"הפרטת מערך הפנסיה גרמה לריכוזיות האדירה של שוק ההון. אני קורא לזה 'שוד הפנסיה הגדול' " – כך אמר השבוע פרופסור שלמה יצחקי, הסטטיסטיקן הממשלתי, בכנס השנתי "מדיניות המיסוי בישראל" שהתקיים במכון ון ליר. דברים אלה נאמרו גם במסגרת יום עיון שנערך בחודש שעבר בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ושדנה בעוני בחברה הישראלית.
לדברי יצחקי, "דמי הניהול נהפכו מס שעובר מעניים לעשירים. הערכתי את המס הזה. זה סדר גודל של 25% מהפרשות לפנסיה, שזה כמו לתת שלוש שנים של שכר ממוצע במשק לעשירים. לכן, מי שמנהל את הפנסיה לוקח 50% ממנה ולא נושא בסיכון. אני לא יודע מי עשה את הסידורים הללו, אבל כך הצמחנו קבוצות של עשירים, שחלקם יוצאי האוצר. תבדקו מי מנהלי קרנות הפנסיה – יוצאי האוצר. אני כל הזמן אומר את זה: ההפרטה הטובה ביותר היא זו שכתוצאה ממנה הפקיד בונה לעצמו את מקום העבודה העתידי שלו".
ולמי התודה? למי חייבים להודות מנהלי הקרנות והטייקונים? לראש הממשלה דהיום, בנימין נתניהו, שב-2003 החליט להלאים את קרנות הפנסיה – כדי להפריט אותן מאוחר יותר. וכדי שהקרנות יישאו רווחים גדולים יותר, כעבור 4 שנים נחקק חוק פנסיית חובה, לפיו כל עובד בישראל חייב להיות עמית בקרן פנסיה. חבל שהחוק נחקק רק לאחר הפרטת הקרנות ולאו דווקא כאשר הקרנות היו בבעלות ציבורית. כך מוזרמים מדי חודש מיליארדי שקל נוספים לקרנות המופרטות.
עד כאן ה"ביזנס" של הפנסיה, שהפכה מחיסכון לזמן ארוך עבור העובדים ובני משפחותיהם לעוד "אפיק השקעה" שבידי בעלי ההון. אבל מתברר שיש הרוצים לעשות "סיבוב" נוסף על כספי העמיתים. באירוע שנערך באחרונה בתל-אביב הציע מנכ"ל חברת הביטוח "מגדל", יונל כהן, הצעה שאפשר לסרב לה. אגב, "מגדל" מחזיקה בנחת לא מבוטל בשוק קרנות הפנסיה, קרנות ההשתלמות וביטוחי מנהלים. כהן אמר ש"במקום ש-17 חברות ינהלו מערכות פנסיה מסורבלות, המדינה יכולה לנהל את הפנסיה בעצמה והכספים ייפנו לחברות השונות". נחמד: על פי הצעת מנכ"ל "מגדל", העבודה הקשה, היקרה והמסורבלת תהיה בידי ביטוח הלאומי הניזון גם מכספי העובדים ו"ניהול הכספים" (כולל דמי הניהול השמנים) יוזרמו למגזר הפרטי. ומכאן שתי ציפורים במכה אחת: הורדת העלויות של תאגידי הפנסיה והפרטה חלקית של הביטוח הלאומי.
לנו יש הצעה נוספת: הקמת מערך פנסיה ממלכתי – פנסיה לכל עובד – באמצעות הביטוח הלאומי, שתפעל על בסיס אגרות חוב ייעודיות (כפי שהיה עד לשנות ה-90) וללא התערבות הגופים הפרטיים. קרי: ביטול הפרטת הפנסיה והלאמת מערך החיסכון לזמן ארוך של העובדים. אבל להצעה זו אין כל סיכוי בממלכת ביברמניה הניאו-ליברלית.
יש לי הצעה, לבדיקה יסודית של בסיס הקיום והסיכוי לגידול והעצמה של מדינת "ביברמניה". סקר על בסיס של מדגם מקרי הממוקד רק בשכבות הבאות – מקבלי הפנסיות, עניים שמתחת לקו העוני הרשמי. מקבלי משכורות מינימום, ניצולי שואה,קשישים מקבלי קצבאות של הביטוח הלאומי, מובטלים. בסקר תהיה רק שאלה אחת – "למי אתה נותן את קולך(בעברית- למי אתה מצביע) ב22.01.2013?
אין צורך בסקר,אני יכול רק לומר לכם את התוצאה…לליכוד – ביתנו. כולל שאריות לש"ס. במילים אחרות אין לכם בעיה עם ההון – שלטון. יש לכם (לנו) בעיה עם העם. נראה שמי שנעשק חומרית, מועשר רוחנית – רגשית. ההצבעה כמו בחירה של מכונית, כמו בחירה של בן(ת) זוג הן פעילויות שמונעות רגשית. אלא שמכונית שסרחה ניתן להחליף וגם מבן(ת) זוג ניתן להתגרש .ממשפט שכיח כמו "נולדתי בליכוד",אי אפשר,כנראה להתגרש.
תוך פרפורי הגסיסה של השיטה הקפיטליסטית,בעלי ההון בשיתוף עם הממשלות,לא רק בישראל,למעשה בכל העולם,נוקטים באמצעי האחייה הבודדים שנותרו להם: שוד חסכונות הפנסיה של העובדים ושוד השכר הריאלי של העובדים.
שני צעדים אלה,כמו מכונות האחייה בבתי חולים המזרימות חמצן ונוזלים חיונים לחולה אנוש,הם היחידים שיכולים להציל את המשך קיום השיטה.
זה יעבוד כל עוד החולה לא יתפגר לגמרה או שהעבודים יחליטו שזה מספיק ,ויצאו לרחובות לשים קץ לשוד המתמשך.
מי שמציע "אגרות חוב ייעודיות" חי בעבר. אין חיה כזאת בכלכלה של ימינו. בטח שלא בעולם של ריביות אפסיות. למי שלא בקיא במונח הזה, רק אומר שאגרות חוב ייעודיות הן אגרות חוב ממשלתיות שהממשלה מבטיחה לשלם ריבית יפה עליהן. כלומר, התשואה של החוסכים לפנסיה מגיעה מקופת המדינה, מכספי המיסים. זה כמובן לא יכול להימשך לאורך זמן ובהכרח יוביל לקריסה כלכלית ואז החוסכים לפנסיה לא יקבלו את מה שהובטח להם.
צריך לטפל בדמי הניהול ולהגביל אותם בחוק. צריך לאפשר מסלולי השקעה ללא דמי ניהול, למשל בתעודות סל שלא מצריכות ניהול אקטיבי. אבל אין תחליף להשקעות על מנת לייצר תשואה.
אמיר,תגיד את האמת!בשביל איזה שודד פנסייה אתה עובד?
לאמיר: מה זה "עולם של ריביות אפסיות" ? האם זו תופעת טבע או מדיניות ממשלתית כדי להציל את הכלכלה הקורסת?.ביטול או הגבלת דמי הניהול זה כמו אקמול לחולה סרטן.הבעייה העקרית של החסכון הפנסיוני היא שילוב של כמה גורמים: שחיקה מתמדת בשכר הריאלי (שהפנסיה היא אחד ממרכיביו),הארכת תוחלת החיים (המוסיפה לגרעון האקטוארי),שיעורי אבטלה והשתתפות נמוכה בכוח העבודה והפרטת מערכות הפנסיה שמובילות את החסכון הפנסיוני להשקעות מסוכנות .הגורם האחרון הוא לא רק בניהול כושל או עמלות ניהול גבוהות.זה כמו לתת לחתול לשמור על החלב.
קרנות הפנסיה המחזיקות בחסכונות העובדים מצד אחד מתקשות למצוא אפיקי חסכון סולידיים לשמירת הערך הריאלי של כספים אלה,אבל מצד שני,הן קשורות למערכות האשראי הבנקאי שבסופו של דבר קשורות לבעלי ההון והטייקונים בדרכים שונות ומשונות.בגלל המצב העגום של הכלכלות ,אין היום אפיקי השקעה סולידיים ומהסיבות כנ"ל,כספי הפנסיה מושקעים בהרפקטאות כדוגמת קניית המגרש הכושל בלס וגס על ידי תשובה ודנקר שמומנה על ידי בנק הפועלים ולאומי,עם הפסדים עצומים.החסכון הפנסיוני זו פצצת זמן מטקטקת שתתפוצץ יחד עם השיטה הניאוליבראלי הגוסס