ביום חמישי 27.2.2013 יתכנסו בכפר הנוער ניצנה מוקירי זכרו ודרכו של לובה אליאב, יתייחדו עם זכרו של אדם יקר, כדי לקרוא ליצירה הנפלאה המתרחשת בניצנה בשם כפר לובה אליאב .

ראוי המקום וראוי במיוחד הנגב, ששמו של לובה אליאב יונצח בפנינת נוף שעל פני גבול ישראל מצרים. ראוי המקום, ששם החובק בכל נימי נפשו שלום ועשייה, שלום ונתינה לאדמה ולזולת יונצח במקום, שלובה אליאב הקדיש לו כל כך הרבה.

אריה לובה אליאב (מקור)

ברשימה זו אין לי יומרות להתמודד עם מלוא חופן התכנים והעשייה של לובה אליאב. אני תוחם עצמי אך ורק באפיזודה אחת בחייו. באריה אליאב, שבא אל לוי אשכול, ראש ממשלת ישראל, באחד מרגעי השיא של האופוריה הישראלית, כמה ימים אחרי מלחמת ששת הימים , בסוף יוני 1967, והניח בפניו מכתב התפטרות מתפקידו סגן שר לפיתוח אזורי.

לוי אשכול,שהיה מופתע , שאל את לובה "למה, מה אתה רוצה יונגרמן ?" תשובתו של לובה היתה מאוד קצרה ועניינית – בגדה המערבית וברצועת עזה ייחרץ העתיד שלנו לטוב ולרע. אני רוצה להכיר מקרוב את האוכלוסייה, לחקור ולנסות להבין את מה שחי נושם ותוסס ומאתגר אותנו לפעולה שקולה, לכן עכשיו אני מודיע לך על התפטרותי.

במשך חצי שנה סייר במחנות הפליטים עבר לאורכם ולרוחבם של מה שנקרא באותם הימים "השטחים המשוחררים". המסקנות, שהגיש לובה ללוי אשכול, הגיעו אל אדם כבוי ופגוע ששידר לסובבים אותו מרירות ועייפות .

הדיווח והמסקנות של לובה כבר לא ענינו אותו. הוא קיבל את מה שאמרו לו יועציו כי מדובר בלובה מרחף, בלתי מציאותי, נגוע בשמאלנות הזויה ומסוכנת. והכל עקב מאמר שכתב לובה אליאב בעיתון "דבר" בנובמבר 1968, שנה לאחר המלחמה –"בניגוד לדעות המקובלות , אני מבקש לטעון נגד הסברה המקובלת , שהעם הפלשתינאי נהנה מכל סימני הזהות המעידים על קיומו של עם".

נגד הטזה האמיצה של לובה אליאב נכתבו מאמרים רווי שנאה ארסית חסרת מעצורים בכל העיתונים. אפילו "על המשמר" של מפ"ם ו"קול העם" בעריכת משה סנה סברו, שלובה אליאב הרחיק לכת.

לובה הדגיש במאמר, "כי קיימת תודעה לאומית פלשתינאית. קיימת פזורה פלשתינאית השומרת זיקה למולדת … העם הערבי הפלשתינאי הוא אולי העם בעלי סימני הזהות הבולטים ביותר וקשרי הליכוד הלאומי החזקים ביותר בין עמי ערב… יש לראות את העם הפלשתינאי כראות עובדה קיימת ולא להתכחש אליה".

הקטעים האלה ועוד קטעים אחרים בסדרת המאמרים ב"דבר" הרתיחו את גולדה מאיר ואת איש סודה, השר לכל עניין ועניין ישראל וגלילי. מיותר לציין, שההיסטוריה היתה יכולה להראות אחרת, אם הצמרת השלטונית היתה קשובה ללובה ולא נפנפה אותו והשליכה את מאמריו לפחי האשפה.

במקביל ללובה עסק בהשפעת מלחמת ששת הימים על העם הפלשתינאי האלוף במילואים פרופסור יהושפט רכבי, שהיה גם ראש אמ"ן, והגיע למסקנות דומות לאלו שהגיע לובה אליאב .

למרות האיבה של גולדה ללובה אליאב הוא נבחר בינואר 1970 למזכ"ל מפלגת העבודה. בחירתו הפיחה תקוות רבות. ב"טיים" פורסם ראיון מקיף עם לובה, שגולל בפני המראיינים את משנתו המדינית משנת "ארץ הצבי". גולדה , שהיתה כבר ראש ממשלה, דרשה מלובה להתכחש לראיון, והיא נתקלה בתשובה שלילית מוחלטת. לובה חש שלא יוכל למנף את רעיונותיו במיוחד אחרי מסמך גלילי . הוא מחליט באפריל 1971להתפטר מתפקיד מזכ"ל מפלגת העבודה .

התמקדתי באפיזודה אחת , המעידה על ההחמצה הגדולה של של החברה הישראלית, שלא היתה קשובה למשנתו של לובה. החמצנו רבות כחברה שלא סייענו במידה הנדרשת,שרעיונותיו יתנחלו בלבבות ויהפכו למעשה מדיני.

בנקודת זמן זו עשה לובה אליאב טעות מרה. בכך שלא הקשיב לרעהו, הסופר אלי עמיר, ויצא למדבר הפוליטי לפעולה מחוץ לממסד, מחוץ למקומות בהן מתקבלות ההחלטות ההיסטוריות.

רעייתי ואני נהיה בניצנה ביום חגה , שנינו זכינו בזכות הגדולה לחיות בניצנה ולעבוד במחיצתו של לובה למעלה משלוש שנים. זכינו להיות בחיק חוויה חינוכית של פואמה פדגוגית שיצר אדם יקר , לובה אליאב.

Share on Facebook