בקיץ ההוא, ובשנה וחצי שאחריו, צעדנו ברחובות בעד צדק חברתי. אחת הסיסמאות המרכזיות שצעקנו הייתה "הון, שלטון, עולם תחתון!". הסיסמא הפופולארית ביטאה את הייאוש מהכניעה של הפוליטיקאים לאינטרסים כלכליים צרים, ואת התקווה ליצור פה שיטה אחרת, שבה הכלכלה והפוליטיקה נשלטות על ידי הציבור ולא על ידי קומץ טייקונים.

הפגנה למען צדק חברתי, 12/5/12, ת"א

אלא שהיה חוסר דיוק מסוים בסיסמא שלנו. המילים "עולם תחתון" מרמזות על התנהגות בלתי-חוקית. קשרי הון-שלטון בישראל לעיתים נושאים אופי כזה, אבל ברובם מדובר בקשרים חוקיים לחלוטין, שיש עליהם דיווח פומבי באתר מבקר המדינה.

מבחינה משפטית, מותר לבעלי ההון לתרום למפלגות, ומותר לפוליטיקאים להתחנף לעשירי הארץ כדי לקבל את התרומות הללו. אך השאלה אינה משפטית, אלא פוליטית וציבורית – האם אנחנו מוכנים להצביע לפוליטיקאי שתלוי בתרומות מבעלי הון? האם אנחנו מוכנות להצביע למי שהספונסר שלו חשוב יותר להיבחרותו מאשר כל מפגינות המחאה החברתית יחד?

רגע לפני שמצביעות ומצביעים, חשוב לעצור ולשאול. מי תורם למי, וכמה.

המקום הנכון להתחיל בו הוא מפלגת השלטון, הליכוד. שם נגלה כי ראש הממשלה נתניהו קיבל תרומה של 40,810 ש"ח מויאטצסלב קנטור, המוגדר על ידי כלכליסט כ"אוליגרך רוסי שמחזיק בדרכון ישראלי". מדובר בסכום שנראה אסטרונומי עבור כל מי שמרוויח משכורת מינימום. מיהו אותו קנטור? מדוע תרם לראש הממשלה? מה טיב יחסיו עם ראש הממשלה? אלו שאלות שאינן נשאלות ב"דמוקרטיה" הקפיטליסטית.

ומיהם שלום אלימלך, מוטי לביא ודוד קליאוט, שתרמו כל אחד 10,000 ש"ח לשר האוצר יובל שטייניץ? מדוע לא ידוע לנו דבר על האנשים שבזכותם נבחר האיש בעל ההשפעה הגדולה ביותר על כלכלת ישראל? ומיהו סול זכאי, המתואר בדה-מרקר בתור "האיש שיושב על הר מזומנים ומחוזר ע"י בכירי הטייקונים בארץ", ותרם סכום דומה ליו"ר ועדת הכלכלה לשעבר אופיר אקוניס?

נמשיך אל השותפים הקואליציוניים העתידיים של ראש הממשלה, המפלגות הדתיות. נפתלי בנט תרם בעצמו לקמפיין שלו מאות אלפי שקלים. מדובר בבעל הון, שהחליט שהוא רוצה להיות בשלטון ישירות ולא בעקיפין. אבל גם הוא נאלץ לקבל תרומה של 44,000 ש"ח ממיליונר ההיי-טק מייקל אייזנברג, ו- 30,185 ש"ח לבעל ההון מוריס קונרד. אריה דרעי קיבל תרומות, שגובה כל אחת מהן 10,000 ש"ח, מיעקב בלוי, יהודה חזן, סימון צרפתי ואחרים. בתעמולת הבחירות שלהם מבטיחים בנט ודרעי לדאוג לכלכלה של "ערכים יהודיים", אך קל יותר להפר התחייבות כלפי מיליוני בוחרים, מאשר לפגוע באינטרסים של קבוצה קטנה של תורמים.

ומה במרכז המפה הפוליטית? לא שונה בהרבה.

יאיר לפיד, שמתיימר לייצג את "מעמד הביניים", מייצג בעיקר אנשי עסקים כמו שמעון וינטראוב, רונן פלד ומשפחת דה רוטשילד, שהם התורמים הגדולים לקמפיין שלו. שאול מופז, המתהדר בסיסמא "אחד משלנו", קיבל תרומות של עשרות אלפי שקלים כל אחת ממיליונרים אמריקאים. ציפי לבני חזקה מאוד בסביון, שם קיבלה תרומה בת 43,000 ש"ח מדן גולדשטיין ותרומה של 20,000 ש"ח מישראלה שטיר. עמיר פרץ, המתיימר להיות "סוציאל-דמוקרט", קיבל תרומה של 40,000 ש"ח מצבי נטע מכפר שמריהו, בעלים של חברה לייבוא רכבים.

ולא רק פרץ מתיימר להיות מה שאיננו. מפלגת העבודה, המציגה עצמה כמפלגה "חברתית", שוחה בים של תרומות מבעלי הון. שלי יחימוביץ' קיבלה תרומות של 10,000 ש"ח מעודד פינס (דירקטור במספר חברות), מיונל כהן (מנכ"ל חברת ביטוח) ומאילן שילוח (מנכ"ל משרד פירסום). יצחק הרצוג, לשעבר שר הרווחה בממשלת נתניהו, קיבל תרומה דומה מאיש העסקים דוד קוליץ. בנימין בן-אליעזר, לשעבר שר התמ"ת בממשלת נתניהו, קיבל תרומה דומה מיזם הנדל"ן יוסי בזל.

בל נטעה. לפני הבחירות, רוממות הצדק החברתי תהיה בגרונה של מפלגת העבודה. אחרי הבחירות, קולם של התורמים ישמע ברמה, וקולם של מאות אלפי מפגיני הצדק החברתי יאלם.

כך גם בשולי המפה הפוליטית. זהבה גלאון ממרצ ממומנת על ידי נחמה בורק, בעלת חברה להשמת בכירים, ולא על ידי מצביעיה. אריה אלדד מעוצמה לישראל קיבל תרומה בת 40,000 ש"ח מארווינג מוסקוביץ', מייסדם של בתי הימורים בארה"ב. אפילו עזמי בשארה מבל"ד קיבל מעטפות מלאות מזומנים מחלפן הכספים פיראס עסילה, שהורשע בהלבנת הון אחרי עזיבתו של בשארה את הארץ.

זוהי, כמובן, רשימה חלקית בלבד של התרומות לפוליטיקאים. הרשימה המלאה מופיעה, כאמור, באתר משרד מבקר המדינה.

זה מעורר גועל. הכל חוקי. הכל מסריח. תרומות של בעלי הון לפוליטיקאים הן לא פשע ולא "עולם תחתון", אבל הן ההיפך המוחלט מכל מה שהפגנו למענו בקיץ ההוא שבו גילינו שאנחנו יכולים לשנות.

אבל זה לא אומר שאין למי להצביע. כי יש רשימה יוצאת מן הכלל. הרשימה הסוציאליסטית היחידה. חד"ש לא מקבלת תרומות מאף בעל הון, וחברי הכנסת של חד"ש לא מקבלים תרומות מאף אחד. זה לא מקרה. זו אידיאולוגיה. אידיאולוגיה סוציאליסטית.

והאידיאולוגיה הזאת היא אפקטיבית. חבר הכנסת דב חנין הוא המחוקק מספר אחת בתחום החברתי והסביבתי, משום שהוא לא מקבל תמיכה מטייקונים ומכרישי נדל"ן. חבר הכנסת חנא סוויד פעל בנושא זכויות אנשים עם מחלות גנטיות נדירות, כי הוא לא קיבל ולא יקבל תרומה מאף חברת תרופות. הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי הצליחה להעביר סדרה של חוקים העוסקים בזכויות עובדים, כי היא לא קיבלה כסף מאף מעסיק. חבר הכנסת מוחמד ברכה היה פנוי לעסוק במרכזי שיקום לנרקומנים ובתנאי האשפוז בבתי חולים לחולי נפש, כי הוא לא דואג לאינטרסים של התורמים שאין לו. חבר הכנסת עפו אגבריה העביר חוק האוסר אפליה על רקע הורות, טיפולי פוריות ונטייה מינית בלשכות התעסוקה, כי הוא מתעניין באינטרסים של האדם הפשוט ולא באינטרסים של התורם הגדול.

יצאנו לרחובות כדי להוריד את יוקר המחייה. גילינו שכדי להוריד את יוקר המחייה צריך להחליף את השיטה. אנחנו יודעות ויודעים שבשביל להחליף את השיטה הקפיטליסטית, צריך להציב אלטרנטיבה.

האלטרנטיבה לקפיטליזם היא סוציאליזם. הדרך אל הסוציאליזם עוברת בתחנות שונות, ואחת מהן היא הבחירות הקרובות. בשביל להחליף את הקפיטליזם, צריך להצביע ביום שלישי לרשימה הסוציאליסטית היחידה. לרשימה שמאמינה בשוויון, בצדק חברתי, בשותפות יהודית-ערבית.

זו הסיבה שאני אצביע חד"ש.