קוראי הגדה השמאלית מכירים את סדרת המאמרים ואת התגובות הכוללים ויכוח חריף בקשר לדמותו ופועלו של יוסף סטאלין. היו שביקשו להכיר בתרומתו ובהישגיו על אף שגיאותיו וחטאיו, היו כאלה שדנו אותו לכף חובה והיו אף כאלה שביקשו להשוותו עם היטלר.

היטלר וסטלין (מקור)

חברה טובה שאלה אותי מדוע אני מתאמץ להלבין את פשעיו של סטאלין. שאלה זו מבוססת, לדידי, על חוסר הבנה. הרוב המכריע של השמאל הרדיקלי, ובראש ובראשונה התנועה הקומוניסטית עצמה, הכירו בכך שסטאלין אחראי לפשעים חמורים שהתרחשו בימי שלטונו. אך במשך הזמן התפתחה מחלוקת שונה לגמרי. האם מעליליו של סטאלין שינו את האופי ואת המהות של המשטר הסובייטי? האם לא היו לסטאלין כמנהיג ברית המועצות חלק חשוב בהישגים של ברה"מ? רק בור ועם הארץ ידחה את האפשרות שמנהיג יכול להיות אחראי להישגים גדולים ובאותו זמן ישא באחריות לכישלונות חמורים.

נא להכיר את פרופסור נולטה

כדי לעמוד על החשיבות העצומה של סוגיית ההשוואה בין היטלר וסטאלין, רצוי להכיר את ההיסטוריון הגרמני המודרני ארנסט נולטה. נולטה הינו אקדמאי שמרני ידוע שם אשר מילא תפקיד מרכזי בהרבה מחלוקות הקשורות לפירוש ההיסטוריה של הפאשיזם והקומוניזם. הוא דגל בעמדה חד משמעית ומתלהמת: הנאציזם הצליח לעלות לשלטון בגרמניה בגלל… הקומוניזם הסובייטי! אילולא האיום של הקומוניזם במזרח לא היו יכולים הנאצים לרכוש את תמיכתו של הממסד הגרמני. נשמע הגיוני? יש לפנינו עמדה שמשמעותה היא הלבנה גמורה של הפאשיזם ושל היטלר: החברה הגרמנית אינה אשמה בכלום. התאגידים הגרמנים שתמכו בנאצים , אלה שהעלו את היטלר לשלטון, למעשה נותרו ללא ברירה ופעלו מתוך יצר הישרדות מול האיום על החברה החופשית. במילים אחרות, אילולא סטאלין וברית המועצות היינו יכולים למנוע את הסבל של מלחמת העולם השנייה והשואה. על כן, הנאציזם, לפי נולטה, הוא תולדה ישירה והכרחית של איום הקומוניזם הרוסי על גרמניה, תרבותה, ומורשתה.

פרופסור נולטה זכה בהערכה לא מועטה אצל רבים מעמיתיו הגרמנים. אך היסטוריונים במערב, מרקסיסטים וליברלים, לעולם לא קיבלו את גירסתו, שמבקשת לבלבל בין 'הסיבה והתוצאה'. ברית המועצות לא איימה על גרמניה של שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30, שנות התחזקותם של היטלר והנאציזם. עצם הרעיון שברית המועצות היוותה סכנה פוליטית-צבאית על גרמניה הוא אבסורדי. עוד יותר מגוכחת הטענה שהגרמנים נזקקו להיטלר והנאציזם כדי לגונן על ארצם. האמת, כפי שנתקבלה על דעת רוב הליברלים והמרקסיסטים במערב, הייתה הפוכה לגמרי: החוגים השליטים בגרמניה ביקשו לפתור משבר כלכלי-חברתי עמוק בארצם, תוך כדי כך שלקחו על עצמם לחסום את דרכו של הקומוניזם, בשם גרמניה ובשם העולם הנאור כולו. על כן, יש לראות את הנאציזם כתוצאה של המשבר הכלכלי-חברתי העמוק בגרמניה וכניסיון לבלום ולחנוק את הקומוניזם הרוסי בשם תרבות המערב הנאור.

אגב אורחא, היהודים ככללם לעולם לא קיבלו את הגרסה של נולטה ונטו ברובם לקבל את הגירסה בדבר אשמת גרמניה ואחריותה. עמדה זו הייתה משותפת למירב הזרמים בעולם היהודי – לבונד, לקומוניסטים ולציונים. גירסה זו הייתה נחלתם של מירב הכוחות הדמוקרטיים בעולם והיא קובעת כי הגזענות והאנטישמיות צמחו בגרמניה וטופחו על ידי כוחות רבי עוצמה בחברה הגרמנית. כל גישה שנועדה לזכות את גרמניה ובמיוחד את החוגים השליטים שלה מאשמת האחריות לנאציזם נדחתה נמרצות אצל כל דמוקרט והומניסט.

האידיאולוגים של המלחמה הקרה ביקשו לפתח תיאוריה שתצדיק את המערב בעימותו עם סטאלין ועם ברית המועצות. תוצאה כזו הושגה על ידי אימוץ מושג המכליל את שתי השיטות – הקומוניזם הרוסי והנאציזם הגרמני. המושג הזה, שהוא בעל חשיבות שאין כמותה (ודורש עיון נפרד), הוא הטוטאליטריזם. תחת דגל הטוטאליטריזם נוח לטפח את הטענה הקיצונית בחומרתה שאין הבדל בין היטלר ובין סטאלין. הקטגוריה המכלילה הזו הינה כיסוי אינטלקטואלי לעמדה אנטי-קומוניסטית קיצונית. זהו גם הכיסוי למומחים מטעם עצמם שיסבירו לכל אחד שאין הבדל בין שני הדיקטטורים היטלר וסטאלין.

הקורא היהודי ימצא עניין בעמדות אחרות של נולטה הקשורות לדיון שלנו. נולטה נחשב על ידי רבים כמכחיש שואה, אך מדובר בהכחשה 'אלגנטית': נולטה אינו אומר כי לא היו דברים מעולם, אלא קובע שהיו דברים רבים הדומים לשואה, כגון התיעוש בחברה המודרנית, ועל כן אין השואה דבר מיוחד במינו. דיעה כזו פגשנו אצל הפילוסוף הגרמני החשוב מרטין היידגר שגם הוא קבע סימן שיוויון בין המהפכה התעשייתית ובין השואה. העיקר היה לטהר את הלאומנות הגרמנית על שורשיה.

אחריות להישגים עצומים ולכישלונות חמורים

הדיון בסוגיה זו על כל צדדיה עדיין נמשך. אחד מאלה הסובלים מהמנטליות של המלחמה הקרה הוא האקדמאי האמריקאי טימותי סניידר שהוזכר על ידי שמואל אמיר במאמרו החשוב "דמוניזציה ומטרתה (סטלין והקרב על הזיכרון)". מעניין לדעת שסניידר פירסם לאחרונה אוסף של מאמרים היסטוריים שכולל בתוכו מאמר של אישיות אקדמאית יוקרתית, פרופסור ג'פרי רוברטס מאוניברסיטת קורק באירלנד. רוברטס מעיד על עצמו שהוא בעל זיקה לאידיאלוגיה ולעמדות של הליברליזם. יחד עם זאת הוא מזהיר מהשפעת המנטליות של המלחמה הקרה על כתיבת ההיסטוריה של התקופה. רוברטס פירסם ספרים רבים על ברית המועצות ועל סטאלין. ויש לו, מסתבר, דברים חשובים להגיד בנושא.

בראיון שנערך עם רוברטס לאחרונה הוא אמר: "…חבל שעבודתו של סניידר קשורה עם ההתחדשות האחרונה של וויכוחים רעיוניים שבהם היטלר וסטאלין והשיטות הסובייטיות והנאציות מתוארות כשוות, ושהאחד גרוע כמו השני. במשך המלחמה, כאשר שדות הקרב היו ספוגים בדם של מיליוני חיילים סובייטים אזי הסיפור היה אחר. הצבא האדום קיבל קרדיט במערב על כך שהציל את הציביליזציה האירופית והיללו את סטאלין כגיבור ומנהיג מלחמה דגול. כפי שטענתי במלחמות סטאלין( …) היו אלה, כמה שהדבר אירוני, סטאלין והסובייטים אשר סייעו להציל את הדמוקרטיה הליברלית ביחד עם השיטה הקומוניסטית מידי הנאצים."

באותו ראיון מגלה רוברטס: "כשהייתי צעיר הייתי מבקר חריף של השיטה הסובייטית ואני דבק באתוס הליברלי והדמוקרטי שהיווה בסיס להתנגדותי למשטר אוטוריטרי. במשך הזמן למדתי להעריך יותר את הצדדים האידיאלים של הניסוי הסובייטי בבניית סוציאליזם, אם כי לא את תוצאותיו. אך דבר לא עיוור את עיני לכישלונות העצומים ולנסיגות. ברית המועצות הייתה אחראית להישגים האדירים ביותר ולחטאים הגסים ביותר של תקופתנו. (…) אך אם הינכם מאמינים שכוח ודיכוי היו הגורמים היחידים שהניעו את ברית המועצות , לעולם לא תבינו מדוע ברית המועצות החזיקה מעמד זמן כה רב והגיעה להישגים כה רבים, ביניהם הניצחון על היטלר. אם לא נכיר בתפקידיהם של האידיאולוגיה והמטרות ביצירת מערכות פוליטיות, לא נהיה מוכנים להתמודד כהלכה עם האתגרים הדינמיים ורבי העוצמה של פוליטיקה רודנית אחרת בעתיד".

ובכן, הטענה שאין הבדל בין הקומוניזם והנאציזם ממקמת את הדוגלים בה במחנה הימין הקיצוני שלא למד את לקח הדור שלנו. האחדות בין המאבק על סוציאליזם, על קידמה ועל דמוקרטיה היא אלטרנטיבה אז וגם היום למלחמה והסתה נגד השמאל.

Share on Facebook