לצערי, נבצר ממני אתמול, 10/2/2013, לעלות לירושלים ולהיות יחד עם חברי באותו מקום, בו הפגנתי לפני שלושים שנה נגד מלחמה מיותרת בלבנון. היה זה ב- 10/2/1983 – הפגנה שבסיומה נרצח המפגין אמיל גרינצוויג. מנהיגי ההמון המוסת שליווה את ההפגנה לכל אורכה אינם יכולים לשחרר עצמם מאחריות, גם אחרי שלושים שנה, מהתוצאה האיומה.
אמיל גרינצוייג (מסומן בחץ) בחזית ההפגנה בה נרצח (תמונה: שלום עכשיו)
היינו באותו ליל דמים כאלפיים חמש מאות מפגינים. צעדנו מכיכר ציון אל משרד ראש הממשלה. לאורך המסלול נאלצנו לפלס את דרכנו, כשהמון מוסת בועט מקלל ויורק. השוטרים הבודדים שליוו את ההפגנה, נראה היה שהם רואים את עיקר תפקידם כצופים מהצד.
צעיר בשם צחי הנגבי, לימים היה לחבר כנסת ושר בממשלות ישראל, והרב כהנא עמדו בראש קבוצות של צעירים, שצרחו צרחות אימים וקריאות קצובות – "אריק מלך ישראל". המגפון של הרב כהנא שחרר צרחות מבעיתות, הקוראות להכות במפגינים ולחסום את דרכם.
המגפון של צחי הנגבי התחרה במגפון הצרחני של הרב כהנא בקריאות נאצה כלפי המפגינים, שספגו לאורך כל המסלול מהלומות אגרוף, ומשטרה העומדת מהצד.
שני מגפונים של צחי הנגבי ושל הרב כהנא התחרו מי יצליח יותר במשימתו לשסות במפגינים. מי יצליח לחסום את דרכם של המפגינים וימנע מהם להתקדם. הכל מול שוטרים מעטים, הצופים במטווחי האגרופנים של חסידי הרב כהנא וצעירי הליכוד בראשותו של צחי הנגבי.
בהגיע ההפגנה לרחבה שליד משרד ראש הממשלה מיהרתי לעזוב את ההפגנה. לאחר השמעת "התקווה" עשיתי את דרכי לתחנת המרכזית של ירושלים כדי לתפוס את האוטובוס האחרון לקריית שמונה, כי היה עלי להיות למחרת בשעה שמונה בבוקר בשיעור במכללת תל חי. לא תיארתי לעצמי שאני עוזב הפגנה, ומספר דקות לאחר מכן מקפח בה את חייו המפגין אמיל גרינצוויג.
בהגיעי לקריית שמונה שמעתי ברדיו, שנזרק רימון ברחבה של משרד ראש הממשלה ממש בתום ההפגנה. לא האמנתי שבבוקר אתעורר ואשמע ברדיו את החדשות המרות על אמיל שאיננו, קורבן של הסתה שהיו לה מנהיגים.
נו, אז צחי הנגבי היה אידיוט. ואיפה שטייניץ היה אז ואיפה הוא היום.
צחי נגבי לא היה "אידיוט". הוא היה לאומן אלים. בריון. יש יגידו שהוא עדיין.
שטייניץ השפן הקטן, הבין שלאחד כמוהו עדיף להיות בצד של הבריונים.
והנה הוא תקוע עד היום במעמקי מערכת העיכול של ביבי והמתנחלים.
מאז שהחל המגאפון לשרת את הגזענות והכיבוש עברו שנים. היום אין להם צורך בו, כי נציגיהם יושבים על כסאות רמים. אך באותם ימים… עשה השמאל (זה שסיסמתו "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים") הפגנה קטנה על מדשאות האוניברסיטה העברית באותם ימים. ופתאום הופיע הבן של געולה כהן והחל להרביץ עם שרשרת. ממלתעותיו אותי הציל איש "קול ישראל" יצחק רועה.
צחי הנגבי צרח באותו ערב -"תחסמו אותם"! "תכו בהם"! ועל המגפון שלו צפו שוטרי משטרת ישראל , כצופים במגרש כדורגל..
הבריון הזה עמד בראש צעירי הליכוד שירקו, בעטו וקללו.
הבריון הזה הוא היום חבר בכנסת ישראל , יקירו של בנימין נתניהו.
הבריון הזה עוד יצביע בקבינט , האם נתקוף את איראן , בעיר את המזרח התיכון ונשליך אותו למציאות מגורענת
צחי הנגבי נמצא היום במרחק של כמה מאות מטרים מן המקום שהיה בו ה10.2.1983…בכנסת. הוא הקריח,והזקין ב30 השנים האחרונות וכבר אינו זקוק למגפון. היום הוא קובע , באמצעות קולו בכנסת,אפילו חרישית, את גורלי וגורלך. אמיל גרינצוויג, כבר איננו כאן מזה שנים. הנגבי יהיה כאן לאורך שנים. איך להישאר אופטימי לאחר כול זה?
ראוי להזכיר איזה דמות ציבורית נוספת הייתה בהפגנה (מהצד השני)- שר האוצר כיום יובל שטיינץ, חבר שלום עכשיו בדימוס
מי שצעד ברעננה ואחריו ארון מתים , אחראי לכך שהארון המתים הפך ממיצג לארון קבורה הנושא בתוכו ראש ממשלה שנרצח.
מי שהכה בשרשראות סטודנטים ערבים ויהודים באונברסיטת ירושלים ואף התגאה בכך , והמשיך בחוליגניות המופקרת גם ביום ה-10.2.1983 הוא נושא באחריות שמפגין נרצח באותה הפגנה
ואיפה היו כל פושעי אוסלו כשנרצחו אלפי יהודים?
כל מי שהשתולל בהפגנה הזו הוא אחראי לתוצאה המרה.
מי שלפני ההפגנה הכה בשרשראות ברזל סטודנטים ערבים וסטודנטים יהודים, שגילו סולידאריות איתם , ואף התגאה בכך שהוא הכה אותם עד זוב דם , הוא אחראי לתוצאות של התרת דם.
לאחד האחראים לכך קוראים צחי הנגבי , מי שהיה בהמשך לתפארת עם ישראל שר בממשלותיה .
את דרכו לחברות בכנסת ישראל ושרות בממשלת ישראל עשה במסלול של שימוש במגפונים ובקריאות אימתניות – "תכו בהם" , " תחסמו את דרכם, " לבעוט בהם". כן, זה היה צחי הנגבי מנהיג כנופיית בריונים של צעירי הליכוד , שהפליאה את מכותיה באותה הפגנה יחד עם כנופיית הרב כהנא , כשהמשטרה צופה מהצד ,כאילו מדובר "ישחקו נא הנערים לפני".
אויירת התרת הדם נתנה את מלוא הגיבוי לרוצח של אמיל.
את אווירת התרת יצרו מנהיגי כנופיות , שאחד מהם הוא צחי הנגבי . האחריות היא גם של המשטרה , שכעשרה שוטרים ששלחה לאירוע בחרו להסתכל ולא למנוע השתוללות בריונית בחוצות העיר ירושלים.