התמונה "הגדולה" היא ברורה. חד"ש שמרה בקושי על כוחה, תוך ירידה של כ-10% מכוחה האלקטורלי. היו לחד"ש % 3.3 ב-2009 והיא ירדה עכשיו ל- 3% של כלל המצביעים. נראה שעיקר הירידה היה ברחוב היהודי. יש להגיד את הדברים בצורה ברורה – חד"ש-מק"י נמצאות למרות ניצוצים פה ושם במצב של קפאון.
חד"ש בהרכבה היהודי-ערבי ובהשקפת העולם הרעיונית שלה היא התקוה של השמאל המהפכני בישראל. אך גם עליה חל הכלל שאם לא מתקדמים אז נסוגים. חד"ש חייבת לרענן את עצמה באופן יסודי, צעד אחרי צעד.
הדרך החיובית ביותר לשכנע את התנועה שמתכוונים לשנות את המצב היא לקיים דיון מקיף ופומבי על החולשה שהתגלתה בבחירות. צריכים בטבע הדברים להתחיל בהנהגה. מוחמד ברכה לא קנה את מקומו בהנהגה בחנות. הוא הרוויח אותו ביושר. יחד עם זאת יש בעיה חמורה בכך שחד"ש הפכה להצגת יחיד והדבר מורגש היטב בכנסים של התנועה. רצוי עד מאד שברכה והחברים האחרים שבהנהגה ישקלו היטב את הרעיון לבצע את הרוטציה מוקדם יותר מכפי שתוכננה. דווקא ברכה עשוי להעמיק את הדיונים הרעיוניים ולגייס את התנועה לשיפור המצב הארגוני שהוא "על הפנים".
פגם גלוי ובולט
חד"ש טיפחה אשליות פרלמנטריות רציניות. אבקש להסביר. אין פגם בעבודה פרלמנטרית. היא חשובה לכשעצמה. אך היא אינה יכולה להיות המרכז של הפעילות של תנועה מהפכנית. חוק הפרופורציה מחייב. הערך של עבודה פרלמנטרית אינה נמדד, לבד או בעיקר, בכמות או בתחרות עם מפלגות אחרות. הוא נמדד קודם כל בשילוב בין פעילות בשטח, בניית קואליציות ובניית התנועה המהפכנית. יוקרה ציבורית היא נחמדה אך בלי שילוב עבודה המונית, המלאכה הפרלמטרית דומה להליכה על רגל אחת.
יש להעיז לדון בשאלות הקשורות לסדר היום ולהקצאת שעות העבודה ומשאבי אנוש של ההנהגה. החברים בכנסת ועוזריהם חייבים להקדיש חלק רציני של הזמן שלהם לבניית הסניפים והפעלתם. חיזוק התנועה והרחבת שורותיה חשוב יותר מעוד כמה אינצ'ים בעיתונות. לפעמים החברים בסיעה מציגים את הישגיהם כאילו עבודתם משנה את אופיו של המשטר והתנהלותו. פעילות פרלמטרית ללא פעילות מהפכנית ברחוב, במקומות עבודה ובשכונות נדונה לעקרות.
חד"ש זוכה בימים אלה להרבה יוקרה. אבל אי אפשר לתרגם יוקרה לקולות בקלפי. יוקרה, אפילו זו הנרכשת בעבודה כשרונית ומסורה, אינה "שם המשחק". תנועה מהכפנית אינה מרוויחה מ"טרנדים". הפעילים הנהדרים ששטפו את הרחובות לפני הבחירות עשויים לשמש גרעין של פעילים שיודעים את ההחשיבות של בניית כוח מהפכני במישור הרעיוני והארגוני כאחד.
הכישלון של חד"ש על רקע תנועת המחאה הוא כואב במיוחד. יש רצון טבעי לשבח את הפעילות ואת המסירות של החברים. אך ירידה של כ-20% של מצביעי חד"ש ברחוב היהודי מחייב ניסוח חזק וברור: היה פגם חמור בדרך עבודתנו ובעצם הבנתנו את התנועה הזאת. אני מקווה שהחברים הפעילים יקיימו דיון מיוחד בנושא זה. הפער בין ההצלחה של פעילות המחאה ובין התוצאות הפוליטיות העגומות במישור הארצי ובמיוחד עבור חד"ש מחייב חשבון נפש רעיוני. אני מציע להתרכז בדיון באופיה המיוחד של מדינת ישראל. ההיבטים של קולוניאליזם פנימי ושותפות אסטרטגית נרחבת עם ארה"ב רומזים על כך שהסיסמה של "צדק חברתי" אינו מספיק וכי יש להעלות בכל מקום את המאבק נגד הכיבוש והסיסמה "צדק חברתי ושלום צודק".
טעם החיים של חד"ש – המאבק האנטי-אימפריאליסטי
השאלה הפלסטינית הסתבכה. המזרח התיכון סוער ואין איש מוכן לנבא את השלב הבא במאבק להשתחרר מההגמוניה של ארה"ב. אך אפילו במצב מורכב זה ישנם כמה קווים מנחים. ארה"ב ובעלי הברית שלה הם שמספקים את התמיכה הרב-צדדית למשטרים הסרים למשמעת שלה. ככלל יש לתמוך בתנועות ובמדינות הנאבקים על עצמאותן אפילו שיש הסתייגות מהמשטר הפנימי שלהם. כמו כן רצוי, כשמגבשים את עמדתנו, לבדוק את עמדות גורמים מתקדמים כגון קובה וונוזואלה העומדים בראש המאבק נגד הגמוניה של ארה"ב.
כשמנתחים את האירועים לפי הקריטריונים הנ"ל ברור שהנהגת אבו מאזן נכנעת למעשה להשפעה של ארה"ב והשתלבה במערך המדיני והאסטרטגי שלה. הנאמנות הבלתי ביקורתית של הנהגת חד"ש לאבו מאזן וההיסוס למתוח ביקורת ברורה ונוקבת על מהלכיהם התמוהים של הרשות הינם ביטוי של טישטוש הקו האנטי-אימפריאיליסטי של חד"ש.
הקושי של חד"ש לגבש עמדה ברורה נגד מהלכי האמריקאים בסוריה מדאיג ביותר. בסוריה הערפל התפזר. ארה"ב ובעלי הברית שלה השתלטו חיש מהר על המרד הסוני והצליחו לנצל את המרד לבצע REGIME CHANGE. מהלך זה היה לחלק חשוב בהכנות ההתקפה של ארה"ב-ישראל על איראן. יכולת להתרשם מפירסומים של חד"ש שמקור המתח העיקרי במזרח התיכון הנו האישיות האכזרית של נשיא סוריה כלפי התקוממות למען חופש ודמוקרטיה.
ארה"ב וישראל אחראים להנצחת המציאות השוללת את זכויות היסוד של העם הפלסטיני. המאבק נגד הכיבוש צריך על כן להתנהל על יסודות אנטי-אימפריאיליסטים. אין קיצורי דרך.
מאמר מעניין, מסכים עם חלקים ממנו, מתווכח עם חלקים אחרים (אני דווקא מאוד אוהב את העובדה שבחרתי באנשים שמסוגלים להתנגד גם למעורבות צבאית ארה"בית וגם לרודנים צמאי דם שמתכסים ב"אנטי-אימפריאליזם" כאיצטלה) ושמח שנתקלתי בו במקרה.
אבל רק שאלה אחת: ונזואלה? באמת? אין שום דבר רע בתעתיק העברי ונצואלה, לא נראה לי שתתעקש לכתוב אספנייה אם תכתוב על ספרד – אבל אם כבר לזלזל בצורת הכתיבה המקובלת בעברית אז לפחות תהיה נאמן למקור. בספרדית אומרים ונסואלה – ונזואלה זו הדרך של היאנקים לבטא את זה.
מוחמד ברכה נוהג זה מכבר כאילו חד"ש היא חנותו הפרטית. כך הפכה חד"ש להצגת יחיד עם שחקנים שהם מקורביו, והדבר מורגש ונראה. לפני כשש שנים הצעתי לו, כראש התנועה, להקים אתר אינטרנט. אך במקום להקים זאת בעזרת מומחים, ועיתונאים כשרוניים, ברכה הציע למנות אחד מחבריו – מורה משפרעם – לנהל את היוזמה – שנכשלה.
ראובן, אני מסכים עם הצורך ברענון ההנהגה והסיעה מוקדם ככל הניתן, כמו גם בהרחבת פעילות השטח של חד"ש. אך ישנן מספר נקודות מרכזיות בניתוח שהצגת עליהן אני מבקש לחלוק:
ראשית, עמדה אנטי אימפריאליסטית לא יכולה לבוא על חשבון ערכים חשובים לא פחות כגון התנהלות דמוקרטית וכבוד לזכויות וחיי אדם. התנגדותנו להתערבות צבאית בסוריה מחשש לתוצאה דומה לעיראק בה נהרגו מאות אלפים אחרי הפלישה מחייבת גם הוקעה ברורה ועקבית של משטר אסד, האיש ומעשיו. הדיבור האנטי-אימפריאליסטי כמכשיר את אסד כמו גם רודנים אחרים דווקא הוא שהרתיע מצביעים יהודים רבים שהצביעו בעבר לחד"ש או שקלו לעשות זאת עתה. אמרנו שוב ושוב שאין סוציאליזם בלי דמוקרטיה כמו שאין דמוקרטיה בלי סוציאליזם, ועל כך ניתן להוסיף שמאבק אנטי-אימפריאליסטי שנשען על פרקטיקות אנטי דמוקרטיות והרג המוני לא לו אנו מייחלים.
נקודה שנייה בהמשך.
שנית, עבודת השטח החשובה של חד"ש לא יכולה להישען על הצוותים הפרלמנטריים. עבודתם של חברי הכנסת אמנם צריכה לשלב בין פעילות השטח ומפגש עם מאבקים לבין חקיקה וייצוג הציבור בוועדות. אך בסופו של יום יש סך הכל ארבעה חברי כנסת מטעם חד"ש שיכולים למנוע ולהוביל מהלכים בזירה בה נקבעים באופן מהותי אופיו וגבולותיו של המרחב הדמוקרטי בו התנועה המהפכנית פועלת. זירה בה אנו יכולים להשפיע באמת על כוחם של תאגידים מול אזרחים, על זכויות עובדים ועל הסביבה בה אנו חיים. האם תעדיף מדינה ללא חוק אוויר נקי על מדינה עם חוק אוויר נקי? מדינה עם מערכת תכנון מופרטת על פני מדינה עם מערכת תכנון ציבורית באמת? הדרך היחידה להשיג זאת היא בעבודה פרלמנטרית מאומצת אותה מובילים חברי כנסת באומץ ובנחישות.
את המאמץ לבנות סניפים נוספים, להכניס קהילות חדשות לחד"ש ולשנות את הרכב המועצה והסיעה כך שיהיו שוויוניים יותר והטרוגניים יותר צריכים להוביל הפעילים הרבים של חד"ש בהשתתפות חברי הכנסת ודאי, אבל זו לא יכולה להיות עבודתם המרכזית.
מסכים איתך בהחלט.
הבעיה, כמובן, היא שראשי-חד"ש, עושים כל מאמץ אפשרי, על-מנת לנכר מעליהם פעילי-שטח פוטנציאליים (למעט ילדים בני עשרים, שממילא אינם מסוגלים להשיג הרבה) – ובכך, מנטרלים לעצמם את יכולתם, לבנות רשת-פעילים רצינית…
יצר הרס-עצמי, אשר לא יסולא בפז. כך לוקחים מערכת-בחירות, שיכלה להביאנו ל-7 מנדטים – ונותרים, בסיומהּ, עם 4 בלבד…
בתור אדם, החפץ מאד לראות חד"ש גדולה וחזקה, המצויה בלב מוקדי-ההכרעות במדינה והזוכה לממש את מצעהּ, מנקודת-השפעה רצינית, בכנסת ובממשלה – צר לי לומר, שאכן, אם לא ייערכו בחד"ש, שינויים עמוקים – ב-22.1.2013, הצבעתי להּ, בפעם האחרונה.
במשך בדיוק חדשיים וחצי, החל מן ה-7 בנובמבר, פניתי לחד"ש שוב ושוב, התחננתי להעניק להּ, ממרצי ומנסיוני. כל פניותיי, נתקלו בהתעלמות מוחלטת והושבו ריקם. את ריכוז הפעילויות, בעירי רחובות, מסרתם לידי אדם, שבבירור היה חסר כל נסיון ולא הבין כלל, מה עליו לעשות – וכאשר ניסיתי לסייע לו ולמנוע ממנו, לשגות יותר מדי, נפנף הצעותיי מעליו, בשחצנות ילדותית אווילית.
אין זה חדש אצלכם, חד"ש. יש לכם בעיה חמורה, של כפיות-טובה פתולוגית, כלפי כל המציעים לכם עזרה. אתם מעדיפים להיעזר, בילדים חסרי-נסיון, בני עשרים וקצת – ולהשליך מעליכם, בני-אדם כמוני, עם למעלה מעשרים שנות נסיון פעילותי.
אם לא נחזה, כעת, עכשיו, בשינוי משמעותי – בבחירות הבאות, אאלץ להתלבט, בין מר"צ לבל"ד.
וזה עוד לפני שדיברנו, על מוחמד ברכה. לפני עשור, הלא, הודחה תמר, לאחר תקופת-כהונה זהה, לזו שלו. והיא עשתה, הרבה יותר.
חד"ש היא התקוה של השמאל המהפכני בישראל?
מבלי להכנס לשאלה אם יש שמאל כזה בישראל חד"ש היא בודאי לא שמאל כזה ולא תקוה לכזה וגם מק"י לא.
מק"י כמו המפלגות הקומוניסטיות משלמת את מחיר המיכתה ללא סייג באינטרסים המעצמתיים של ברה"מ על חשבון האינטרסים של הסוציאליזם והמהפכה.התמוטטות ברה"מ השאירה אותם מדדים בשולי הסוציאל דמוקרטיה הלאומית שזה המרחב היחיד שברה"מ האנטי מהפכנית השאירה להם. כידוע לך הסוציאל דמוקרטיה היא חלק אינטגרלי של הקפיטליזם ולכן המפלגה לא יכולה להיות מנותקת גם מהאימפריאליזם.
חד"ש בכללותה היא ברית בין הסוציאל דמוקרטיה הקומוניסטית כאמור לבין הבורגנות מבין הפלסטינים אזרחי ישראל. השאיפה של האחרונים היא להשתלב במדינה הציונית והמאבק שלהם הוא להשיג שוויון אזרחי עד כמה שאפשר. ישיבתם בכנסת היא לגביהם אסטרטגיה ומרכז הפעילות הפוליטית. הסיוט שלהם היא הקמת מדינה אחת ולכן התמיכה ללא סייג של חד"ש באבו מאזן ובמדיניות ההשתלבות שלו באימפריאליזם.
(גילוי נאות: אני לא חבר מק"י או חד"ש ולא הצבעתי עבורם)
תנועת המחאה שהציפה את הרחובות בקיץ 2011 קיבלה החלטה מודעת וחד משמעית לא להתעסק בכיבוש ובפלסטינים. זאת היתה המגמה הברורה הן של ההנהגה בתנועת המחאה והן של האנשים שצעדו ברחובות. לפעילי חד"ש היתה ברירה להחליט שאם כך לא מתעסקים עם התנועה הזאת ומחרימים אותה, או להחליט שבכל זאת מעורבים בה ומקדמים אותה ככל יכולתם. לא היתה להם הברירה להסיט את התנועה הזאת לכיוון של שלום צודק ומאבק בכיבוש. האנשים שיצאו לרחוב לא רצו את זה, הם רצו לדרוש צדק חברתי בתוך ישראל ולשכוח מהפלסטינים.
אם מישהו ציפה שהתנועה הזאת תתורגם להצבעה בבחירות עבור חד"ש, זאת היתה אשליה ללא בסיס. על יצוג פרלמנטרי של תנועת המחאה התחרו שלי יחמוביץ ויאיר לפיד, ויאיר לפיד ניצח. האנשים שיצאו לרחובות החליטו כאשר הגיעו לקלפי שיאיר לפיד הוא המייצג הטוב ביותר שלהם.
על אלו שהמאבק הפלסטיני חשוב להם יותר מאשר כמה מנדטים תקבל חד"ש החובה האזרחית והמוסרית לדון ברצינות בחלקה המכריע של חד"ש בטרפוד האיחוד בין המפלגות הדמוקרטיות ולא להטיל את האשמה על מפלגות אחרות. טרפוד זה, כמו קודמו ב2009, מוביל עוד ועוד אזרחים לפנות לדרך החרמת הבחירות. החרמה זה לא בהכרח דבר רע (גם מעניין זה מתחמקים תומכי חד"ש לדון ברצינות ובאחריות) אך התפיסה המטופשת כי אי אפשר לקיים שמאל אפקטיבי ללא חד"ש מעידה אך ורק על יהירות ונרקיסיזם. חוסר נכונות לדון בשאלות ענייניות כמו: הדרת נשים ומזרחים, יתרונות וחסרונות של איחוד כל המפלגות לעומת החרמה מאורגנת, נסיונות השתלטות על המחאה החברתית למרות בקשות חוזרות ונשנות לא להגיע עם שלטי חד"ש להפגנות, וגילוי אופציות אחרות – טובות יותר מזו שמציעה חד"ש, כל אלו גרמו לאיבוד קולות (מבורך לטעמי) למפלגת חד"ש.
חד"ש, כמו גם שאר המפלגות הדמוקרטיות, סיימו את תפקידן ההיסטורי. שמאל הרוצה להלחם בציונים בכלים אפקטיביים חייב לדרוש מכל המפלגות: או איחוד או החרמה מאורגנת של הבחירות.
אליבא דדוברהּ, של מפלגת בל"ד הבורגנית: "המפלגות הדמוקרטיות, סיימו את תפקידן ההיסטורי". אז מה מציע לנו, שגריר מפלגה זו, לדיונים באתר "הגדה השמאלית"? לייסד מפלגות אנטי-דמוקרטיות? טוטאליטאריות, אולי?
אליבא דדוברהּ, של מפלגת בל"ד הבורגנית: "נסיונות השתלטות על המחאה החברתית למרות בקשות חוזרות ונשנות לא להגיע עם שלטי חד"ש להפגנות"… – כלומר, שגריר מפלגת בל"ד לאתר "הגדה השמאלית", מתכחש(!) לעובדה, שהמפלגה האחת והיחידה, בכנסת ישראל ובציבוריות הישראלית כאחת – האומרת, כבר מזה עשרות בשנים, את כל הדברים שדפני, סתיו וחבריהן, למדו, אך ורק, במרוצת 19 החדשים האחרונים – הינה חד"ש?
שמאל זה חד"ש (כן, על כל חסרונותיה!) ומה שסביבהּ. אני לחלוטין בעד הקמת רשימה, מאוחדת ומשותפת, לכלל הכוחות הנאורים, בחברה הישראלית = חד"ש, מר"צ, בל"ד, תע"ל, דע"ם, "מפלגת הפיראטים", "התנועה הירוקה", "אגודת הלהטבא"ק", "אנונימוס", שב"י, "מגמה ירוקה", "הוועד נגד עינויים", "משפחה חדשה", "מגמה ירוקה" ועוד ועוד מפלגות וארגונים ותנועות – אך מובן מאליו, לכל בר-דעת, שבלב איחוד שכזה, חייבת להימצא חד"ש.
אינני תומך חד"ש (למרות שפה ושם יש לי הערכה לחלק מאנשיה), אך נראה לי שעמידת זהבה גלאון בראש מר"ץ עם אמירה יותר ברורה מאשר בעבר – הביא לנדידת קולות מסויימת.
אם מישהו חשב שהמחאה של קיץ 2011 תתועל להצבעה לחד"ש – כנראה לא ביקר במאהלים. רוב מי שהיה שם – הצביע לפיד או עבודה, מקסימום מר"ץ.
רוב (מוחלט ועצום) של הציבור היהודי לא מקבל את האמירה המדינית של חד"ש. עד שזו לא תשתנה – גודל המפלגה יוגבל למסגרת של 3-5 מנדטים, כמעט כולם לא מהציבור היהודי
לדעתי המצב קשה הרבה יותר,אם נקח בחשבון את הפגיעה המתמשכת בעובדים,בתנאי העבודה,זכויות,פנסיה,שכר ריאלי ,חינוך,דיור ושירותים רפואיים.
ירידת כוחן של המפלגות הקומוניסטיות והשמאל בעולם ובכלל ,כולל בישראל,אמורה להדליק אור אדום וקריאה לחשבון נפש עמוק של ההנהגות.לא בגלל בעיות אירגוניות או פרסונאליות .הפעילים וההנהגות מקריבות רבות באופן אישי למען המטרות שהן ברורות ומוסכמות בדרך כלל,גם לאלה שלא משתייכים בפעילות השוטפת והקשה.כמובן שחשובמאוד שתהיה הסכמה על המטרות,אבלזה לא מספיק. חשוב שתהיה הסכמה גם על הדרכים,על התהליכים ועל השלבים שיש לעבור בדרך למטרות אלה.לא מדובר בטקטיקה או אסטרטגיה בלבד(למשל,בהשתתפות או אי השתתפות במערכות הבחירות הפרלמנטריות),אלא בדברים עמוקים יותר.בין היתר,מודלים מחשבתיים פשטנים שלא כוללים ניתוח נרחב ומורכב של המציאות אלא הפשטה שלה לפי כללים שנקבעו מראש.לדוגמה,
תפקיד המעצמות ומערך הכוחות האימפריאליסטיות במאה ה21,שהוא שונה מזה של המאה ה19 או ה20,או תופעת האיסלמיזם כתגובה מעוותת ומסוכנת נגד הקולוניאליזם והקפיטליזם,או השינויים הנובעים ממעבר מפרולטריון תעשייתי למעמד עובדים בשירותי
יש יותר מטעם לפגם בהתנפלות על מוחמד ברכה .
בל ננככס לעצמנו את הגנים של מפלגת העבודה ונעסוק בסכינאות .
נתייצב כולנו מאוחדים סביב הנהגה של חד"ש והעומד בראשה , שיוזמים במהלך הקדנציה הנוכחית מהלך של חילופי דורות , כולל שילובה של החברה ד"ר נבילה אספניולי בכנסת .
כולנו מחוייבים לשמור על הנכס היקר שמייצגת חד"ש – חזית משותפת של יהודים וערבים . את זה לא עושים בדרך של עריפת ראשים.
לפני עשור בדיוק, הודחה תמר גוז'נסקי, מכהונתהּ בכנסת – לאחר תקופת-כהונה זהה, לזו של ברכה כעת – בטיעון (הנכון והצודק, אשר הסכמתי עמו!!) ש"צריך אנשים חדשים".
להּ, לא נתנו עוד שנתיים.
והיא עשתה הרבה-הרבה יותר, מאשר ברכה… בכלל, מה ברכה תרם? כמה פעל? כל העבודה של חד"ש, בכל שבע השנים האחרונות, זה הכל דב, דב, דב ודב. על האחרים – לא שומעים דבר. אז כן, כבר *מזמן* צריך היה, להחליף את ברכה (ואת סווייד) בח"כים אחרים, חדשים ואנרגטיים הרבה יותר – על-אחת-כמה-וכמה כעת!
ברכה חייב ללכת עכשיו.
לדניאל קלאוטי שלום
קראתי את תגובתך המתריסה נגד אי עשייה מוחלטת של חברי הכנסת הערבים מטעם חד"ש.
אודה, שחרה לי ההשתלחות נגד נציגי חד"ש בכנסת .
רעייתי ואני הזדמנו לפעילות חינוכית של תלמידי כתות י"ב בתיכון ע"ש קוגל בחולון.
התלמידים ביקרו בכנסת ובישיבות של וועדות הכנסת.
כל קבוצת תלמידים הונחתה בפעילות הבית ספרית להציג למליאה של התלמידים , מי היה לדעתם חבר הכנסת, שבא לדיון בוועדה מצוייד בנתונים עניניים . הציג אותם באופן המעורר כבוד , הקשיבו לדבריו ותרם תרומה משמעותית לדיוני הוועדה.
התלמידים התבקשו להתעלות בבחירה ולא להיות שבויים בדעות פוליטיות.
להפתעתנו , הקבוצה שנכחה בישיבת וועדת הפנים , שדנה בנושא קרקעות , בחרה בד"ר חנא סוויד כחבר הכנסת שהיה בדרגה אחת מעל כל המשתתפים בדיון בלט בהגשת החומר בצורה ענינית , מעוררת כבוד .
לרעייתי ולי , זה היה רגע של קורת רוח. לכן הצטערתי לקרוא את דבריך, דניאל קלואטי
הכותב שוגה לגמרי בתפיסת מערך הכוחות הבינלאומיים באזור.
ישראל נאלצה לחסות בצילו של פטרון גדול וחזק (צרפת בעבר וארה"ב משנות ה-70 ועד ימינו) משום שהפלסטינים חסו בצילן של ארצות ערב הגדולות (בכל פעם מדינה אחרת היתה דומיננטית יותר).
עם כל הבעיות שלה, ארה"ב היא היום המעצמה היחידה שמוכנה לפרוס חסות על שני הצדדים, כשם שעשתה עם מצרים וירדן.
נכון לעכשיו, שלום בסגנון "פקס אמריקנה" הוא לא רעיון כזה רע מבחינה מעשית, כשלב ראשון, בהתחשב באלטרנטיבות. כמובן שהוא לא מתיישב עם הרעיונות של חד"ש, אבל בפועל, במציאות, כדי שישראלים ופלסטינים יהיו מסוגלים לשתף פעולה ביניהם צריך לפני הכל להשלים ביניהם. בשלב הראשון, לא משנה באיזו דרך.
העמדת הדיקטטור הקטן מוחמד ברכה בראש הסיעה היתה טעות מצערת. במקום לדאוג לפתח דו-שיח עניני עם הציבור הוא הקפיא את המצב. ברכה לא רצה ללמוד שההקפאה העמוקה שהנהיג הביא לניוון וחיסול הפוטנציאל ההתפתחותי שהיה לחד"ש. אשר ל"אמירה המדינית של חד"ש" – אסור שזו תזלוג לפופוליזם נוסח לפיד או שלי. חד"ש היא תנועה של שני עמים. ככזאת היא חייבת לדאוג לאינטרס המשותף להם – השלום. במאמר מוסגר אומר שמסופקני אם נהיית חד"ש (של ברכה) אחרי משטרו של אבו-מאזן, (שמקבל ומבצע את רוב התזות האמריקאיות — ושחייליו מספקים הגנה לכיבוש– מתיישבת עם עמדות מתקדמות שראוי לנו בשמאל לאמץ.
ראובן קמינר עושה משהו יוצא דופן בחד"ש של היום – מודה בנתונים ובכשלון. גם חלקים מהניתוח של הבעיות נכוחים. אבל 2 סיבות עיקריות לכישלון הוא מפספס, ומעיד בכך על כמה המצב בחד"ש חמור. והסיבות הללו הן:
1) דחיקת הנשים ממוקדי הכוח במפלגה ומצמרת הרשימה, והעמדות הפנים המעליבות שנלוות לה.
2) (וכאן לפחות קמינר הוא בעצמו חלק בלתי נפרד מהבעיה, כמו שהוא מוכיח שוב גם כאן..) התמיכה באסד, והעמדות הפנים המעליבות שנלוות לה.
כל הדברים האלה לא קורים סתם.
יש בעיה יסודית בחד"ש, והיא נקראת מק"י.
הבוחר הישראלי מכיר את הפוליטקה אך ורק דרך התקשורת הרשמית
אם זה טלוויזיה,עתומות ורדיו.
שמתי לב מזה שנים שהתקשרות מתעלמת מחד"ש מתוך יעד ומטרה
למנוע לבוחר הישראלי להכיר את חד"ש.
לראיה קחו את מפלגת מרץ שהיא בקטגוריה של חד"ש פחות או יותר
והנה היא זכתה בכול כלי התקשורת להשמיע את הדרך שהיא מאמינה
בכול הנושאים.
כך שאי-אפשר באופן אבסלוטי "להאשים" את הנהגת חד"ש.
ההצעות של קמינר הן המשכה המדויק של המדיניות של חד"ש ששלחה אנשים כמוני לקלפי להתלבט בין מר"צ לבל"ד. עדיין לא הצלחתי להבין כיצד חד"ש ה"אנטי אימפריאליסטית" מקבלת בברכה את ההתערבות האימפריאליסטית הבוטה הרוסית והאיראנית בסוריה, התערבות שהיא משמעותית יותר בנשק ובכוח אדם מכל סיוע קטרי או טורקי לאופוזיציה. ואם קמינר טוען ש"יש לתמוך בתנועות ובמדינות הנאבקים על עצמאותן אפילו שיש הסתייגות מהמשטר הפנימי שלהם", אז מדוע הוא כה מסתייג מהזרם הקטן של האחים המוסלמים בסוריה. הרי הם וודאי פחות גרועים משטר האייתוללות. את הצעתו להוועץ בקסטרו וצ'אווס (ידידו המוצהר של אחמדינג'אד) לפני גיבוש עמדה פוליטית אפשר לפטור כהמשכה הישיר של התלות הפוליטית של מק"י ורק"ח בעמדת בריה"מ.
המאמר מתחיל מנקודת הנחה טובה — משהו ממש לא עובד בחד"ש אם היא השיגה מספר כה זעום של קולות אחרי המאבק החברתי העצום לפני שנתיים. מצד שני, סוף המאמר עצוב ואף הזוי. האם העמדה בנוגע למדיניות החוץ של ארה"ב היא שתפתור את המצב האלקטורלי של חד"ש?? אולי ההתנשאות האשכנזית של תומכי דב חנין (הנפלא, יש לומר) היא אחת הבעיות? אולי הבעיה היא שכולם מדברים על שותפות ערבית יהודית אבל נראה שזו מפלגה ערבית עם עלה תענה יהודי? אולי כי אין נשים, בכלל? אולי כי המפלגה פועלת בשדרות רוטשילד ולא בשדרות בצפון הנגב? למי בכלל מעניין מה קורה בסוריה כשההון בישראל הוא בשלטון. צאו מהקונכיה המתנשאת שלכם והתחילו לשאול את עצמכם שאלות באמת קשות על הכשלון הצורב בבחירות. במקום זה המאמר קורה להמשיך מלחמה בטחנות רוח. אני באמת חשבתי להצביע חד"ש בבחירות האחרונות. לא עשיתי זאת כי לא הייתה אישה ברשימה, כי לא הרגשתי שזו שותפות ערבית יהודית אמיתית וכי המסר על סוריה הוא שכל עוד רוצחים שם אנשים וזה לא בחסות אמריקאית, זה בסדר. אחרי קריאת המאמר אני כל כך שמח שלא הצבעתי למפלגה!
לעמית:
אין ספק שפעילות פרלמנטרית לחקיקת חוקים (שברוב המקרים לא מכובדים או מתבצעים בפועל)למטרות נעלות,חשובה,אבל לא זה תפקידו המרכזי של האוונגרד לשינוי החברה מן היסוד.מצד שני,קיימות ספקות ובלבול בכל הקשור לדרכים לפעילות חוץ פרלמנטרית או מהפכנית.פרדיגמה זו משותף למרבית המפלגות הקומוניסטיות בעולם וכתוצאה מכך,ההמונים בוחרים במפלגות "דומות" ,קרי סוציאל דמוקרטיות,המאמינות עוד ב"מדינת הרווחה" הבלתי אפשרית בתקופת התפרקות השיטה הקפיטליסטית. צודק אתה כשאומר ש"עמדה אנטיאימפריאליסטית לא יכולה לבוא על חשבון ערכים לא פחות חשובים,כגון דמוקרטיה וכבוד וזכויות חיי אדם". גם פרדימה וסתירה זו מעורפלת ומבלבלת וההמונים חוששים מהניסיון הכאוב של הסטליניזם.
דוגמה לכך,הביקורת הפושרת על משטרו שלאסד,וגם על מעורבות רוסיה בתוך סוריה עם מכירת נשק
להשמדה המונית(נשק כימי וביולוגי)והחזקת בסיס צבאי ימי בסוריה,כאילו כל האימפריאליזם מתחיל ונגמר בארה"ב."פרטים קטנים" כאלה לא מתעקלים על ידי ההמונים שהולכים לפי הכלל "טוב רע ידוע מאשר טוב שאתה לא מכיר".חד"ש חייבת לעשות בדק בית אידאולוגי ולתת תשובות ברורות לכל הפרדיגמות וסתירות א
גישה אנטי-אימפריאלסטית היא מחוייבת המציאות למי שמבין את המציאות האימפריאלסטית לאשורה.
הצרה היא שהאימפריאליזם – על המסיכות השונות שלו – הוא, מזה זמן, בכל פינה מוכרת עד שקשה לחשוב שאפשר בלעדיו, והתנגדות לו נתקלת בהיסוס (טבעי) ונתפסת כזריקת התינוק ביחד עם מי האמבט – אחרי הכל קשה להאשים, יותר מדי, את החושבים כך: הרי כל כל מה שאנחנו מכירים מתתשית חיינו נגוע בפשעי האימפריאליזם (שרק ממשיך לחתור לדומינציה טוטאלית בכל מחיר). מצד שני אם איננו תובעים – עקרונית ומעשית – את חקירתם והעמדתם לדין של פושעי המלחמה שבקרבינו – תהליך הברבריזציה שלנו כאוכלוסיה מעמיק גם הוא. האנושות תהיה חייבת להתעלות מעל התאווה לסיפוק מהיר מצרכנות הזבל שכה הורגלנו בה ולהתאפס על עצמה ביחס לקרימינלים הללו, על שיטות העבודה שלהם, לפני שמטורפים אלה "יטפלו" טוב טוב גם בנו (ולא רק במטרות הרגילות לאגרופם).
אני מוצאת לנכון להגיב שנית .
אין אדם או מנהיג המחוסן משגיאות.
כל המבקשים את טובתה של חד"ש נקראים בתקופה זו לאחד כוחות סביב הנהגת החזית ואחרי מי שנבחר במועצת חד"ש לעמוד בראשה , החבר מוחמד ברכה.
איננו זקוקים למאבקים אישיים. עלינו להטות כתף לקידומו של תהליך חילופי הדורות , בו תתפוס את מקומה החברה ד"ר נבילה אספניולי..
אישית אני מצרה על כך , שלא השכלנו לשלב צעירות וצעירים , חברי חד"ש , שהיו פעילים מאוד במחאה החברתית בקידמת הבמה של הרשימה לכנסת.
. .
.
הצבעתי פעם ראשונה לחד"ש. ואני גאה על הצבעתי לחד"ש. אמנם יפו , מקום מגורי, שמרה חד"ש על כוחה , אך בודאי שאני כואבת את ירידתה של חד"ש ב-0.3% במקום שתמריא לחמישה ואפילו ששה מנדטים .
מה שעשה כותב המאמר הוא בלשון המעטה מאוד לא הוגן. ישנה כאן יד קלה על המקלדת , המטיחה אשמה במוחמד ברכה. מפלגה שחפצה חיים , דווקא בימים אלו שפקששנו סיכוי לגדול , עלינו להתאחד סביב הנהגת החזית והעומד בראשה. בכך אני תומכת בגישתה של מגיבה בשם אסתר.
המגיב מתעלם לפחות ממה שראיתי בעירי, שהחזית התמודדה עם תופעה של מפלגות ששפכו סכומי עתק של כסף , שחד"ש לא יכלה לעשות. התופעות של רשימות כמו "ארץ חדשה" שלקחו מאיתנו אלפי קולות שהלכו לאיבוד.
כאישה אני מכירה בכך , שהעדר אישה פגע בנו , אך זה ניתן לתיקון לא בהתלהמות , אלא מתוך אחריות לשמירת הבית.
"מי שנבחר במועצת חד"ש לעמוד בראשה"
– אולי כי אף אחד לא התמודד מולו ?!
"תהליך חילופי הדורות, בו תתפוס את מקומה החברה ד"ר נבילה אספניולי"
– זה תהליך חילופי דורות ?! ומי ערב לנו שהשנתיים שאספניולי נאלצת לחכות לא יהפכו לנצח אם יהיו בחירות מוקדמות וכ"ו ?!
אם יקבלו את הצעתך "לאחד כוחות סביב הנהגת החזית" יש סכנה ששום דבר מזה לא יקרה.
בתמצית מירבית,הבעייה של חד"ש-מק"י היא שעדיין לא התפטרה משאיריות הסטליניזם,לא בקשר לרוסיה היום (כמו לברה"מ בעבר),לא בקשר לדמוקרטיה או צנטרליזם פנימיים,לא בקשר לעמדות אנטיאימפריאליסטיות,לא בקשר לחיזורים אחרי מדינות ערב ריאקציוניות,לא בקשר ל"סוציאליזם במדינה אחת " במקום אינטרנציונליזם אמיתי,לא בקשר לתפקיד מעמד העובדים והמובטלים בשינוי חברתי במקום ביורוקרטיה מפלגתית,לא ביחס לעם היהודי,ולא בנכונות לדיון מעמיק ומתמיד לליבון
כל הבעיות האלה,כולל עם מחזיקי עמדות ש"לא לפי הספר".
יוסל רוזנר
כמי שפעם ראשונה בחייה הצביעה חד"ש , והיתה פעילה בהתנדבות בסיוע להצלחת חד"ש בבחירות במקום מגורי , אני כועסת על הבוטות שבתגובתך.
בכל אופן בכפר בו גר מוחמד ברכה קיבלה חד"ש יותר קולות מאשר קיבלה בעיר הגדולה תל אביב וגם יפו. אינני מצטרפת למסע הבוטות שלך כנגד מנהיג של מפלגה שהבטיח למועצת חד"ש כי יתבצע חילוף דורות .
חבל שקמינר ואתה משתלחים במנהיג של מפלגה .
הבעייה היא לא באישיותו של מוחמד ברכה אלא באזלת ידו כיושב הראש של חד"ש – לארגן מערכת בחירות
אקטיבית ולא כל כך בטלנית ופסימית כפי שהיתה מק"י מאז שהכרתי אותה מבחוץ
מרץ פרסמה מודעות תמיכה בעמודי הארץ – חלק ניכר מהשמות במודעות אלה אפשר היה לשכנע לכלול
אותם במודעות תמיכה בחד"ש – אך לא היתה יוזמה כזו
חוגי בית אפשר היה לפרוס הרבה יותר וגם מערכת קשרי התקשורת זקוקה היתה לאנשי-מקצוע ויש כאלה
בחד"ש ולא פנו אליהם…
ראובן כתב על הירידה בריכוזים ה"יהודיים" אלא שגם במגזר הערבי – חלה ירידה ויש להמתין להסברם של
ברכה וחברינו במגזר זה
יותר ויותר אני סבור, האמת, שהיתה *החלטה מכוונת ומודעת*, מצד כלל חברי הנהגת-חד"ש, להישאר קטנים בכל מחיר.
כי – לצד המחדלים האיומים, שמנית לעיל – גם בשטח עצמו, לא היה כלום. באתי מדי-פעם למטה-הבחירות, בגדה השמאלית בת"א, שהיה נעול ומסתגר, לא כמטה-בחירות פעיל (עשרות פעילים, באים והולכים), אלא כמשרד מפוחד, המשתדל, בכל כוחו, שלא ליצור עם סביבתו שום קשר!!
בתוך חדר-המדרגות האפלולי בגדה, נשמרו, הדוכנים המקופלים, מכל משמר – ואילו הרחובות, השדרות והכיכרות, שוממים היו, לחלוטין, מכל סוג שהוא, של פעילות פוליטית שמאלית, בתל-אביב וברחובות (ומן-הסתם, גם בכל יתר ערי ישראל…) כאחת.
למעשה, כבר מן השבת, בהּ בחרה חד"ש רשימתהּ, הכושלת והמאובנת, ניכרה החלטתהּ(?), להיעדר לחלוטין מן השטח, בהפגנה (העלובה) נגד הרווחים הכלואים = הפגנה, בהּ נכחו אנשי מר"צ, כמו גם "התנועה הירוקה" ודע"ם – אך לֹא חד"ש…
מחדל על-גבי מחדל על-גבי מחדל על-גבי מחדל, המעוררים, כולם יחדיו, את הרושם, שאכן, מישהו (ברכה?) *רצה*, שחד"ש תישאר, גם כעת, קטנטנה וזניחה.
חד"ש זקוקה לביקורת בונה.
הביקורת אותה מאמץ קמינר ואיתו כמה מגיבים , זו ביקורת שמתחילה ברגימת אנשים שנתנו לחד"ש את חייהם, ואנחנו חייבים להם רבות .
אני מסכים עם מגיבה שהבהירה , שאין מנהיג שהוא חף משגיאות .
כשמבקרים יש להניח בצמוד לשגיאות המנהיג המבוקר את היותו אדם רב זכויות , שנתן למערכת רבות וגם במערכת הבחירות הנוכחית , שתוצאותיה כואבות לכולנו.
אני מסרב להצטרף למסע של סיקול ממוקד במנהיג, שיש לי הערכה רבה לפעולתו רבת השנים בחד"ש.
לאוליביה שלום
אני מצטרף אליך בתגובה למאמר.
אני חש, שההתלהמות נגד מוחמד ברכה לא באה מתוך דאגה לחד"ש.
כל מי שחד"ש יקרה לו פועל מתוך הערכה להנהגה , שנבחרה על ידי מועצת חד"ש ,
הביקורת שקיימת , וחובה לבקר , חייבת להיות תוך הערכה לעשיית רבת שנים של מוחמד ברכה, חנא סוויד, דב חנין ועפו אגרבייה. .
לצערי, נתקלתי במאמר ובתגובות למאמר במגמה של חברים שהחליטו , שלבעוט וכמה שיותר חזק זו הדרך . אני בוחר בדרך אחרת של ביקורת תוך כדי הערכה להישגים יפים שהיו לחד"ש בנצרת עלית, בנצרת ובעוד שורה ארוכה של יישובים בצפון. להישגים האלה שותפים ראשי חד"ש.
אני סבור , שחד"ש צריכה לעיין בביקורת של המועמדת מספר 8 שלנו , שהתפרסמה ב"זו הדרך" על מחדלים ארגוניים , שהביאו בסופו של דבר לתוצאה לא משביעת רצון של 1000 קולות בנגב .
אני מצטרף להערכה , שצעירי המחאה החברתית לא שולבו במקום ראוי ברשימה לכנסת. והחשוב ביותר, שנבטיח את מקומה של אישה במקום הראשון או השני.
"כל מי שחד"ש יקרה לו פועל מתוך הערכה להנהגה"…
כלומר: לדבר נגד המנהיג = לדבר נגד הקבוצה בכללותהּ?!?
יופי. ממש כמו "כל המותח ביקורת, על ראש-ממשלת ישראל, הוא טרוריסט אנטישמי" ו"כל המותח ביקורת, על מזכיר המפלגה הקומוניסטית של ברית-המועצות, הוא סוכן אימפריאליסטי".
מתי תפעילו הגולאגים?
לא, באמת – מ ה זה זה??
הצבעתי חד"ש למרות העמדה המטומטמת בנוגע לסוריה, אבל מאמרים כאלה זה ממש מלח על הפצעים. אני האחרון להאמין בכוונותיהן הטובות של ישראל או של ארה"ב, אבל המחשבה שהיתה פה איזה קונספירציה היא פשוט פתטית. אפילו אל-ג'זירה כבר תומכים במורדים בפה מלא ורק פה ושם בחד"ש מתגלה איזה תומך של בשאר וחאפז. מדהים. אני מניח שיש אנשים שאפילו גולאג בסיביר לא ישכנע אותם שאדם הוא פושע מלחמה.
ואגב, גם דב, שאני מאד מעריך, התפתל כמו מתנחל שמבקשים ממנו לגנות את רצח רבין כששאלו אותו על סוריה.
החלשות חד"ש במגזר היהודי נובע מהרבה סיבות :1-רוב מוחלט של הציבור היהודי לא מקבל את האמירה המדינית של חד"ש לעומת הציבור הערבי שתומך באמירה המדינית .2 הציבור היהודי רגיש יותר לענין זכויות האדם והדימוקטיה במדינה ,הציבור היהודי לא מבין את גישת חד"ש בענין הדימוקרטיה והרודנות ,הם מבינים את התנגדות חד"ש לאימפריאליזם באיזור וגם למעורבות צבאית ארה"בית במדינות ערב ולא מבינים איך חד"ש במקביל עומדת כביכול לצד רודנים אכזריים כלפי עמיהם הנושאים דגל ה"אנטי-אימפריאליזם" ! .
הציבור היהודי לא מקבל עמדה אנטי אימפריאליסטית אם היא באה על חשבון ערכים חשובים לא פחות כגון התנהלות דמוקרטית וכבוד לזכויות וחיי אדם. דוגמה בולטת עמדתנו כלפי המשטר האנטי דימוקרטי של המשטר הסורי האסדי. העמדה הזאתי של חד"ש דווקא הוא שהרתיע מצביעים יהודים רבים מלהצביע לחד"ש .הציבור היהודי הנאור עדיין חושב :אי איפשר להיות אנטי-אימפריאליסטי ובאותו זמן נשען על פרקטיקות אנטי דמוקרטיות והרג המוני לא מוכנים להצדיק את זה .
3- הציבור היהודי הוא ציבור קסנופובי ,גזעני לא אוהב האחר והזר .חד"ש הובילה את המחאה של קיץ 2011 ,חברי הכנסת מטעמה הם הכי פעילים ועומדים תמיד ליד העם הפשוט היהודי והערבי,ולמרות זאת הציבור היהודי לא הצביע לחד"ש למה ?.
-ירידת כוחה של חד"ש הולך יד ביד בירידת כוחן של המפלגות הקומוניסטיות והשמאל בעולם ,כולל בישראל.זהו אור אדום וקריאה לחשבון נפש עמוק של ההנהגות. 4- מגוכחך לחשוב שאם נמשיך להתנגד למדיניות החוץ של ארה"ב היא שתפתור את המצב האלקטורלי של חד"ש.היא שתביא בוחרים יהודים וערבים לחד"ש.5-רב הציבור היהודי חושב שחד"ש היא מפלגה ערבית למרות שאנחנו מדברים על שותפות ערבית יהודית .6-חד"ש לא הציבה מועמדת נשית ריאלית ברשימה שלה.הרבה לא הצביעו חד"ש כי לא הייתה אישה ברשימה . 7- רב הציבור היהודי עדיין חושב שחד"ש עדיין לא התפטרה משאיריות הסטליניזם,בשבילם רוסיה של היום היא ברה"מ של עבר,שסוריה למשל האנטי דימוקרטית עדיפה על הדימוקרטיה המערבית האימפריאליסטית ,לכן הציבור היהודי לא יצביע לחד"ש .על הציבור היהודי וגם על חד"ש לעשות חשבון נפש אמיתי ,כל אחד בנפרד.
פחח איזה נאורים שמאלנים מנשנשי קוויאר אתם מרקסיסטים סולנים פחחח לפני שאתם מדברים על "מאבק אנטי-אימפרלסטי (שקר שלא קיים) תזכרו שה"אידיאולוגיה" הזו משופת היום לכל המשטרים החושכים והעריצים בעולם "שנלחמים" למען העם ובינתיים רוצחים כל מי שמצייץ נגד.