הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-31 בינואר, 2013 3 תגובות

"תיק האוצר הוא תפוח האדמה הלוהט של הממשלה הבאה". כך הכותרת הראשית של "דה מרקר" שמסביר גם מדוע: "תפקיד שר האוצר מסתמן כמוקש פוליטי נוכח הצורך לחתוך מהתקציב כ – 15 מיליארד שקל". ומי זה הפוליטיקאי השפוי שירצה  להתחיל את תפקידו עם "צורך" שכזה? מתברר שיש אחד, יובל שטייניץ שמו, אבל בו נגמר ההיצע. מה מעניין כל כך בכותרת של עיתון? לגופו של עניין הכותרת הזו ממש לא מעניינת. אלא שהיא משקפת הלך מחשבה כלכלי שבבסיסו העיקרון שהתודעה קודמת להוויה.

money

עורכי "הארץ", כמו שורה ארוכה של כלכלנים, באמת מאמינים שיש "צורך לחתוך כ–15 מיליארד שקל". כלומר יש מצב כלכלי מסויים וממנו נגזר צורך קיצוצי. קיצוצים הם צעד קשה ומאוד לא פופולארי ומכאן ההשוואה בין תפקיד שר האוצר, שכבר שנים נחשב ל"בית קברות" לפוליטיקאים, לבין תפוח אדמה לוהט שמוטב לסלק ממנו את הידיים.

צריך קיצוץ!

מאיפה צמח הצורך בקיצוץ? חיפשתי בספרי הכלכלה, אפילו אלה שנכתבו בידי אנשי ימין מובהקים, ולא מצאתי. המספר של 15 מיליארד, נולד מתחשיב שעשו כלכלני משרד האוצר לנוסחה שהם עצמם יצרו לפני כמה שנים. המשכתי הלאה בחיפושים בספרי הכלכלה ושוב לא מצאתי גם את הנוסחה. ומסיבה פשוטה: הנוסחה והתחשיב הם תולדה של השקפה כלכלית. מול ההשקפה הזו אפשר בקלות למצוא השקפה אחרת, ומכאן גם נוסחה אחרת.  אין כאן בהכרח צורך בקיצוצים. אלא שלעורכי "הארץ" (כמו למרבית הפרשנים הכלכליים) יש דעה. זו התודעה הכלכלית שלהם וממנה עולה ש"צריך" לקצץ 15 מיליארד שקל. ומכאן הקפיצה מהתודעה שלהם אל ההוויה הכלכלית של כולנו. ובקיצור: אם צריך קיצוץ ואם יהיה קיצוץ אין מדובר בצורך אובייקטיבי אלא בהשקפת עולם.  כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר.

אתיקה עיתונאית משובשת

אין שום פסול בהבעת דעה. אמנם זה מייגע לקרוא שוב ושוב את הדעה החד ממדית הזו בעיתון הזה אבל זו דעה לגיטימית. מה שלא לגיטימי הוא  להציג את הדעה כעובדה חדשותית ולפיה יש "צורך לחתוך מהתקציב". קורא לא מיומן מתבקש על ידי עורכי "הארץ" להבין שאי אפשר בלי הקיצוץ הזה. וזה פשוט לא נכון.

למעשה כאן אמור המאמר הזה להסתיים.  אבל למען אלה שלא מעורים בנבכי הכלכלה הנה עוד כמה אפשרויות תקציביות:

לא מקצצים: בתרחיש הזה הממשלה נאלצת להגדיל את החוב הציבורי באותם 15 מיליארד שקל. זה בדיוק מה שעשו בארצות הברית הן הממשל של ג'ורג' בוש הרפובליקני והן זה של ברק אובמה הדמוקרטי , מאז פרץ המשבר הפיננסי ב – 2008. זה בדיוק מה שעשו נתניהו ושטייניץ ב – 2012 עת תפח הגירעון בתקציב מ – 20 ל – 40 מיליארד שקל. יש כלכלנים, פול קרוגמן למשל, בדעה שראוי אפילו  להגדיל עוד הוצאות ולהגדיל עוד חובות. ועתה, בבריטניה, גוברים הקולות האלה גם שם על רקע ההתכווצות הכלכלית. נכון, להגדלת החוב הציבורי יש מחיר, אבל גם לקיצוצים יש מחיר. ולעולם השאלה היא מי משלם את המחיר. כך או כך הנה ההוכחה שהקיצוץ איננו הכרח.

לא מקצצים ומשיגים 15 מיליארד שקל על ידי מסים:  מי שמתעב חובות ציבוריים, כמוני, מעדיף את החלופה הזו שאם נעשית במידה ובצורה  הנכונה,  מאפשרת להשיג גם איזון בנטל המס כך שכל התוספת הנדרשת, ואף יותר ממנה, יושתו על צריכה ראוותנית ומזיקה ועל הכנסה לא ראויה. הנה כמה דוגמאות: לא להכיר בהוצאה (של מעסיק) על שכר מעל 40,000 לחודש לצורכי מס הכנסה. לבטל את הפטור ממס על דיבידנד המשולם לתאגיד. להשוות את שיעור המס השולי על רווחי ריבית והון לשיעור המס השולי על עבודה. להטיל מע"מ על הנפקת מניות חדשות ועל נסיעות לחו"ל. ויש במחסן עוד הרבה שכאלה. כך או כך הנה עוד הוכחה שאין "צורך לחתוך".

  • פורסם בבלוג של גדעון עשת
תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. לקצץ ראש לשטרסלריזם הגיב:

    האוצר אכן נחשב ל"בית קברות" לפוליטיקאים. גם החתיך שזכה בכמעט 20 ח"כים–פיונים לא מוכרים– סולד מהתיק הזה, שהרי מי רוצה להטיל גזרות חדשות על ציבור המצביעים ולהסתכן בלהיות לא-פופולרי? מה עוד שרבים מתומכיו הבכירים נמנים על "גוזרי הקופונים". וגם לאנליטיקן הקלקלי של "הארץ" אג'נדה דומה: כן, לחתוך ולהרוס –ברעכן– כל עוד מדובר בהצלת הכלכלה הקפיטליסטית. הרי את הנזק מטילים על המעמדות הנמוכים.
    והמסקנה: צריך קיצוץ, אבל מהסוג שעשה העם הצרפתי בבסטיליה, במהפכה של 1789 — שחרטה על דיגלה את הסיסמה "חופש, שוויון ואחווה"! צריך לקצץ למקצצים את הראש והזנב! כמו שאמר אברהם לינקולן ב-1837:
    ‎"הקפיטליסטים נוהגים בדרך כלל לפעול בצוותא להונות ולעשוק את בני האדם, ועכשיו כשהם מסוכסכים זה עם חברו אנו נקראים להתערב ולבזבז כספי ציבור כדי למצוא פתרון למריבתם, בעוד הם בתיחכומם הגאוני פועלים כדי להונות ולרמות. כך הם גורמים נזק עצום לציבור. אכן זה מאוד מוזר שהציבור סובל מאותן "פגיעות חמורות" ולמרות זה אינו מגיב! מוזר שהציבור מתעוות, סובל ומתפתל תחת הדיכוי והמפגע, ולמרות זאת הוא אדיש – ואף אחד לא קם ומוחה" – נשמע מוכר?

  2. יש פתרון הגיב:

    שלום.
    כשיהיה שלום, תוכל ישראל לקצץ חלק ניכר מה-20% שהולך ל"ביטחון".
    וגם עוד כחמישית שהמדינה מבזבזת על הכיבוש וההתנחבלויות.

    וכשיהיה שלום יזרמו לכאן השקעות זרות, אולי אפילו מהשכנים… ושלום על ישראל וישמעאל.
    (אבל מדוע גדעון עשת לא מזכיר את הפתרון הזה?)

  3. רועי הגיב:

    העיתונות בארץ, כולל העיתונות הכלכלית (ואולי בעיקר היא) כולה רוחשת מניעים נסתרים

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים