בלתי-ידועים, או חדשים, אבל בכ"ז-לגזור ולשמור!
    דברים שהשמעתם צריכה היתה להיות בבחינת לא פחות מרעידת אדמה – ולא כך יהיה במציאות החולה בישראל, ובמערב, כאחד:
    הדברים במאמר עומדים בניגוד גמור למצוות התורה הציונית-המעשית וביגוד לשאיפות ולמגמות לשמר ולתחזק את המדינה היהודית במתכונתה המפלצתית הקיימת מיום היווסדה. אי אפשר להמנע מן המחשבה שכוחות חיצוניים אימפריאליסטיים, בשיתוף עם מטורפי ישראל לדורותיהם, בחשו ותיעלו את ישראל לתפקיד ג'נוסיידי-משיחי. כך נזרע באיזור פצע הטירוף והמלחמה, פצע שהונח לו (במתכוון!) להעלות נמק שהוזנח ושאופשר לו לפרוח ולהתפשט באיזור. במצב כזה נוח לאימפריה לשלוט – לעשות כרצונם באיזור ומשאביו הכל לפי צורכי השעה להבטחת הדומינציה שלהם בעולם. בפח הזה הופלו עם חדש ומדינתו לפני יותר מ 60 שנה. בכך ישראל אנלוגית לטאליבן שטופח בכדי לדמם את הרוסים (באפגניסטן) האימפריה יודעת לזרוע סבל קולוסאלי בתחכום ובסטייל כך שיהיה קשה לשלוח את אלה שמאחוריה יום אחד לבית הדין בהאג. מדליין אולברייט טענה שחצי מליון ילדים עירקים מתים היו מחיר כדאי! לשם מה? לשם קידמה, דמוקרטיה והומאניזם…

  7. דורון הגיב:

    אני יכול רק לקוות שבארגון בו את חברה (שמעתי עליו עכשיו לראשונה), חברים רבים אחרים מאיזור מגורייך. הרי אין ספק שהאופן שבו אתם מוחזקים כבני ערובה על מנת שפעם בכמה שנים יהיה לממשלה הנוכחית בישראל תירוץ לרענן את הציוד במחסני הלחימה הוא פשע נורא.
    אני מאחל לך שתצליחי להעיר את שכנייך, כדי שבפעם הבאה הקול שיעלה מאיזור הדרום יהיה זה של שאילת שאלות, ולא קריאות עידוד לכל פצצה שנופלת מעבר לגדר.
    יישר כח.

  8. אוהד הגיב:

    כל הכבוד!!!

  9. משה הגיב:

    עזה לא כבושה. המצור תיאורטי כי היא מחוברת למצרים ומשם יכולה לקבל הכל, לא רק טילים.

  10. הנרי הגיב:

    אני די בטוח שאת מרגישה מאוד בודדה בשדרות, אולי בפוסט הנ״ל תניחי פיסקה קלה בנוגע לצער של שכניך נגיד מאותה השכונה?

  11. צדוק התקוה הגיב:

    מדוע הגברת הנכבדה לא מפנה את התלונות שלה לשלטונות החמאס בעזה מענין האם ראש הממשלה בינימן נתניהו יש לו חוזה עם הניה[ראש ממשלת פלסטין ]בעזה לשלוח טיליים לעבר ישובי הדרום כבר 12 שנה האם חיים ילין לא גר באזור והוא כידוע לא חבר בליכוד נדמה לי שהוא איש שמאל וחי את הטרור הרצחני מעזה לא פחות מהגברת אינו מתלונן על ראש הממשלה [ התלונה שלו היא מדוע צהל לא מגיב וסיוע לעוד מיקלטים] האם שניכם גרים באותו אזור ? מענין מהיכן יש לכם את הארגונים האלה מוזר פעם ראשונה אני שומע על הארגון היית צריכה לכתוב להניה מנהיג החמאס כך הנייה [ראש ממשלת פלסטין בעזה]. האופק חסום. תודעה חסומה. חיים בלי תקווה גובים מחיר נפשי יקר מכל מי שכל כך חפץ להאמין שניתן לחיות כאן אחרת.[תקותי שהצנזורה לא תמחוק] במה ביקורתית לחברה ולתרבות

    • בני גפן הגיב:

      הכותבת נבונה, אנושית וצודקת. הצרה היא שמנהיגינו הם ההפך ממנה. הם יזמו את "המלחמה" כדי להלהיט את רוחות המצביעים לקראת הבחירות. נתניהו עושה כעת את אותו דבר בהשתלחותו חסרת-האחריות בעולם כולו ב"הענישו" את הפלסטינים.
      החינוך צולע; האחיות המדוכאות שובתות. ואנחנו שמים את יהבנו בטילי "כיפת הברזל" היקרים בצורה מבהילה ומזרימים סכומי-עתק לבריוני הגבעות חובשי הכיפות האחרות.
      ובעתיד הלא רחוק, בעזרתם ובע"ה יכריחנו העולם, כמו שהכריח את עשירי ד. אפריקה העשירים והחזקים "One person – one vote" וזהו קיצה העצוב של מדינת היהודים.

  12. צדוק התקוה הגיב:

    בני גפן אני מצטט אותך. הם יזמו את "המלחמה" כדי להלהיט את רוחות המצביעים לקראת הבחירות.
    מענין 12 שנה של ירי טילים לעבר אזרחים ורצח [ירי טילים על אוטבוס] נער ועוד עשרות ישראלים משדרות קיבוצי הסביבה שנרצחו מירי פצמרים/ רקטות לא מספיקות ואני שואל מה היתה את עושה שולח סוכריות ופרחים לעבר עזה ישראל לא היתה צריכה ליזום את המבצע האחים מהחמאס הזמניו את המבצע שאר דבריך הם פופולזים ללא כיפת ברזל היו נהרגים מאות יישראלים את "קיצה' של מדינת היהודים מנסים להביא אותם ישראלים המסתים נגד מדינת ישראל בארץ ובחולאבל דרכם לא תצליח איך אומרים הכלבים נובחים והשירה עוברת כבר אלפי שניים ……………

  13. זהבה ברט ישראלי הגיב:

    נעימקה, אני מזדהה עם כל מילה שלך.
    אני תושבת סעד, עוטף עזה, מחלוני אני רואה את בתיה של עזה, אני חייה פה כבר 45 שנה,
    חיינו פה נהדרים, אך השנים האחרונות היו לי קשות מאד, היטבת לתאר את השגרה מלאת הפחד שלנו, כמוך אני מאמינה שמיצינו כבר מזמן את האלימות, משני הצדדים. ליפני 39 שנים נפלו שני האחים שלי – אפרים ודדי ישראלי במלחמת יום הכיפורים, מה השתנה באיזורנו??? לצערי כלום!!
    אלימות ועוד פעם אלימות, הגיע הזמן לנסות את מה שאנחנו מחנכים אליו כל ילד קטן – לדבר במקום להרביץ. אינני יכולה להפסיק לחשוב שגם אצלם יש בני אדם ששואפים לחיים פשוטים, נורמליים. אין ליספק שהגיע הזמן לעצור את מרחץ הדמים הזה, ויפה שעה אחת קודם.
    תודה לך שאת יודעת לבטא כל כך יפה את מחשבותיי.
    כל טוב לך ואולי הפעם זה בכל זאת יצליח?…
    זהבה ברט ישראלי, סעד

  14. אשר פרוליך הגיב:

    לק"א: אני מודה שקשה לי להבין מה אתה כותב.זה ערבוב של אמירות לא מקושרות בינהן ומאוד מבלבלות.אבל דבר אחד בולט בדבריך: שינאתך לאימפריה האמריקאית ולישראל ,"המדינה היהודית המיפלצתית" לדבריך.צר לי להגיד לך,אולי מעוד רגישות רבת השנים,שיש נימה אנטישמית וגזענית בדבריך,שאתה לא מצליח להסתיר.יתכן שאתה בעצמך לא מודע לכך,אבל פו ושם "זה יוצא לך".
    ותדע לך,שגזענות לא קיימת רק נגד הערבים ועמים אחרים,קיימת ועוד קיימת נגד העם היהודי.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים