הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-1 בפברואר, 2013 13 תגובות

הגוש החוסם מת בעריסה, הגוש הלוחם הוא התקווה היחידה.

הטקטיקה המגושמת של מנהיגת מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' הפכה את הדיבורים הנואלים על "גוש חוסם" לבדיחה מרה. אנשי המרכז הלאומני לא יצטרפו לגוש פוליטי (אפילו גוש טכני) עם המפלגות הערביות, כיוון שללאומנות שלהם יש גם נופך גזעני. יאיר לפיד מיהר להכריז שאין לו שום דבר משותף עם הח"כים הערבים, ובזה התפוגג החלום, שהיה חסר שחר מלכתחילה. בינתיים ציפי לבני נשלחה לעמוד בפינה, כמו שנהגו לעשות לנו בכיתה ג' בבית החינוך ע"ש ארלוזורוב, ובסיעתה אין הרבה מועמדים למאבק קדחתני למען השלום, לצמצום הפערים החברתיים ונגד המתקפה העתידית על איראן.

meretz-hosemתמונה מדף הפייסבוק מרצ מודיעין

עוד מוקדם להרחיב את הדיבור על "יש עתיד". כצפוי, לפיד שלח את אנשיו להפיץ מסר מתון לעיתונאים הזרים. הח"כ החדש יעקב פרי, למשל, שוחח עם כתבים מאנגליה והכריז על תמיכתו הנלהבת ב"חידוש תהליך השלום". אלא שרוב חבריו מזלזלים בפרטנר בגדה המערבית, יו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן, חרף העובדה שיד ימינו של יאסר עראפת בעבר רתם את אנשי זרועות הביטחון שלו ללוחמה בכל גילויי התנגדות נגד הסטאטוס קוו עם ישראל, והוא קרוב מאוד לבית הלבן ולמחלקת המדינה בארצות הברית.

בקרוב מאוד יתגלו הבקיעים בסיעות המרכז הלאומני בכנסת. יש להניח שלפחות לכמה ח"כים חדשים מסיעתו של לפיד יש דעות פוליטיות ותובנות אידיאולוגיות שמקרבות אותם לתפיסה ליברלית ויונית, לעומת האידיאולוגיה השמרנית, הנִצית, האנטי-ערבית והאנטי-מוסלמית השוררת בהנהגת "יש עתיד". גם בעבודה מקננים כמה אנשי שמאל מתונים, שמסיקים עתה בחדרי חדרים את הלקחים מההצלחה המטאורית של מרצ לעומת הכישלון המחפיר של יחימוביץ'; יורשי שמעון פרס וישראל גלילי (עם כל ההבדלים בין השניים) יחתרו תחת המנהיגה הלא פופולרית והלא אהודה ויחלמו על כיסא בממשלת בנימין נתניהו. כבר שמענו רמזים בכיוון הזה מחברי כנסת מהעבודה, ישנים וחדשים. קשה לצפות מאנשי עסקים, גם אם יש להם דעה טובה מאוד על עצמם, לחבור לקואליציה של חלשים כאשר הם מזדהים בכל לבם עם החזקים, שנחלו ניצחון מוחץ בבחירות.

יחימוביץ' מנסה להגן על מעמדה ונראה שהיא מבינה שאסור לה להתעלם מעשרות אלפי המצביעים בעד מפלגתה, שיש להם תדמית עצמית נאורה חרף דבקותם ב"ציונות". מכאן גם החלטתה הנבונה להישאר באופוזיציה. יש לקוות שזו תהיה עמדה קבועה ושהיא תבין שעם מותו של הגוש החוסם המדומיין עליה לאתר את ציבור היעד של האופוזיציה המדינית והחברתית שהיא אמורה להיות חלק חשוב ממנה, חרף חיבתה התמוהה למתנחלים.

אם יחימוביץ' תמשיך את הרומן המיוסר שלה עם תומכי ההתנחלויות ועם הניאו- ליברלים הסמויים בסיעתה, היא תאבד אלפי פעילים שעשויים למצוא בית חם במרצ או בחד"ש. הסכנה המיידית הרובצת לפתחה היא לאבד גם חברי כנסת לשמאל, ולא בכדי היא חששה כל כך ממרב מיכאלי. כרגיל במקרים כאלה, מוקדם לקבוע האם מיכאלי עצמה ושני מנהיגי המחאה החברתית, סתיו שפיר ויצחק שמולי (שמצטיירים כאופורטוניסטים אבל צריך לתת להם אשראי כלשהו) יתמרדו נגד הימין במפלגה. הכול נזיל, לטעויות חמורות יהיה מחיר גבוה, ויחימוביץ' עלולה להירשם בהיסטוריה כעוד אפיזודה אומללה (או גרוע מזה, זניחה) בתולדות מפלגת העבודה, עם סיעה מגומדת אפילו לעומת 15 הח"כים שבהם זכתה בבחירות לכנסת ה-19. הפער בין הגרסה של יחימוביץ' לסוציאל-דמוקרטיה מדומה מהולה בלאומנות אמיתית לבין גישה סוציאליסטית פתוחה לעולם, נאורה ואנטי-גזענית הוא עצום. כאן נעוץ ההבדל בינה לבין זהבה גלאון, על אף המכנה המשותף הציוני ואולי הסנטימנטים לשיר הָרֵעוּת. זמנה של מורשת גולדה מאיר עבר, וכך גם עידן ממשיכיו של ישראל גלילי. נאמנות לכיבוש ולהתנחלויות לא תגייס נוער שמאלי לתנועת העבודה, אלא אם כן היא תשנה את דרכה. דבקות אפילו בחלקים מהשטחים הכבושים, תהפוך את מפלגת העבודה הישראלית למצורעת בעולם כולל האינטרנציונל הסוציאליסטי, ולא תקנה לה מהלכים כלשהם בבית הלבן; לעומת זאת תיאום עמדות עם מנהיגים נאורים בעולם (על בסיס שיפור מרשים בתהליך שילוב האזרחים הערבים בכל מפלגות השמאל) ישנה את מעמדה באורח קוטבי. אם יחימוביץ' או מחליפיה לא ישתפו פעולה עם מרצ, מפלגת העבודה תתמוסס בתוך שנתיים.

לדעתי חייבות המנהיגות של "השמאל" הציוני לכנס בדחיפות רבה ישיבה משותפת של שתי הסיעות בכנסת, ולהתוות דרך חדשה להתנהלות עם נציגי האזרחים הערבים במשכן וגם עם סיעת חד"ש הדו-לאומית. יש להקים גוש לוחם, שיאבק למען יעדים חברתיים ברורים, למען האוכלוסייה החלשה וכלל השכירים, לתמוך בשביתות של רופאים, של אחיות ושל שאר העובדים, להגן על האינטרסים של הציבור המזרחי ושל המגזר הערבי.

hadash-jaכרזות בחירות של חד"ש

ההליכה לקראת הערבים חייבת להיות דרמטית. חברי הכנסת של מרצ ושל העבודה יגנו על הפרלמנטרים הערבים בפני ההכפשות הפשיסטיות של תומכי המתנחלים ושאר הגזענים, גם מהמרכז הלאומני. זו מוכרחה להיות טקטיקה קבועה בישיבות הכנסת עצמן וגם אסטרטגיה כוללת במכלול ההתנהלות הפוליטית במישור הציבורי. המגזר הערבי הוא המקופח ביותר מבחינה כלכלית, ולכן יש הצדקה סוציאליסטית ולא רק פטריוטית לאחדות השורות יחד איתם. התבונה הדרושה להישרדות שלנו בארצנו והאידיאלים הסוציאליים אינם סותרים אלא משלימים זה את זה.

אין טעם לדרוש מיחימוביץ' (וגם לא ממנהיגת מרצ זהבה גלאון) להתגייס למשט בנוסח ה"מרמרה" כדי לשבור את המצור הזדוני והבלתי חוקי על עזה. תהליך כזה דורש זמן והוא אכן יגיע, אבל רק בעוד כמה שנים. בינתיים יש לארגן גוף בכנסת שיגן על חופש הדיבור של הנציגים הערבים ושימנע גזירות שיגבילו את פעילותם הפרלמנטרית. כדי להרחיב את התהודה שתיצור התארגנות של שתי הסיעות (במטרה לשמור על האינטרס של כלל תושבי ישראל בכינון סולידאריות בין יהודים וערבים על בסיס מעמדי) יתגייסו פעילי המפלגות לעבודה תרבותית-פוליטית בעיירות הפיתוח ובמגזר הערבי.

זוהי תוכנית פעולה מינימליסטית, שמושתתת על המכנה המשותף לכל סיעות הגוש הלוחם. הוא משאיר כר נרחב למאבק משותף של כל הכוחות הדמוקרטים, גם מהמרכז הפוליטי, נגד הפשיזם. הגוש הלוחם (שמאל-מפלגת העבודה, מרצ וחד"ש) ונציגי האזרחים הערבים יתאמו פעולה משותפת, שאליה יצטרפו אולי פליטים מהגוש החוסם ז"ל. הנושאים המרכזיים של השמאל הם העלאת רמת חייהם של חמשת העשירונים הנמוכים, שיפור שירותי החינוך והבריאות, החזרת הביטחון התעסוקתי לעובדים ומאבק חסר פשרות למען השלום, נגד ההתנחלויות ונגד הרפתקאות גרעיניות שימיטו אסון על כל תושבי ישראל מבני שני העמים.

  • פורסם בכל העיר, 1 פברואר 2013
תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. אדם קלר הגיב:

    ראוי להזכיר כי גם לפני הבחירות וגם בזמן ששלי יחימוביץ ניסתה לטעון ש"העבודה זה לא שמאל" היא התיצבה בועדת הבחירות המרכזית באופןחד משמעי נגד הפסילה של חנין זועבי. זה מחזק את ההיתכנות לאסטרטגיה שמופיעה כאן.

    • צחוק מהעבודה הגיב:

      גם לפיד התייצב באופן חד משמעי נגד הפסילה של חנין זועבי.
      אז הא לך חזית "ההיתכנות האסטרטגית שמופיעה כאן" מלפיד עד הזועבי'ז…

  2. צדוק התקוה הגיב:

    "יאיר לפיד מיהר להכריז שאין לו שום דבר משותף עם הח"כים הערבים" ובאמת אין שום קווים מחברים בין חנין זועבי למשל לבין יאיר לפיד יאיר ציוני[ מילה גסה בשמאל] ישראלי חנין אנטיציונית הקוראת לעצמה פלסטנאית ה"חוגגת" את הנכבה של 48 כנ"ל המפלגות הערביות איזה דבר יכול לחבר בין שנייהם כלום לא הדגל ולא ההימנון הם היו מעדיפם לחיות תחת דגל פלסטין וההימנון הפלסטנאי בילאדי בילאדי ולכן מה הכעס שלך על יאיר לפיד הוא מיצג את הישראלי החדש שלא הלך לשמאל ולא לימין כל אותם מצבעים שברחו ממפלגת העבודה מהליכוד וממה שנשאר מקדימה אותם ישראלים מהמעמד הביניים שהם הרוב במדינה שאין מי שדואג להם אותו מעמד שהפך במשך השניים לפרה החולבת של המדינה השלום הוא חשוב אבל כנראה ולמסקנה אחרת הגיע רוב הציבור הישראלי שכנראה בדור הזה הוא לא יגיע חלמות הם דברים נעמים אבל מחלמות לא יוצא דבר אם ברק ציפי ואולמרט שהסכימו לתת הכל לפלסטנאים לא הצליחו להגיע להסכם אז כנראה יש בעיה גם לצד השני ולא רק כבעיה של ישראל הסרבנית צריך להסתכל לאמת בפנים ולא להאשים תמיד את ישראל בסרבנות

  3. דניאל קלטי הגיב:

    מס' דברים שכתבתי, אשר יש להם שייכות גם לכאן:
    http://dannielqeletti.blogspot.co.il/2013/01/blog-post_31.html

  4. דרור BDS הגיב:

    ניאבק בגוש הלוחם כאילו אין ציונים וניאבק בציונים כאילו אין גוש לוחם.
    מה שמכונה הגוש הלוחם ע"י חיים ברעם אינו אלא המשך הטעות ההיסטורית של תומכי חד"ש לראות באבו-מאזן פרטנר לגיטימי בניגוד גמור לראייתם של רוב הפלסטינים בין הים לנהר הרואים בו משת"פ של הציונים. כפיית הצעתו של אבו מאזן על העם הפלסטיני הינה המשך ישיר למה שכונה הסכמי אוסלו והתוצאות ידועות.
    ברור מדוע מתעקשים הציונים, הממשל האמריקני, מדינות אירופה ה"נאורות", לכפות את הסכמי הכניעה שמציע אבו מאזן על העם הפלסטיני. לא ברור מדוע חיים ברעם מצטרף אליהם. הגוש הלוחם – יהודים בלבד ("ונציגי האזרחים הערבים יתאמו פעולה משותפת" – כך ברעם), עלול חלילה להפוך מידיד לאויב. חיים ברעם, פקח עיניך! לסחורה שאתה מציע אין קונים לא אצל המרכז הלאומני (אני מכנה אותם בפשטות 'הציונים') ולא אצל רובו המכריע של העם הפלסטיני, שחלק מנציגיו הם בל"ד, רעם-תעל, אבנאא אל בלד ומחרימי בחירות אחרים, כמו גם של תושבי פלסטין חסרי האזרחות בין הים לנהר, עזה, והפזורה הפלסטינית בגולה.

  5. כלכלה הגיב:

    חשוב לשלב ידים ההסתדרות והאנשים הטובים בכנסת כדי למנוע במידת האפשר פגיעה בציבור השכירים בישראל,כמו כן יש לשמור על האוכלוסויות החלשות ניצולי השואה,העוורים,הנכים ,האוטיסטים,הגמלאים,,בעלי תסמונת דאון ואחרים.אני קורא לשס לפיד בנט לבני מופז אגודה למנוע מביבי לפגוע באנשים האלה

    • דניאל קלטי הגיב:

      שאבין – לדעתך, "שס לפיד בנט לבני מופז", זה "האנשים הטובים בכנסת"??

      אנשים באמת איבדו את זה.

  6. יולו הגיב:

    "בזה התפוגג החלום, שהיה חסר שחר מלכתחילה".,וואלה כמה נכון.חלום צריך שיהיה בבחינת ,"אחד ביד ולא שתיים על העץ"
    והחלומות שלך חיים קצת גבוהים מדי
    כי,,,,יהודים וערבים {כציבור}הם אויבים לצערי
    והכל מאוד מסובך
    {מאמריך מזכירים לי את הפעולות שלי כחניך במחנות עולים המון רצון טוב אבל עם נסיקה הזויה למרומי הפתוס}

  7. חלום באספמיא הגיב:

    מה שברעם מסרב להפנים הוא שהניגוד היסודי במדינה קולוניאלית-ציונית היא בין המדינה לבין הילידים. זה ניגוד שמאחד את כל המעמדות משני הצדדים. המאבק המעמדי והמאבק בין ליברלים ללאומנים-פאשיסטים בתוך החברה הציונית הוא משני למאבק היסודי הזה. ברעם לא מסוגל לתת גט כריתות לליברלים הציונים שהוא מחשיב כבעלי ברית לא כנגד ה"מרכז הלאומני" כהגדרתו אלא גם כצד במאבק הבסיסי בין הקולוניאליזם הציוני לבין הפלסטינים בכך הוא חוטא בנאיביות ובהונאה עצמית.
    אין ולא היה מצב שליברלים ציונים יתמכו במאבק הבסיסי הפלסטיני נגד הנישול ההפלייה הכיבוש והגירוש. הם עצמם שותפים לכל זה, "יורים ובוכים". השמאל הציוני מוכן להשתמש במנדטים של הערבים בכנסת רק כדי להשיג שלטון מבלי להתחייב להם במאומה. האחרונים שבויים לזה מכוח ישיבתם בכנסת הציונית.

  8. חיים ברעם הגיב:

    לחלום באספמיא,
    כפי שאתה יודע "הפנמתי" את הניגוד שאותו אתה מיטיב לתאר כבר לפני שנים. אבל מהיכן תיקח את העתודות הדרושות למאבקים המצפים לנו? רוב התומכים של השמאל העקבי עברו דרך התחנות של "השמאל הציוני". יש לקרב אותם למאבקים נגד הפשיזם. אתה נגד?

    • לחיים ברעם הגיב:

      אני לא נגד לשתף פעולה נגד הפאשיזם עם מישהו אפילו הוא מגדיר את עצמו כציוני. אבל לא מדובר כאן ביחידים, כאן מדובר בקואליציות עם גופים ממוסדים ומשם לא יגיעו "העתודות".
      מה לעשות כאשר המציאות קשה? לברוח ממנה למקסמי שוא לא יעזור. הדרך למציאת תרופה היא קודם כל לאבחן נכון את המחלה. אני יודע שזו בעייה משום שהחולה הוא אנחנו.

  9. אלכס מסיס הגיב:

    לצערי, אילו היתה הכותרת למאמרו של חיים – באנגלית, היא הייתה: wishful thinking כלומר: מחשבה רצוייה אבל בלתי אפשרית
    מרץ היא מפלגה ציונית ונציגיה מכהנים בהסתדרות הציונית ה"מיישבת" את ההתנחלויות – אנשי מפ"מ
    ו"השומר הצעיר" בהנהגת מרץ לא יאפשרו שיתוף פעולה עם חד"ש מחשש לפגיעה בתקציבי הסוכנות
    לקיבוצים. סרובה של מרץ להסכם עודפים עם חד"ש – מעיד על המשך החרם של מפ"מ על מק"י

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים