לפני כשנתיים, מצאתי את עצמי עורך וידאו של הופעה חיה של זמר הרוק המקומי גואן סאפאדי, זה אחרי שצילמתי את ההופעה. הזיכרון שלי מההופעה היה שהשירים היו מעניינים, הקהל אוהד, והגיטרה מכוונת היטב. גואן גמיל סאפאדי הוא מוסיקאי רוק ערבי שמתגורר בחיפה. בתור מוסיקאי פגשתי אותו באותה הופעה וראיינתי אותו. אני זוכר מהראיון שהוא היה מקסים, והסכים שהאומנות קשורה בפוליטיקה. אתמול (1/12/12) גואן נעצר בעמאן ע"י משטרת ירדן. זה אחרי שיום לפני הופיע בירדן על במה ושר את שירו "חראם אל קופאר", אשר פירושו "מסכנים הם הכופרים". השיר הוא שיר אנטי-דתי, לא אומר איזה דת, אך נגד הדת באופן כללי. התגובה של עמאן הייתה כזאת שאנשים נפגעו מהמילים עד כדי כך שעצרה אותו המשטרה באשמת "פגיעה בערכי הדת". אני נבהלתי כודם כל לשמוע שהוא בידי המשטרה כי אני מכיר את הבן אדם, ושנית התאכזבתי לשמוע שכך מתנהגת ממשלת ירדן עם אזרחי הארץ. מה אם אני אשיר שיר נגד הדת בעמאן? יכלאו אותי. המשפט יערך בקרוב. עד שעה זו בלילה, תוך כדי כך שאני מעשן לי סיגריה וצופה בשלג פה בלייפזיג גרמניה, גואן יושב בכלא בירדן. אני התגייסתי לעזרתו ושלחתי אימיילים, טלפנתי, נהייתי פעיל בפיסבוק, והינה אני כותב. אפילו אשתי בטינה נדהמה לשמוע שהוא בכלא וזה שינה את יומה. עניין מעורר תדהמה, הוא שהייתה שמועה לפני כשעה שהוא השתחרר אך הסתבר שזו שמועה! לפני כשעה, קבוצת התמיכה של גואן הודיעה בפייסבוק שהוא מקבל איומים על בריאותו מגורמים איסלאמיים רדיקלים בעמן. אני שואל ביני לבין עצמי את אנשי עמאן, יא זלמי, מה קרה? מה עשה לכם גואן? כולו שיר, מה עשינו אתכם אנחנו ערביי הארץ? מה הסיבה שכלאתם אותו? זו חרות בן אדם על כף המוזנים. כולו שר שיר, הוא זמר ולא פוליטיקאי שתוקף אסלאם ומוכן להילחם למען כך. הוא בסך הכל שר שיר. אני אצטט את הזמרת ריטה בשירה עד שתעזוב, וזה כי אני מרגיש שעלי לעזור לגואן לעזוב את הכלא הירדני "הלוואי יהיה בי כוח עוד מעט, לא להישבר כאן למולך, הלוואי אהיה חזקה עד שתעזוב, זאת תהיה נקמתי היחידה".

גואן סאפאדי

אני כאדם אין לי דעה שלילית נגד דת, כל דת, אני מעדיף מדע, אך חושב שבספרות הדת יש המון מסרים מוסריים, סיפורים טובים, תרבות וכו… אבל די כבר לרדיקליות, ובהחלט אני אביע דעה עזה בעד חופש הביטוי, אפילו אם זה פוגע בדתיים, מכל הדתות. כשכתבתי את המחזה שלי "מואנס" אשר עלה על הבמה בערבית, בחיפה ובסכנין, התייחסתי לסיפורו של איוב. גואן הוא דומה לאיוב במובן זה שהירדנים הענישו אותו ללא שיתנו לו אזהרה או איזשהיא הקדמה לחוקי עמאן, זה לא הוגן אנשים. הדמיה נוספת מהתורה שתוכל להיות רלוונטית זה סיפור סדום, אך ישראל זו לא סדום והירדנים אינם לוט בדיוק.

יש צורך להבחין בגבול של איפה חופש הביטוי מתחיל ואיפו פגיעה בקדושות אנשים מתחילה. במקרה זה השיר הוא קודם כל שיר ולא נאום פוליטי. שנית השיר מצחיק, מעניין, מגרה מחשבה, ולא ברברי נגד דת. ובלי קשר לזה, הירדנים נתנו לו זכות להופיע מבלי לידע אותו בחוקים הללו, שמסתבר דרך אגב, כך אני יודע מאשתי, שבגרמיה ובישראל יש גם חוק המונע פגיעה אגרסיבית בקדושות הדת. אך במקרה גואן, משמאפיין את הסיטואציה זה שנאת הירדנים לערבי ישראל. למה? אין לי מוסג, יכול להיות כי הם לא אהבו את סגנון לבושו או את סוג המשקפיים שהוא לבש או דבר בסגנון זה.

ההתייחסות שלי לדת הנוצרית האורטודקסית שלה אני שייך, היא שאני נהנה מהביקורים של אנשי הדת שדופקים בדלת פעם בשנה, נכנסים פנימה, מתפללים ומפזרים עשן כתורת בריח של זעתר בכל הבית תוך עשר דקות ויוצאים. הם חמודים, והזעתר שהם משתמשים בו מריח יפה. לאבי, רמזי, יש גם כן סיפור מצחיק עם דת. הוא מספר שבנצרת, בעבר, כשהיה עדיין נער, בכנסייה היה בישוף אורטודוקסי מצחיק אשר היה מפזר עשן כתורת בין האנשים. הבישוף הזה היה מפזר את עשן הכתורת ומכריח אנשים להריח תוך כדי אמירת המשפט "שם ואלא בקטע שארבק" אשר תרגומו לעברית "תריח או שאני אחתוך את שפנך".

בחזרה לעניין גואן סאפדי, נותר רק להגיד, פה היה סבאבא, הוא הופיע בירדן וירדן התנהגה אתו כאילו היה פושע, בושה לירדן, בושה למשטרת ירדן, גואן ידידי תשיר, תשיר ותביע, אנו מאחוריך, תשיר את רוחך גואן, ואל תדאג, אתה תצא מירדן ותחזור למשפחתך.

כעת, יום אחרי העצירה, גואן שוחרר אחרי שפוליטיקאים, אנשי תקשורת, ופעילים המונים התערבו, וגואן חזר הביתה עד המשפט. אני פונה אליכם כדי לנסות ולהשפיע על תוצאת המשפט שיערך בירדן בקרוב ויעסוק בחשבונו של גואן, האם מגיע לו עוול על מעשיו? תחשבו שנית ירדנים יקרים? זה עניין של חופש ביטוי.

השיר בגינו נעצר גואן סאפאדי, "חראם אל קופאר":